תפריט עמוד

הוברט, תחרות השיט הגדולה בחצי הכדור הדרומי

שתפו:

ספורט אתגרי: מראה נמל סידני שבאוסטרליה מרהיב ביופיו: המים מנוקדים בכלי שיט מקושטים בדגלים צבעוניים. ההוברט, תחרות השיט הגדולה והססגונית ביותר בחצי הכדור הדרומי, יוצאת לדרך

פורסם 16.9.08
בבוקר קיץ אוסטרלי, בדצמבר 1945, יצאו תשע יאכטות מנמל סידני דרומה, אל נמל הוֹבַּרְט (Hobart), בירת האי טסמניה. במהלך ההפלגה גבר יצר התחרות של השייטים, וההפלגה הידידותית הפכה למירוץ מתיש, שבו ניצחהלבסוף – לאחר שישה ימים, 14 שעות ו־22 דקות – היאכטה ראני. כמו ריצת המרתון, ששלהבה את דמיונם של ספורטאי העת החדשה והפכה למירוץ הקלאסי של המשחקים האולימפיים, הפך עד מהרה השיט מסידני להוברט לתחרות השיט הקלאסית מכולן.

במשך 56 השנים שבהן מתקיימת התחרות חצו אלפים רבים מכל רחבי העולם את המסלול, שהפך חלק חשוב ממורשת הספורט האוסטרלית: אורכו כ־1,200 קילומטרים, והוא עובר לאורך חופה המזרחי של אוסטרליה וחוצה את הקצה המזרחי של מיצר באס  (Bass Straight), שמפריד בין היבשת לבין טסמניה. לאחר הקפת טסמניה חוצות הסירות את מפרץ סטורם (Storm Bay), ואחרי כעשרים קילומטרים נוספים בשפך נהר דרוונט (River Derwent) הן מסיימות בבאטרי פוינט (Battery Point) ההיסטורית, שנמצאת בעיר השנייה בעתיקותה באוסטרליה – הוברט.

ההוברט היא תחרות השיט הגדולה והססגונית ביותר בחצי הכדור הדרומי. ההשתתפות והזכייה בה נחשבות לכבוד בקרב כל העוסקים בספורט הימי, בעיקר בגלל המוניטין שלה כתחרות קשה ומאתגרת במיוחד. מיצר באס ידוע לשמצה בשל רדידותו היחסית והרוחות העזות שנושבות בו, ולכל אורך הדרך על המתחרים להתמודד עם מזג אוויר בלתי צפוי ועם רוחות העלולות להגיע לשישים קשרים ויותר.

עשר דקות בדיוק לפני ההתחלה הרשמית של התחרות בסידני רועם התןתח את "יריית עשר הדקות". זה הזמן שבו נגמר החימום ומתחילה העבודה הקש. המשימה הראשונה היא להגיע לקו הזינוק בזמן

ב־1984 פרשו מהמירוץ 104 מ־150 הסירות שיצאו מסידני, לאחר מאבק ברוחות דרומיות עזות ובזרמים שהטיחו אותן בחזרה לחוף. ב־1993 שקעו שתיים מהן למצולות, וקברניטה של סירה אחרת נשטף מעל הסיפון בשעת לילה. הוא שרד חמש שעות בים הגועש, עד שאותר על ידי צוות חילוץ ונמשה מהמים. אבל התחרות הקשה, הסוערת והעצובה ביותר נערכה ב־1998. המתחרים דיווחו על רוחות עזות ביותר ועל גלים בגובה 15 עד 20 מטרים. "כשגל כזה מתנפץ על הסיפון, יש לו הדף של פצצה קטנה", הסביר לי אנדרו, איש צוות צעיר, שהשנה השתתף בהוברט בפעם החמישית. "אתה כאילו עומד מול אויב ענקי וחייב לצאת מזה על הרגליים". ולא פשוט לצאת מזה על הרגליים: 115 סירות החלו בתחרות, 66 מהן פרשו, שבע ננטשו, חמש לקח הים. במבצע הצלה חסר תקדים נמשו 55 אנשי צוות. שישה מתו בסערה, שהפכה לטרגדיה הקשה ביותר מאז החלו התחרויות.

בעקבות האסון הוקמה ועדה מיוחדת, שדנה בשאלת המשך התחרויות. לאורמסקנותיה חלו שינויים רבים בתקנות. כך, למשל, הוחלט שצוות מוטס ילווה את השייטים לכל אורך התחרות; חזאי ממרכז הפיקוח של התחרות מעביר למתחרים תחזיות שוטפות על מזג האוויר; נאסר על אלה שלא מלאו להם עדיין 18 שנה להשתתף בשיט; שופרו מערכות התקשורת, וכל צוות מחויב לשאת עימו בסירה ציוד בטיחות אחיד ורב.

המייחד את שיט היאכטות כספורט הוא שההישגים בו אינם מחייבים יכולת פיזית גבוהה. לכן משתתפים בתחרויות גברים ונשים, בני נוער רבים, אנשים מבוגרים מאוד ואפילו נכים

שאלתי את אנדרו, מה גורם לו לשוב ולקחת חלק במירוץ על אף הקשיים והסכנות. "אין תחושה מתגמלת יותר מאשר לשוט לנמל הוברט, כאשר עשרות כלי שיט מלווים את הסירות המתחרות והצופים מסביב מריעים ומוחאים כפיים", הוא מספר בהתרגשות. ואכן, נראה כי מוקדי המשיכה של התחרות אינם רק העמידה האיתנה בפני איתני הטבע, האתגר שבהתמודדות איתם, אחוות השייטים וטקטיקות השיט השונות, אלא גם ובעיקר יום הזינוק המרהיב בסידני, שבו יוצאים אל הלא נודע, וחגיגות הסיום בטסמניה.

סירת התקשורת שעליה זכינו לעלות ביום הזינוק היתה עמוסה בעיקר בצלמי עיתונות. עם יריית התותח החלו השייטים לשעוט מזרחה, בכיוון היציאה מהמפרץ. בשלב הזה רשאים החוגגים בסירות שאינן משתתפות בתחרות לצאת מהמפרץ וללוות בצי ענקי את המתחרים. גלי האוקיינוס מטלטלים את הסירות, הצלמים מתקשים לייצב את המצלמות, ואלה שמתעקשים לעשות זאת חוטפים עד מהרה סחרחורות המאפיינות מחלת ים.

מראה נמל סידני מרהיב ביופיו: המים מנוקדים בכלי שיט מקושטים בדגלים צבעוניים, בשמים חגים מטוסים קלים ומסוקים, ועל הגבעות המזרחיות של העיר ניצבים אלפי צופים, שכמו מצלמות הטלוויזיה עוקבים אף הם אחרי הסירות הנעות לעבר האוקיינוס ונפרדים מהמתחרים בנפנוף דגלים ובהפרחת בלונים.

אשת צוות בפעולה. האיכויות שלהן נדרשים כל המשתתפים והמשתתפות במירוץ הן מיומנות, התמדה ושיתוף פעולה בין אנשי הצוות

המייחד את שיט היאכטות כספורט הוא שההישגים בו אינם מחייבים יכולת פיזית גבוהה. לכן משתתפים בתחרויות בני נוער רבים, אנשים מבוגרים מאוד ואפילו נכים. מאותה סיבה שיעור הנשים הלוקחות חלק בשיט שווה פחות או יותר למספר הגברים, וקיימים גם צוותים שבהם נשים בלבד. המיומנות, ההתמדה, המסירות וגם האחווה בין אנשי הצוות הן האיכויות שלהן נדרשים כל המשתתפים.

כמו באירועי ספורט אחרים, גם בהוברט מעורבים גופים כלכליים מרכזיים ונותני חסות רבים. חלקן הגדול של הסירות שייך לחברות ולבעלי הון, המממנים את ההוצאות הרבות הכרוכות בתחרות וגם נוהגים להתפאר בכך בקבלות פנים ובקוקטיילים הנערכים בבוקר היציאה. מארגני המירוץ גם מתגאים בשמות האישים המפורסמים שהשתתפו, כל אחד בזמנו, בהוברט. אחרי הכל, באיזו עוד תחרות אפשר למצוא באותו צוות את אחד המו"לים החשובים בעולם, רופרט מרדוק, לצד סטודנטים הרפתקנים בחופשה?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: