על הקיר מעל שולחני תלויה מפת עולם משונה שמושכת את תשומת לבו של המתבונן. משהו בה לא מסתדר עם המפה שכבר צרובה בראשינו. מבט בוחן יותר מגלה שהעולם בו הפוך. העולם הישן עם אפריקה אירופה ואסיה נמצא בצד השמאלי של המפה, ויבשת אמריקה בצד הימני של המפה. במרכז מפת העולם המשונה הזאת נמצא כתם כחול גדול שהוא האוקיינוס השקט. אותו אוקיינוס שבמפות הרגילות נדחק לשוליים מימין ומשמאל ומאבד שם את חשיבותו. במבט זום אין על האוקיינוס הכחול מפוזרות מאות נקודות זעירות בגודל ראש סיכה. אלו הם האיים הפולינזים. כל כך רחוקים, זנוחים ונידחים בקצה השני של העולם.
סיפורו של אי הפסחא המסתורי
הביקור שלנו התחיל בחוף אנאקנה בצפון האי, מקום הנחיתה של המתיישבים הראשונים שהגיעו ממרחבי האוקיינוס על גבי סירות קאנו, ובראשם המלך הוטו מטואה. זהו גם אתר ארכיאולוגי מרשים. ראינו את חמשת פסלי המואיי הראשונים שלנו, ואת הפסל הבודד לצידם. ראינו את יסודות בית הקאנו הראשון ששימש את בני האצולה ושרידים של תנורי בישול.
הפלגה בסירות קאנו עם משוטים היתה הדרך של העם הפולינזי לתור את העולם ולחפש אחר מקום להתיישב בו ולמצוא את קיומו. לפני אלפי שנים יצאו אבות העם מחופי דרום מזרח סין וטייוואן, ומאז הגיעו דרך מרחבי האוקיינוס ההודי עד למדגסקר, ודרך אינסוף מי האוקיינוס השקט אל מאות האיים הוולקניים הזעירים שבולטים ממנו, מהוואי בצפון אל ניו זילנד שבדרום, מאיי טהיטי, בורה בורה ושאר איי פולינזיה הצרפתית אל פאתי האוקיינוס השקט ואי הפסחא מול חופי צ'ילה ודרום אמריקה. שם, באוקיינוס השקט, והרחוק והנידח לטעמנו, היה גם מרכז העולם שלהם.
מהו מרכז העולם?
נסענו אל אתר המחצבה של הר הגעש ראנו ראראקו, המכתש הוולקני שבו שימש למחצבה ומקום היוולדם של כאלף פסלי המואיי מתוכם כ-397 ממוקמים בראנו ראראקו וסביבותיו. הלכנו לאורך השביל המוביל אל פנים הלוע, וצפינו בפסלי מואיי ואגם מים מתוקים. פסלים שנעזבו ונשברו במהלך גרירתם מהלוע פזורים במקום. פסלי ענק מכסים את מדרונות הר הגעש, וראינו אותם בשלבים השונים של היווצרותם: תחילה כגילופים המתהווים מהסלע, משם לתנוחת עמידה, לשכיבה עם הפנים כלפי מטה על הארץ, ועד לעמידה מחדש על הפלטפורמה המיועדת להם. מואיי אחד בלתי גמור, הנקרא אל-גיגנטה נמדד באורך של כ-22 מטר.
המשכנו לאהו טונגאריקי, אתר ליד הים המציג את אוסף המואיי הגדול ביותר על האי ובו 15 פסלים, כאשר אחד מבין הפסלים מגיע לגודל כ-7 מטר. פסל הענק נופץ בידי גל צונאמי בשנת 1960, אך מאז שופץ והוחזר למצבו המקורי, ועדיין מחזיק בכוח משיכה מיסטי עבור אלו הצופים בו. רמז לגורל העולם
המשכנו לסיור אל הכפר הטקסי העתיק אורונגו, הנצמד לקצה האי מעל מצוק תלול. בזמנים קדומים, פה היה מקום ההתרחשות של טקס הביצים המסורתי, אירוע שנתי שבאמצעותו נבחר המנהיג הרוחני של האי. במקום יש צבר סלעים המעוטר בפטרוגליפים המאנישים את טנגאטה מאנו (איש הציפור), ואת האל מאקה-מאקה.
לאט לאט נחשף בפנינו הסיפור העצוב להדהים של אנשי האי שנלכדו על אי קטן בסוף העולם (או שמא במרכזו), משאבי הטבע שהידלדלו, המזון שהתמעט, והמלחמה הקשה שהתפתחה בין המשפחות שרק מספר דורות לפני כן היו משפחה אחת שכולם נולדו מהמנהיג הראשון הוטו מטואה. מלחמה על המעט שעוד נותר באי לספק את צרכי התושבים, מלחמת הישרדות שבה הגיעו כנראה לאכול איש את בשר רעהו. ועם הסיפור הקשה עברה בנו צמרמורת, האם זהו מיקרו קוסמוס זעיר בעולמנו שמרמז שלשם צועד גם עולמנו הגדול שמדלדל את משאביו מבלי לחשוב על העתיד? ובמקום לשנס מותניים ולאחד כוחות ומוחות למען עתיד טוב ובטוח, אנו עסוקים בלהשמיד אלו את אלו, מבלי להבין שכך נביא לאבדון של כולנו?
ביום האחרון לפני שעזבנו את האי ביקרנו בכנסיית הנגה-רואה והצטרפנו אל המיסה של יום ראשון. הכנסייה מלאה במאמינים, צ'יליאנים ופולינזים כאחד. שירים מלווים בתופים גיטרות ואוקוללה, כלי המיתרים הפולינזי. לאחר התפילה ירדנו אל החוף והלכנו לאורכו בין בימות פולחן "אהו" ופסלי מואיי ששופצו ושוחזרו למקומם. לפני שנכנסנו לעיירה משך את תשומת לבי בית קברות מקומי וציורי. נעמדנו ליד קבר מקושט בשתי גיטרות ויוקללה. לאחר מספר דקות הגיעו אל הקבר אישה אירופאית יפה ובתה. הן היו אלמנתו ובתו של זמר רוק מקומי שניסה להחיות את המוזיקה הפולינזית בעולם המודרני. בסופו של דבר, העולם היה חזק ממנו, הוא נפל לשכרות וסמים קשים, ומת בצעירותו מבלי להשלים את פרויקט חייו אותו רק החל ליצור.
כאשר חזרתי לביתי ולמשרד הטיולים שלי, הבאתי איתי מזכרת קטנה מאיי פולינזיה – את אותה מפת עולם משונה, שהיבשות המוכרות בו החליפו את מקומם הקבוע והנוח, ואל המרכז גלש אותו כתם אוקיינוס שהפך להיות קרוב לליבי, וכל נקודה זעירה בו הומה אל תוך תוכי. סרטון על טיול באי הפסחא, באדיבות אקו טיולי שטח: צילום תמונה פותחת: אמיר בן גרא אי הפסחא (מסומן בחץ) בלב האוקיינוס השקט: לחצו להגדלה
|
