להרבה אנשים יש חלום להעפיל לפסגת הר האוורסט (8,848 מטר מעל פני הים). החלום שלי היה צנוע יותר, להגיע עד לבייס קאמפ, מחנה הבסיס – המחנה ממנו מתחילות משלחות הטיפוס לטפס לעבר הפסגה. לאחר כמה טרקים בהימלאיה ההודית והטרקים הפופולריים בנפאל – סובב אנאפורנה, טרק לאנגטאנג וטרק גוייסקונד (אגמים קפואים) – הרגשתי מוכן לצאת לדרך. המטוס מקטמנדו ללוקלה, נקודת ההתחלה לטרק, היה אמור לצאת בשבע בבוקר, אבל ערפילים בשדה התעופה עיכבו את היציאה. רק בתשע וחצי השמים התבהרו וקיבלנו את האישור לעלות למטוס. מטוס קראתי לזה? יותר סוג של צינור חלול עם שני מנועי פרופלור בצדדיו המכיל לא יותר מ-20-15 נוסעים, שני טייסים ודיילת.
הדיילת מחלקת צמר גפן, שישמש כאטמי אוזניים לרעש המנועים, וסוכריות להעביר את הזמן. לפני שהספקנו לסדר את צמר הגפן באוזניים כבר הטלטלנו בין שמים לארץ. הנוף מחלון המטוס מדהים! למטה העמקים וההרים הירוקים, באופק הפסגות המושלגות של רכסי ההימלאיה. כעבור 25 דקות טיסה מכיוון מערב למזרח, הטייס חותך פתאום שמאלה-צפונה, אל עמק נסתר בין ההרים, ולפתע נגלה מסלול הנחיתה של לוקלה. זהו מסלול של לא יותר מ-300-200 מטר, שבקצהו האחד תהום ובקצה השני ההר. אין מקום לטעויות. שמעתי סיפורים על המסלול הזה, אבל עד שלא ראיתי אותו במו עיני לא האמנתי. בדיעבד, למדתי ששדה התעופה בלוקלה נחשב למסוכן בעולם – כמה טוב שגיליתי את זה רק אחרי הנחיתה… נחתנו בשלום בלוקלה (2,800 מ' מעל פני הים), וכיוון שהיינו כבר באיחור, יצאנו מיד לדרך.
הנוף ירוק ומשגע, וההרגשה שאנחנו עומדים להגשים חלום מרחיבה את החיוך ומעלה את רמת האדרנלין. היום הראשון קצר יחסית והתחנה הראשונה היא הכפר פאקדינג (2,600 מ'). ארוחת צהרים, מקלחת, שיטוט באזור, שיחה עם הפורטר ובעל הגסט האוס ולישון. התחנה הבאה היא נאמצ'ה באזאר, העיירה הגדולה באזור. הטיפוס אליה לא קל, אבל המקום מקסים ביופיו. מין אמפיתיאטרון שיצר הטבע אל מול ההרים המושלגים. בעיירה יש גסט האוסים מעולים, מסעדות ובתי קפה (שוקו חם תמיד הולך טוב כשקר) וחנויות לרוב. בנאמצ'ה באזאר, שנמצאת בגובה 3,440 מ', מומלץ להישאר יומיים כדי להתאקלם לגובה. וכך עשינו. ביום ההתאקלמות עלינו לשני כפרים מעל נאמצ'ה, קומג'ונג וקונדה, גם כדי לעזור לגוף להתאקלם וגם כדי לנצל את ההזדמנות לראות מקומות נוספים. התחנה הבאה היא הכפר טינגבוצ'ה (3860 מ'), שבו ישנו המקדש הגדול ביותר בנפאל. הגענו לשם בשעות אחר הצהרים המוקדמות, במזג אוויר מעונן וגשום. אבל למחרת בבוקר התגלה לעינינו מראה מהיפים ביותר בטרק: המנזר על רקע הכפר וההרים, כשהשמים כחולים ובהירים ודגלי תפילה צבעוניים מתנופפים ברוח לכול עבר. לאחר שהסתובבנו בכפר ובמנזר וסביבתו המשכנו אל היעד הבא – הכפר דינגבוצה (4,410 מ'), שגם בו מומלץ להישאר יומיים בגלל הפרשי הגובה. גם כאן ניצלנו את יום ההתאקלמות וטיילנו לעבר צ'וקונג (4,730 מ') ונהנו מהנוף המדהים.
היעד הבא היה הכפר לובוצ'ה (4,910 מ'). ככל שעולים בגובה, הקושי גובר. ההליכה איטית יותר, אבל הנופים הנהדרים מסיחים את הדעת מהקושי הפיזי. הנוף מסביב כבר צחיח לחלוטין, הגוף קצת כואב ותפוס והקור חודר לעצמות, אבל אנחנו קרובים מרחק יום הליכה מגורוק שאפ, הכפר האחרון לפני הבייס קאמפ. לא ישנתי כמעט בלילה. אולי זה הקור, אולי הגובה ואולי ההתרגשות. עם אור ראשון רצתי למסעדה של הגסט האוס לשתות צ'אי חם ולהפשיר, ארזתי בחופזה את הדברים ויצאנו מוקדם בשביל להספיק להגיע לגורוק שאפ, להשאיר את הציוד ולהספיק להגיע לבייס קאמפ ולחזור. כעבור שעתיים וחצי של הליכה מלובוצ'ה נגלה לנו הכפר גורוק שאפ (5,140 מ'). החיוך דבוק לפנים מאוזן לאוזן. השארנו את הציוד, ומיד המשכנו לבייס קאמפ. אנחנו הולכים צמוד להרים המושלגים והקרחונים האדירים ומבינים כמה הטבע עוצמתי וכמה האדם קטן, והנה, מאחד העיקולים, נגלה הבייס קאמפ על הקרחון.
השמים התקדרו ושלג קל החל לרדת. האצנו את הקצב, ירדנו אל עבר הבייס קאמפ (5,440 מ'), כשרוח קרה מצליפה בפנים ואנחנו מכסים את עצמנו בכול הנמצא בתיק. נוגעים בשלט של הבייס קאמפ, צווחים קולולולו מסורתי ומתחילים לשוב על עקבותינו. אנחנו חוזרים לגורוק שאפ כמנצחים אחרי הקרב, מרימים לחיים עם בקבוק של קוקה קולה במחיר מופקע ומכריזים רשמית שהמשימה הוכתרה בהצלחה. בעודי שמח וטוב לב, הציב לי הפורטר אתגר חדש: התחברות מטרק הבייס קאמפ דרך מעבר ההרים צ'ולה פאס (5,330 מ') אל טרק הגוקיו. וגם לזה יכולנו – בנופים מדהימים חצינו את הפאס ואת אגמי גוקיו, ששימשו סיומת נהדרת לחלום שהוגשם.
טרק האוורסט בייס קאמפ, בשילוב עם טרק גוקיו, הוא הטרק עם הנופים היפים והמרשימים ביותר שפגשתי בהימלאיה. וכמה זמן הוא נמשך? טרק הבייס קאמפ עצמו, הלוך ושוב מלוקלה, אורך כ-12 ימים; טרק הגוקיו מוסיף עוד שלושה עד חמישה ימים. לא חסר מה לעשות באזור מעבר לכך, ולמי שזמנו בידו ההנאה מובטחת. הטרק מתנהל ברובו בגובה רב – יש לנהוג באחריות רבה בכול הקשור לגובה; מדי יום ראינו אנשים מחולצים מהמסלול בגלל מחלת גבהים, לכן יש לעלות לפי ההמלצות ובהתאם להרגשה האישית ולתגובות הגוף. מפת האזור |
