בעוד כל עם ישראל (או לפחות החלק ממנו שלא נסע לחו"ל) מתאושש מארוחת ראש השנה, אנחנו ביומנו החמישי לטיול, עדיין לא מעכלים את גודל החוויה, וגם עוד לא מודעים להפתעות הלא מתוכננות, חלקן בשליטתנו וחלקן לא, שיעמידו במבחן את יכולת קבלת ההחלטות שלנו, את גמישות המחשבה, ואפילו את כוח הזוגיות שלנו.
יעדנו הבא, עדיין באי הצפוני – שמורת טונגרירו, אזור אלפיני וגבוה. בעצת חבר, מדריך טיולים (תודה, אייל!), פינקנו את עצמו בלילה בשאטו טונגרירו, מלון מעט יקר אך מבטיח (ספוילר: הוא קיים, ובגדול).
הצצה למה שמחכה לנו בהמשך: לדרך להר קוק | צילומים: רפי קורן ואורית גוטרבוים-פרטוק
לאורך הנסיעה לטונגרירו, ולקראת הכניסה לשמורה, הנוף מתחיל להתחלף לנוף אלפיני והצמחייה משנה את גובהה וגווניה. זה איזור סקי בתקופת החורף, אבל אנחנו כבר בתחילת האביב. בתכנון שלנו: להגיע ולעשות מסלול של כשעתיים בשם taranaki falls, ולמחרת לעשות את הטרק היומי הראשון שלנו: טרק טונגרירו, החוצה את השמורה.
לכל אורך הדרך אנחנו מזכירים לעצמנו שבשמורה לא יהיה דלק, ולכן עלינו לזכור לתדלק לפני הכניסה אליה. הבעיה היחידה היא שנזכרנו בזה שוב כשנורת הדלק כבר נדלקה, ואנחנו בתוך השמורה. "אחורה פנה" מהיר החזיר אותנו לתחנת הדלק הקרובה. עיכוב קל, אך לא נורא, קצת דחוק, אבל עוד נספיק לעשות את המסלול של מפלי טרנאקי.
מתחילים לעלות במעלה ההר, ומולנו מגיעה בכל פעם מכונית עם… שלג על החזית שלה, עוד אחת ועוד אחת, ואנחנו מבינים שלמעלה בשאטו יורד שלג. מספר דקות והוא יורד גם עלינו, תוך כדי נסיעה. האושר וההפתעה גדולים, ומסתבר שגם את המקומיים השלג תפס בהפתעה. לשאטו כבר הגענו כשהכל לבן, שלג יורד, וכמובן אפשר לשכוח מהמסלול. אבל הכל כל כך פוטוגני ומושלם, כולל הנוף מהחדר, וכמובן שרפי תופס את המצלמה ורץ החוצה. לימון ראשון שהפך לדבש מפרחי הדרים.
שאטו טונגרירו בשלג
למחרת יורדים שלג וגשם בערבוביה, הכל לבן, ובלשכת התיירות לא ממליצים על הטרק, אבל לא שוללים את ההליכה במסלול טרנאקי, תוך דגשים על לבוש מתאים וכללי זהירות. יצאנו מאורגנים ולבושים היטב (מעילי הגשם של הבלוג הראשון צצים להם במערכה השלישית!), למסלול מלא, מעט מאתגר, הרבה רטוב, אבל מושלם מבחינת החוויה. היום הבנו שעם הלבוש המתאים אפשר לעשות הכל גם במזג אוויר גשום. לימון שני – נוטרל.
מפלי טרנאקי שלג
אחרי ששקלנו להישאר עוד לילה בשאטו, ליהנות מהנוף הלבן ואולי להצליח לעשות את הטרק ביום הבא, בדקנו את התחזית הבנו שזה כנראה לא יתאפשר, ולכן המשכנו בדרכנו הלאה. התנסות ראשונה בקבלת החלטות מהירה.
את הדרך דרומה לוולינגטון, לחצייה במעבורת לאי הדרומי, אנחנו עושים עם חניית לילה באוטאקי, עיירה קטנטונת על חוף ים טסמן. למחרת בבוקר נהנים מבוקר בהיר, ומבלים חלק ממנו בטיול בוקר בחוף פאיקקריקי, עם שחפים מקומיים. גילוי נפלא של דלי מקומי "סידר" אותנו עם ארוחת בוקר טעימה באופן בלתי צפוי. אין על ההפתעות הקטנות האלה.
שחפים בחוף פאיקריקי
ארוחת בוקר מושלמת: בייגל ועוגת גזר
הפתעה אחרת מחכה לנו בוולינגטון (אחרי הביקור בזילנדיה ובמוזיאון, עליו תוכלו לקרוא כאן). בעת הצ'ק אין למעבורת, אנחנו מגלים שבאופן כלשהו, הכרטיס שקנינו באופן רגיל בהחלט וללא כל כוונה לפינוק כלשהו, הוא כרטיס ללאונג' עם כורסאות הסבה, ואוכל קל וטעים לכל אורך 3 וחצי שעות ההפלגה. עוד הפתעה טובה נרשמה לזכותנו. רמז לבאות: לא כולן תהיינה כאלה, השאלה איך נתמודד איתן…
עם המעבורת הגענו לפיקטון, אשר באי הדרומי. הבחירה מראש להקדיש כשליש מזמננו לאי הצפוני ואת שני השלישים האחרים לדרומי היתה תוצאה של הרבה המלצות מקדימות. את יתר הלו"ז השארנו במכוון חופשי ונזיל, כדי להיות גמישים ככל האפשר, ולהתאים את עצמנו לצורך, לרצון, ובעיקר למזג האוויר. עוד נברך הרבה על ההחלטה המודעת הזאת, שאגב מתאימה רק לטיול שלא בעונה, כלומר off season, ולכן אין לראות אותה מתאימה לכל טיול. גם את הקמפר וואן שלנו עוד לא הזמנו בשלב הזה, בידיעה שרק בהמשך נבין מתי ואיפה הכי יתאים לנו לקחת שבוע בפורמט של "בית נוסע". אנחנו עדיין עם רכב שכור, שלקחנו בפיקטון (אחרי שאת הקודם החזרנו בוולינגטון ברציפי המעבורת).
הדבר הראשון שעשינו בפיקטון היה להיכנס ללשכת ה-DOC המקומית (משרד התיירות, יש אחת כזאת לפחות בכל מקום), ולקבל המלצות מנוסות על מה יש לעשות באזור, כדי שעל בסיסן נוכל לתכנן את הימים הבאים. מאוד מומלץ לא לוותר על בירור כזה בכל מקום אליו תגיעו, גם אם אתם מתוכננים מראש. כדאי להיות ממוקדים בשאלות שלכם ובמה שאתם מחפשים, לתוצאות מוצלחות (המלצה לטרק, נקודה לצילום זריחה, הליכה רגלית קלה, או פשוט להגדיר את משך תקופת השהות שלכם והמיקום, לקבלת המלצות מתאימות). מהביקור ב- DOC יצאנו גם עם תכשיר להרחקת זבובי חול (sand flies), בריח לימון, בו נתמרח לא אחת בהמשך טיולנו. מי אמר שלימון חייב להיות רק חמוץ?
בימים הבאים ניסע לאורך כביש קווין שארלוט, נצפה בשקיעה ובזריחה מרהיבות על קו החוף, ונמשיך דרך איזור מרלבורו מלא הגפנים לכיוון נלסון הסמוכה.
שקיעה בפיקטון
בהמלצת הגברת החייכנית מה-DOC טעמנו בירות במבשלת בירה מקומית, ביקרנו במפעל שוקולד, והסיור שלנו היה ממוקד ומוצלח. על פי אותן המלצות, החלטנו גם לבלות בנלסון שני לילות, ולא רק אחד כמו שחשבנו מראש, ולצאת ממנה למחרת לטרק אייבל טסמן המפורסם. אפילו לטרק קיבלנו המלצת זהב, שהיא נקודת המוצא למונית המים, שהביאה אותנו עד לבארק ביי, ממנו יצאנו לשני קטעים מהטרק, עד אנקורג', ומשם בחזרה במונית מים לנקודת המוצא. בנלסון גם גילינו שאורית שכחה את המעיל החם שלה בפיקטון, אחרי צילום הזריחה. עוד ידובר במעיל הזה.
מפעל שוקולד מקומי באיזור מרלבורו
אייבל טסמן טרק
יעד לא מתוכנן כלל, וכמעט לא מוכר, ולכן כל כך מפתיע בעוצמתו, הוא שמורת BROOK WAI MARAMA, שאליה הגענו כשגילינו שהגענו לנלסון מעט מוקדם מהמתוכנן. במקרים כאלה אנחנו נעזרים בטריפ אדווייזר, שלא מאכזב אף פעם, ולא מהססים להחליט החלטות של רגע, מה עושים "עכשיו". באין ציפיות, אין אכזבות, ומנגד אפשר רק להיות מופתעים לטובה.
היעד שלנו מפה הוא החוף המערבי, יום שרובו נסיעות, אבל עם מראות ונופים נפלאים, ועצירות מלאות רוח ואוויר ים. אל סלעי הפנקייק (PUNAKAIKI PANCAKE ROCKS) אנחנו מתכננים להגיע בשעות השקיעה, ובהתאם מנהלים את הנסיעה שלנו, נינוחה ושלווה, דרך אגם רוטורואה, טיול רגלי קצר למגדלור ב-CAPE FOULWIND, מושבת כלבי הים ב-TAURANGA BAY.
אגם רוטורואה
התכנון להגיע לסלעי הפנקייק בשקיעה היה מושלם, ובסוף יום ארוך מאוד הגענו בחשיכה לגריימאות', ממנה חשבנו להמשיך לקרחונים פוקס ופרנץ יוזף בחוף המערבי. כמה דקות של דפיקות לב כשגילינו שהגענו אחרי שעות הצ'ק אין, אבל שיחת טלפון אחרי התעשתות מהירה, הביאה לנו את המפתח לחדר המיוחל פלוס המלצה לארוחת ערב. אנחת רווחה, אבל רק עד הבוקר הבא.
תזמון מושלם: שקיעה בסלעי פנקייק
שלא כהרגלנו, את המלון לשני הלילות שלמחרת הזמנו כבר יום קודם, יחד עם המלון בגריימאות'. אבל, יש אבל גדול, כשקמנו בבוקר בגריימאות' וניסינו לתכנן את הנסיעה לאותו יום, גילינו שלמרות המרחק האווירי הקטן מהקרחונים, המלון שהזמנו (ובמקרה גם במחיר גבוה, כי החלטנו קצת להתפנק), הוא במרחק 650 ק"מ נסיעה מהיעד שלנו – הקרחונים.
אפשר להרחיב הרבה על מקור הטעות, ועל איך אפשר היה למנוע אותה, אבל לא זה העניין. מה שחשוב הוא מה שהחלטנו לעשות איתה. 1. לא להאשים אף אחד (היא גם היתה של שנינו…). 2. לא להתייאש. 3. לחשוב על האופציות שלפנינו (להפסיד עלות 2 לילות במלון יקר או לשנות תכנית) 4. לקבל החלטה מהירה ולאמץ אותה בלב שלם.
די מהר קיבלנו החלטה: משנים מסלול! תרמו לכך כמה שיקולים: האחד, טכני – אי אפשר היה לבטל את ההזמנה שכבר בוצעה; השני, מהותי – מזג האוויר שהיה צפוי בקרחונים, שהיו היעד המקורי ליומיים הקרובים, היה גשום וקר, והשלישי – אנחנו לא חוששים מנסיעה ארוכה.
מיד תכננו לנו מסלול חלופי, עד למאונט קוק, שם הוזמן המלון לשני הלילות הבאים, ושהיה ממילא בתכנית הטיול שלנו. בדקנו את המסלול הנכון לשם, סימנו לנו נקודות עצירה בדרך ו-קדימה! נוסעים 650 ק"מ. התכנון החדש, מול בדיקת מזג האוויר שבוע קדימה, סימנה לנו שלקרחונים נוכל להגיע עוד שבוע, במזג אוויר מושלם.
בדיעבד אפשר להגיד, שזו היתה החלטה (ואם תרצו – טעות) ש"עשתה" לנו את הטיול. הרווחנו מסלול יפהפה, דרך ארתור'ס פס המרהיב, שהעביר אותנו מהמערב למזרח, וממזג אוויר גשום לבהיר. הנוף השתנה לנו מול העיניים תוך כדי נסיעה, וזכינו לצילומי "גלויות", עם פסגות מושלגות, שדות חרדל ומרחבים מושלמים. בעיירה המתוקה ג'רלדין גם חיפשנו ומצאנו מעיל חדש לאורית במקום זה האבוד, והבחירה בצבע הטורקיז ניבאה לנו את הבאות.
בדרך לארתור'ס פס
בואך מאונט קוק הגענו אל אגם טיקאפו ואגם פוקאקי, שהמתינו לנו בטורקיז המושלם, רקע לתמונות חדשות לאורית עם המעיל החדש. עוד לימון שנסחט בהצלחה ללימונדה!
שדות חרדל בדרך להר קוק
פעמיים טורקיז: אורית במעיל החדש על רקע אגם טיקאפו
אגמי טורקיז בדרך להר קוק
למאונט קוק הגענו בערב יום כיפור, וכאילו כדי להזכיר לנו שאי אפשר לתכנן הכל מראש, יחד איתנו הגיע לשם הגשם. גשם כבד שירד כל הלילה והמשיך גם בבוקר שלמחרת. מבחינתנו, זה היה הסימן להרפות לכמה שעות, ואת יום הכיפורים העברנו בחדר במלון (היקר, זוכרים? וככזה גם הנוח והמרווח), לשעות איכות של רוגע, הפנמה ותיעוד של הטיול עד כה, מילוי מצברים ומנוחה. מעין יום כיפור בזעיר אנפין משלנו. עוד לימון שלא צרב בחך, בכל זאת, יום כיפור…
מהצהריים, כשהתבהר מעט, וכשאנחנו כבר יודעים שאנחנו לא נמסים מגשם, יצאנו למסלולים חלקיים של נקודות ההיי לייט של המקום (מסלול הוקר ואלי עד המחצית, והתצפית לקרחון טסמן ולבריכות הכחולות).
קרחון טסמן בגשם
השורה התחתונה של הבלוג הזה היא לא בהכרח איך לבנות ולתכנן את המסלול שלכם, או מהו המסלול החכם והמושלם. כי אין כזה. ההמלצה שלנו היא לאפשר לעצמכם גמישות לקבלת החלטות מהירה, לשינוי תכניות בהתאמה לנסיבות, להיות חיוביים גם כשהתכניות קורסות, ולמצוא תכנית חלופית בצורה מושכלת. לנו זה הצליח, וכאמור, לא רק שהרווחנו מסלול מרהיב, אלא כשתראו את התמונות מהקרחונים ש"הפסדנו" ביום אחד, תבינו איך הרווחנו אותם ביום אחר. שווה לצפות לבלוג הבא.
כל פרקי הבלוג לייב מניו זילנד: