טרזין נמצאת כשעה נסיעה לכיוון צפון-מערב מפראג ואפשר בקלות לשלב את הביקור בה במהלך החופשה בעיר. האתר בטרזין מחולק לשני אזורים: המבצר הקטן ששימש כבית סוהר והמבצר הגדול בו היה הגטו (שבגרמנית נקרא טרזיינשטט), וכיום נמצאת בו עיירה שלווה. המבצר הקטן נבנה בסוף המאה ה-18 על ידי הקיסר האוסטרו-הונגרי יוזף ה-2 ונקרא על שם אימו, מריה טרזה. הוא נועד להגנה מפני פלישה פרוסית, אך מכיוון שהפלישה הפרוסית התבצעה, בסופו של דבר, מכיוון אחר המבצר לא היה בשימוש. בשנת 1940 הגסטאפו נטל את האחריות על טרזין והמבצר הקטן החל לשמש כבית סוהר לאסירים פוליטיים ולמתנגדי השלטון הנאצי מרחבי אירופה – יהודים ולא יהודים. במהלך הסיור המצמרר במבצר הקטן המבקרים משחזרים את מסלולו של האסיר שהגיע לכאן – עוברים דרך צריף הקבלה ואחר כך הולכים לחדר החקירות ומשם לחדר בו קיבלו האסירים מדים ובו הופרדו הגברים מהנשים והילדים. ילדים מתחת לגיל 14 נשלחו לגטו במבצר הגדול, הסמוך. הצטרפנו לסיור מודרך באנגלית בקבוצה של כ-20 אנשים מכל מיני מקומות בעולם: אמריקאים, אוסטרלים, בריטים, בלגים ואנחנו הישראליות. המדריכה ביקשה מאיתנו להיכנס לאחד מחדרי המעצר. החדר קטן, לבן, חשוף וקר (למרות שבחוץ היה חם). עמדנו בצפיפות והקשבנו להסברים. "תסתכלו מסביב", המדריכה אמרה לנו. "צפוף לכם? עכשיו אתם רק 20 אנשים. בזמן המלחמה הוחזקו בחדר הזה ואחרים כמוהו 60 אנשים". נדמה היה שבין כל חברי הקבוצה עברה מן צמרמורת קולקטיבית. המשכנו לעבר חדרי הבידוד. כאן המתינו אסירים שנגזר דינם למוות. חלק מחדרי הבידוד עם חלון וחלק בלי. נכנסתי לחדר בידוד עם חלון, עמדתי בו וניסיתי לדמיין איך הרגיש מי שהיה כלוא פה. אבל קרני השמש שזרחה בחוץ נכנסו דרך החלון והאנשים שעברו על פני הדלת הפתוחה הקשו על הדמיון. לא התייאשתי ופניתי להיכנס לאחד מחדרי הבידוד שאין בהם חלון. עכשיו ממש לא היה צורך להפעיל את הדמיון. החושך הכבד שסגר עליי (למרות שהדלת נותרה פתוחה), הקור והטחב הבריחו אותי החוצה מיד.
סך הכל נמשך הסיור במבצר הקטן כשעה. במהלכו ביקרנו באולמות המקלחת, בחדר המרפאה, במזדרונות הארוכים שעוברים תחת חומות המבצר, בחצר ההוצאה להורג ובאזור המגורים של קציני הגסטאפו שנהנו כאן מתנאים משופרים שכללו מסעדה, בריכה ובית קולנוע. לקראת סוף הסיור קיבלנו מעט הסברים על הגטו בטרזין, על ייחודו ועל ומקומו בתעמולה הנאצית. היהודים הראשונים הגיעו לטרזין בסוף נובמבר 1941 ותוך חצי שנה גורשו לטרזין כ- 30 אלף יהודים צ'כים מבוהמיה ומורביה. בהמשך הגיעו אל הגטו אלפי יהודים מאוסטריה וגרמניה, רובם קשישים או יהודים שקיבלו אותות גבורה כשנלחמו בשרות גרמניה במלחמת העולם הראשונה. בטרזין נוצר ריכוז של אמנים, סופרים, מוזיקאים ומדענים מצ'כוסלובקיה, אוסטריה וגרמניה. תושבי הגטו ניהלו במקום חיי תרבות עשירים ככל שאפשרו התנאים: הועלו הצגות תיאטרון, התפתחה ספרייה עשירה, נערכו פעילויות ספורט והתקיימו שיעורי בית ספר. כל זאת למרות תנאי המחייה הקשים. במקום שהיה בעבר עיירה של כ-7,000 נפש חיו עכשיו יותר מ-50 אלף יהודים שנאלצו להתמודד עם צפיפות, מחלות ומחסור באוכל. הגטו בטרזין שימש עבור הנאצים כ"מחנה לדוגמה" אותו הציגו בפני העולם כהוכחה לכך שהשלטון הנאצי מיטיב עם היהודים. בשנת 1943 נשלחו לטרזין כ-500 יהודים מדנמרק. ממשלת דנמרק, בצעד יוצא דופן, התעקשה על ביקור של הצלב האדום במחנה. הנאצים החליטו לאפשר את הביקור במטרה להזים את השמועות על מחנות ההשמדה שהחלו להתפשט באותה תקופה. לקראת הביקור נשלחו יהודים רבים מטרזין לאושוויץ, על מנת לשפר את תנאי הצפיפות הקשים בגטו והוקמו בתי קפה וחנויות מדומים כדי לתת תחושה של חיים נורמליים. ביקור הצלב האדום היה כל כך מוצלח עד שהנאצים החליטו לצלם בטרזין סרט תעמולה שיופץ ברחבי העולם. הסרט שנקרא "הפיהרר מעניק כפר ליהודים" צולם בשנת 1944. הבמאי, קורט גרון, היה יהודי תושב הגטו והיה גם במאי ושחקן מפורסם. בסרט מוצגים חיי קהילה ומסחר משגשגים: שוק בכיכר המרכזית, משחק כדורגל עם קהל משולהב ואנשים שמחים שאומרים למצלמה "טוב לי בטרזין!". בזמן צילומי הסרט נאסר על מי שלא השתתף בו לצאת לרחוב. בתום הצילומים נשלחו המשתתפים, כולל הבמאי, לאושוויץ.
בתום הסיור במבצר הקטן הוקרן בפנינו סרט הסברה קצר ומצוין שהופק כאן ובו משולבים קטעים מתוך סרט התעמולה שצילמו הנאצים. אי אפשר שלא להתרגש עד דמעות, בעיקר כשיודעים מה עלה בגורלם של כל האנשים המחייכים מן המסך. מכאן המשכנו לעיירה טרזין בה מתגוררים כיום כ-3,000 אנשים באותם המבנים שבהן חיו תושבי הגטו. אפשר לטייל ברחובות העיירה, אך קשה לקבל פה תחושה על חיי הגטו. העיירה היום מטופחת ושלווה, בקושי נראו אנשים ברחוב ואת המבנים אפשר לראות רק מבחוץ. מוזיאון הגטו המצוין, שנמצא ברחוב Komenskeho, שווה ביקור וכדאי להקדיש לו לפחות שעה (ורצוי יותר). המוזיאון לא גדול ובנוי מתצוגה של קטעי מסמכים, מכתבים ויומנים, תצלומים קטעי וידאו ויצירות אמנות של תושבי הגטו, של שלטונות הגטו ושל הממשל הנאצי המסודרים בסדר כרונולוגי. אי אפשר לקרוא כל מילה שכתובה כאן, זה ייקח שעות, אבל מספיק לקרוא חלק מהמכתבים והמסמכים ולהתעמק בחלק מהצילומים כדי לקבל תמונה שלמה, מעניינת, מרגשת ועצובה על החיים בגטו. בסוף התערוכה, על שלט גדול מפורטים כל משלוחי הטרנספורטים לגטו. שורות של נתונים ביורוקרטים, מספרים ואותיות ששינו את חייהם של עשרות אלפי אנשים. ב-3 במאי 1945 הועברה השליטה על הגטו לצלב האדום ומספר ימים אחרי כן שוחרר המחנה על ידי הצבא האדום. מידע מעשי מיקומה של טרזין בצ'כיה:
|
בתמונה הפותחת: בית הקברות והקרמטוריום בטרזין |