"עם כמה אגוזי מוסקט בכיס אתה יכול לצאת לפנסיה", אמרו באנגליה של המאה ה־17. אגוז המוסקט היה הנפט של אותן השנים, בעיקר משום שרבים האמינו שהוא יכול לרפא הצטננות, מחלות עיכול ואפילו דֶבֶר. סיפרו גם שהוא יכול לרפא את "מחלת ההזעה" שהרגה אנשים בתוך שעתיים. וכמובן – אגוז המוסקט היה הוויאגרה של אז, וזקף איברים רפויים בהינף אחד. את הרוזן של דורסֶט, שהיה פריק של האגוז והיה מחסל כפיות גדושות בלי חשבון, היו צריכים לכלוא בבית האסורים כדי שיירגע: מסופר כי הוא רץ עירום ברחובות במשך לילה שלם אחרי מנת יתר של אגוז מוסקט. הטירוף החל כבר ב־1512, כאשר הפורטוגזים גילו את איי בנדה (Banda) שבמזרח אינדונזיה, שהיו המקור היחיד באותה התקופה לאגוז הנכסף. הם הקימו מרכז סחר באי טרנטה (Ternate) והחלו לייצא את אגוז המוסקט והציפורן שגדלו בשפע באדמה הגעשית הפורייה. הרווח שאפשר היה להשיג מאגוזי מוסקט באותה התקופה היה של 60 אלף אחוז, לא פחות, וגם מקליפתו החיצונית המיובשת היה אפשר להפיק תבלין יקר מציאות – מייס (Mace), שיש לו טעם המזכיר פלפל שחור וקינמון. אבל כדי להגיע לאיים, שהכינוי "איי התבלין" דבק בהם, היה צריך להפליג בים כשנה. המזון שאכלו המלחים היה בעיקר ביסקוויטים ובשר מומלח, ורבים מהם מתו מתת תזונה.
זהב וכסף תמורת ציפורן ב־1602 נולדה החברה המאוחדת של איי הודו המזרחית, VOC – ראשי תיבות של Verenigde Oostindische Compagnie, שהיתה למנוע של הקולוניאליזם ההולנדי. ייעודה של החברה היה להרחיב את המסחר בין הקולוניות להולנד, והיא קיבלה מונופול על המסחר באזור שממזרח לכף התקווה הטובה וממערב למצרי מגלן. היא קבעה את בירתו של מחוז מלוקו (Maluku) בעיר אמבון (Ambon). בתור הזהב של העיר קראו לה "מלכת המזרח". מרכזה של החברה היה בג'קרטה (אז בָּטָבְיה), ומשם היא הצליחה להשתלט על אזורי מסחר שהיו שייכים לפורטוגזים ולבריטים. בפניה ניצבו כמה אתגרים – התחרות בפורטוגזים, התחרות בבריטים והשליטה בתושבים המקומיים. מיד אחרי הכיבוש ההולנדי ניסו כמה מתושבי איי בנדה לסחור בתבלינים עם הבריטים בלא תיווכם של ההולנדים, אלא שההולנדים לא עברו על כך לסדר היום, ובשנת 1622 טבחו כמעט בכל תושבי האי. הניצולים היו לעבדים. במהלך 197 שנות קיומה של VOC הפליגו בין הולנד לנמלי המזרח הרחוק יותר מ־1,700 אוניות, נושאות במחסניהן זהב וכסף כדי לשלם לשליטים מקומיים תמורת אגוזי המוסקט, המייס והציפורן, וגם תמורת לבֵנים לבניית התנחלויות. לקראת סוף המאה ה־18 החליפו את הנהייה אחרי התבלינים שתי אופנות חדשות: קפה וטקסטיל, שני מוצרים שהיה אפשר למצוא בשפע בקאריביים. בשנת 1799, אחרי שנים של שעבוד וניצול של קולוניות באסיה, פשטה VOC את הרגל, גם בשל שחיתות שפשתה בה, וכל נכסיה עברו לממשלת הולנד.
השגריר מקלקל את המסיבה בשנת 1999 פרצו מהומות בין האוכלוסיה המוסלמית לאוכלוסיה הנוצרית, ומעריכים כי עד 2002 נטבחו שם, באחד מהעימותים שהתקשורת הבינלאומית בחרה להתעלם מהם, יותר מ־5,000 בני אדם. מאז השקט נשמר פחות או יותר, אבל עדיין יש מתח בין הצדדים, ואלפי פליטים חוששים לשוב לכפריהם. באגוז המוסקט ובמייס משתמשים לתיבול בשר, מרקים ורטבים, ועד היום מייצרת אינדונזיה 75 אחוז מתפוקת המייס ואגוז המוסקט בעולם. השאר גדל בגרנדה שבקריביים. גם הציפורן הוא עדיין מענפי הייצוא המכניסים של אינדונזיה. ההולנדים עדיין מתרפקים על זכרונות הגדולה של האימפריה שהיו: לפני שלוש שנים הם חגגו 400 שנה לייסוד VOC. מלכת הולנד ביאטריס השתתפה במסיבה. שגריר אינדונזיה בהולנד לא הגיע. באתר האינטרנט של השגרירות הופיע הכיתוב הבא: "לרבים בהולנד מסמלת VOC את תור הזהב של המסחר ההולנדי. לנו, האינדונזים, בישרה הגעת החברה לארצנו את תחילת תקופת הכיבוש ההולנדי, תקופה שבה הסב הדיכוי ההולנדי סבל נוראי לעם האינדונזי". |
במאה ה־17 היה אפשר להשיג 60 אלף אחוזי רווח מסחר באגוז מוסקט, שגדל אז בשפע באדמה הגעשית הפורייה של "איי התבלין", היום חלק מאינדונזיה. ההולנדים קפצו על המציאה ובדרך שיעבדו וניצלו את האוכלוסייה המקומית פורסם 15.10.12 |
The Best of Georgia - 4K
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 379
[name] => אינדונזיה
[slug] => indonesia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 379
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 42
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
))