מידע מעשי לאינדונזיה

אטרקציות ואתרים מומלצים

מקדש בורובודור בג'אווה | צילום: אריק זה גראף

באלי (Bali)
מכל אלפי האיים שמרכיבים את מדינת אינדונזיה, באלי ללא ספק הוא המפורסם והפופולרי ביותר בקרב התיירים. האי שוכן סמוך לקצה המזרחי של האי ג'אווה, אורכו כ-140 קילומטר ורוחבו כ-80 קילומטר, והוא משתרע על פני 5,620 קילומטר רבוע. שרשרת הרים תמירים מתנשאת בו, כאשר במזרח מתרוממת הפסגה הגבוהה ביותר, הר הגעש הפעיל גונונג אגונג ,(Gunung Agung) שגובהו 3,142 מטר מעל פני הים. במורדות הגבעות חצובות טרסות אורז ירוקות יפהפיות, ובמערב משתרע פארק לאומי עשיר בצמחייה טרופית ובבעלי חיים. בשולי האי נפרשים החופים המפורסמים עם השקיעות הנפלאות. לכל אלו מתווספים חיי הכפר הציוריים, התרבות והאמנות של בני האי, ומושכים תיירים רבים מכל העולם לגן הטרופי שהינו באלי. עם זאת, נהירת המבקרים והפיתוח התיירותי פגעו באופיו האותנטי של האי באזורים רבים.

בירת האי היא העיר דנפסר (Denpasar) השוכנת בדרומו, כעשרה קילומטרים ממפרץ קוטה הפופולרי. זוהי עיר עמוסה, צפופה וסובלת מזיהום אוויר, אך יש בה כמה אתרים ראויים לביקור. מוזיאון באלי (Museum Negeri Propinsi Bali) שוכן בצדה המזרחי של כיכר פופוטן (Lapangan Puputan) ומתפרש על פני כמה בניינים. תצוגותיו כוללות מלאכות יד ואמנות מבאלי מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו אנו, כלי נשק, כלי קרמיקה, תלבושות מסורתיות ועוד. בסמוך שוכן המקדש היפה ג'גט נטה (Pura Jagat Natha) שנבנה ב-1953, הפעיל במיוחד בערבי ירח מלא. יצירות של אמנות מקומית ניתן לראות במרכז האמנויות .Taman Werdhi Budaya בעיר שוכן השוק הגדול ביותר באי כולו ,(Pasar Badung) העמוס לעייפה בבקרים ובערבים, ובו ניתן לשוטט ארוכות.

חלק ניכר מהתיירים כלל לא מגיעים לדנפסר או צפונה לה, למעט טיולי יום. התיירות באי מתרכזת בחצי האי שמדרום לדנפסר, באזור קוטה .(Kuta) המפרץ החולי, שפע מקומות הלינה והמסעדות, היצע חיי הלילה והפעילויות, השקיעות היפות והקרבה הנוחה לשדה התעופה הבינלאומי קורצים לתיירים הנוהרים למקום בהמוניהם, והאזור כולו סובל מפיתוח יתר והתמסחרות. הפיגוע במועדון תיירים מצליח בקוטה ב-2002, בו נהרגו כמאתיים איש, פגע בתיירות לתקופה מסוימת, אך נדמה שהענף התאושש. כדי ליהנות ממפרץ קוטה אין הכרח ללון בקוטה עצמה (על אף שהיצע מקומות הלינה בה גדול מכל יישוב אחר באזור), וניתן ללון בלגיאן ,(Legian) סמיניאק-קרובוקן (Seminyak-Kerobokan) או טובאן (Tuban) השכנות. סאנור ,(Sanur) שבחוף המזרחי בסמוך לדנפסר, היא אלטרנטיבה נעימה לאתרי הנופש של אזור קוטה, ברמת מחירים גבוהה יותר. יש בה חוף חולי נאה, ושלל פעילויות ספורט ימי. נוסה דואה (Nusa Dua) שבמערב חצי האי מציעה אתרי נופש יוקרתיים ושלווים. במערב חוף הדרומי של חצי האי, באזור אולו ואטו ,(Ulu Watu) נמצאים חופי גלישת הגלים המצטיינים של באלי, ובהם הגל המפורסם פדאנג-פדאנג .(Padang-Padang) זהו אזור של צוקים דרמטיים, שעל אחד מהם תלוי מקדש אולו ואטו (Pura Ulu Watu) המרשים. מראה השקיעה מהמקדש עוצר נשימה.

בדרך צפונה מדפנסר, במרחק קצר מהעיר, שוכן הכפר בטובולאן ,(Batubulan) המפורסם באמנות הפיסול באבן של יושביו. בכפר סלוק (Celuk) הסמוך מתמחים בייצור תכשיטי זהב וכסף. בבטואן (Batuan) אפשר להתרשם מקהילת הציירים שבמקום, ואילו בכפר מאס ,(Mas) לא רחוק מהעיירה אובוד, מתמחים התושבים בפסלי ופיתוחי עץ נפלאים.

העיירה אובוד (Ubud) שוכנת כעשרים קילומטר מצפון לדנפסר, ומפורסמת בקהילת הציירים שבה ובהיותה מרכז תרבותי חשוב של האי. בכפרים סביבה אפשר לקנות מלאכות יד ואמנות מקומית, ולחזות באמנים בפעולה. על אף התרחבותה ופיתוחה הרב שגרם לעומסי תנועה במרכז, היא עדיין שלווה ונינוחה, וממוקמת במורדות גבעות שבהן שלל אתרים ומסלולים מעניינים. שפע מקומות לינה, בהם מלונות בוטיק, ומסעדות מצוינות מפתות אתכם להאריך את השהות בעוד יום או יומיים. אל תפספסו את מוזיאון פורי לוקיסאן ,(Museum Puri Lukisan) מוזיאון האמנות הטוב ביותר בבאלי, המאפשר היכרות טובה עם סוגי האמנויות המיוחדים באי. מוזיאון נקה לאמנות (Neka Art Museum) מכיל אף הוא אוסף מגוון ומרתק. מוזיאון האמנות אגונג ראי (Agung Rai Museum of Art) שוכן בבית באלינזי המוקף גן נאה, ומציג אוסף קטן ומעניין של אמנים מקומיים וזרים שפעלו בעיר, בהם וולטר ספיץ. בעיר פועלת גם גלריה באותו שם, גלריית סניוואטי (Seniwati Art Gallery) מוקדשת ליצירתן של נשים בלבד. גלריה נוספת, שנפתחה ב-1995, היא מוזיאון רודנה .(Museum Rudana) בנוסף ניתן לבקר בעיר בבתיהם של אמנים המציגים מעבודותיהם בסטודיו הפרטי, ובתיהם של אמנים זרים שפעלו בעיר כוולטר ספיץ ורודולף בונט. כדאי לבקר בביתו המרשים של אנטוניו בלאנק ,(The Blanco Renaissance Museum) שהגיע לבאלי מספרד, וביתו מתפקד כמוזיאון ליצירותיו. עוד כדאי לפקוד את הגלריה המשונה בביתו של סימון .Art Zoo מאובוד ניתן לצאת לסיורי רפטינג, רכיבה על אופניים, צפרות והליכה. מסלולי הליכה יפים עוברים בשולי העיירה ובסביבתה, למשל המסלול ליער הקופים .(Monkey Forest Sanctuary) כמו כן ניתן ליהנות בעיירה ממופעי מוזיקה ומחול באלינזים.

באזור פג'נג ,(Pejeng) הסמוך לאובוד, כדאי לבקר ב"מערת הפיל" (Goa Gajah) ששימשה כמנזר להינדים ובודהיסטים ונחצבה בסלע במאה ה-11. צפונה במעלה הכביש נמצאת העיירה טמפקסירינג (Tampaksiring) נמצא האתר המרשים גונונג קאווי .(Gunung Kawi) אלו הם עשרה מקדשים שנחצבו בסלע בערוץ נהר פקריסאן (Pakerisan) במאה ה-11. לא רחוק ניצב מקדש טירטה אמפול ,(Tirta Empul) ובו ניתן לרחוץ במעיינות קדושים.

במזרח באלי ניצב ההר הגבוה ביותר באי, גונונג אגונג, המתנשא לגובה של 3,142 מטר מעל פני הים ונחשב למשכן האלים של באלי. זהו הר געש פעיל, שהתפרץ לאחרונה ב-1963 בהתפרצות שהרגה יותר מאלף תושבים בכפרים הסמוכים. ניתן לטפס לראש ההר (זהירות, מדובר בעלייה מאומצת) בלוויית מדריך. הביאו בגדים חמים עמכם, מים, אוכל ופנס, מאחר ובדרך כלל מתחילים את הטיפוס לפני עלות השחר כדי להגיע לפסגה בזריחה או לפחות לפני שענני הבוקר מצטברים בראשה. מומלץ לטפס בעונה היבשה, בין יולי לספטמבר. מאחר וההר נחשב לקדוש, עוצרים מדריכי הטיפוס במקדש בסקיה (Pura Besakih) כדי להעלות מנחה ולהתפלל. זהו המקדש הגדול והחשוב ביותר בבאלי, שאליו עולים מאמינים לרגל בחגים ובלילות ירח מלא.

הר געש מרשים לא פחות הוא גונונג באטור ,(Gunung Batur) מצפון-מזרח לגונונג אגונג. בקלדרה רחבה ניצב ההר החרוטי ואגם דנאו באטור .(Danau Batur) גובהו של ההר 1717 מטר מעל פני הים. נגישותו ויופיו הביאו לכאן את התיירים, ובעקבותיהם הגיעו גם מוכרי מזכרות מציקים, העוקבים אחר כל זר ומנסים באגרסיביות למכור את סחורותיהם. עם זאת, אל תתנו להם להרתיע אתכם ממראות הנוף הבלתי נשכחים.

העיר לובינה (Lovina) שוכנת במרכז קו החוף הצפוני של באלי, כעשרה קילומטרים ממערב לסינגרג'ה ,(Singaraja) העיר השנייה בגודלה באי. העיר והכפרים הסמוכים לה הפכו לחביבי התרמילאים כאלטרנטיבה נעימה למפרץ קוטה התיירותי לעייפה. היצע חיי הלילה קטן באופן ניכר וכך גם כמות מקומות הלינה והמסעדות, החול בחופים שחור עקב מוצאו הוולקני והם אינם מתחרים ביופיים של חופי קוטה, אבל התחושה האותנטית יותר מפצה על כך. החופים אינם מתאימים לגלישת גלים בשל השונית, אבל אפשר ליהנות מצלילה ושחיית שנורקלים.

בחלקו המערבי של האי משתרע הפארק הלאומי מערב באלי (Taman Nasional Bali Barat) על פני כ-200 אלף דונם, וכולל גם פארק ימי של שוניות אלמוגים נאות. הנופים כוללים ערבות חוף, מעיינות חמים, איים וג'ונגל. בעלי חיים רבים מתגוררים בשטח השמורה, ובהם קופי מקק, איגואנות, נחשי פיתון, איילים, חזירי בר, סנאים ושפע עצום של ציפורים ועופות מים. הביקור בפארק מותר בלוויית שומר פארק או מדריך מוסמך בלבד.

ג'אווה (Java)
האי ג'אווה משתרע על שטח של כ-132 אלף קילומטר רבוע, וצורתו צרה וארוכה. במזרחו נמצאת בירת המדינה, והוא מרכזה הפוליטי והמסחרי של אינדונזיה. כשישים אחוז מאוכלוסיית המדינה מצטופפים באי זה, והחברה בו סובלת מערים מגודלות ומזוהמות, פקקי תנועה, עוני, אי יציבות פוליטית והתגברות הפונדמנטליסטים. לצד אלו יש בו גם נופי טבע קסומים ואדריכלות מעניינת.

בירת אינדונזיה, ג'קרטה(Jakarta) משתרעת על פני 650 קילומטר רבוע, במישור בגובה 50 מטר מעל פני הים, לחופו הצפוני של מערב ג'אווה. 13 נחלים חוצים אותה בדרכם לים ג'אווה, המהווה את גבולה הצפוני. מזג האוויר בה תמיד לח ולוהט, וזיהום האוויר בוודאי לא מקל על החום. אוכלוסייתה כוללת 9 מיליון תושבים, בעוד מחוז ג'קרטה כולו מאכלס כ-200 מיליון איש. למרות העשן, הרעש והכאוס, יש לעיר מטורפת זו מה להציע, אם רק תתנו לה הזדמנות מעבר לרושם הראשוני.

קוטה ,(Kota) כינוייה של העיר העתיקה בטביה ,(Batavia) היא שינוי גדול מגורדי השחקים המודרניים במרכז העיר. כאן היה מרכז השלטון הקולוניאלי ההולנדי באינדונזיה, ופה ושם ניתן לראות שרידים מהמאה ה-17 וה-18. בקוטה כדאי לבקר במוזיאון ההיסטורי של ג'קרטה(Jakarta History Museum) השוכן בבית העירייה הישן של בטביה, בכיכר טאמאן פתחילה (Taman Fatahillah) לא רחוק ניצב מוזיאון ווייאנג ,(Wayang Museum) ובו אוסף בובות צללים, אמנות אסיאתית ייחודית. בקוטה נמצא גם המוזיאון לאמנות יפה וקרמיקה ,(Balai Seni Rupa) השוכן בבניין מרשים מ-1870, וכנסיית סיון (Gereja Sion) מ-1695, שהינה הכנסייה העתיקה בעיר.

המוזיאון הימי (Museum Bahari) של ג'קרטה שוכן במחסן הולנדי לשעבר מ-1645 באזור הנמל הישן סונדה קלאפה .(Sunda Kelapa) לידו נמצא מגדל השעון מ-1839. לא רחוק מתנהל שוק הדגים (Pasar Ikan) ההומה אדם וריח בשעות השחר. גלודוק (Glodok) היא ה"צ'יינטאון" של ג'קרטה. המוזיאון הלאומי (National Museum) נמצא בכיכר מרדקה (Merdeka) ומהווה אחד מאתריה החשובים של העיר. המוזיאון נוסד ב-1778 והוא מציג אוסף מרתק על ההיסטוריה והתרבויות המגוונות של אינדונזיה החל מתקופת האבן, כולל תצוגה נהדרת של קרמיקה סינית עתיקה. בעיר פזורים שלל מוזיאונים נוספים העוסקים בנושאים שונים ומשונים, מטקסטיל ועד בולאות ועפיפונים. בכיכר ליד המוזיאון הלאומי לא ניתן להתעלם מהאנדרטה הלאומית, אובליסק שיש המתנשא לגובה 137 מטר.

בג'קרטה שוכנת הגרסה האינדונזית ל"מיני ישראל" – .Taman Mini Indonesia Indah הפארק כולל מבנים (בגודל רגיל, על אף השם) מסורתיים מרחבי המדינה, מוזיאונים, פארק ציפורים, קולנוע IMAX , רכבל, גן סחלבים, מופעים ועוד. ארץ החלומות אנקול (Taman Impian Jaya Ancol) הוא פארק שעשועים הכולל בריכות, מופעים, חיות ים, שוק אמנות, אקווריום, חוף ים ושלל מתקנים ופעילויות. בעיר יש גם גן חיות ,(Ragunan Zoo) למטיילים עם ילדים.

חיי לילה לא חסרים בג'קרטה, וחובבי השופינג יבלו כאן עד בלי די. מרכזי קניות ושווקים, חנויות יוקרתיות וחנויות למציאות, הכל מהכל מחכה לכם בג'קרטה.

ג'גג'קארטה (Yogyakarta) ובשם החיבה ג'וגג'ה, שוכנת במרכז ג'אווה, והינה חביבת התיירים באי. העיר שימשה בעבר כמרכזה של שושלת Mataram, וארמון הסולטן מאותה תקופה עדיין ניצב בה. כעיר בת כחצי מיליון תושבים מרכזה עמוס ופקוק, אך סביבו חוזר השקט, ובשוליה שדות אורז צובעים את הנוף בירוק. ג'וגג'ה היא מרכז תרבות ואמנות, וביתם של אוניברסיטות, ובמרחק נסיעה קצר ממנה נמצאת אחת האטרקציות הארכיאולוגיות המרשימות ביותר במדינה כולה.

במרכז העיר העתיקה של ג'וגג'ה נמצא מתחם ארמון הסולטן הענק, המכונה קראטון ,(Kraton) והינו למעשה מעין עיר קטנה בפני עצמה. יותר מ-25 אלף איש מתגוררים בין חומות הקראטון. חלקים מהמתחם משמשים כמוזיאון, ויש בו שוק, מסגדים וחנויות. טירת המים, המכונה טאמאנסארי ,(Tamansari) נבנתה במאה ה-18, אך ספגה הריסות במלחמה וברעידת אדמה. חלקים ממנה, בהן בריכות המים, שוחזרו. בעבר היה זה גן מטופח מלא בארמונות ומקווי מים. בסמוך נמצא שוק הציפורים (Pasarv Ngasem) הצבעוני. כדאי לבקר גם בשוק המרכזי של ג'וגג'ה (Pasar Beringharjo) שבו בדי בטיק נפלאים, תבלינים, מאכלים ועוד.

בעיר יש כמה מוזיאונים מעניינים: מוזיאון סונו-בודויו (Sono Budoyo Museum) הוא המקום הטוב ביותר בעיר להתוודע בו אל האמנות בג'אווה, מבובות צללים מיוחדות ועד מסכות מסורתיות. מוזיאון אפאנדי (Affandi Museum) מציג את ציוריו של אפאנדי ויצירות של אמנים נוספים. מוזיאון בנטנג ורדבורג (Beteng Vredeburg) שוכן במבצר הולנדי לשעבר. כדאי לבקר גם במרכז העירוני לאומנויות. אמני צורפות ניתן לראות ברובע קוטה גדה .(Kota Gede) לעבודות קדרות צאו אל הכפר קסונגן (Kasongan), במרחק של כשבעה קילומטרים מהעיר. בכפר תמצאו לא רק כדים וכלים, אלא גם עבודות קדרות ענקיות בדמות דרקונים באורך שני מטרים.

אם עייפתם מהעיר תוכלו ליהנות מנופו של חוף פרנגטריטיס ,(Parangtritis) השוכן כ-27 קילומטר מדרום למרכז ג'ונג'ה. אפשר להמשיך אל החופים שממערב, כמו קוקופ (Kukup) וקרקל .(Krakal) אך גולת הכותרת נמצאת במרחק של כארבעים קילומטר מצפון-מערב לג'וגג'ה, שם שוכן המקדש המרהיב בורובודור .(Borobudur) זהו אחד מאתרי העתיקות המרתקים ביותר בדרום-מזרח אסיה, ואתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו שאין להחמיצו בביקור בג'אווה. הסטופה האדירה נבנתה במאות השמינית והתשיעית לספירה. היא מוקפת ב-72 סטופות קטנות, ו-504 פסלי בודהה, כאשר הכל מתגבש לכדי מבנה מפליא בסימטריות שלו. המבנה מרהיב הן במכלול השלם והסימטרי והן בהקפדה על פרטים קטנים כאינספור גילופי אבן יפהפיים. במקום קיים מוזיאון ארכיאולוגי קטן. אל תפספסו שקיעה או זריחה באתר.

מקדש יפהפה נוסף הוא פרמבנאן ,(Prambanan) כ-17 קילומטר מצפון-מזרח לג'וגג'ה. זהו קומפלקס מקדשי הינדו מהמאה התשיעית והעשירית, ששוקמו ושוחזרו במאה העשרים. יש המון מה לראות במתחם, הקדישו לו יום שלם.

סומטרה (Sumatra)
סומטרה שבמערב אינדונזיה הוא אי טרופי ענק ופראי. גודלו פי ארבע מהאי ג'אווה, והוא מתפרש על פני שטח בן כ-473 אלף קילומטר רבוע של יערות גשם סבוכים, כמאה הרי געש, יערות מנגרובים, אזורי ביצות, נהרות שוצפים ואלפי איים קטנים. בכל השטח העצום הזה חיים רק כארבעים מיליון תושבים. מיעוט אוכלוסייה זה משאיר מקום למגוון אדיר של בעלי חיים וצמחים, בהם הפרח הגדול בעולם .(Rafflesia arnoldii) באי מתגוררים קופי אורנג-אוטנג, קרנפי סומטרה, נמר סוטרה, דובים ופילים. באי יש גם מחצבי נפט וגז המעשירים את קופתה של אינדונזיה. עם זאת, לא הכל ורוד ושלוו באי – המצב הפוליטי נפיץ בו, והאזור נפגע בשנים האחרונות בשלל אסונות טבע, מרעידות אדמה ועד צונאמי. מומלץ לבדוק את המצב באי לאשורו לפני הנסיעה, ובעיקר להימנע מביקור בצפון האי, באזור אצ'ה .(Aceh) שהמצב הביטחוני בו מעורער.

העיר מדן (Medan) שבצפון סומטרה משמשת כנקודת היציאה לטיולים באי. כשני מיליון תושבים מתגוררים בעיר זו, שהינה השלישית בגודלה באינדונזיה. זוהי עיר ענקית, פקוקה ורועשת. מוקדי העניין הם מוזיאון צפון סומטרה (Museum of North Sumatra), המוזיאון הצבאי (Bukit Barisan Military Museum), ארמון איסטנה מיימון (Istana Maimon) מ-1888 ומסגד ראיה (Mesjid Raya) המרשים. אל תבזבזו זמן רב בנוף האורבני וצאו אל הטבע שמחוצה לו.

כמאה קילומטר מצפון-מערב למדן שוכן היישוב בוקיט לאוואנג ,(Bukit Lawang) היושב ממש על קצהו של הפארק המרהיב גונונג לאוסר .(Gunung Leuser National Park) פארק עצום זה משתרע על פני יותר ממאה אלף קילומטר רבוע, וזוהי הנקודה הנגישה ביותר מתוכו. האטרקציה המרכזית, ההופכת את המקום למוקד עלייה לרגל לתיירים, הוא המרכז לצפייה בקופי האדם שובי הלב, האורנג-אוטנג ,(Bohorok Orang-utan Viewing Centre) שהוקם ב-1973 כדי להגן על החיה המיוחדת. מהיישוב ניתן לצאת לסיורי הליכה וטרקים ארוכים מודרכים בפארק, לסיורי רפטינג ושיט בקיאק ובאבובים על נהרותיו.

אתר מפורסם נוסף באי הוא אגם טובה ,(Danau Toba) הנמצא במרחק של כחמש שעות נסיעה ממדן. האגם משתרע על פני יותר מ-1,700 קילומטר רבוע בתוך לוע וולקני שנוצר ובמרכזו אי (Palau Samosir) באזור ובאי מסלולי הליכה נהדרים, חופים ונופים נפלאים.

כתבה: יעל רגב

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

קומודו ורינקה

האי קומודו (Komodo) ושכנו רינקה (Rinca) זכו לפרסום לא בעבור נופים מרשימים, אתרי עתיקות יוצאי דופן או תרבות אנושית מרתקת, כי אם בזכות הלטאה המקומית. המילה "לטאה" עושה עוול לשוכני האי הזוחלים, שהינם חיות מגודלות באופן מעורר יראה – אורכן שלושה מטרים ומשקלן עובר בקלות את קו המאה קילוגרם. יצורים רעבתניים אלו מסוגלים לצרוך טרף בגודל שמונים אחוז ממשקל גופם, ומעכלים גם פרווה ועצמות ללא קושי. כשהם רעבים הם יאכלו ללא היסוס פגר, ואפילו את בני מינם. גם בני אדם יכולים ליפול קורבן ללטאות צמאות הדם. בעברית שמם הוא כוח ענק, אך שמם האנגלי עושה להם יותר צדק: דרקוני קומודו (Varanus komodoensis).

אותן חיות משונות אינן קיימות בשום מקום אחר בעולם, ועל כן הוקם פארק מיוחד שכל מטרתו היא להגן עליהן ועל שטח מחייתן. הפארק הלאומי קומודו משתרע על פני 1,817 קילומטר רבוע של ים ויבשה, ומגן גם על שוניות אלמוגים סמוכות, לווייתנים, דולפינים, צבי ים, פרות ים, כרישים ועוד. כמה אלפי דרקונים מתגוררים בשטח הפארק, אולם אל תצפו לראות אותם מקרוב. כדי לענות על הביקוש התיירותי הפארק מארגן האכלות יומיות של היצורים מול קהל – הזדמנות טובה לצלם ולהבטיח צפייה בכוח הענק, אך מנגד ההרגשה היא כביקור בגן חיות יותר מאשר מפגש פראי בטבע. הצלילה בפארק נפלאה אף היא ומספקת מפגש טבעי יותר עם בעלי חיים שמתחת לפני המים. הפארק הינו אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

רוב המבקרים מגיעים אל הפארק דרך הערים לובאן באג'ו (Luban Bajo) שבמערב האי פלורס (Flores) או בימה (Bima) במזרח האי סומבווה (Sumbawa). לשתי הערים הללו אפשר לטוס או לנסוע מהעיר דנפסר באי באלי. 

כתבה: יעל רגב

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
לאינדונזיה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אבל ניתן להיכנס אליה עם דרכון ישראלי – בשלב זה בקבוצות מאורגנות. במאי 2018 התפרסם כי אינדונזיה תתיר גם ויזות למטיילים עצמאים בעלי דרכון ישראלי.
חברות טיולים גאוגרפיות שונות מסוגלות לסדר אפשרות כניסה גם לבודדים בתנאים שונים. מדיניות האשרות משתנה מפעם לפעם, וכדאי לבדוק לפני הנסיעה את המצב דרך סוכנות נסיעות המתמחה באזור.
אין לאינדונזיה נציגות בישראל ואין לישראל נציגות באינדונזיה.

איך להגיע
אין טיסות ישירות בין ישראל לאינדונזיה. בדרך כלל ישראלים מגיעים מהמקום שמנפק להם את הויזה – סינגפור או תאילנד. רוב הטיסות נוחתות בבירה ג'קרטה או באי באלי.
מעבורות מקשרות בין מלזיה לאינדונזיה, אך כדאי לשים לב שמלזיה אינה מכירה בישראל. מעברי גבול יבשתיים קיימים עם מלזיה, פפואה ניו גיני ומזרח טימור, אך הנהלים למעבר משתנים מעת לעת.

מתי כדאי להגיע
העונה הטובה לטיול באינדונזיה היא העונה היבשה, בין מאי לספטמבר. האי באלי לרוב עמוס לעייפה בין דצמבר לינואר ובחודשי הקיץ, והמחירים בו קופצים מעלה בתקופות אלו.

בריאות וחיסונים
יש להתחסן לפני הנסיעה וליטול טיפול מונע נגד מחלת המלריה (ובעיקר להשתדל שלא להיעקץ). פרטים בלשכות הבריאות המחוזיות.
לא מומלץ לאכול ברחוב, מסיבות הגייניות. כדאי לשתות מים מינרליים בלבד. כדאי לקחת חומר מגן מפני יתושים וקרם להגנה מפני השמש.

ביטחון
פיגועי טרור פקדו את אינדונזיה בשנים האחרונות, ביניהן פצצה ליד שגרירות אוסטרליה ב-2004 ופיגוע במועדון באי באלי ב-2002. באזורים מסוימים במדינה, ובמיוחד בחבל אצ'ה, ישנם עימותים עם מורדים ותנועות גרילה ומהומות על רקע אתני, ומומלץ להימנע מביקור בהם. כדאי לבדוק במשרד החוץ ובמטה ללוחמה בטרור האם יש התרעות ביטחוניות מפני טיול במדינה לפני הנסיעה. המטה ללוחמה בטרור ממליץ להימנע מביקור באינדונזיה, אבל למרות זאת נכנסות קבוצות מאורגנות של חברות ישראליות שונות.
בג'קרטה כייסים רבים וכדאי להימנע משהיה במקומות צפופים. חשוב ביותר לא לנגוע בסמים – יותר מדי זרים יושבים בכלא של באלי על עבירות סמים, לעיתים מגוחכות. מי שמטייל בסאמוסיר שבסומטרה ייתקל בתפריט של פטריות ההזיות בבתי קפה.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
אתר לשכת התיירות האינדונזית

מטבע
המטבע הנהוג באינדונזיה הוא רופיה. כרטיסי אשראי יתקבלו רק במסעדות ובתי מלון גדולים ויוקרתיים, ומספר הכספומטים מוגבל למדי. עדיף להצטייד בדולרים במזומן ובהמחאות נוסעים.

הפרש שעות
אינדונזיה מקדימה את שעון ישראל בחמש עד שבע שעות, תלוי באזור.

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של אינדונזיה היא 62.

תחבורה
טיסות פנים מחברות בין היישובים המרכזיים באיים השונים, ומהוות דרך טובה לנוע במהירות מאי לאי. חובה לאשר את הטיסה מראש יום קודם. על כל טיסה פנימית יש לשלם מס נמל שגובהו עד כ-20 אלף רופיה. 

האוטובוסים הפשוטים ביותר נקראים אקונומי (ekonomi), והם זולים, אך לעתים עמוסים (ולפעמים לא רק בהולכים על שתיים) ואיטיים. רמה אחת מעל נמצאים אוטובוסי פאטאס (patas), שלהם פחות תחנות לאורך הדרך וחלקם אף ממוזגים. בנוסף פועלים באזורים התיירותיים אוטובוסי תיירים משודרגים, שבחלקם טלוויזיה ושירותים, ולהם יש להזמין מקום מראש. 

צורה נוספת של תחבורה יבשתית היא הבמו (bemo, מכונים גם opelet), משאיות טנדר או מיניבוסים. רכבות פועלות בג'אווה ובסומטרה בלבד. 

ניתן לשכור רכבים ואופנועים בערים הראשיות. הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש. 

מעבורות מחברות בין איי אינדונזיה השונים, ורובן מסיעות גם רכבים ואופנועים.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

לינה
המלונות הטובים ביותר נמצאים בבאלי, שם נמצאות הרשתות הגדולות: הילטון, שרתון, היאט וכיוצא באלה, וגם בתי מלון קטנים ונעימים רבים. גם בג'קרטה יש בתי מלון טובים. ככל שמתרחקים מבאלי ומג'קרטה רמת בתי המלון יורדת. גסט האוזים ומלונות צנועי מחיר יש ברוב האיים. בחלק מהמקומות, כמו איריאן ג'איה, אפשר ללון בבתי התושבים המקומיים.

אוכל
יש האומרים שהמטבח האינדונזי לבדו הינה סיבה מספקת לבקר באינדונזיה. זהו מטבח המשלב ביעילות השפעות מכל מטבחי התרבויות שעברו במדינת האיים – סינים, פורטוגזים ועוד – מוסיף טוויסט מקומי ויוצר טעם ייחודי לו. כיאה ל"איי התבלינים", המטבח האינדונזי עושה שימוש רב בתיבול: למון גראס, כמון, כוסברה, ג'ינג'ר, גלנגל, ציפורן, הל, כורכום, תמרהינדי, עלי קאפיר, אגוז מוסקט ועוד. גם מאכלי דגים ופירות ים מצויים בשפע, וכן נהנית אינדונזיה ממגוון מפואר של פירות טרופיים: פפאיה, אננס, רמבוטן, דוריאן, פסיפלורה, בננה, קרמבולה, גויאבה, מנגו ושלל פירות שאינם מוכרים באזורנו. כדאי לפקוד את אחד השווקים המקומיים ולנסות לטעום מההיצע הרחב והאקזוטי. 

המנה המרכזית היא האורז, לרוב לבן ודביק, המוגש עם כמה מנות צדדיות המספקות לו את התיבול הנדרש. ביניהן תמיד יהיה "סמבל" (sambal), רוטב צ'ילי חריף וסמיך, ולפעמים "אקר" (acar) – מלפפונים מוחמצים. בגלל דבקותו של האורז אוכלים ממנו בדרך כלל בידיים. 

מאכלים פופולריים: נסי גורנג (nasi goreng) – אורז מטוגן, גאדו-גאדו (gado-gado) – רוטב ירקות ובוטנים, סאטה (sate) – שיפודי בשר ברוטב בוטנים חריף, נאסי אודוק (nasi uduk) – מאכל אופייני לאי ג'אווה העשוי מאורז שבושל בחלב קוקוס עם ירקות, טופו או בשר; ובבק בטוטו (bebek betutu) – ברווז בתבלינים עטוף בעלי בננה וקליפת קוקוס.
אוכל בבאלי>>

קניות
אינדונזיה היא גן עדן לחובבי קניות. אפשר לרכוש שם באטיק, במיוחד בג'וג'קרטה, גילופי עץ מדהימים בבאלי, פסלים מאבן, מוצרי קדרות בג'אווה ובלומבוק, בובות, מסכות, חולצות טי מודפסות, מוצרי קש ועור, ריהוט במבוק ועץ. כדי לקבל מושג כללי על סוגי המוצרים, כדאי להיכנס לחנות הגדולה "סרינה" שבג'קרטה.