אגם לוצרן – ארצו של וילהלם טל

וילהלם טל הוא גיבור לאומי בשווייץ, אבל מחוז הולדתו, הגדה הצפונית של אגם לוצרן, כמעט שאינו מוכר למבקרים הפוקדים את האיזור. הכפרים הקטנים, בתי הקפה הנוחים, נוף האגם והשלווה השווייצרית הופכים את הטיול באיזור זה לחוויה נינוחה ומרגיעה מאוד. אפשר גם להתמחות כאן בהיסטוריה של הקנטונים המיוערים.

אגם לוצרן הוא חלק קטן מהאגם הגדול הנקרא פירוואלדשטטר (Vierwaldstaetter, אגם ארבע המדינות המיוערות). הגדה הדרומית מוכרת יותר, וממנה יוצאות הדרכים המפורסמות העולות לפילאטוס ולבורגנשטוק. הגדת הצפונית, לעומת זאת, מוכרת פחות כיוון שהכביש הראשי עוקף את הדרך הנעה לאורכה. השווייצרים מכירים ומוקירים את איזור הגדה הצפונית של אגם לוצרן, כארצו של וילהלם טל, כערש המדינה השווייצרית וכמקום נופש. מזג האוויר באיזור כמעט טרופי, בעיקר בשל העובדה שהוא מוגן מרוחות צפוניות וחשוף לשמש דרומית חמימה. כל זאת בלב ליבה של שווייצריה.

המסלול שלנו, מלוצרן (LUZERN) עד אלטדורף (ALTDORF), הוא קצר (כ-50 קילומטרים) ומתאים לכאלה שזמנם דוחק ולמי שרוצים לראות קטע שווייצרי טיפוסי, מבלי לנהוג בכבישים קשים ומפותלים, ומבלי לעלות להרים. זהו מסלול יפה, מגוון ונינוח. אפשר לבצעו ביעף ביום אחד, או בניחותא, תוך כדי הנאה מהנופים, מהארוחות, מטיולים בדרכים צדדיות ומקטעי שיט באגם היפהפה.

עיר, אגם, הרים
לוצרן היא עיר קטנה ויפהפייה, שתמיד נעים לעבור בה, אם בדרך לאלפים הגבוהים של ברנר-אוברלנד, או בדרך לאיטליה. 54 קילומטרים בלבד מציריך, לוצרן נמצאת במקום מרהיב על שפת האגם, עם מראות של הרים רחוקים ברקע. במקורה היתה לוצרן כפר דייגים קטן, שהיה שייך למינזר הבנדיקטיני. ב-1291 מכרו אותו הנזירים למלך האוסטרי רודולף לבית הבסבורג. בדיוק באותה שנה החליטו נציגי הקנטונים אורי, שוויץ ואונטרוואלדן (כולם גובלים באותו אגם) להתאחד והצהירו על סרובם להכנע לתכתיבי בית הבסבורג. זוהי תחילת דרכה של הקונפדרציה השווייצרית ומלחמת השחרור שלה. תאריך החתימה, 1 באוגוסט, הוא כיום חגה הלאומי של שווייץ.

העיר העתיקה מוקפת מצפון בחומות העתיקות, ומי שלא מתעצל לעלות בתשעים מדרגות לראש מגדל SCHRIMERTURN  יזכה לראות פנורמה מרהיבה של העיר והאגם. נוסף לאתרי התיירות המוכרים של לוצרן, בית העירייה, מוזיאון פנורמה, פסל האריה ומוזיאון התחבורה, ישנן בעיר גם פינות חמד רבות, פחות ידועות.

בעיר העתיקה ישנם כמה בניינים יפהפיים, שחבל להחמיצם. בירידה מגשר ראוס (REUSS) יש קבוצת בתים מעניינת בסמטת IM ZOPFLI. בהמשך נמצאת הכיכר המקסימה WEINMARKT ואחריה כיכר מוהלן (MUHLENPLATZ) ובה עמוד מצוייר בסגנון סיני. כדאי לשים לב לבתים שמספריהם 7 ו-9 בכיכר הירש (HIRSCHPLATZ) ולבניין הנקרא GOLDINHAUS במס' 12. משם כדאי להמשיך ל-KAPELLPLATZ ולשים לב ל-ZURLINGENHAUS, בית בסגנון בארוק עם מגדל מימי הביניים, וכן לבית אנגלברג (מס' 2) ומס' 7 הפתוחים לקהל.

במרחק כעשר דקות בלבד מדרום ללוצרן, בין אם בנסיעה או בשיט על האגם, מסתתר אחד מאותם בתי מלון שמצדיקים את מוניטין האירוח השווייצרי. ממש על שפת האגם, עם נמל שיט קטן משלו ותחנה של אניות האגם, חבוי מהכבישים הראשיים, נמצא מלון Kastanienbaum – מלון של ארבעה כוכבים עם שירות טוב, שקט ונוף של חמישה כוכבים מלאים. כדאי לעצור, אם לא ללינה, לפחות לארוחה או כוס קפה.

אבל המסלול שלנו הוא בכיוון ההפוך, ואנחו יוצאים מלוצרן בכביש מס' 2, ועוקבים אחר השלטים ל-KUSSNACHT או RIGI. זהו כביש יפהפה, עם נוף של הרים רחוקים מדרום. האגם מימין מסתתר וניגלה לפרקים. במגן מתחילים לנסוע לאורך החוף.

בכפר הקטן מגן (MEGGEN) ניצבים כמה ארמונות ומבצרים. כדאי לעזוב את הדרך הראשית ולערוך סיבוב קצר בכפר, בין שרידי מבצר NEUHABSBURG מימי הביניים; SCHLOSSVILLA NEUHABSBURG, בניין מהמאה ה-19 הבנוי "כמו" מבצר; ו-SCHLOSS MEGGENHORN המפואר, גאוות הכפר, שנבנה במאה ה-19 בסגנון ארמון צרפתי רנסנסי, ואליו צמודה כנסייה ניאו-גוטית מעניינת, שנבנתה על ידי אותו אדריכל.

ב-MERLISCHACHEN נגלה משמאל לכביש בית שווייצרי גדול מהסוג שמופיע בגלויות דואר צבעוניות. זהו המלון SWISS CHALET, שצורתו גובלת בקיטש והוא עמוס קבוצות תיירים אמריקאיים. לצידו, בהמשך הדרך, בתי עץ עתיקים ויפים, טיפוסיים לאיזור לוצרן. לאחר שלושה קילומטרים מגיעים ל-ASTRIDKAPELLE, כנסייה קטנטונת ומקסימה, לזיכרה של אסטריד מלכת בלגיה, שנהרגה כאן בתאונת דרכים ב-1935.

הכפר הקטן KUSSNACHT AM RIGI היה במשך שנים רבות מקום הלינה המועדף שלנו באיזור, מכמה סיבות. ראשית, מלון HIRSCHEN ברחוב הצדדי המוביל לשפת האגם. לפני כמה שנים השתוללה בו שריפה, שמחקה, למרבה הצער, את ציורי הקיר העתיקים שקישטו את חזיתו. סיבה נוספת להעדפת הכפר היא הארוחות הפשוטות והנהדרות של מסעדת המלון ADLER שבכיכר המרכזית (בדיוק מול המיבנה ההיסטורי של אכסניית ENGEL) ושלישית, אם אתם נוסעים עם ילדים, החוף של קוסנכט, שבו אסורה תנועת מכוניות, מציע את כל הדרוש לכם כדי לשעשע אותם.

ביום בהיר רואים מכאן לא רק את הרי אנגלברג אלא גם את פסגת יונגפראו המושלגת תמיד. משמאל לנמל הישן ישנו מגרש מיניגולף וקיוסק קטן המשכיר סירות, ואפשר גם ליהנות מהאכלת עופות המים. בשעות בין-הערביים אפשר לצאת מכאן לטיול מקסים לאורך החוף עד חוות EICHHOLTEN, כ-30 דקות הליכה, תחילה בטיילת מסודרת ואחר כך בשביל קל ויפה. החווה היתה פעם מלון כפרי מקסים, טובל בעצי אגוז ודובדבן, וניתן היה להתענג שם על ביקור לפנות ערב וישיבה בגינה על כוס בירה עם תושבי המקום. עכשיו זו חווה פרטית, אבל הטיול אליה עדיין מהנה.

בעליו של וילהלם טל
כל כפר באיזור זה טוען ל"בעלות" על וילהלם טל, אבל לקוסנכט ישנה תביעה לגיטימית. שלושה קילומטרים מכאן, במקום הנקרא HOHLE GASSE, הרג וילהלם טל את גסלר הרשע (מסיפור התפוח), והחל בכך את מלחמת השחרור השווייצרית.

כרבע שעת הליכה מה-GASTHAUS HOHLE GASSE, מלון שחזיתו מצויירת בסיפור ההיסטורי ולידו נערכות חגיגות חתונה, נמצאת TELLSKAPELLE (הכנסייה של טל), שהיא אתר עלייה לרגל לשווייצרים. חגיגות האחד באוגוסט מרשימות כאן מאוד. אנשי הכפר ממחיזים את סיפורו של וילהלם טל, בכפר נערך יריד מיוחד, ומעל האגם נורים זיקוקי די-נור.

הכביש פונה עתה דרומה לאורך החוף. אל תחמיצו את WEGGIS, אתר הנופש המפורסם של האיזור, עם טיילת ארוכה ופורחת, אוויר ואווירה נהדרים ואת הכנסייה ALLERHEILIGEN מהמאה ה-17. אני ממליצה על שעה קלה של רוגע בגינה הקסומה של המלון PARK לארוחה או לכוס קפה. שאלו אם הם עדיין מכינים בעצמם (HAUSGEMACHT) פרפה-גלאסה בטעם קפה (מעדן לא מהעולם הזה).

בווגיס עדיף להימנע מללון בבתי המלון שעל הכביש הראשי או על הטיילת הסואנת וטוב יותר לעלות במעלה ההר, אל מלון WALDSTAETTEN. שלטי פרסומת ברחבי אתר הנופש מזמינים לעלות אל פסגת ריגי. אפשר לעלות מכאן ברכבל עד ריגי קלטבאד (RIGI KALTBAD), משם אל הכפר ויצנאו (VITZNAU) ומשם ברכבת ההרים, אל פסגת ריגי קולם (RIGI KULM).

ריגי קלטבאד הוא אתר נופש מסוג אחר, למי שמעדיפים מקום הררי גבוה הרחק מן ההמון הסואן, מוקף שבילי הליכה שקטים, מבודדים ומקסימים, עם אוויר צח וצונן ונוף מרהיב. בפסגת ריגי קולם עמד פעם רק צלב גדול. לצידו מתנוססת כיום גם אנטנה. הנוף מרהיב מכל הכיוונים: האלפים הגבוהים מדרום, אגמים והרי היורה במזרח. ביום בהיר אפשר להבחין גם בהרי היער השחור בצפון. העלייה לפסגה כדאית רק ביום של ראות טובה. ביום מעונן או סגרירי, מוטב להישאר על שפת האגם, ואולי אפילו לערוך שיט קצר. אוניות לבנות קטנות מסיירות בכל נמלי האגם בדיוק זמנים שווייצרי טיפוסי. המבט מהאגם אל החופים מקסים.

בהמשך הדרך עִצרו ב-OBERE NASE, לתצפית לעבר הר הבורגנשטוק. מימין מאחוריו, ניתן לראות מכאן את הפילאטוס. מכאן מגיעים אל GERSAU, כפר קטן שמונה פחות מאלפיים תושבים קבועים. גרסאו היה הרפובליקה העצמאית הקטנה ביותר בעולם בין השנים 1390-1798 וצורף לקנטון שווייץ רק ב-1817. בכפר כמה בניינים עתיקים יפים. הציצו בכנסיית סן מרצלוס, ולצידה בית מהמאה ה-17, שניצב בזמנו על חוף האגם ממש, עד שניבנה כביש החוף במאה הקודמת. כדאי לטפס לעלות קצת מעל לכפר ולהתבונן באיזור ובאגם מנקודת תצפית טובה.

שבעה קילומטרים של דרך מקסימה מובילים לכפר הנופש ברונן (BRUNNEN). לעייפים, בית הקפה שעל שפת הים בצמוד לנמל הקטן, הוא מקום נפלא לנפוש בו. ממול מתנוסס הצוק של סיליסברג, שהיה עד לפני שנים אחדות כפר מבודד ורומנטי. מרחוק הוא עדיין נראה יפה. בברונן נגמרת האוטוסטרדה שעד כאן עקפה את המסלול שלנו, והכביש הופך להיות הדרך הראשית והעמוסה אל גוטארד. עכשיו אנחנו נמצאים בחלק האגם שנקרא "אורי". ממול ניתן להבחין בשדה ירוק בין יערות סיליסברג. זו לא סתם קרחת יער, זהו שדה רוטלי המפורסם. כאן נשבעו נציגי שלושת הקנטונים המורדים, ללחום לשחרורם מהעול האוסטרי. השדה הוא עתה שמורה לאומית.

הכביש, בקטע הזה, רצוף מנהרות. כשמונה קילומטרים מדרום לברונן יש לצאת מאחת מהן כדי לבקר בקפלה שמוקדשת לוילהלם טל, הנמצאת במקום מרהיב, מול הכפר באואן (BAUEN), שעל הגדה השנייה של אגם אורי. אני ממליצה לקפוץ אל באואן מהכפר אלטדורף (כ-10 קילומטרים בדרך צדדית). באואן הוא כפר מבודד ומקסים ועדיין כמעט לא מתוייר. יש בו הרבה בתי עץ עתיקים, שהיפה בהם הוא OBERE BAUMGARTEN. גם הכנסייה הקלאסית סנט אידה, והמצבה למלחין צוויסיק, יליד המקום, מעניינות וכדאי לבקר בהן.

אלטדורף (ALTDORF), בירת קנטון אורי, חיה סביב שני מוקדים, מעבר סן גוטארד וזכרו של וילהלם טל. יש כאן מצבה לגיבור הלאומי ובקרבת מקום גם מוזיאון לזיכרו. שיגשוגה של אלטדורף בא לה משום שהיא שוכנת סמוך למעבר ההרים הגדול והמפורסם, סן-גוטארד. אפשר פשוט להסתובב בה בחוסר מעש מענג ולספוג את האווירה הבינלאומית. החרוצים יותר יכולים לסייר באתרים המפורסמים של העיר. המגדל בכיכר המרכזית הוא מגדל מגורים מימי הביניים. הוא נמכר לעיר במאה ה-16. המצבה לוילהלם טל הוצמדה אליו רק ב-1895. ממול נמצאים בית העירייה ולשכת התיירות. אפשר לקבל בה מפה, אם אתם מתעניינים בבניינים ההיסטוריים. בודדים מהם שרדו אחרי השריפה הגדולה של 1799, כמו המנזר הקפוצ'יני וה-SUWOROW HAUS מהמאה ה-16, הנקרא על שמו של הגנרל הרוסי שהתגורר כאן בעת מלחמתו בצרפתים. בקרבת מקום נמצא BURGELEN, כפר הולדתו של וילהלם טל, שבו יש עוד מוזיאון המוקדש לגיבור השווייצרי הלאומי.

כדי להינפש מהנהיגה, לפני שמתחילים לנסוע הלאה (או בחזרה): אפשר לשוט על האגם, לנסוע עוד כ-10 קילומטרים לכפר BAUEN (ראה לעיל), או לצאת לטיול רגלי קצר (כ-3 שעות) ל-HALDI ויער RIEDERTAL. כדאי לבחור לטיול יום נאה ויבש. השביל ברובו נוח מאוד, אולם יש קטע של ירידה צרה ותלולה (כ-400 מטר) ליער רידרטאל, שביום רטוב הוא חלקלק ולא נעים.

ממוזיאון וילהלם טל במרכז בורגלן עולים על השביל הנאה ל- SCHATTDORF. הדבר הראשון שרואים בכפר הוא הרכבל ל-HALDI. לכו בשביל המוביל ימינה מהתחנה העליונה של הרכבל. השביל עולה מעל האלדי ומגלה נופים מרהיבים בכיוון אנגלברג וסן-גוטארד. בהצטלבות של השלטים הצהובים, אפשר עדיין להחליט להסתפק בטיול הקצר עד כאן, או ללכת בכיוון RIEDERTAL. השביל, כאמור, הוא תלול ומפותל אך מפצה את ההולכים בו במראה בלתי נשכח של שדות ירוקים הפורחים בשלל צבעים. בתום הירידה נוטש השביל את היער ומתרחק מהנחל, הופך רחב ונוח יותר ומוביל חזרה אל מרכז בורגלן, דרך חוות חקלאיות ושדות ירוקים ורחבים של מרעה.

לקריאה נוספת:

	שוויץ – פסטיבל פאסנאכט: הכבוד של פריצי עם שחר יוצאת הסירה של פריצי ופריצינה, הזוג המלכותי של הפסטיבל, אל ימת לוצרן. כאשר היא מגיעה אל המזח, נורים הזיקוקים: הפאסנאכט, מסורת שוויצרית בת כ־600 … יאיר קדר | צילום: טל גליק לכתבה המלאה