38 / 92
38
מדריך
— מתקדמים העדרים במסלולים
מסורתיים שלא השתנו אלפי שנים.
עונת ההמלטות
ההזדווגות מתרחשת תוך כדי
הנדידה, בחודשים אפריל ומאי.
כשהעדר מגיע למשטחי עשב
טובים, נעצרת הנדידה זמנית,
הזכרים הטריטוריאליים נלחמים בעוז
ויוצרים סביבם הרמונות של עשרות
נקבות. השטח מנוקד בקבוצות־
קבוצות של עדרים קטנים, שזכר
גדול מקיף אותם. הוא מחזר ומזדווג
עם הנקבות, ומיד מתפנה למרדף
אחרי זכר שהתקרב מדי לשטחו.
בתקופה זו הזכרים אגרסיביים,
ולא יהססו לתקוף אפילו טורפים
שיתקרבו להרמון. הנקבות הנרדפות
מחוץ לטריטוריות הקטנות בורחות
אל הזכרים, שם הן מוגנות יותר,
אך זכרים רבים מאבדים את כוחם,
ובהתעקשותם להישאר בטריטוריה
מול טורפים חזקים או מאורגנים,
כלהקת צבועים או לביאות, הם
ניצודים לבסוף. עדר הגנו ממשיך
לנדוד בקבוצות, במעין “טריטוריות
נודדות”, למישורים המתאימים
הבאים, עד שלבסוף הם מתלכדים
למסה אדירה של בעלי חיים.
אימפריית החושים
עדרי זברות מצטרפים לנדידת הגנו.
מהכדור הפורח נראות הזברות כמו
חביות שמנות ומפוספסות. טורפים
מעדיפים לצוד את הגנו, החלש
יותר, וכך זוכות הזברות ביתרון יחסי.
הגנו יעדיף להתקרב ליענים, שבשל
גובהם וראייתם הטובה מזהים
טורפים ממרחק רב. לגנו ולבובלים
חוש ריח טוב, לזברות חוש שמיעה
מצוין. כל אחד ממיני האנטילופות
והצמחוניים האחרים ניזון מצמחים
שונים, כך שהתחרות על המזון
קטנה, וניצול יתרונות החושים תורם
לחיי שיתוף בין המינים בנדידה.
בשונה ממה שהתרגלנו לראות
בסרטי הטבע, הנדידה אינה
בדהרה פראית חסרת מעצורים.
ברוב המקרים, צילומים יפים אלה
הם תיעוד של מנוסה מטורף או
מצלם. הנדידה רגועה בדרך כלל,
ובעצם היא אורח החיים השגרתי