מידע מעשי לירדן

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לירדן אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות ירדן בישראל
כתובת: רחוב אבא הלל סילבר 14, רמת גן
טלפון: 03-7517722

שגרירות ישראל בירדן
כתובת: 47 Maysaloun Street Rabiya, עמאן
טלפון: 962-6-5524680
 

איך להגיע
ניתן להגיע לירדן בטיסה מתל אביב לעמאן (עם נתיבי האויר הירדניים), באוטובוס (מאילת או תל-אביב), או לחצות את הגבול באופן עצמאי, במעבר בעין עברונה (ליד אילת) או בבית שאן. ניתן, כמובן, גם לנסוע לירדן בטיול מאורגן. כמו כן ניתן להעביר רכב פרטי מישראל (אך לא מסחרי), תמורת תשלום גבוה יחסית.
 

מתי כדאי להגיע
העונות המועדפות לנסיעה הן האביב או הסתיו, אז שורר מזג אויר נעים בכל רחבי הממלכה. בחורף נעים באזור ים סוף וים המלח.
 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
לשכת התיירות הירדנית:
דואר אלקטרוני: info@visitjordan.com 
www.visitjordan.com

מטבע
המטבע הנהוג במדינה הוא דינר ירדני.
החלפת כסף משקלים לדינרים ולהפך עדיף לעשות בצד הישראלי – העמלות נמוכות יותר.

הפרש שעות
אין הפרש שעות בין שעון ירדן לשעון ישראל.

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של ירדן היא 962.

תחבורה
התחבורה הבינעירונית כוללת אוטובוסים (נוחים), מיניבוסים בקווים מסוימים או מוניות שירות. הדרך הנוחה יותר (והיקרה יותר) לטייל היא במכונית פרטית. ניתן לשכור רכב במעבר הגבול הצפוני (גשר שייח חוסיין), בעמאן או בעקבה. לבוחרים להעביר את רכבם הפרטי מישראל, ירדן מציעה מערכת כבישים נוחה מאוד, משולטת היטב וקלה להתמצאות.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
האוכל בירדן דומה מאוד לאוכל בישראל: פלאפל, חומוס, פול, שווארמה, פיתות (ח'ובז), סלטים (מזה), יוגורט, לבנה, זעתר, שמן זית, טחינה משובחת. לקינוח: בקלאווה וכנאפה. איכות האוכל טובה מאוד, והמחירים בדוכני הרחוב זולים.

קניות
בירדן נמכרים חפצי אמנות ואומנות שימושית מסוגים שונים, הנעשים על פי מסורת בת מאות שנים העוברת מדור לדור. היצירה המקומית כוללת כלי קרמיקה וזכוכית, שטיחים וסלים, כמו גם פסלים, בקבוקי חול מעוצבים ותכשיטי כסף – כולם עשויים בעבודת יד ומעוטרים בכבדות.

עם הילדים
קניון אבן חמד היפהפה (בסמוך לעיר כראכ) מציע טיול לא קשה ולא ארוך (כשלוש שעות), המתאים גם לילדים. תחילת המסלול בבריכת החמאם, שבה אפשר להשתכשך, וממנה ממשיכים לאורך ערוץ הנחל, בין מפלים, דקלים תלויים, שפע צמחייה ורסיסי מים הצונחים מלמעלה.
טיולי ג'יפים משפחתיים – אל פטרה, אל הקניונים והוואדיות שופעי המים, ואפשר גם אל אתרים פחות מוכרים כמו "ארמונות המדבר" המזרחיים, שאל חלקם אפשר להגיע רק ברכב שטח. אפשר לנסוע באופן עצמאי או להצטרף לטיולים מאורגנים של כמה חברות הפועלות בירדן.

פסטיבלים ואירועים 

יולי-אוגוסט > פסטיבל ג'ראש
בעיר ג'ראש נערך מדי שנה בקיץ פסטיבל גדול לתרבות ואמנות. מופעי תיאטרון, מחול ומוזיקה נערכים במשך שבועיים ימים בתיאטראות העתיקים של העיר, עם אירועים נלווים בעמאן, עקבה, פטרה וים המלח. 
www.jerashfestival.com.jo

פעילויות מיוחדות
חובבי צלילה מוזמנים להגיע לעקבה (Aqaba), עיר הנמל היחידה בירדן, אשר לחופיה בים סוף נמצאות שוניות אלמוגים מהיפות בעולם. מספר חברות צלילה באילת מארגנות סיורי צלילה מיוחדים בני יום או יותר לירדן.

פרטים על חברות צלילה בעקבה: 
www.aqaba.jo/

אטרקציות ואתרים מומלצים

ג’ראש (Jerash)

שרידי מקדש בג'ראש | צילום: Jordan Klein

ג’ראש (גרש המקראית) היתה החשובה ביותר בין ערי הדקפוליס והיא כיום אחד מאתרי התיירות החשובים ביותר של ירדן. ג’ראש היא הדוגמה השמורה ביותר, ששרדה במזרח התיכון, לעיר רומית. היא השתמרה בעיקר תודות לעובדה שבמשך כחמש מאות שנה לא נבנו לידה יישובים. ג’ראש התגלתה על-ידי מטייל גרמני ב-1806 ומאז גדל מספר המבקרים בה בהתמדה (במיוחד מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל וירדן). עד לשנות העשרים של המאה הזו, היתה מרבית העיר קבורה מתחת לאדמה. ב-1925 החלו עבודות חפירה בחסות המנדט הבריטי. העיר החדשה שוכנת בגדה המזרחית של הנחל, המפריד בינה לבין ג’ראש העתיקה והיא מאוכלסת בעיקר על-ידי צ'רקסים, שהביאו לשם התורכים.
באזור של ג’ראש נמצאו גם שרידים מהתקופה הניאוליטית והכלכוליתית, אבל עד למאה הרביעית לפני הספירה היא נותרה באלמוניותה. לשיא פריחתה הגיעה העיר במאה השלישית לספירה, אז התגוררו בה כ-15 אלף תושבים. כשמשוטטים בעיר הזו, בפורום האובלי המרשים, במקדש זיאוס, בתיאטרון, בקארדו (שאורכו 600 מטר) במקדשים ובאזורי החנויות, וזוכרים כי תשעים אחוזים משטחה של העיר עדיין קבור מתחת לאדמה, אפשר להתחיל לדמיין איך נראה הפאר הרומי.

מאדבא (Madaba)
מאדבא היא העיר המואבית מידבא, הנמצאת כשלושים קילומטר דרומית לעמאן. העיר התפרסמה בשל הפסיפס המתאר את מפת המזרח-התיכון (מהמאה השישית לספירה), הנמצא על רצפתה של כנסיית סנט-ג'ורג' בעיר. רק חלק קטן מהפסיפס הזה, שממדיו המקוריים היו 25 מטר על 15 מטר, שרד כיום על רצפת הכנסייה. יופיין של פיסות המפה הקטנות שנותרו שזורות בביטון, מזכירות את מה שנמחק ונעלם. מאדבא היתה מרכז בינלאומי חשוב של פסיפסים בתקופה הביזאנטית, ויש בה מאות פסיפסים מרהיבים, שחלקם הגדול עדיין לא נחפר. בשנים האחרונות נעשו בה חפירות רבות, וניתן לראות בה כיום פסיפסים רבים ומרהיבים.

הר נבו
כעשרה קילומטרים מערבית למאדבא, נמצא אולי אחד המקומות המרגשים יותר למבקר הישראלי: הר נבו. כשעומדים ומסתכלים מכאן על הנוף המרהיב של "הארץ המובטחת" אפשר להרגיש חלקיק של הזדהות עם מעמדו הטראגי של משה שיכול היה רק להביט, אך לא להיכנס. ביום בהיר ניתן לראות מכאן את ים המלח ואת ירושלים. מלבד הנוף המרהיב והפסל לכבודו של משה, יש פה גם בזיליקה מהמאה הרביעית לספירה עם פסיפסים מרהיבים. האתר הנוצרי כולו נקרא "יד משה" ולצידו מצויה אבן, שלפי המסורת הלא יהודית היא קברו של משה.

פטרה
למידע וכתבות>>

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

עמאן - טיול בארבעה רבעים

עמאן האמיתית מתרחשת במתח שבין הוואדי הנמוך, הישן והעני לבין הגבעה העשירה והמודרנית. יובל בן-עמי יוצא לשוטט בבירת הממלכה ההאשמית

כתב: יובל בן-עמי

היא מתחילה מלמטה. שם נמצא העבר שלה וגם משהו מיוחד מאוד מן ההווה. התיאטרון הרומי העתיק של עמאן נמצא בקרקעית הוואדי ובלבה של העיר התחתית. הסדר בבירת ירדן ברור מאוד: ככל שמטפסים במעלה שבע גבעותיה כך מטפסים מן העוני אל העושר ומן העבר אל העתיד. ומאחר שבעמאן ממילא מעניינת יותר האווירה מאשר אתרים ואטרקציות, טיול במסלול של טיפוס הוא אם כן מסע בתוך התחדשות בלתי פוסקת.

העיר התחתית: השוק העירוני
קצת קשה לפתוח במסע כזה משתי סיבות. האחת היא שהמולת העיר התחתית שובה ולא קל להתנתק ממנה. לאורך קרקעית הוואדי כולו פרוש שוק מוארך שמוכרים בו הכל, מנרגילות ועד דיסקים מזויפים של ננסי סינטרה. בין הדוכנים עומדים מסגדים נושנים, היפים בעיר כולה, ובהם מסגד המלך חוסיין מפוספס הכתלים. תיירים לא מוסלמים אינם מוזמנים להיכנס אליו, אבל הם בהחלט יכולים ליהנות מחיצוניותו. בסמטאות הנשלחות כתעלות צרות אל צבירי המבנים הצפופים שעל הגבעה הצפונית, חבויים מזנוני חומוס הומים בין חנויות נעליים זולות וכאלה המציעות, בעבור הון תועפות, שמלות ברקמה מסורתית ירדנית ופלסטינית. 

הסיבה השנייה לכך שהטיפוס מן הוואדי מסובך היא שהוא פשוט מסובך. הדרך הנכונה והיפה ביותר לעלות למעלה, אל ג'בל עמאן שמצפון, היא לתעות בסבך הסמטאות והמדרגות המוביל בין הבתים. מי שהצליח לעשות זאת יגיע בסוף הטיפוס אל מרחב שונה לגמרי.

ג'בל עמאן: דה-ז'ה-וו לירושלים
כאן, בראש הגבעה, מצויה "הכיכר הראשונה", שהיא אכן הראשונה מתריסר כיכרות הממוספרות לפי הסדר בכביש המוביל מערבה מן העיר. מסעדות לא רעות בכלל ניבטות עליה מן העבר האחד (כמו מסעדת קפטריה פטרה), ומן העבר האחר – שגרירויות ובתי מלון. אגב, מיטב המוסדות הקולינריים העירוניים נמצאים בתוך בתי המלון, מה שאומר שבג'בל עמאן מצויים רבים מהם. 

המרחב העירוני של ג'בל עמאן מזכיר מאוד את זה של מערב ירושלים. בתי המגורים כאילו נתלשו מרחביה או מטלביה, והמלונות הסדורים בין הכיכרות מזכירים את רחוב המלך דוד. תחושת המוכר בתוך הזר חזקה ומפתיעה. היא מעניקה למטפס הישראלי במעלה הגבעה חוויה עמאנית מיוחדת שתיירים אחרים, איטלקים, יפנים או אמריקאים, לא זוכים לה.
לצד הכיכר השלישית ניצב המפואר שבמלונות העיר, מלון רויאל. ממרפסת קומת הביניים שלו נשקף נוף מרשים של העיר הכולל מראה מוכר לעיניים ישראליות: צריחיו הכחולים של מסגד המלך עבדאללה המודרני, שהיו מופיעים ברקע של שדרני החדשות הירדנים במשך שנים של קשר טלוויזיוני בלבד בין האומות. מסגד המלך עבדאללה ראוי לביקור ולהצצה (גם נשים בכיסוי ראש ובלבוש צנוע מוזמנות אליו) בחללו המרכזי הענקי ובמשחק האורות של הוויטראז'ים הקבועים תחת כיפתו, גם אם ההגעה אליו מסובכת מעט: העיר שנבנתה על גבעות שנקיקים צרים עוברים ביניהן מקשה על ההליכה ברגל, ומומלץ לתפוס מונית בזיל הזול אל המסגד ואל הגבעה הבאה והרמה עוד יותר – ג'בל חוסיין.

ג'בל חוסיין: מרכז החיים העירוניים
בעבור אוהבי ערים אמיתיים (ואחרי הכל, הם אלה שיעדיפו לגלות את הבירה תחת בילוי של יום נוסף בפטרה או במורדות הארנון) אין כמו ג'בל חוסיין. רחובו הראשי והסואן של הרובע הוא ח'אלד בן אל-ואלד (Khaled Bin al-Waleed). מרכז החיים של הרובע מצוי ממש בלוקים ספורים מצפון למסגד המלך עבדאללה, והוא מרשים ואינטנסיבי: מגדלי משרדים, מרכזי קניות, המונים על המדרכות, מוניות צופרות ודוכני השווארמה הנהדרים מעלים ריח ניחוח. כאן אין חוכמות: שווארמה כבש באה עם עגבנייה וטחינה. שווארמה עוף – עם מלפפון חמוץ ורוטב פלפלים. מינימליזם במזון רחוב מעיד על רצינות.

שכונת שמיסאני: בתים של עשירים
עמאן מציעה פסגה גבוהה עוד יותר. שכונת שמיסאני (Shmeisani) נמצאת ממערב לג'בל חוסיין והיא כבר מלוקקת ממש. מדרחוב נאה ששמו רחוב עבד אל-חמיד שומאן (Abd al-Hamid Shuman) חוצה אותה ובתי דיפלומטים ובעלי הון מקיפים אותה. ודווקא בפינה העשירה ביותר בעיר נפוצות מסעדות מזון מהיר אמריקאיות, שנחשבות כאן סממן מערבי מרגש. חבל לבזבז עליהן את הזמן. ממילא עמאן האמיתית מתרחשת לא בפסגה אלא במתח שבין הגבעה לוואדי. מגיע לתת ללב של העיר את הכבוד ולטפס בין שניהם שוב ושוב, עלה ורד, בנתיבים שונים של תגלית והרפתקה. 

יובל בן-עמי – סופר ועיתונאי וחובב ערים מושבע

מדריך מהיר
מסגד המלך חוסיין
מיקום: רחוב האשמי (Hashemi) פינת רחוב המלך פייסל (Faisal), העיר התחתית

הכיכר הראשונה
מיקום: בקצה המזרחי של רחוב אל-קוליה אל-איסלאמייה (Al-Kulliyah al-lslamiyah)

מסגד המלך עבדאללה
מיקום: רחוב סולימאן א-נבלוסי (Suleiman El-Nablusi) פינת רחוב המלך חוסיין
פתוח: שבת-ה' 14:30-12:30, ו' 12:00-10:00

מוניות
המוניות בעמאן זולות מאוד ונסיעה בהן בתוך העיר תעלה 10-7 שקלים

ערים עתיקות - הדקאפוליס

הדקאפוליס הוא כינוין של עשר ערים עתיקות באזורנו שזכו בזמן היוונים והרומים למעמד מיוחד. כמה מהן נמצאות אמנם בישראל, אבל שי בייטנר חצה את הגבול והלך להציץ לדקאפוליס של השכנה 

כתב: שי בייטנר

שנים מעטות יחסית חלפו מאז נפתר הסכסוך בינינו לבין שכנתנו ממזרח, הממלכה הירדנית, ועל כן זה עדיין מרגש לחצות את הגבול אל הצד השני, לבדוק אם הדשא שם ירוק יותר, אם באמת יכול להיות שהשמש תשקע דווקא בהרים ולא בים, איך אנחנו נראים משם, ולחקור את חלקי ההיסטוריה המשותפים שלנו. 

בימי השלטון הרומי, שראשיתו עם כיבושי פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה, היו באזור עשר ערים הלניסטיות שאוגדו לברית ונקראו דֶקאפוליס – "עשר ערים". מרבית ערי הדקאפוליס קמו עוד בימי השלטון היווני הסלווקי, במאות הרביעית עד השנייה לפני הספירה, והיו פוליס (עיר-מדינה) לכל דבר. הן קיימו בחירות דמוקרטיות וגבו מסים ששימשו לבניית מבני ציבור, מקדשים, כיכרות, היפודרומים, תיאטראות ומזרקות. 

הערים נזכרות אצל ההיסטוריונים יוספוס פלביוס ובן תקופתו פליניוס הזקן בספרו "ההיסטוריה הטבעית", ואלה הן: דמשק, פילדלפיה (עמאן), רָפאנה, סקיתופוליס (בית שאן), גַדָרָה (אום קייס), היפוֹס (סוסיתא), דיון, פֶּלָה (טבקת פחל שבבקעת הירדן המזרחית מול קיבוץ כפר רופין), גֶראסה (גֶ'רַש) וקָנאתה (קָנָוָואת). בימי אדריאנוס, במאה השנייה לספירה, צורפה אבילה (תל איבל) לברית, ומאוחר יותר צורפו לה ערים נוספות. 

בימי מרד החשמונאים נכבשו מקצת הערים בידי החשמונאים. אלה שלטו בהן עד עליית פומפיוס הרומי ששחרר אותן מהשלטון החשמונאי. הערים ישבו על הציר הרומי העיקרי של דרך המלך, ובכך שימשו גיבוי לביטחון הצבא ולכלכלתו ומשענות ובסיסי כוח לשלטון הרומי-הלניסטי. הן קיבלו מפומפיוס זכות להטבעת מטבעות ולאוטונומיה, והיוו מעין אי הלניסטי בתוך אוכלוסייה השונה מהן מבחינה דתית ואתנית ולעתים עוינת: מדרום וממערב (בשומרון) ישבו יהודים, ובמזרח ישבו שבטים ערביים, שהמפורסמים שבהם היו הנבטים. 

אבל בערי הדקאפוליס ישבו גם יהודים, וידועים סיפורי המרד הגדול (70-66 לספירה) שבהם נטבחו במרמה יהודי בית שאן (סקיתופוליס). גם פילדלפיה, עמאן של ימינו, שלחה יחידות צבא לדיכוי המרד היהודי שבגבולה. לעומת זאת בין תושבי ג'רש ההלניסטים והיהודים נשמרו יחסים טובים. במאות הרביעית עד השביעית לספירה הפכו הערים לחלק מהאימפריה הביזנטית, והשפעות הנצרות ניכרות בהן עד היום בכל צעד ושעל. 

החלטנו לצאת, חמישה חברים, להכיר את ערי הדקאפוליס מקרוב. מאחר שאת בית שאן ואת סוסיתא שלנו אנו כבר מכירים, ולדמשק אולי עוד נגיע ביום מן הימים אבל לא היום, יצאנו אל ערי הדקאפוליס הממוקמות בממלכה השכנה: פלה (Pella), ג'רש (Jerash), אבילה (Abila), גדרה (Gadara) ופילדלפיה (Philadelphia).

פלה: ממש מעבר לגדר
אנחנו עוברים את הגבול במעבר נהר הירדן, שהירדנים מכנים גשר שיח' חוסיין, ונוסעים דרומה כרבע שעה ממעבר הגבול על כביש 65 אל כפר טבקת פחל (Tabaqat Fahl), המשמר את שמה הקדום של העיר, היא פלה. כבר בכניסה, המשולטת היטב, מתגלים שרידים ארכיאולוגיים מעניינים, כנסיות ושרידי עמודים עם כותרות מעניינות. אנו יורדים מהרכב ומתחילים להסתובב בין השרידים, מגלים שבבקעת הירדן חם מאוד בקיץ גם מעברו השני של הגבול. בעלייה לתצפית ממסעדה הממוקמת מעל האתר מתקבלת תמונה יפה של מבנה העיר. ביום עם ראות טובה רואים גם את הגלבוע, את עמק בית שאן ואת צפון השומרון. זאת עיר מעניינת, אנחנו מסכמים, אבל אינה חפורה דיה ואינה מטופחת ושמורה. ממשיכים הלאה.

גַדָרה: עונג שבת בירמוך
מפלה אנחנו נוסעים לגַדָרה, או גדר כפי שכינו אותה רבי מאיר, רבן גמליאל ואחרים. הנסיעה עולה צפונה על כביש 65 עד לנהר הירמוך ולאורכו עולים בגובה כשמתחת מגיחים בזה אחר זה אתרים מוכרים, רק לא מהזווית הזאת: אשדות יעקב, תעלת ההטיה, גשר רכבת העמק שפוצץ בליל הגשרים וחמת גדר. כשעה וחצי לאחר שעזבנו את פלה אנחנו מגיעים לגדרה, הנקראת בערבית אום קייס (Umm Qais), וכך היא מופיעה בשלטים. מרכז המבקרים בכניסה לא מרשים במיוחד, אבל אינו מעיד על הצפוי בהמשך. 

אנחנו צועדים לאורך רחוב עם בתים הבנויים מגיר ומבזלת, שריד ליישוב שהיה במקום עד שתושביו פונו בידי הירדנים כשהפך המקום אתר תיירות. מרחוק ניצבות שורות של עמודים. מבט במפה מראה שמימין לנו אמור להיות התיאטרון. אנחנו עולים כמה מדרגות ותיאטרון שחור נגלה לעינינו – אבני בזלת מעניקות לו את צבעו. בתקופת השלטון הרומי הגיעה גדרה לשיא שגשוגה כמרכז של לימודי שירה, תיאטרון ופילוסופיה, ובקלות אפשר לדמיין את תושבי העיר מתלבטים לאיזו הצגה ללכת הערב כשבעיר ישנם שני תיאטראות והיפודרום אחד. 

מהתיאטרון אנחנו עולים אל המקדש המתומן המוקף עמודים ואל שרידי הכנסיות. טור ארוך של עמודים עובר ממערב למזרח ומזכיר את האסתטיקה ואת הסימטריה המאפיינות את הערים היווניות והרומיות. רק אז מתברר לנו שאנו מביטים בשרידיהם המפוארים של הקארדו והדֶקומנוס – הרחובות המרכזיים של העיר שלאורכם נבנו החנויות ומבני הציבור דוגמת התיאטרון והמקדש. הרחובות האלה היו לב לבה של העיר. בהם ולצדם הועלו מופעי תרבות, התקיימו טקסי פולחן דתיים ונסגרו עסקאות בין סוחרים. 

אורכו של הקארדו כקילומטר וחצי, ובקצהו המערבי ניצב מה שנותר משער הניצחון הרומי. אנו יורדים לנקודת המפגש בין הקארדו לדקומנוס ורואים שריד לאמת מים שהזינה מזרקה קדומה שנקראת נימפאון. בימי הבית השני שימשה גדרה אחת מתחנות השאת המשואות, שהעבירו ליהודי הגולה את ההודעה כי בית הדין בירושלים קידש את ראש החודש, כמסופר במסכת ראש השנה. 

אנחנו ממשיכים להסתובב בין המבנים השונים והמרשימים, בהם בזיליקה נוצרית גדולה מהתקופה הביזנטית. לא רק נוצרים היו כאן: גם לרבי יהודה הנשיא היו קרקעות באזור, ובימיו התקיימה בגדרה קהילה יהודית אמידה מאוד. כאן פסק רבי יהודה הנשיא כי יהודי העיר רשאים לרדת בשבת אל מרחצאות חמת גדר שעל שפת הירמוך וליהנות מעונג שבת למרות מרחק ההליכה הרב (כחמישה קילומטרים). 

כשאנחנו מרימים את מבטנו אנו חוזים במראה מרתק ומבלבל כאחד: התצפית אל ישראל. הירמוך, חמת גדר, הגולן, החרמון, הכנרת, טבריה, הארבל, המירון, צפת, התבור והגלעד הם חלק ממה שנשקף מהנקודה הזאת. לא צריך דמיון מפותח כדי לפנטז על הצגה בתיאטרון הצפוני כשהחרמון בלבן ברקע, הכנרת בכחול למטה והגלעד בירוק מהצד.

אבילה: תחכה לסיבוב הבא
מגדרה אנחנו ממשיכים דרום-מזרחה, חוצים את הרי הגלעד (שמהם הגיעו דמויות מקראיות מפורסמות כמו אליהו התשבי, יפתח הגלעדי ועוד רבים) דרך כביש 55 והעיר הגדולה אירביד (Irbid), המשמרת את שמה של בית ארבאל המקראית, שבקרבתה נחפרת ונחשפת העיר אבילה. מכיוון שחשיפת העיר עוד בראשיתה, הסיור בה ייאלץ להמתין לסיבוב הבא. בדרך אל ג'רש (כשעה וחצי נסיעה מגדרה) אנו רואים שרידים ליערות הגלעד וחוזים בטורבינות רוח המייצרות חשמל ידידותי לסביבה. אנחנו סוטים אל כביש תלול העולה אל המבצר הנישא עג'לון (Ajloun), שנבנה בשנת 1184 בידי השליט האיובי עז א-דין אוסמה, דודו של צאלח א-דין. המבצר מספק תצפית נהדרת אל נופי בקעת הירדן, הרי שומרון והרחק בצפון-מערב – הגליל העליון. חפיר עמוק מקיף את חומת המבצר מכל עבריה, ומורדות הגבעה מכוסים חורש אלונים צפוף. עם קצת סבלנות אפשר לראות בשמורת הטבע של עג'לון סנאי זהוב וירגזי כחול, מינים שלא מצויים בארץ.

ג'רש: עוצמה ופאר
הכניסה אל ג'רש מרשימה ביותר ובהחלט מעידה על הבאות: כבר בדרך אל האתר ניצב שער אדריאנוס במלוא הדרו. שילמנו במרכז המבקרים ונכנסנו דרך השער הזה, שהוקם כאן לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר בשנת 130 לספירה, אותו הקיסר שפעולותיו הביאו לפרוץ מרד בר כוכבא בשנת 132. עברנו בשער ומולנו נגלה ההיפודרום, משוחזר בחלקו, ומרשים מאוד לכל אורכו. מדי פעם מגיעים אליו פרשים ירדנים עם סוסיהם ומחיים את האווירה ההיסטורית בדהרותיהם. 

מההיפודרום אנחנו ממשיכים ועוברים דרך השער הראשי של העיר אל רחבת העמודים, מעין כיכר סגלגלה ומרשימה. הכיכר היא נקודת מפתח בשאלה "לאן ממשיכים מפה?" – דרך אחת מושכת במעלה רחוב העמודים (הקארדו) אל מרכז העיר, והדרך השנייה מטפסת מהכיכר למעלה, אל מקדש זאוס ואל התיאטרון. עיון מהיר במפה והוחלט שנתחיל במקדש ובתיאטרון ונחזור דרך הקארדו. איזו עוצמה, איזה פאר, איזה שימור. בתיאטרון מקבלת את פנינו להקה ירדנית שמנגנת לתיירים בתופים ובחמת חלילים סקוטי. אנחנו תוהים לפשר העניין אבל יושבים ומתענגים על המוזיקה ועל האקוסטיקה המיוחדת של התיאטרון, מטפסים לשורות העליונות ומשקיפים על העיר מלמעלה. מכאן אפשר להבין טוב יותר את המבנה שלה. בתיאטרון הזה מתכנסים אחת לשנה טובי הזמרים בעולם הערבי לפסטיבל שירה, ורבים מערביי ישראל עוברים את הגבול ומגיעים לחגיגה (ראו טור צד). 

מהתיאטרון מוליך שביל אל מקדש ארטמיס. כבר מרחוק אפשר להבחין כי זהו מבנה אדיר ממדים ומרשים, אבל יש לנו אחריות יהודית ואנחנו הולכים קודם לחורבות בית הכנסת שנמצא מאחורי המקדש. כנסייה שנבנתה על בית הכנסת ועזובה רבה מסתירות כל סימן שהמקום היה אי פעם בית כנסת, אך בספרים העוסקים בחפירות במקום מופיעות תמונות של רצפת הפסיפס שנחשפה בו, ועליה מנורות וסצנות מסיפור תיבת נח. 

מבית הכנסת אנחנו הולכים למקדש ארטמיס המוקף עמודי ענק. לוקח לנו זמן להבין שזהו רק חלק קטן ממכלול פולחני ענקי של כנסיות ביזנטיות עתירות רצפות פסיפס יפות, ושמקדש ארטמיס הוא גולת הכותרת שלו. אנחנו יורדים בדרך התהלוכות אל הקארדו ומתלהבים מהמונומנטים שלאורכו. בעינינו אין ספק שבג'רש השתמרה העיר השלמה והמפוארת שבערי הדקאפוליס שבעבר הירדן המזרחי.

פילדלפיה: ישן בתוך חדש
שעה וחצי אורכת הנסיעה מג'רש לעמאן על כביש 35 ואנחנו ברחובות העיר העתיקה פילדלפיה. גם כאן יש תיאטרון ורחוב עמודים, אלא שבלב לבה של בירת ירדן יש ללא ספק אווירה שונה. הישן נטמע בחדש, ואחרי יום עמוס לעייפה, ובמיוחד אחרי ג'רש, פילדלפיה מתגמדת מאוד. 

כמה מאות מטרים מפילדלפיה שוכנת החומוסייה המפורסמת "חומוס האשם", ומה יותר טוב מלהגיע לסיכומים על צלחת חומוס. לאחר כמה ניגובים הקיבה נרגעת ונפתחים הפיות והלבבות. "גדרה יפה מאוד", אומרת אחת החברות ומוסיפה, "התצפית, התיאטרון השחור, הקארדו, אבל ג'רש… אם פלה היתה קצת יותר חפורה אז אולי, אבל ג'רש…". בלי הרבה עניינים ג'רש זוכה בקולות המטיילים פה אחד בתואר היפה בערי הדקאפוליס. 

אנחנו מסיימים את הארוחה ואת היום עם קפה שחור טעים ומסרבים להאמין למחיר: נכנסנו חמישה אנשים רעבים מאוד, לא הפסקנו לאכול, ואנחנו משלמים חמישה דינר לאדם (כ-25 שקל). בארץ ארוחה כזו היתה עולה לנו בערך פי עשרה. שבעים ומאושרים מיום עמוס נופים וחוויות, הלכנו לישון. 

שי בייטנר – מורה דרך, מדריך ותיק בירדן, מורה לתנ"ך

מדריך מהיר
פלה
נקודת התחלה וסיום: אל פלה פונים מכביש הבקעה הירדני (יש שילוט טוב) בסמוך למעבר הגבול. עוברים בכפר טבקת פחל ורואים את התל מימין ושרידי כנסיות משמאל. עוצרים בסמוך לתל ופשוט מתחילים לטייל בו. לאחר הסיור מומלץ לטפס עם הרכב לתצפית ולראות את התל מלמעלה.
אורך המסלול: אין מסלול ברור, מטיילים באופן חופשי
משך המסלול: כשעה
עונה מומלצת: חורף, סתיו ואביב (בקיץ חם מאוד)
מחיר: הכניסה לתל לא מוסדרת ולא כרוכה בתשלום

גדרה
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 2-1 קילומטרים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
משך המסלול: שעה-שעתיים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש שירותים בכניסה לאתר ומסעדה ושירותים בתוך האתר
מחיר: 5 דינרים לאדם 

ג'רש
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 4-2 קילומטרים
משך המסלול: 4-2 שעות
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש מסעדה ושירותים בכניסה לאתר ואחת נוספת בתוך האתר, ליד שער הכניסה לעיר
מחיר: 8 דינרים לאדם
טלפון: 962-6-5675199
פתוח: 17:00-8:00
פסטיבל ג'רש: הפסטיבל יעלה אירועי תרבות, מוזיקה וריקוד, וצפויים להגיע אליו אלפי חוגגים מירדן ומהמדינות השכנות. בפסטיבל יופיעו הזמרות ממוצא ירדני קרולין מאדי וסמאח בסאם, השחקן המצרי עאדל אימאם, הזמרת הלבנונית נג'ווא כרם ואחרים. מתי: 25 ביולי עד 17 באוגוסט 2008

פילדלפיה
אורך המסלול: 400 מטר
משך המסלול: כחצי שעה
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: בכניסה לפילדלפיה יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: האתר מוקף מסעדות ושירותים
מחיר: כניסה בתשלום לתיאטרון ולקארדו

לינה באזור
המסלול ארוך ומומלץ לחלק אותו ליומיים. את היום הראשון מסיימים בהגעה לג'רש ובלינה באזור ולמחרת מטיילים בה וחוזירם לכיוון עמאן. באזור ג'רש אפשר ללון באחד המלונות הבאים (שניהם זולים למדי): 

Debbeen Rest House
טלפון: 962-2-6339710

Olive Branch Hotel
מיקום: ג'רש
טלפון: 962-2-6340555

מזרח - ארמונות במדבר

המדבר במזרח ירדן מטויל פחות, מפנק פחות, אבל מעניין מאוד: בלב השממה פזורים ארמונות ומצודות שבנו שליטי האיסלאם הראשונים כדי להתענג בהם על השקט המדברי. עופר אוגש התניע את הרכב ויצא לטייל ביניהם

כתב: עופר אוגש

הידית של ירדן היא החלק המזרחי ביותר בחצי האי ערב שאליו ישראלים יכולים להגיע ברכב מהארץ. ומה יש שם? במבט ראשון במפה – כלום. פיסת מדבר צרובה שהירדנים כמעט שלא בנו בה דבר. במבט שני מתברר שהירדנים של ימינו אולי לא ראו צורך בבנייה של יישובים בלב המדבר, אבל תושבים קדומים יותר דווקא כן: שליטי האיסלאם הראשונים בנו באזור הזה מצודות יפהפיות שאפשר לבקר בהן גם בימינו, רובן שרדו מאות שנים תחת השמש הקופחת של המדבר. יצר הסקרנות כבר התעורר בנו: מה מסתתר בשרידי המצודות העתיקות הללו שבמשולש הערים דמשק-עמאן-בגדד?

קצר ח'ראנה: תענוגות גוף ורוח
את הטיול התחלנו ביציאה המזרחית מעמאן, על כביש 40 לפי השילוט לכיוון אזור אל-אזרק (Al-Azraq). אחרי שעברנו על פני העיירה סחאב (Sahab) התחלף הנוף האורבני הצפוף בנוף חקלאי, וכ-15 קילומטר לאחר מכן הוא כבר הפך לנוף מדברי של גבעות נמוכות שמאחוריהן משטחי חמאדות – קרקע מדברית טרשית המכוסה בשכבה של אבני צור. ידענו שכבר על הכביש הזה נפגוש כמה מצודות עתיקות מתקופת בית אוּמָיָה – שלטון הח'ליפוּת המוסלמי-ערבי הראשון, שכבש את עבר הירדן המזרחי בשנת 634 לספירה, שלט בו והעניק לו את השם אל-אורדון (וכך נקראת ירדן גם היום). עיר הבירה של שלטון בית אומיה היתה דמשק, וממנה נהגו השליטים לצאת למסעות בחצי האי ערב. לפי הסיפורים של תושבי האזור, השליטים אמנם חיו חיים מוסלמיים בעיר הגדולה, אך כשרצו לחזור לשורשים (ואולי גם לאלמוניות), יצאו למדבר. שם, בלב השממה, על הדרך שבין עמאן, דמשק ובגדד, בנו לעצמם ארמונות מדבריים, ואליהם היו מגיעים לצוד, לבלות עם נשים ולענג את גופם במרחצאות חמים. 

כחמישים קילומטר אחרי סחאב עברנו אתר אנטנות מצפון (משמאל) לכביש, ומיד אחריו, מצדו השני של הכביש, בלטה המצודה העתיקה קצר ח'ראנה (Qasr Kharana) שהוקמה בסביבות שנת 700 לספירה. זוהי המצודה הגדולה והשמורה במצודות המדבר, ולה שתי קומות גבוהות בנויות אבן גיר וגג שממנו ישנה תצפית על החמאדות המדבריות. דלת הכניסה העשויה עץ אינה הדלת המקורית, היא נוספה ככל הנראה באחד השיפוצים האחרונים שנעשו במקום, וממנה נכנסים למסדרון צר שמשני צדיו אורוות סוסים. בהמשך המסדרון חצר גדולה שהיום אינה מקורה, אבל במבט למעלה זיהינו סימנים לקורות העץ שתמכו בתקרה. מסביב לחצר שבקומת הקרקע מצויים חדרי אירוח ושני גרמי מדרגות המובילים לקומה השנייה ולגג. בקומה השנייה עברנו בין חדרים גדולים וסוויטות מפוארות עם שירותים צמודים (לפינוק הגוף), וגם שני אולמות תפילה גדולים (לחיזוק הרוח).

קצר עמרה: עשו פה חיים
המשכנו בדרכנו על אותו הכביש, עדיין בכיוון מזרח. כ-15 קילומטר מקצר ח'ראנה, מצדו הצפוני של הכביש, ניצב קצר עמרה (Qasr Amra), ארמון שנבנה בידי הח'ליף וליד הראשון מבית אומיה במאה השמינית לספירה. קצר עמרה הוא וילה קטנה ומפוארת שכנראה שימשה למסיבות פרטיות במדבר. השוס של המקום הוא בית המרחץ – עם חדר חם וחדר קר ומים שזורמים אליו מהבאר שבחוץ. 

המקום מעוטר בציורי קיר שהשתמרו בתוך הארמון. אין שום דבר מוסלמי בפרסקאות האלה, להפך: אפשר לראות בהם את תמונת השמים ובה קבוצות כוכבים (על כיפת החדר החם בבית המרחץ), דמויות של חיות, אנשים ובמיוחד נשים, שלא לומר פורנוגרפיה רכה הכוללת ציורי גברים השוכבים מעל נשים (הם כנראה בכל זאת היו שמרנים). לפני כשנתיים הוכר המקום בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הכרזה שנתנה דחיפה לירדנים להציב שומר בפתח ולגבות תשלום עבור הביקור (כרטיס כניסה עולה 1 דינר והוא תקף לאותו יום לעמרה וחראנה).

אל-אזרק: המצודה של לורנס איש ערב
המשכנו כ-15 קילומטר לכיוון מזרח על כביש 40, התחברנו לכביש 30 המגיע מצפון-מערב, ועליו נסענו עוד כעשרה קילומטרים עד אזור אל-אזרק. פירוש השם אל-אזרק הוא "הכחול", ולא בגלל צבע השמים: עד לפני כשלושה עשורים היה האגם היבש שממזרח ליישובים אזרק א-שישאן (Azraq ash-Shishan) ואזרק א-דרוז (Azraq ed-Druz) מלא במים, אבל אז התחילו הירדנים לשאוב ממנו מים לאזור עמאן – והאגם חרב. עכשיו הם מנסים להחיות את המקום ולפתח בו חקלאות מתקדמת. עד שהם יעשו את זה אנחנו מנצלים את קרקעית האגם השטוחה והענקית בשביל לפתח מהירות תלת ספרתית.
מהאגם חזרנו מערבה לעיירה אזרק א-שישאן (שנקראת במקצת המפות אזרק אל-ג'נובי) אשר הוקמה בתקופת השלטון העות'מאני בירדן ובה התיישבו צ'צ'נים מוסלמים שמאסו בשלטון הנוצרי בצפון אסיה. הרחוב הראשי של אזרק א-שישאן, ובעצם הרחוב היחיד שסלול בה, משמש לכל אורכו תחנת שירות לנהגי משאיות מכל העולם הערבי. רוצים לתקן פנצ'ר בגלגל של משאית? זה המקום. הגענו בשעת לילה אל הרחוב מוצף התאורה הצבעונית סטייל לאס וגאס. משני צדיו מסעדות המציגות כבש הנידון לשחיטה, פנצ'ריות עם צמיגים משומשים למכירה, "מוסכי מדרכה", מכולות, תחנת דלק וחנויות חלפים למשאיות, וכולם צמודים זה לזה ומצפים לנהג משאית עייף שיעצור ויוסיף משהו לפרנסתם. 

למחרת המשכנו לצומת אל-אזרק, שבין אזרק א-שישאן ואזרק א-דרוז, המחבר בין המדינות השכנות לירדן. כביש 5 מגיע מדרום – מהעיירה מעאן (Ma'an), מנמל עקבה וממעבר הגבול הדרומי בדרך למֶכּה שבסעודיה; מדרום-מזרח מגיע כביש 30 מאל-עומרי (Al-Umari) שבסעודיה; ממזרח מגיע כביש 10 מעיראק; מצפון מגיע כביש 15 מדמשק, דרך העיר אל-מפרק (Al-Mafraq), ואחריה הוא מתחבר דרך כביש 30 לצומת שממערב לאל-אזרק; וכל הכבישים האלה יחד זורמים דרך כביש 40 מערבה אל עמאן ומשם דרך כביש 65, כביש הבקעה הירדני, למעבר גבול נהר הירדן שליד בית שאן ולנמל חיפה (כן, גם חיפה בעסק). גם מבחינה גיאולוגית האזור הוא נקודת מפגש: בין הבזלת של ההר הוולקני ג'בל א-דרוז (Jebel ed-Druz, "הר הדרוזים") מצפון ובין החמאדות האינסופיות של המדבר בחצי האי ערב מדרום. 

מהצומת נסענו צפונה על כביש 5 לאזרק א-דרוז, עיירת הדרוזים הדרומית ביותר בירדן. העיירה יושבת בקצה שטחי הבזלת שנשפכה מג'בל א-דרוז ועל שפת מה שנשאר מאגם אל-אזרק. במרכז העיירה בולטת באבני הבזלת השחורות שלה מצודת אזרק א-דרוז, מבנה גדול ומרשים שנבנה בידי הצלבנים במסגרת קו ההגנה המדברי מפני השבטים שנהגו לפשוט על היישובים ולבזוז אותם (מזכיר את קו ההגנה הרומי לימס פלשתינה שבאזור ערד). המצודה מוקפת חומה שבצדה הפנימי מסודרים חדרים בעלי ייעוד שונה, ובכמה מהם יש דלתות בזלת במשקל של כמה טונות. בתקופה מאוחרת יותר, כנראה בסביבות המאה השמינית לספירה, בנו מוסלמים במרכז החצר מסגד שבתוכו אפשר לזהות את המחראב – שקע התפילה הפונה למכה. 

הסיפור המקומי טוען כי גם לורנס איש ערב הגיע לכאן. ב-1916 הכריז חוסיין, שליטה של מכה ומאבותיו של מלך ירדן הנוכחי, על מרד באימפריה העות'מאנית בתמיכתה של בריטניה. "המרד הערבי במדבר", כך הוא נקרא, הונהג בידי פייסל, בנו של חוסיין, בסיועו של שליח המודיעין הבריטי שהפך לאגדה – לוטננט קולונל תומס אדוארד לורנס, שנודע יותר בשם לורנס איש ערב ואשר השתמש במצודה הזאת כמפקדה.

קצר טובא: כביש בטון איכותי באמצע המדבר
מאחר שנסענו ברכב שטח, זה היה הרגע לבחור בהרפתקה: יצאנו מאל-אזרק דרום-מערבה ואחר מעט מזרחה, לכיוון קצר טובא (Qasr Tuba). הנסיעה, מדברית ומהירה, חלפה על פני שטחי החמאדות ומדי פעם עברנו ואדי רחב וחרב. יש להקפיד על נהיגה זהירה כי בשל המהירות שמפתחים על החמאדות הצמיגים עלולים להיקרע, או בשל טעות רגעית של הנהג – הרכב יכול להתהפך. 

אחרי שלוש שעות נהיגת שטח הגענו לקצר טובא, מצודה עזובה ומיוחדת השוכנת בלב השממה. היא בנויה אבנים מלבניות הדומות לסיליקט וזה מקור שמה בערבית. מכיוון שהמבנה נטוש ללא שמירה נבזזו אבנים רבות מהמבנה, אך עדיין אפשר להתרשם מהיופי המיוחד של המקום הידוע בזכות הקשתות המפוארות שמחזיקות את גג האבן. מצפון-מזרח למצודה, בתוך ערוץ הנחל, ראינו את בארות המים שנתנו לה חיים. 

גם אם אין רכב שטח לא צריך לוותר על קצר טובא: יוצאים מאל-אזרק על כביש 5, נוסעים דרומה כעשרים קילומטר לפי השילוט לאל-עומרי (מעבר הגבול מירדן לסעודיה), ובמחלף שבו הפנייה מזרחה מובילה למעבר הגבול ממשיכים ישר דרומה על כביש 5 – כביש בטון איכותי וחריג בירדן באמצע המדבר. כ-50 קילומטר לאחר המחלף לאל-עומרי מגיעים לתחנת דלק ממזרח (משמאל) לכביש ומימין (ממערב) כניסה לכביש משובש שיכול להתאים לכל רכב (רק היזהרו מבורות). נוסעים עליו כ-13 קילומטר, פונים צפונה לפי השילוט אל קצר טובא וממשיכים בשביל מדברי כחמישה קילומטרים – עד שמגיעים אליה.
כשנסענו על כביש 5 האיכותי, העשוי בטון, תהיתי מה הסיפור שלו – למה לבנות באמצע שום כלום כביש מהודר כזה? לכביש, כך מתברר, קוראים גם "כביש סדאם חוסיין", ולא במקרה: בעקבות מלחמת איראן-עיראק ואחריה מלחמת המפרץ הראשונה, לא הצליח סדאם חוסיין (גיבור ערבי, דרך אגב) לייצא נפט דרך המפרץ הפרסי. הדרך הפתוחה שנותרה כגישה לים היא ירדן, שדווקא שמחה להרוויח מתפקודה כצינור היבשתי של עיראק. העסקה נחתמה וסדאם בנה בירדן כביש בסטנדרט אירופאי עבור משאיותיו המובילות נפט דרומה, אל נמל עקבה.

קצר בורקוע: סוף העולם
מאל-אזרק יצאנו גם לכיוון ההפוך: צפונה על כביש 5 לפי השילוט לעיראק. אחרי כ-40 קילומטר הגענו לא-סאפאווי (As-Safawi), עיירה קטנה שיושבת על ציר הנפט (ראו מסגרת בעמוד 128) ולידה בסיס צבאי של חיל האוויר הירדני (קשה לפספס את מטוס הקרב מסוג ווטור שהוצב על עמוד בכניסה הדרומית לעיירה). 

בא-סאפאווי פנינו מזרחה לכביש מספר 10 לכיוון עיראק והמשכנו בנסיעה עוד 110 קילומטר עד א-רוויישיד (Ar-Ruwayshid), כפר קטן ומוזנח בקצה של ירדן, 80 קילומטר מהגבול העיראקי. כאן הגיע הרגע שלנו לשלב להנעה קדמית ולנסוע לכיוון צפון-מערב כ-30 קילומטר בין משטחי חמאדות ומְלֵחות, עד לתחילת נופי הבזלת. 

שם, בקצה אגם מלא מים, ניצבים שרידים של קצר בורקוע (Qasr Burqu), מצודה רומית שבנויה כולה מאבני בזלת. המבנה המרשים שחלקו חרב ברעידת אדמה וחלקו עומד עדיין, כולל קשתות, קורות בזלת ששימשו גג ושרידי מגדל תצפית ענקי. לנו זה נראה כמו סוף העולם, ובמובן מסוים, היסטורי, אכן כך היה: כאן עבר ככל הנראה ה"לימס ערבייה" הדרום-מזרחי – גבולה של האימפריה הרומית באזור הזה.

עופר אוגש – נווט, נהג ורוכב המבלה את מרבית זמנו במסעות שטח אתגריים. מדריך ב-4X4, אתר השטח הישראלי

מדריך מהיר
למי מיועד
הכבישים מיועדים לכל סוגי הרכב. דרכי השטח המוזכרות בכתבה מתאימות לרכב 4X4, אך אפשר לנסות לרדת אליהן גם ברכב רגיל. במקרה כזה יש להיזהר מאוד מאבנים גבוהות שעלולות לפגוע בתחתיתו (לא נעים להשאיר את כל שמן המנוע במדבר).

אורך המסלולים
מעמאן עד אל-אזרק: כ-75 קילומטר
מאזרק עד קצר טובא: כ-90 קילומטר, מתוכם 70 קילומטר על כביש טוב והיתר על כביש רעוע ועל שביל שיכולים לנסוע עליו בכל רכב, רק לאט ובזהירות.
מאל-אזרק עד קצר בורקוע: כ-180 קילומטר, מתוכם 150 קילומטר על כביש ו-30 קילומטר בשביל שיכולים לנסוע עליו בכל רכב, רק לאט ובזהירות.
• שימו לב: הביאו בחשבון שבשטח המרחקים גדולים יותר מאשר מה שנראה במפה.

חלוקה לימי טיול
יום 1
מעמאן אל קצר חראנה, קצר עמרה וקצר א-דרוז. זהו יום עמוס יחסית.
יום 2
מאל-אזרק אל קצר טובא (בדרום)
יום 3
מאל-אזרק אל קצר בורקוע (בצפון)

לינה
אפשרות אחת היא לחזור לעמאן בסוף יום הטיול (אך הנסיעה ארוכה למדי). אשרות שנייה היא להקים אוהל במדבר ולישון בו. אפשרות שלישית היא ללון באזור אל-אזרק, משם לצאת בבוקר לטיול ולחזור בסוף היום.
• באזרק א-שישאן יש מלונות פשוטים המשמשים נהגי משאיות. אפשר להתמזג עם אוכלוסיית הנהגים ולישון שם. במקומות הללו אין טלפונים, פשוט עושים סיבוב ומוצאים מקום פנוי.
• אזרק רסטהאוס: בין אזרק א-שישאן לאזרק א-דרוז יש גסטהאוס עם בריכה ובה מים נקיים גם בקיץ. הגעה: מהצומת המרומזר של אזרק נוסעים כשני קילומטרים צפונה, שם מפנה שלט קטן לכיוון הגסטהאוס שמאלה, פונים ונוסעים עוד כשני קילומטרים ומגיעים למגרש החניה של המלון.

אוכל
מסעדות מקומיות אפשר למצוא באל-אזרק, בא-ספאווי ובא-רוויישד.

עונה מומלצת
סתיו, חורף ואביב. בקיץ חם עד לוהט.

פטרה - טיול

פטרה, העיר הנבטית, מקום מדהים שעורר את דמיונם וסקרנותם של רבים, ועדיין לא חשף את כל סודותיו. הצעה לטיול בעיר הסלע 

קבר הארמון חצוב בצורת בניין ונראה למרחוק. קבר זה, כמו קבר האורנה הסמוך לו, ניצב מול המקדש הראשי של פטרה. קבורים בהם בני משפחת המלוכה ועשירי הממלכה הנבטית | צילום: נפתלי הילגר

כתב: צור שיזף

ביקור של כמה שעות בפטרה – ארבע-שמונה שעות – הוא ביקור חטוף. בעיר הנבטית בת אלפי השנים אפשר לסייר ימים ולא למצות אותה. המסלול המוצע כאן הוא טעימה בלבד מן הגודל, השפע והמסתורין.
קברי הג'ין (גושי השד) – מעט לאחר משרד הכרטיסים, מימין, ניצבים שלושה גושי אבן רבועים ואטומים. נראה שהם מהשלב הראשוני של העיר (סוף המאה השנייה לפני הספירה). ממול, בצד הדרומי של הדרך, נמצא קבר האובליסקים. בחדר קבורה יש תבליט נחש וסוס על הקיר וכתובת נבטית-יוונית.

לפני הכניסה לסיק, יש סכר משוחזר, המסיט את מימי השטפונות למנהרת אל-מותלים. אפשר ללכת במנהרה, שנבנתה במאה הראשונה לפני הספירה. המערכת שוחזרה לאחר שבחורף 1963 טבעו 23 תיירים בשיטפון.

הדרך יורדת לתוך הסיק, המתעקל לאורך כשני קילומטרים, תוך כדי ירידה מתונה. בעבר היה בכניסה אליו שער מקושת. על קירותיו יש שרידים של מערכת הובלת מים, דיוקנאות אלים, חציבות פאליות בקיר הדרומי ובשרידי הדרך הסלולה, הנמצאת מעל האפיק. בקצה הסיק, המצטופף לקראת סופו לכדי רוחב של שלושה מטרים, וקירותיו מיתמרים לגובה רב, מתגלה חזית מפוארת, שגובהה ארבעים מטר. זהו הח'זנה ("האוצר"), קבר הפונה מערבה. פולחן המתים של הנבטים כוון אל השמש השוקעת.

הערוץ הרחב נמשך לצפון-מערב. בצידיו חצובים חדרי קבורה ולהם חזיתות פשוטות. בהמשך פונה הוואדי צפונה ושוב מזרחה, ועובר על פני הפסאדות – חזיתות אבן על הצלע הדרומית של הוואדי. ממערב להן נמצאות קוביות השד. מיד לאחר מכן נפתח הוואדי. לפני התיאטרון יש עלייה שמאלה (דרומה), לכיוון המזבח הגבוה וקבוצה של מערות קטנות – גלריות סערות החול, מערות בחול הצבעוני. משמאל (דרום-מזרח) מתחיל שביל מדרגות משולט, המוליך לג'בל מד'בח. מיד לאחר מכן נמצא התיאטרון, שנחצב במאה השנייה לספירה. מולו, על הצלע הצפונית של הוואדי, מטפס שביל לקברי המלכים. כדאי לבקר בהם בשעה מוקדמת, כשהשמש מאירה מהגב, או סמוך לשקיעה.

קבר הכד (האוּרנה) הוא הראשון לכיוון דרום לעולים מהוואדי. חזיתו הגבוהה והמשוקעת מוגדרת על ידי ארבעה חצאי עמודים, הנושאים גמלון מעוטר בכד. קבר המשי, הצמוד לו מצפון, נקרא כך בשל מכלול צבעיו.

מכאן אפשר לחזור מערבה לאפיק ואדי מוסא, המוביל למרכז העיר. משמאל מונחים שרידי הנימפאון, המסומן על ידי עץ בוטנה בודד. כאן מתחיל הרחוב הראשי המרוצף של העיר העתיקה, ומשני צדדיו שורות עמודים. הקארדו מקסימוס מסתיים במבנה שער רומי, שמאחוריו היה התחום המקודש (טמנוס). מקדש דושרא – קצר אל-בינת פרעון – נבנה בסוף המאה השנייה לספירה.

אזור פטרה – מטיילים ברגל
העיר הנבטית, עיר קבורה ומקום פולחן, מוקפת אתרים מעניינים רבים ברדיוס של כמה קילומטרים. הצעה למסלולים רגליים של כמה שעות, מפטרה ואליה

כתב: צור שיזף

תחומה של פטרה משתרע כעשרה קילומטרים דרומה מהעיר העתיקה והכפר ואדי מוסא, ועשרה קילומטרים לכיוון צפון – לשוליו של ג'בל בידא. במזרח תחום האזור על ידי הקו של ואדי מוסא, והמערב על ידי הקו של ג'בל הרון. כעשרים קילומטר מצפון לדרום, כחמישה קילומטרים (בקו אוויר) ממזרח למערב.

מסלול 1 – אל-מדרס, המזבח העליון, ואדי א-נומר
מיד לאחר קבר האובליסקים (המאופיין בארבעה אובליסקים חופשיים שנחצבו מהסלע), דרומית-מערבית לו, מתחיל מסלול רגלי המוביל לאל-מדרס (הגורן), לזיב א-טוף, לאמות המים המושכות מכיוון עין ברק. היפה ביותר מהאפשרויות לסיום המסלול מגיעה למזבח העליון ויורדת ממנו דרך ואדי א-נומר לוואדי פרסה וחוזרת לתיאטרון ולסיק. טיול כזה נמשך 9-8 שעות בנחת.

השביל הלא מסומן עולה במתינות לכיוון דרום-מערב דרך חורשה דלילה, חודר לאזור הסלעי ומטפס ממנו בעקבות סימונים אדומים ואבנים למדרגות חצובות העולות לאל מדרס. באל מדרס בי-קלינריום, בור מים, משטחי סלע ומערות ששימשו כאסמים. נראה שהמקום שימש כגורן פולחני לחגיגות הקציר. מעט למעלה וצפונה (20 מטרים) נמצאת גת חצובה ובהמשך ומערבה, בתוך חלל חצוב, חקוק על הקיר הדרומי איבר מין גברי, אולי כסמל לפולחן הפוריות. מכאן אפשר לצפות לעבר פסגות ג'בל הרון וג'בל א-דיר.

השביל יורד מערבה לואדי תור א-חמיידי, עובר על פני סלע עגול שבראשו שני קברים (כנראה) חצובים, מאונכים זה לזה, ממשיך דרומה ועולה מערבה למערה חצובה, שסימני הטיח מעידים שהמקום היה עטור תמשיחי שמן. מדרום-מזרח, במעלה המדרון, נמצא עין ברק. מקומו מסומן בכתם צמחייה ירוק וברושים. זהו מקור המים הנוסף של פטרה, מלבד זה שבוואדי מוסא, ומכאן הולכו המים לעיר באמת מים וצינורות חרס. האמה חוצה אוכף מדרום, ולאחר מכן עוברת דרך סכר היוצר בריכה יפה וממשיכה על קו הרכס לקצה השלוחה צפונה. מקצה השלוחה אפשר לראות את ג'בל מד'בח.

אפשרות אחרת היא לפנות צפונה עם הירידה לוואדי, לעלות באפיק עד האוכף עם ואדי דנגור א-ג'רה. יורדים באפיק סבוך צפונה ובסופו פנייה מערבה למדף תצפית מעל חזנת פירעון, המבנה הגדול והמפורסם ביותר של פטרה. זו נקודת תצפית מרשימה ואפשר להגיע בשביל העולה דרומה מהחזנה. מנקודת התצפית נעלה באפיק המערבי של ואדי ג'רה (הכד) כ-300 מטר לדרום-מערבה ואחר כך נטפס ללא שביל מוגדר על גדת הנחל מערבה, עד לרמה שמפרידה בין ההר שמעל החזנה לג'בל מד'בח. מכאן נראה ג'בל מד'בח, ואפשר ללכת לכיוון צפון-מערב עד מרגלות המדרגות המוליכות אל שני האובליסקים והפסגה.
אל ג'בל מד'בח- אתר העלאת הקורבנות העליון, הובילו שבילים מכיוונים רבים. שניים שוחזרו. האחד הוא ואדי מחפור, ובו מאות מדרגות חצובות העולות ממזרח לתיאטרון שבכניסה לעיר. השביל השני עולה בוואדי פרסה לצידו המערבי של ג'בל מד'בח.

אל הבמה עולות מדרגות מדרום, בכניסה עומדים שני אובליסקים גבוהים (6.5 מטרים) המיוחסים לדושרא ולאל-עוזה (אל ןאלה נבטיים). מעליהם אפשר להבחין בקירות המקדש העליון שחרב. השביל ממשיך אל הפסגה שפולסה על מנת ליצור מרחב למזבח-במה, ומאחוריה נחצב בור מים. במרכז השקע המלבני נמצא מזבח. מול המזבח מוליכות מדרגות למזבח עליון, הצופה מערבה אל פסגת ג'בל הרון. מכאן יש גם קשר עין לאזור המקדשים שמתחת. משמאל למזבח נמצא שקע עגול לאיסוף דם הקורבנות.

מהמד'בח יורדים כמה שבילים, אחד לכיוון צפון-מזרח אל התיאטרון. השני יורד במדרגות חצובות מערבה לוואדי פרסה (נחל הסוס), והשלישי יורד דרומה ואחר כך פונה מערבה לתוך הבקעה העליונה של ואדי א-נומר, וממשיך דרך צמחיה סבוכה לבקעה קטנה שבה מקדש ושפע כתובות נבטיות. ואדי א-נומר מתחתר באבן החול ונשפך לוואדי פרסה. לא נמשיך באפיק הוואדי, ומהמקום שהוא משתטח נטפס לצלע המזרחית ונחצה (בשביל לא ברור) על קירות הסלע העגולים לאפיק ואדי פרסה הנמצא ממזרח. נרד אל ואדי פרסה מול קבר הרנסאנס, וכדאי להמשיך כחמישים מטר במעלה הוואדי לקבר החייל הרומאי, ועליו תבליטים סחופים מאוד של חיילים. מול קבר החייל הרומאי נמצא טריקלינריום – אולי המרשים ביותר בפטרה.
השביל עולה מוואדי פרסה על הצלע המזרחית, ונוכל לחצות איתו צפונה לתוך הרחוב הראשי של פטרה, או נפנה מזרחה עד מעל לתיאטרון ונרד בוואדי קטן מעט דרומה מנקודת התצפית מזרחה, לתוכו.

מסלול 2 – א-דיר
הדרך הראשית של פטרה מובילה ימינה (צפונה) על פני בית ההארחה, ויוצאת אל ערוץ צר ובו שביל מדרגות העולה צפונה לג'בל א-דיר. חזית א-דיר דומה לחזנת פירעון אך פשוטה ממנה. את האוּרנה אפשר לראות מהבמה הגבוהה שבמזבח העליון. 300 מטר צפונית-מערבית לקבר נמצא מזבח. לא רחוק, מצפון, נמצאים קברים ושרידי תיאטרון קטן.
מערבה לספסלי הקפה המקומי נמשיך בשביל ברור מערבה ומעט דרומה, לתצפית אל ואדי מוסא, ג'בל הרון (הר ההר), ואדי דלאיה, מרחבי הערבה והרי הנגב הדרומי, מדרום לנחל פארן ובאר מנוחה. בהמשך השביל נרד לוואדי סייח, בשביל הנקרא סחיר א-דיר ונמשך עד אפיק ואדי מוסא, ונחזור דרך האפיק אל הבקעה של העיר. מסלול זה נמשך בין שעתיים לשלוש שעות.

מסלול 3 – ג'בל הרון (הר ההר)
ההר נמצא עשרה קילומטרים דרומית-מערבית לפטרה, הדרך נמשכת שלוש-ארבע שעות לכל כיוון. יש מים בבאר שמתחת לפסל הנחש (ראו בהמשך) ומתחת לפסגת ההר.
הדרך יוצאת דרומית-מזרחית לקצר אל-בינת, מטפסת על שלוחה נמוכה ופונה דרומה בדרך ג'יפים בוואדי א-תוג'אר ומטפסת מערבה. אפשר לקצר את פיתולי דרך הרכב בעלייה בדרך חצובה מדרגות. בדרך נמצא יישוב של בדואים החיים במערות ובאוהלים. בוואדי תוג'רה, צפונית לג'בל א-נומר, נמצא בור מים חצוב וגדול ומולו, מדרום לו, פסל הנחש – החצוב באבן החול הלבנה. מפסל הנחש מוביל שביל לכיוון ואדי סברה .

מהנחש עולה השביל לרמה נמוכה מתחת לג'בל ברא, חוצה למרגלות ג'בל הרון ומטפס מצידו הדרומי בשביל גמלים בנוי. מתחת לפסגה גר שומר ההר, בבית הבנוי על פי מערה. בעלייה לפסגה נמצא בור מים נבטי גדול המלא מים כל השנה. מהבור מוליכות מדרגות אל הפסגה (1,332 מטר). כאן בנוי וואלי (קבר קדוש), המזוהה עם קברו של אהרון הכוהן, אחי משה.

בתוך מבנה הקבר נמצא קבר שעל קירותיו חרוטות כתובות ערביות, עבריות ולטיניות. על הקיר הצפוני נמצאת חתיכה מהאבן השחורה (הכעבה) שבמכה. מתחת למבנה נמצאת מערה אטומה. אפשר להקיש על קירותיה ולשמוע הד חלול. מגג המבנה יש תצפית יפה על האזור.

ג'בל בידא
עשרה קילומטרים צפונית לפטרה נמצא ג'בל אל-בידא. כביש טוב מוליך למקום וחוצה בדרכו את כפר הבדול. ממערב לכפר נמצא לצד הכביש סלע חול, שהבליה גילפה אותו לצורת פיל.
הכביש מגיע קרוב לבית הספר של שבט העמרין, הנמצא ממזרח לסיק אל בריד ופונה מערבה אל הנקיק. המשך הכביש מוליך לסימן הדרך הנבטי ולנקב נמלה. סימני דרך אלה, דמויי אובליסק, ממשיכים משני צידי כביש האספלט שבין כפר הבדול לכפר העמרין.
כ-400 מטר צפונית-מזרחית מהכניסה לסיק אל-בריד, מעבר למפתח ואדי רחב, על הצלע הצפונית של העמק נמצא בור מים נבטי עצום החצוב לתוך הסלע – ביר א-רעיס. אל הבור מוליכות תעלות איסוף מהחלק העליון של ההר. נוכל לעלות אל הבור במדרגות בטון ולרדת לתוכו במדרגות חצובות. הבור מחולק לשני חדרים. שמו ניתן לו על שמן של שבע כלות שבאו לרחוץ בו טרם חתונתן. הראשונה החליקה למים ונאחזה בידה של השנייה, וזו ניסתה נאחזה בשלישית עד שכולן נפלו לבור וטבעו.

מסלול 4 – סיק אל-בריד (פטרה הקטנה)
סיק אל-בריד נמצא בקצה עמק גדול ופתוח, ששימש כשוק השיירות הגדול של פטרה. בשל ממדיו הקטנים של הקניון אפשר להתרכז בפרטים שקשה לעמוד עליהם בפטרה.

חלק מהמקומות בעיר שימשו אולמות למשתאות. האולם החצוב היפה בנקיק הוא מערת אל-ע'אסם (מערת הרישום), שבה נותרו שרידים של תמשיחי השמן שכיסו את התקרה. הם ניזוקו במשך השנים ממדורות הרועים, שחיפשו מסתור בבי-קליניום – שבו יש שני דרגשי הסבה. המערה נמצאת על הצלע הדרומית ועולים אליה במדרגות. בקרבת מקום חצוב בור מים ענק בצלע הנקיק.

מקצהו המערבי של הנקיק עולות מדרגות, היורדות לאחר מכן לסיק אבו רוגעה, ואפשר לחזור דרכן לאתר הניאוליתי, או לעלות מערבה דרך ואדי עג'לת לכיוון פארש גרון.

מסלול 5
בקצה הצפוני של הבקעה הגדולה, הנמצאת מערבית לדופן ההר שבה חצוב ביר אל א-רעיס, עולה נקב לרמה שמעל הבקעה. מקצה הנקב אפשר לפנות מערבה על שיפולי ג'בל בידא וללכת עד פארש גרון (עמק גרון) וממנו לתצפית מפסגת ג'בל גרון. מכאן יש כמה אפשרויות להמשיך:

א. לכיוון ואדי עג'לת וסיק אל-בריד מערבה, דרך נקב א-סומיר לסיל ואדי מוסא.
ב. לכיוון ביר מדכור והערבה.
ג. ואפשר לקצר. במקום להגיע לתצפית מג'בל גרון, פונים בחורשת האלונים הקטנה שמעל ואדי עג'לת ויורדים ביובלים עד רוג'ום העולה לתוך סיק אל-בריד.

מסלול 6
עולים במדרגות בסיק אבו רוגעה עד קצהו, יורדים לאפיק ואדי עג'לת, ופונים בו דרומה עד למעוק (נקיק קטן וצר), הנעקף דרך צלע הסלע שמימין (מערב). פה נחזור לאפיק דרומה לסדק בסלע, המוליך לאחר כעשרה מטרים לאמת מים המובילה לאתר הניאוליתי שבוואדי א-טחונה. המעבר אל אמת המים קשה, אבל אפשרי.
הכפר הניאוליתי הוא ישוב מתקופת האבן, הנמצא בפתחו של סיק אבו רוגעה הנשפך לואדי א-טחונה. בקרבת מקום נמצא ישוב של בדואים בני שבט העמרין.

מסלול 7 – מסיק אל-בריד אל ג'בל א-דיר
מסלול מומלץ הנמשך שלוש-חמש שעות. נתחיל אותו בסיק אל-בריד ונלך דרומה מחניון אוהלי המשקאות שבכניסה. אחר כך נפנה מערבה לאורך הצלע הדרומית של ג'בל ביידא לתוך יובלי ואדי א-טחונה. לאחר כקילומטר נגיע לאתר הניאוליתי.
לאחר כקילומטר עולה דרך רכב דרומה. נלך בה ונפנה בהתפצלותה מערבה, נחצה את אחד היובלים של ואדי טחונה, נעלה לקו פרשת מים ונמשיך דרומה, לצלעו של ג'בל מאסרה. מג'בל מאסרה נעלה מערבה, לאוכף עם ואדי מרוואן שמתחת לג'בל א-דיר. ונמשיך על צלעו הצפון-מערבית של ההר, מעל יובלי ואדי מרוואן באחד השבילים היפים ביותר הרי אדום, עד שנגיע מעל ג'בל א-דיר. המסלול מסומן ברוגומי אבנים ובטפטופי צבע אדום קטנים על סלעי החול.

מסלול 8 – מוואדי סברה לפטרה
ראשית המסלול כשלושה קילומטרים צפונית לטייבה. שם יש ירידה ליובל מזרחי של ואדי סברה. הולכים לדרום-מערב באפיק הנחל, עד לתיאטרון הקטן וההרוס. באפיק יש שורה של נביעות בין קנים צפופים ודקלים. אחת הנביעות טובה לשתייה. מכאן אפשר להמשיך בוואדי אבו חשייבה לכיוון הערבה, או דרומה לכיוון ואדי רם.

הדרך צפונה לפטרה עולה ביובל מערבי ומטפסת לכיוון ואדי פרסה. אפשר לפנות לצפון-מערב, לכיוון ג'בל הרון ופסל הנחש; ואפשר להמשיך צפונה לוואדי פרסה עד העמוד הרומאי, ממנו ממשיך השביל לקצר אל-בינת. אפשרות אחרת היא לפנות מזרחה לכיוון הסיק.

דרום - טיול ג'יפים בארץ צבעי הקשת

פטריות וקשתות אבן מעשה ידי הטבע, קניונים ואנשי המדבר. שלושה ימים בג'יפים, ליודעי דרך ומנוסים באזור דרום ירדן, אם כי לא בהכרח מיטיבי לכת. מהררי עקבה, דרך ואדי אום א-דאמי ו"מושבי העובדים" טוויסא, דיסה ומנשיר שבארץ הקשתות, ועד נקב נמלה. תשעה קבין של יופי 

ארץ הקשתות, למרגלות ראס א-נקב. באיזור ואדי רעב, ואדי עמוד וואדי חפיר, היוצאים מהתלולים של רכס א-בתרא, ניצבות יצירות באבן שכדי לראות דומות להן אנשים נוסעים עד אריזונה | צילום: ספי הנגבי

כתב: ספי הנגבי

את מסע הג'יפים אל דרום ירדן נתחיל ממעבר הגבול ערבה (עברונה), עם ג'יפ פרטי או שכור, או עם אחת מחברות הטיולים. נוסעים לפורסידון, בצומת הכביש עקבה-עמאן עם הכביש שעוקף את עקבה היישר לנמל. נמשיך דרומה במחלף, ולאחר כ-500 מטר נפנה שמאלה לדרך עפר המובילה לוואדי תוּתאן. נעלה בוואדי עד הכפר ונביעת המים עין אוּם תוּתאן. הכפר הבדואי מיושב באנשים ממטה החוויטאת, בני השבטים א-מרין ואל-עמרני . משם נמשיך דרך ואדי סאבּט (סרביט) לג'בל אום א-דאמי. הנוף מתפתח בהדרגה, ואנחנו נוטשים את המסלע הקריסטליני של הררי עקבה לטובת עמק אדום יפהפה.

נמשיך בנתיב הדרומי, וניכנס בין ההרים לתצפית נוף משגעת על חידודי הרי סעודיה – שבר גיאולוגי רוחבי יוצר את ואדי אום א-דאמי ומפריד בין סעודיה לירדן, כעין גבול טבעי.

מוואדי אום א-דאמי כדאי לצאת לערוץ חבוי ברכס סרניג, כחמישה קילומטרים צפונית-מערבית לג'בל אום א-דאמי. שם נגלה כתובות סלע תמודיות. הן נראות כמגילות על דברי ימי התמודים – נוודים שחיו במדבריות אלה לפני תקופת הנבטים ובמקביל להם, ותרבותם משדרת קידמה כבר לפני כ-2,500 שנה.

לקראת שקיעה כדאי לעשות את המאמץ לבקר בקניון הח'זאלי, לראות את ציורי הסלע המדהימים שליד גבי המים, ובעוד יום להתמקם ללינת לילה. אפשר לבקש מהחברה שאיתה נוסעים למקם לכם מחנה לילה באיזור, או לישון בכפר בואדי רם בבית ההארחה (אוהלים בדואיים). ארוחת ערב מומלצת במסעדת בית ההארחה. באופן כללי, אפשר לקנות מצרכי מזון במכולות הבדואיות שבכפר. שמן הזית הטוב ביותר הוא של אג'לון, וכדאי להקפיד לקנות אותו, ניתן לקנות ירקות (לא יפים במיוחד), קופסאות שימורים – טונה ולבנה מצוינת, יוגורט, משקאות קלים וממתקים בשפע.

היום השני
למחרת נצא דרך בית לורנס לוואדי אום עשרין ולקניון א-ברא. לפני שנכנסים לפתחו הדרומי של הקניון, אפשר לעשות סיבוב קצר דרומה. על משטח הסלע עומדת פטרייה עצומה, מהיפות של דרום ירדן. בקצה הדרומי של קניון א-ברא נמצאת קשת נסתרת מעט – פתיח טוב לארץ הקשתות, שנגיע אליה בהמשך היום. רצוי להביט סביב מדי פעם; סכרים עתיקים וחדשים לעצירת מי הנגר האוספים את המים לשתייה.

אל תשכחו להרים את הראש גם לקירות התלולים של קניון א-ברא, כדי לראות את שרידי הערערים, אולי הדרומיים ביותר בעולם, יושבים בין אבן החול של תצורת הדיסה לבין הכריות של תצורת רם.

מקניון א-ברא ייפתח הנוף, ויתגלו לנו שדות חקלאיים. שפע של מים בעמק הדיסה הביא את הבדואים המקומיים להתיישב בשלושה כפרים, עם חקלאות בטעם של פעם ועד חקלאות מודרנית ממש, בחוות ממשלתיות ופרטיות. הכפרים שווים ביקור. יתרה מזו, כדאי למצוא בית פנוי ולעבור למשך חודש לאחד משלושת הכפרים הנמצאים במקום הנפלא הזה: מנשיר, טוויסא או דיסה.

בסמוך לכל בית – אוהל בדואי. הבית משמש לפעמים כמחסן ולפעמים כדייוואן (חדר אירוח). בני המשפחה תמיד גרים באוהל; כלים חקלאיים גדולים ומשוכללים מחד גיסא, ומאידך גיסא – גמל החורש את השדה; מין תערובת של מדבר ישן וקורטוב של מערב.

מטוויסא נצא בדרך ארץ הקשתות למקום מושבם של בני שבט רעב, למרגלות ג'בל רעב, ואדי עמוד, ואדי רעב, ואדי חפיר וּואדי מיתלה. כולם יוצאים מהמתלולים של רכס א-בתרא, המתרומם מאיזור ראס א-נקב לחירבת פצועה, על הכביש בין מעאן לאל-מדאוּרה שבסעודיה. רכס רוחבי המבדיל בין חול לגיר תוחם מצפון את ההתרוממות המסיבית של ג'בל רם וכל ההרים סביבו, ומשנה בבת אחת את נוף אבני החול הצבעוניות של דרום ירדן לנוף גירני הררי.

אבל, אנחנו נשארים למטה, בערוצים היפים, בקשתות ובפטריות, עם משפחות בני שבט א-רעב בואכה חומימה; חומימה העתיקה, שרובה קבורה בחול יחד עם השרידים הנבטיים, הביזנטיים, הערביים ואולי רבים אחרים, ששלטו במרחב ונושלו ממנו.

אם כבר מאוחר, כדאי לעלות על הכביש ודרך רג'ף ולמלון בפטרה. ואם עדיין נותרו כשעתיים ומחצה, נגמע את הדרך לאורך אמת המים העתיקה לחומימה. נחצה ערוצים של אבן חול לבנה, ונגיע לביר ג'מיל דלעה. בכל אופן, גם מכאן נגיע לרג'ף (בדרך עפר) ולפטרה, למלון, להתכונן ליום הבא. בפטרה שפע מלונות מכל הסוגים ואוכל מצוין. חמאם למי שרוצה. והגלידה הכי טובה בעיר ב"מובנפיק" – המלון המהודר.

היום השלישי
הלילה חלף, ואם מדובר על טיול ג'יפים – חצי יום בפטרה זה ביקור הכרחי. רצוי לקחת מורה דרך (דליל) בכניסה, להתרכז בעיקר בסיק המדהים, וסתם לשוטט ברחובות הנבטיים והביזנטיים העתיקים, לפגוש במוכרי החול והחרבות והשטיחים המקומיים – מרקם של סוחרים בדוכנים לא נעולים; פה לא גונבים. חוקי המדבר נוקשים. את הסיור בפטרה מומלץ לסיים דרך נקיק צר, שמתחיל דרומית-מזרחית לקבר סקטוּס פלורנטינוס בוואדי מודאלים חזרה לבאב א-סיק. נקיק צר מאוד, שמיד אחרי החורף קשה למעבר בשל מפלס הגבים; אבל כשאלה מתייבשים, ובמיוחד בקיץ בצהריים, הצינה נעימה להליכה.
חוזרים למגרשי החנייה, ושוב על הג'יפ, ארבע שעות דרך אל-בידא – היא פטרה הקטנה – לנקב נמלה הסלול בחלקו עד הערבה. אם יש זמן, ועדיין לא שבעתם מהיופי הזה, אפשר להמשיך בדרך עפר צפונית לכפר קרוייקרייה, ואדי פידאן ולעיר הנחש, פונון. שם היו מתחרים בייצור הנחושת עם תמנע.
ולאחר כל הבלבול הזה של צורות ותצורות, עצים ושיחים – אנו בערבה הישרה, דוהרים חזרה בג'יפים למעבר הגבול.

נחלי מואב ואדום - ארנון, זרד ועוד

את הרי מואב ואדום חורצים נחלים שמגיעים עד לירדן. כמו בארץ, אבל שונה: בתוכם יש שפע מים וצמחייה, קירות גבוהים וזקופים ושום סימון שבילים. מנחם מרקוס בחר ארבעה מסלולי הליכה מהיפים שיש לירדן להציע

כתב: מנחם מרקוס

נחל ארנון
בין המטיילים הישראלים בקניוני אדום ומואב ניטש הוויכוח מיהו היפה בקניוני ירדן. קשה לקבוע בסוגיה הזאת מי צודק, כי לכל אחד מהקניונים יופי וייחוד משלו, אבל לי מספיקה העובדה שבביתי יש צילום מצהיב שצולם ב-1923, ובו נראה אבי בחברת כמה מחברי גדוד העבודה עושים שרירים בטיול בין קירות הארנון. ברור, אם כן, לאיזה מחנה אני שייך.
בימים עברו, בטרם החליטה האגודה המלכותית הירדנית לשמירת טבע על סגירת חלק הארי של נחל ארנון (הנקרא כאן ואדי מוג'יב, Mujib) וסעיפו הקניוני הנהדר – נחל היידאן (Haydan), היינו מבצעים במשך יומיים את המסע האולטימטיבי: יוצאים מקניון הבזלת של נחל היידאן אל המפל הענקי (60 מטר) שבנחל, ממשיכים דרך נקיק אבן חול מלוטש כזכוכית, שוחים בעשרות בריכות ההיידאן התחתון עד למפגשו עם נחל ארנון, ומשם גולשים בחבלים במורד הנקיק התחתון של הארנון במפל 15 המטר שבנקיק עד לגשר הכביש שבשער הנחל. לפני זמן קצר הכריזה רשות שמורות הטבע הירדנית על סגירת השטח למטיילים, ולנו נותרו שתי אפשרויות – ללכת במסלול קצר אל המפל של נחל ארנון או לגלוש מראש מפל הארנון אל הנחל. 

אפשרות 1: במעלה הזרם
בסמוך לגשר הארנון (שעל כביש ים המלח הירדני) נמצא מרכז מבקרים קטן ומתקן שירותים. כאן אפשר לרכוש כרטיס כניסה לארנון התחתון (כ-8 דינר לאדם), ומכאן מובילה מסילה עשויה ברזל הנעוצה בקירו הצפוני של הנחל אל סולם ברזל היורד לערוץ בסמוך לסכר הטיית המים של הארנון (המים מוטים באמצעות הסכר אל צינור מבוטן וזה מוביל אותם לסווימה שבצפון-מזרח ים המלח ומשם באמצעות משאבה לעיר עמאן). מן הסכר אנו ממשיכים במעלה הזרם בקניון נהדר של אבן חול, ההולך וצר ככל שמתקדמים בו, עד שהוא נהיה אפלולי. לאחר כקילומטר וחצי נגיע לבריכה עמוקה ומפל בגובה שני מטרים. באמצעות חבלים המקובעים במקום אפשר לעלות במפל ולהתקדם עוד כחצי קילומטר כשאנו מטפסים במספר אשדות סוערים – עד לבריכה גדולה שאליה צונח מפל מים רועש, כ-15 מטר גובהו. זהו סוף מסלול ההליכה ומכאן יש לחזור בזהירות כשאנו יורדים באשדות הנחל אל הבריכה העמוקה, שלאחריה ההליכה חזרה היא קלה. המסלול מיועד רק לאלה שיודעים לשחות, והוא מחייב זהירות ומעט מאמץ פיזי. 

אפשרות 2: גולשים במפל
זהו מסלול שניתן לביצוע רק בתיאום ובאישור של רשות הטבע הירדנית (RSCN), והוא כרוך בתשלום ובהדרכת פקח מקומי של שמורת הארנון, שמספק חבלים ורתמות לצורך גלישה במפל. מגשר הארנון ניסע דרומה בכביש ים המלח כשני קילומטרים עד לשלט ירוק של רשות הטבע הירדנית. כאן נעלה מזרחה בדרך עפר תלולה, בין קירות לבנים של חוואר הלשון ולאחר כקילומטר נגיע אל כתף מפולסת שממנה נשקפת תצפית נהדרת אל ים המלח, עין גדי, ומצוק ההעתקים של ים המלח. בכתף פונה הדרך שמאלה (צפון-מזרחה) ויורדת אל נחל ארנון, כ-800 מטר ממערב למפגשו עם נחל היידאן. נמשיך במעלה הארנון עד למפגשו עם ההיידאן, ונטייל כקילומטר במעלה ההיידאן כדי ליהנות מנקיק אבן החול הנפלא שלו שבקרקעיתו מפלים קטנים ובריכות עמוקות. נחזור למפגש נחל היידאן עם נחל ארנון ונמשיך הלאה מערבה במורד הארנון ההופך במהרה לנקיק עצום שזרימת המים בו חזקה. לאחר כמה מאות מטרים נגיע לראש המפל הגבוה שבנחל ונרד באמצעות ציוד גלישה כ-15 מטר על קיר המפל עד לבריכה הגדולה שבתחתיתו. ההמשך מכאן, בחלק הצר והמרשים ביותר של נקיק הארנון הוא כמו במסלול הראשון – עד למרכז המבקרים הסמוך לגשר הארנון.

מדריך מהיר 
אורך המסלול הקצר: כ-3 קילומטרים
משך המסלול: 3-2 שעות
דרגת קושי: עד לבריכה בינוני, אחר כך קשה
ציוד: נעליים להליכה במים, בגדים מתאימים לשחייה

אורך מסלול הגלישה במפל: כ-7 קילומטרים
משך המסלול: 6-5 שעות
דרגת קושי: קשה. חובה לדעת לשחות
ציוד: בגדים ונעלים להליכה במים ולשחיה

לאורך נחל זרד
מסלול נחל זרד (ואדי חסא, Hasa) הוא טרק של ממש הנמשך יומיים, ויש המחלקים אותו אף לשלושה. נצא מן העיר כרכ (Karak) בכביש המוביל מזרחה לקטראנה (Qatrana) ולעמאן. לאחר כארבעה קילומטרים נגיע לצומת מרומזר, נמשיך מזרחה עוד כחצי קילומטר ונפנה ימינה (דרומה) בכביש המוביל לאוניברסיטת מותה ולנחל זרד. נחלוף על פני העיירה מזר (Mazar) מימיננו, ולאחר שמונה קילומטרים נוספים נגיע אל שפת המתלול הענקי שמעל לנחל זרד, כאן יורד הכביש אל הערוץ, ממשיך במורדו וחוצה אותו בגשר גדול עם נקודת משטרה לידו. מן הגשר נמשיך הלאה בכביש (המוביל לעיר טפילה, Taffila) ולאחר חמישה קילומטרים נפנה פנייה חדה ימינה לעבר המרחצאות החמים של בורביטה (Borbita) ועפרה (Afra). לאחר כארבעה קילומטרים יורד הכביש בתלילות אל נחל זרד. נחלוף על פני אתר המרחצאות של בורביטה, ונמשיך מערבה עוד כארבעה קילומטרים עד לפנייה חדה דרומה. מעט מזרחה לפניה ניפרד מן הרכב. 

נרד רגלית צפונה, בדרך העפר המובילה למפגש נחל עפרה עם נחל זרד. לאחר כ-500 מטר נזהה את טחנת הקמח העתיקה שבערוץ נחל עפרה. בשביל תלול מעט אך קצר נרד כאן לערוצו השופע מים של נחל עפרה ונחצה אותו אל עבר טחנת הקמח הניצבת בצל עצי מורינגה רותמית גדולים ויפים. מטחנת הקמח אנחנו ממשיכים בשביל צר העובר בשולי חלקות חקלאיות, מתחת לאמת מים עתיקה, בכיוון צפון-מערב. השביל חוצה כתף טופוגרפית קטנה ולאחריה הוא יורד אל פלג המים שבערוץ נחל זרד. מכאן נמשך מסלולנו בערוצו הרחב והמתון של נחל זרד, בצמוד לפלג המים, בכיוון כללי מערבה. לאחר כ-2.5 קילומטרים, בסמוך למפגש נחל זרד עם ערוץ ואדי דפאלי (Dafali), הבא מימין, מתחתר ערוץ נחל זרד בתוך פלטה של סלע גיר הנחשפת באפיק ויוצר מעוק קצר ויפה המסתיים במדרגת מפל רחבה. השביל עוקף את המדרגה משמאל (זהירות: המעקף קצר אך תלול) ויורד אל פתחו של מעוק הגיר. ניכנס ללא ציוד אל תוך המעוק ואחרי 150 מטר נגיע אל מפל הסוגר על המעוק ובתחתיתו בריכה – מקום נפלא לעיסוי טוב של הגוף במי המפל היורדים לבריכה. 

מכאן אנו ממשיכים הלאה במורד זרם המים. במהרה נחסם הערוץ בסדרה של מפולות סלעי גיר – זהו קטע מעט קשה להליכה ויש לתמרן בין גושי הסלעים כדי למצוא מעברים נוחים. לאחר כקילומטר של הליכה ב"פקק" המפולות הזה, חוזר הנחל למסלול מתון ונקי ממחסומים שההליכה בו קלה. סלע הגיר שבו הלכנו עד כה מתחלף באבן חול צבעונית ובהדרגה מתגבהים קירות אבן החול משני עברי פלג המים הסואן. לאחר כשני קילומטרים מקטע מפולות הסלע נגיע אל עינות סולטנה (Sultana) – סדרה של נביעות מים חמות וקרות לסירוגין, המופיעות בקירות אבן החול. על הקירות הלחים ממי הנביעות צומחות חגורות רעננות של שרכי שערות שולמית, שיחי סמר, צמחי סחלב בן חורש, קנה צמר מצרי ועצי דקל, מקום קסום. במהרה נגיע אל נקודת המפגש של נחל זרד עם ואדי קטארה (Katara), שבו זורמים מים צלולים ומתוקים – עד לבריכה יפה ומפל בנחל, כ-200 מטר ממפגש הנחלים. 

נחזור לנחל זרד ונמשיך להתקדם במורד הזרם. הנחל מעמיק ככל שמתקדמים בו ולאחר כקילומטר וחצי הוא הופך לנקיק אבן חול נהדר וצר שבקירותיו מעין גנים תלויים של עצי דקל תמר וצמחים אחרים.
לאחר כ-4.5 קילומטרים של הליכה ממפגש קטארה-זרד, נגיע לעיקול חד בנחל לכיוון דרום ולאחריו נגלה קיר סלע טבעי של אבן חול אדומה, צר ומוארך, הנטוע במרכז עמק הנחל: זהו סלע "הצוללת". משטחים טבעיים חוליים בצד הסלע בגובה עשרה מטרים מעל פלג המים ישמשו לנו כאתר חניה ולינה נוח למשך הלילה.

היום השני: 300 מיליון שנה אחורה בזמן
בבוקר המחרת אנו ממשיכים במורד הקניון של נחל זרד. אנו נעים תחילה דרומה, אך לאחר כ-200 מטר מתעקל הנחל חדות לכיוון צפון-מערב. לכאן מגיע ערוץ צר הבא מדרום ובו פלג מים מתוקים. אחרי קילומטר נוסף פוגשים פלג מים נוסף היורד אל הנחל מכיוון דרום, ולאחריו אנו נכנסים אל נקיק עמוק ויפה ובו דקלי תמר היוצרים גנים תלויים נהדרים מעל לאפיק. 
בהמשך מצטרף לנחל זרד ערוץ גדול ועמוק הבא מצפון ושמו ואדי חמרש (Hamarash). מיד לאחר מפגש ואדי חמרש עם נחל זרד חל שינוי גיאולוגי-נופי בנחל: הערוץ מתחתר אל תוך שכבות עבות של סלע דולומיט אפור וקשה למדי ויוצר מעוק יפה ומפל שיש לעקפו מצד ימין (גלי אבנים מסמנים את המעקף סביב המפל הזה שגובהו כשני מטרים). הדולומיט הזה הוא הסלע העתיק ביותר הנחשף בנחל ונוצר בתקופת הקמבריום, כ-300 מיליון שנה אחורה בזמן (המקבילה של הדולומיט הקמברי הזה בישראל היא הפלטה הנוקשה המחפה על הר תמנע שבבקעת תמנע ומעצבת לו נוף שולחני). אחרי כשני קילומטרים של הליכה בין קירות הדולומיט שוב מתחלף הסלע לאבן חול אדומה כצבע היין ואנו נכנסים אל נקיק אבן החול התחתון והאחרון שבנחל, שהוא יפה לא פחות מן הנקיקים שבמעלה הנחל. עוד שלושה קילומטרים של הליכה במורד הנקיק האדום ונגיע אל הנִקבה: גוש סלע עצום שצנח לערוץ חוסם אותו לרוחבו ומאפשר מעבר רק בתוך המים הזורמים בין הגוש לבין הקיר השמאלי של הנחל שעליו שעוּן הגוש שהתמוטט. מכאן ההליכה בנחל הולכת ומתמתנת, העמק הולך ומתרחב, ומעל לראשינו כבר מופיעות בקירות הנחל שכבות של סלעי חוואר הלשון המעידים על הקרבה לבקעת ים המלח. עוד קילומטר של הליכה ונגיע למתקן הידרומטר (מכשיר למדידת שיטפונות) בגדתו הימנית של הנחל. כאן כבר מוטים מי הזרם אל תעלת בטון המובילה אותם למפעל המים של הכפר סאפי (Safi). עוד 600 מטר של הליכה בדרך העפר שבערוץ יביאו אותנו עד לשער הכניסה למפעל המים, וכאן ימתין לנו הרכב, איתו ניסע מערבה 2.5 קילומטרים בשוליה הדרומיים של בקעת צוער (ע'ור א-צאפיGhor el safi ) – עד למפגש עם כביש ים המלח הירדני, שם יש חנות מכולת לאלה שירצו לחגוג את הסיום בביסקוויטים, גלידה או משקה קר.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-26 קילומטר
משך המסלול: שני ימי הליכה. יש המחלקים אותו לשלושה ימים.
דרגת קושי: קשה, דורש מאמץ פיזי, אך אינו אתגרי (אין מפלים המצריכים חבלים)
לינה: מומלץ ללון בעיר כרכ ערב הטיול, ברסטהאוס של כּרכּ הצמוד למבצר הצלבני. בסוף היום הראשון לנים בשטח, ליד סלע "הצוללת"
ציוד: מזון ליומיים, שק שינה, מזרון קל, נעליים מותאמות להליכה במים.
לא צריך להביא מים. המים בכל הנחלים טובים לשתיה.

קניון אבן חמאד
מן העיר כרכ נצא מזרחה בכביש המוביל אל קטרנה שעל אוטוסטרדת המדבר (טאריק סחראווי, Tariq Sahrawi), ולאחר כארבעה קילומטרים נפנה שמאלה (צפונה) בצומת המרומזר אל הכביש למאדבא (Madaba) ולדיבאן (Diban, דרך המלך). ניסע צפונה כשאנו חוצים את מישורי רמת מואב. לאחר כשבעה קילומטרים נפנה שמאלה (מערבה) במסעף ובו שלט חום המורה לחמאם אבן חמאד (Ibn Hammad), ולאחר קילומטר נגיע למזלג כבישים בו נפנה ימינה (צפון-מזרחה) אל הכפר בתיר (Batir). הכביש חוצה את הכפר בכיוון צפון-מערב ולאחריו הוא יורד בסדרת פיתולים אל עמקו העילי המעובד של ואדי אבן חמאד. לאחר כחמישה קילומטרים מן הכפר בתיר נגיע למסעף כבישים ובו נפנה מערבה. הכביש חוצה ערוץ נחל בשם ואדי בע'לה (Baghla, נחל הפירדה), ממשיך מערבה עוד כשלשה קילומטרים ויורד בסדרת פיתולים מרשימה אל קרקעית האבן של ואדי אבן חמאד. כאן ליד מרחץ מים חמים (חמאם אבן חמאד) ומבנה שירותים קטן מסתיים הכביש, ואנו ניפרד מן הרכב. 

שביל יורד מכאן אל פלג המים החמימים של ואדי אבן חמאד. ההליכה היא בתוך זרם המים או בשביל צר בין קנים על גדת הנחל. במהרה נבלע הערוץ בין קירות אבן חול ובהם נביעות וחגורות של עצי דקלים, שרכים, צמחי סחלב בן חורש וצמחים חובבי מים אחרים. לאחר קילומטר של הליכה במים נגלה משמאלנו נקיק הנמשך לכיוון דרום ובו שלשה מפלים. זהו סיל אל-כרכ – פינה נפלאה. 

מכאן נמשיך בקניון שבקרקעיתו זרם מים שופע ולאחר כמה מאות מטרים ניבלע בתוך נקיק צר להפליא הסגור מלמעלה כמנהרה אפלה. זהו אחד המקומות היפים ביותר בירדן כולה. נמשיך מן המנהרה הלאה במורד הקניון ההולך ומתרחב בהדרגה, עובדה שאינה פוגמת כהוא זה ביופיו הבלתי רגיל, ולאחר כ-300 מטר נוספים נגיע אל תפנית חזקה בתוך הקניון שמאלה, שלאחריה מתרחב הנחל בשיעור ניכר ואבן החול מתחלפת בסלעי גיר. 

יש המסתפקים בקטע זה של נקיק אבן החול של אבן חמאד וחוזרים כלעומת שבאו. טעות! אנו ממשיכים הלאה במורד הנחל. עמק הנחל אמנם רחב, וקירות סלעי הגיר התוחמים אותו משני עבריו אמנם מזכירים לנו את נחלי הר הנגב, אך שפע המים הזורמים, שדרות שיחי ההרדוף והקנה, עצי הערבה והאשל הופכים את הקטע הזה לגן עדן של ממש. לאחר כשני קילומטרים נגיע אל נקיק קצר שבו נופלים מי הנחל במפל אל בריכה – מקום נפלא לרחצה ולעיסוי הגוף במי המפל השוצפים. מכאן נמשך הנחל בזרם יפה עוד כ-2.5 קילומטרים ואז הוא שב ונסגר בין קירות סלעי גיר. בקטע האחרון של ההליכה כבר נגלה קירות לבנים של חוואר הלשון המתנשאים מעל לעמק הנחל, עדות לכך שאנו מתקרבים אל בקעת ים המלח. לאחר כשמונה קילומטרים של הליכה מחמאם אבן חמאד – תחילת מסלולנו – נזהה דרך עפר ברורה החוצה את הנחל. נפנה בדרך זו שמאלה (דרומה) ונעלה בה כ-400 מטר עד למשטח רחב, בשולי חלקות ירק. שם גם נחבור לדרך עפר טובה שבה ימתין לנו הרכב. 

מכאן ניסע בכיוון דרום-מערב כשאנו חולפים בדרכנו על פני חווה לגידול יענים עד לכפר ע'ור חדית'ה (Ghor Haditha), שממנו יורד כביש מערבה אל כביש חוף ים המלח.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-8 קילומטרים
משך המסלול: כ-5 שעות
דרגת קושי: קל. מתאים גם לילדים
ציוד: מזון לארוחה או שתיים, נעליים להליכה במים
לינה: אפשר ללון ברסטהאוס של כרכ ערב הטיול

קניון ואדי ע'וויר
מכפר דנא (Dhana) אנו נוסעים דרומה לכיוון העיירה שובכּ (Shawbak) שעל כביש טפילה-פטרה ("דרך המלך"). ניסע בכביש הצר העולה מן הכפר לדרום-מזרח ולאחר 2.5 קילומטרים נחבור לדרך המלך במבואות הכפר קדיסייה (Qadisyya). נמשיך בדרך המלך דרומה ולאחר 16 קילומטר נגיע לצומת: שמאלה לכביש המדבר ולעיר מעאן (Maan), ימינה – המשך דרך המלך לשובכּ ולפטרה. נפנה ימינה וניסע עוד ארבעה קילומטרים עד למבוא לעיירה הקטנה שובכּ (נקראת גם נַג'ל במפות). כאן נזהה את מסעף הכביש הפונה ימינה (צפונה) לכפר מנצורה (Mansura). נפנה ימינה לעבר מנצורה, ובמהרה יתגלה לשמאלנו המבצר הצלבני של שובכּ (מבצר מונרויאל, Mont royal). 

הכביש עובר בין בתי הכפר העתיק אבו מחטוב (Abu Machtub) ולאחריו הוא ממשיך עוד כשלושה קילומטרים אל הכפר מוקרעייה (Mukarjyah), חוצה אותו, וממשיך עוד כשני קילומטרים עד לכפר מנצורה (שנקרא גם ח'רייבה במפות). כאן, בכניסה הדרומית למנצורה נזהה כביש בעל גוון בהיר המסתעף ימינה ויורד לוואדי ע'וויר. עם הכביש הזה נרד, תחילה צפונה (כשני קילומטרים) ואחר כך מזרחה (כשני קילומטרים נוספים), ואז נגיע לעיקול בכביש שממנו מסתעפת דרך עפר לכיוון צפון. כאן ניפרד מהרכב. 

נרד בדרך העפר, מהלך קילומטר אחד, עד למבנה שאיבה נטוש בערוץ ואדי ע'וויר (Wadi Ghuweir), ומכאן נמשיך בערוץ הנחל, המושך מים כל ימות השנה, לכיוון צפון-מזרח. הערוץ חתור תחילה בסלעי גיר לבנים ולאורך פלג המים שבו גדלים שיחי הרדוף ואשלים, שאותם מלווים עצי ערער יפים על המדרונות. לאחר כשני קילומטרים חוצה שבר גיאולוגי גדול את הנחל ומכאן הוא נמשך הלאה מערבה בין קירות אבן חול צבעוניים להפליא. במהרה נדחק הערוץ אל נקיק נפלא, צר ותחום בין קירות זקופים, שעל קירותיו הלחים גדלים שרכי שערות שולמית וצמחי סחלב בן חורש. לאחר שני קילומטרים נוספים מתרחב הנקיק ועל קירותיו מופיעים גנים תלויים של עצי דקל. מן הגנים התלויים נמשיך בקניון אבן החול היפה עוד כ-2.5 קילומטרים עד שנגיע אל קבוצת עצים גדולים של צפצפת הפרת, שם נמצאת נקודת המפגש של ואדי ע'וויר עם ואדי חמרה (Wadi Hamra) הבא ממזרח. זרימת המים של ואדי חמרה מצטרפת כאן אל הפלג של ואדי ע'וויר, ומכאן ואילך כבר עשוי הקניון סלעי גרניט שחורים. כאן הוא גם משנה את שמו לוואדי פֵינאן (Wadi Finan). 

ההליכה מכאן ואילך בערוץ ואדי פינאן הופכת נוחה יותר, בתוך עמק רחב יחסית התחום בין מתלולי גרניט גבוהים. זרם המים עשיר וחזק ועל גדות הערוץ שדרה צפופה של עצי אשל, שיחי הרדוף, קנה וסוף. עצי מורינגה רותמית וכמה עצי צפצפת הפרת בולטים על גדות הנחל. לאחר 4.5 קילומטרים של הליכה נגיע אל שער המוצא של ואדי פינאן לערבה, וכאן נפגוש את האתר המעניין של פונון (Phonon, הנקרא גם פינאן) העתיקה: חורבות יישוב קדום ובו כנסיות, אמת מים ובריכת אגירה ענקית, טחנת קמח שהשתמרה היטב וערימות שחורות של סיגי נחושת, זכר לפעילות הפקת הנחושת שהיתה כאן בתקופות היסטוריות רבות. 

בפינאן אנו פוגשים כבר את הדרך הסלולה שעליה ניסע כארבעה קילומטרים לדרום-מערב עד לכפר הבדואי פינאן וממנו בכביש אספלט טוב, דרך הכפר הבדואי גרייגרה (Greigra), עד לכביש הערבה הירדני, אליו נחבור מול מושב עין יהב שבערבה הישראלית.

מדריך מהיר
אורך המסלול: כ-11 קילומטר
משך המסלול: 7-6 שעות
דרגת קושי: בינונית, מתאים גם לילדים מגיל 14 ומעלה
לינה: בערב הטיול כדאי להגיע לכפר דנא שבראש שמורת דנא, שם אפשר ללון בדנא טאוור טלפון: 962-795-688853, או במוטל דנא, טלפון: 962-3-227-0537, ומשם לצאת בנסיעה בבוקר דרומה אל מנצורה. אפשר להגיע לתחילת המסלול גם מפטרה.
ציוד: מזון ליום אחד, נעלי הליכה מותאמות להליכה במים. 

מנחם מרקוס – גיאוגרף וגיאומורפולוג, מחבר ספרי טיולים ומסעות