מידע מעשי לסביבת ניו יורק

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לארצות הברית זקוקים לאשרה להיכנס לארצות הברית. תהליך קבלת האשרה מורכב מהגשת טופסי בקשה ומסמכים, תשלום אגרה וריאיון בשגרירות ארצות הברית. מומלץ להתחיל את התהליך לפחות חודש לפני מועד הטיסה המתוכנן, ולא לשלם על כרטיסי טיסה לפני קבלת האשרה.
פרטים אצל סוכני הנסיעות ובשגרירות ארצות הברית בישראל. 

שגרירות ארה"ב בישראל
כתובת: רחוב הירקון 71, תל אביב.
טלפון: 03-5195757. 

הקונסוליה הכללית בניו יורק
כתובת: 800 Second Avenue.
טלפון: 1-212-4995400.

איך להגיע
טיסות של אל על ממריאות כמעט מדי יום לניו יורק. מלבד זאת, בקו זה פועלות חברות נוספות וכן מתקיימות טיסות שכר.

מתי כדאי להגיע
בעמק ההדסון ובניו ג'רזי כדאי לטייל בעונת האביב הנוחה והנעימה או בסתיו, בתקופה שבה משתוללת השלכת בצבעים עזים. עם זאת, גם הקיץ מזמן למטיילים כאן שפע של מים (לא בכל מקום מותר או מומלץ לשחות), יערות מצלים ופסטיבלים לרוב.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
רשימת מרכזי מידע באזורי המסלולים ניתן למצוא באתר לשכת התיירות של מדינת ניו יורק:; ובאתר לשכת התיירות של ניו ג'רזי.

מטבע
דולר אמריקאי

הפרש שעות
ניו יורק מאחרת את שעון ישראל בשבע שעות.

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של ארצות הברית היא 1.

תחבורה
למסלולים המוצעים בתיק מידע זה עדיף לצאת ברכב שכור, המאפשר הגעה לכל פינה, חנייה בזמן ובמקום הנוחים לכם ואפילו סטייה מהדרך.
המשתמשים בתחבורה הציבורית – הנוחה למדי – צריכים לזכור כי נהגי אוטובוסים אינם מחזירים עודף, ויש להצטייד בסכום המדויק לנסיעה, או לקנות כרטיס מראש.
לחלק מן המקומות המוזכרים במסלולים אפשר להגיע מניו יורק גם ברכבת.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

עיר המתמהמהים ואחוזות העשירים

טיול אל טריטאון, עיירה בנופי ההדסון היפהפיים, למרגלות גשר ענק; אל בתיהם של בעלי ממון המשקיפים על הנהר ואוצרים בין כתליהם ובגניהם ממיטב האמנות 

אחד משמונת הוויטראז'ים של שאגאל בכנסיית יוניון | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז

פחות משעה נסיעה ממנהטן שוכנת טריטאון (Tarrytown) על גדת ההדסון המזרחית, ומצטיינת במראות עוצרי נשימה על הנהר וצוקי הפאליסייד שמולה. בימים מהירים אפשר לראות מכאן את מגדלי מנהטן מסתמנים במרחק. אבל מה שמרשים כאן יותר מכל הוא הגשר הענק, טאפאן זי (Tappan Zee), אשר לרגליו ממוקמת העיירה.
הגשר הארוך, שנבנה ב-1956, חוצה את ההדסון במקום שאפיקו הרחב ביותר. ומה ההיגיון בבניית גשר במקום הרחב ביותר? בעבר יכלו המכוניות לחצות את ההדסון רק על גשר וושינגטון, המחבר את מדינת ניו-יורק עם ניו-ג'רזי, וכל דמי האגרה זרמו לקופתה של מדינת ניו-ג'רזי. וכדי שגם קופתה תתעשר, בנתה מדינת ניו-יורק את גשר טאפאן זיי, שצידו אחד במדינת ניו-יורק וכך גם צידו השני.
טריטאון – או "עיר המתמהמהים" – קיבלה את שמה משום שאיכרי הסביבה, כך מספרים, נהגו להשתהות בברים המקומיים ואיחרו לשוב לביתם. אפשר להגיע לכאן בכביש המהיר 87 North, יציאה 9. מכאן מגיעים למרכז העיירה, פונים שמאלה וממשיכים אל גדת הנהר. יש כאן פארק לא גדול עם דשאים ושולחנות פיקניק. אפשרות נוספת היא להגיע לטריטאון ממנהטן גם בשיט מהנה בנופי נהר ההדסון.
מידע לגבי שיט על ההדסון אפשר לקבל בטלפון: 1-800-5333770 ובאתר

הציור והספרות
אחרי שקיבלו המושבות ביבשת החדשה את עצמאותן, ולאחר שהיה ההדסון לעורק תחבורה פעיל, עם פתיחת תעלת אירי ב-1825, החל חיפוש אחר זהות אמריקאית, שונה מזו של בריטניה ואירופה. הסגנון האמריקאי הראשון בציור ובספרות נקרא "אסכולת נהר ההדסון" ( Hudson River School). תומס קול, צייר צעיר, התיישב ב-1825 בעמק ההדסון וצייר את נופיו. לאחר מכן הצטרפו אליו אחרים, שהידועים בהם הם ג'ורג' אינס ופרדריק צ'רץ'. מאוחר יותר בנה צ'רץ' לעצמו חווילה מפוארת במעלה נהר ההדסון וקרא לה "אולנה" (ראו מסגרת). בציוריהם חגגו ציירים אלה את היפה והנשגב, כפי שהתגלו להם בנופיו הפראיים של עמק ההדסון.
ציורים מאסכולת נהר ההדסון אפשר לראות אם מתעכבים, בדרך חזרה מטריטאון, ב-Hudson River Museum שבעיירה Hastings-on Hudson, כמחצית הדרך בין טריטאון למנהטן, על כביש 9. זהו מוזיאון קטן ומקסים, שהקפטריה הנעימה שלו משקיפה על הנהר. פרט לציורי אסכולת ההדסון מתקיימות במוזיאון תערוכות עכשוויות מתחלפות, יש במקום פלנטריום, וילה ויקטוריאנית משופצת על רהיטיה האותנטיים ופעילויות לילדים.
כתובת: 511 Warburton Avenue, Yonkers
טלפון: 1-914-9634550

טריטאון היתה גם מקום מושבו של הסופר וושינגטון אירווינג (1783-1859). הוא התפרסם בעיקר בשני סיפורים: האחד, "Rip Van Winkle", הוא חוני המעגל האמריקאי, הולך-בטל ושתיין, שישן במשך עשרים שנה והתעורר לעולם אחר. הסיפור השני, "Sleepy Hollow legend", הוא מעשה בשדים ורוחות, שמתרחש בבית הקברות בעיירה. אגדה זו מהווה את מוקד חגיגות ההאלווין הנערכות מדי שנה ב-31 באוקטובר באתרים שונים בעיירה, בייחוד בווילה המפוארת של וושינגטון אירווינג, Sunnyside, השוכנת לגדת הנהר מדרום לעיירה. הווילה המוקפת עצים עתיקי יומין וגנים הגולשים אל הנהר, שתוכננו על ידי הסופר עצמו, פתוחה למבקרים.
שעות פתיחה: ינואר ופברואר סגור, מרץ בסופי שבוע בלבד 16:00-10:00, אפריל-אוגוסט 17:00-10:00 פרט לימי שלישי, נובמבר ודצמבר 16:00-10:00 פרט לימי שלישי
כתובת: West Sunnyside Lane, טריטאון
טלפון: 1-914-6318200

עוד חלונות של שאגאל
גם אחוזת לינדהרסט (Lyndhurst) שבקרבת מקום פתוחה למבקרים. זו דוגמה יפהפייה לסגנון בנייה גותי מונומנטלי, שהביאו איתם בעלי הממון לעמק ההדסון. כדאי מאוד לבקר ב-Philisburg Manor , הממוקמת מצפון לטריטאון. זו חווה משוחזרת של מהגרים הולנדים מהמאה ה-18, ובה טחנת מים גדולה עם גלגל עץ ענק, ביתו של בעל החווה, כמה פרות, עיזים ותרנגולות ומדריכים בלבוש של אותם ימים. 

אחוזת לידנהרסט
כתובת: 635 South Broadway, טריטאון
טלפון: 1-914-6314481 

אחוזת פיליסבורג
טלפון: 1-914-6318200

Kykuit, האחוזה המרהיבה של משפחת רוקפלר, שהתגוררה בה במשך ארבעה דורות, ממוקמת בראש גבעה החולשת על ההדסון, בתוך גנים מעוצבים להפליא ובהם פסלים של מיטב האמנים. כאן נמצא האוסף המפורסם של אמנות המאה העשרים של נלסון רוקפלר, מי שהיה מושל מדינת ניו-יורק. האוסף כולל יצירות מופת של אמנים כמו הנרי מור, אלכסנדר קלדר ולואיז נבלסון. באורווה – כרכרות מימים רחוקים, ובאסם – מכוניות מהודרות מראשית המאה העשרים.
מספר המבקרים במקום מוגבל, ואפשר לבקר באחוזה רק בהזמנת כרטיסים מראש.
טלפון: 1-914-6313992

Union Church היא כנסייה קטנה, ייחודית ולא מוכרת לרבים, הנמצאת במרחק נסיעה של כרבע שעה מערבה משם במעלה הרכס. בכנסייה הזו יש שמונה ויטראז'ים של מארק שאגאל, שבעה מהם מוקדשים לנושאים תנ"כיים; הוויטראז' השמיני נעשה על פי עבודה של הנרי מאטיס.
את תכנון הוויטראז' סיים שאגאל יומיים לפני מותו ב-1985 ובתו הביאה אותו לידי ביצוע. הוויטראז'ים הוזמנו על ידי משפחת רוקפלר.
טלפון: 1-914-6318200

עיירות ומבצרים

קצת צפונה ממנהטן, ממזרח וממערב להדסון, הפכו עיירות פועלים לאתרי תיירות. כאן, בווסט פוינט למשל, אפשר לגעת גם בהיסטוריה האמריקאית 

האקדמיה הצבאית היוקרתית ווסט פוינט. לא רחוק מכאן נפרשה לרוחב ההדסון שרשרת שנועדה לחסום את מעבר הבריטים במלחמת העצמאות | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז

כחצי שעה נסיעה ממנהטן יש מקומות שהניו-יורקים אוהבים להימלט אליהם מעירם הדחוסה במגדלי בטון. שם אפשר לנשום אוויר צח ליד הנהר, להתפעל ממראה פתוח על ההדסון ומזרם המכוניות הבלתי פוסק שנע על גשר טאפאן זי (Tappan Zee) הענק. אך ראשית, יש להחליט באיזו גדה לנסוע, המערבית או המזרחית.
ההדסון רחב ידיים והגשרים המחברים את שתי הגדות רחוקים זה מזה. אם בוחרים בגדה המערבית, אפשר להגיע אל שתי העיירות הכפריות הצבעוניות, פיירמונט וניאק Piermont) (Nyack;, אם בוחרים בגדה המזרחית, מבקרים בקולד ספרינג(Cold Spring) המרוחקת יותר. בכל אחת מהעיירות יפה, ונעים לאכול ארוחת צהרים באחת המסעדות הכפריות הנאות, לטייל ליד הנהר ולחפש מציאות בבוטיקים ובחנויות לממכר עתיקות.
תהפוכות הזמן לא דילגו על עמק ההדסון, והשנים האחרונות עדות למהפכה כלכלית ותרבותית: עיירות תעשייתיות זנוחות הממוקמות על גדות הנהר הופכות את עורן, וממקום מתנוון הן נעשות מוקד משיכה לתיירים אשר מעוררים התחדשות ופריחה כלכלית.
בשנת 1982 נסגרו בתי החרושת לנייר ולקרטון, שעליהם היתה פרנסתם של רוב התושבים בעיירה הקטנה פיירמונט. יותר מאלף אנשים נותרו אז ללא עבודה. המפנה הגורלי חל ביום מבורך אחד, בסתיו 1983, כשוודי אלן ומיה פארו נחתו במקום וצוות הסרטה ענק מילא את הרחוב הראשי הקטנטן וגלש לסמטאות. כאן נערכו הצילומים של הסרט "שושנת קהיר הסגולה". בעקבות אלן ופארו והצלחת הסרט, נהרו לפיירמונט סקרנים כדי לראות במו עיניהם את מקום ההתרחשות.
כמה מהתושבים גילו תושייה, והעיירה החלה להשתנות: הסנדלרייה הישנה הפכה ל"חנות סביבתית" אופנתית המוכרת תיקים עשויים מצמיגים ממוחזרים. חנות הבשר הפכה ל"בזאר", נפתחו בתי קפה קטנים, ובערבי סוף השבוע בוקעת מהם מוסיקה חיה. וגם 24 אמנים, פסלים וציירים פתחו כאן גלריה קואופרטיבית. בתוך זמן לא רב הפכה עיירת הפועלים לאתר תיירות צבעוני.

בדרך לנקודה המערבית
נהיגה של כעשר דקות נוספות צפונה, על כביש 9W, מובילה לעיירה הקטנה ניאק, שעברה מהפכה דומה לשכנתה הדרומית. כמו פיירמונט, גם ניאק היא "עיירת שרוול" – רחוב ראשי אחד, הרבה חנויות של עתיקות, בתים צבעוניים ומסעדות ציוריות המציעות בסוף השבוע ארוחות בליווי מוזיקלי חי.
ממשיכים לאורך כביש W9 צפונה, עד ווסט פוינט (West Point), אתר היסטורי אסטרטגי החולש על מעבר ההדסון. הוא מילא תפקיד מכריע במלחמת העצמאות האמריקאית, והיום שוכנת בו האקדמיה הצבאית הידועה.
ווסט פוינט – המבצרים, התותחים, המוזיאון עם אוסף עשיר של כלי נשק מימי המהפכה, כמה טבעות משרשרת הברזל המפורסמת (ראו מסגרת), התעודות והסיפורים – פתוחה למבקרים. ליד שורת התותחים מימי המהפכה המכוונים אל ההדסון – מקום פופולרי לצילומי כלות וחתנים – נתגלים מראות מרהיבים על ההדסון.
טלפון: 1-845-9382638

הגדה המזרחית
אם בוחרים לנסוע במעלה ההדסון בגדה המזרחית, בכביש 9 (או 9East) המוביל לעיירה קולד ספרינג, כדאי לעצור בדרך בווייב היל (Wave Hill), פינת חמד המשקיפה למטה, אל הנהר, מרחק של עשרים דקות נהיגה מניו-יורק. הבניין הגותי הלבן, שנבנה ב-1843, אירח גם את מארק טווין, שכתב על המקום: "ווייב היל מעוררת השראה ומרגשת אותי. כשאני כאן, אני רוצה לחיות לנצח". גן מעוצב להפליא, עצים עתיקים ענקיים, דשא רחב ידיים המשקיף על הנהר, קונצרטים, טיולים בטבע ופעילויות שונות הקשורות בעיצוב נופים ובטיפוח הטבע.
חוזרים לכביש הראשי, ממשיכים צפונה בכביש East9, פונים שמאלה אל העיירה דובס פרי
(Dobbs Ferry) , וממשיכים ישר עם הכביש בכיוון הנהר. עוצרים לארוחת צהרים, או לקפה, ב-Chart House, מסעדה רבת חלונות המשקיפים על הנהר ועל גשר טאפן זי הגדול, על צוקי הפליסייד ועל מגדליה של מנהטן. המסעדה פופולרית מאוד, ורצוי להזמין מקום מראש.
טלפון: 1-914-6934130

חוזרים לכביש 9East וממשיכים צפונה עד קולד ספרינג. גם העיירה הקטנה הזו עברה מהפך בשנים האחרונות. בעבר, היתה קולד ספרינג עיירה תעשייתית, אשר התפרנסה מבתי יציקה שבהם ייצרו כדורים לתותחים, צינורות, ומאוחר יותר – מסילות ברזל וקטרים. העיירה נהנתה מקרבתה למכרות הברזל, מיתרונות הנהר להעברת סחורות וממיקומה מול המבצרים שבווסט פוינט, בגדה שמעבר לנהר.
גם אחרי מלחמת העצמאות המשיכה העיירה לפרוח. זאת בזכות מיקומה על הדרך הראשית צפונה, ובייחוד לאחר שפתיחת תעלת אירי, אשר חיברה את נהר ההדסון עם ימת אירי שבצפון מערב, הפכה את ההדסון לעורק תחבורה ראשי. השגשוג לא פסק גם לאחר שמסילות הברזל תפסו את מקום הספינות, משום שמסילת הברזל צפונה עברה דרכה.
אבל ב-1911 נסגרו בתי היציקה, וקולד ספרינג החלה לדעוך. בעשר השנים האחרונות, עם פיתוח תרבות הפנאי וריבוי תיירות פנים וחוץ, הפכה עיירת השרוול הקטנה למקום חמד ולמוקד משיכה לניו-יורקים. תחנת הרכבת הישנה הפכה לבית קפה צבעוני, בית הספר לילדי הפועלים משנת 1828 היה למוזיאון (Foundry School Museum) המספר את סיפור בתי היציקה ואת ההיסטוריה המקומית. החנויות הישנות הפכו לבוטיקים יפים ולבתי קפה המלאים עד אפס מקום בסופי השבוע.
הווילה הג'ורג'יאנית של משפחת מוריס דייקמאן שנבנתה ב-1804 ועמדה בפני התפוררות, נמכרה תמורת סכום פעוט לחברה שהתכוונה להורסה ולהקים במקומה בית חולים. אבל כמה אנשים התאגדו להציל את המבנה ההיסטורי, פירקו את הבניין לחלקיו והקימו אותו מחדש על מדרון ההר, שבעים מטר מעל הנהר. יש בו רהיטים מתחילת המאה ה-19 ולידו גן תבלינים. 

Foundry School Museum
כתובת: 63 Chestnut Street, קולד ספרינג
טלפון: 1-845-2654010

יקב בן מאה שישים וכפר משוחזר

ביקור ביקב שפעל גם בתקופת היובש, ובבית מרקחת של פעם 

יקב ברד'רהוד (Brotherhood Winery). לא מומלץ לנהוג אחרי הביקור בו | צילום:  שי עינב

כתבה: רבקה רז 

רבים היקבים שבעמק ההדסון, רובם יקבים משפחתיים קטנים. הוותיק שבהם, ובארצות-הברית כולה, הוא Brotherhood Winery , השוכן כשעה נסיעה מניו-יורק. חוצים את גשר וושינגטון, פונים ל- Palisades Parkway, ביציאה 9West פונים לכביש 87 צפונה. ביציאה 16 פונים לכביש 17West. מכביש זה יוצאים ביציאה 130, פונים לכיוון Washingtonville, ומשם לפי השילוט.
הוא נוסד ב-1839 ולא חדל לפעול גם בשנות העשרים של המאה, כשנאסר על פי חוק לייצר ולשווק משקאות אלכוהוליים. היקב עקף את החוק על ידי ייצור יין לצורכי פולחן בכנסייה, ומספרים כי מספר הכמרים באותה תקופה עלה פלאים.
בשנת 1987 נקנה היקב המשפחתי על ידי שישה שותפים. סזאר, איש לבבי וחם, הוא יינן בעל שם ובן למשפחת ייננים, כומה מהיינות החדשים שפיתח ביקב כבר זכו בפרסים. הוא נולד בצ'ילה, התמחה בהנדסה חקלאית, השתלם בספרד ובצרפת, שם הכיר יהודייה מברוקלין ונסע אחריה לארצות הברית.
סזאר מסביר את תהליכי ההשבחה של זני הגפן ומתגאה במיוחד בשלושה סוגי יינות שזכו למוניטין: Marriage, יין לאספנים; השני, יין תוסס המיוצר על פי שיטת השמפניה הצרפתית; והשלישי, העולה על כולם, הוא "יין הקרח",Eiswein , יין נדיר שכמעט אין למוצאו בחנויות, ואפשר לייצרו רק בתנאי מזג אוויר מיוחדים, כשהטבע משתף פעולה.
הסיור ביקב נמשך כשעה, ובמהלכו יורדים למרתפים קרירים שבהם מאוחסנות חביות היין הענקיות, מקבלים הסברים מרתקים על שיטות ייצור היין, ומסיימים באולם הטעימה. לא מומלץ לנהוג אחרי הביקור.
כתובת: 100 Brotherhood Plaza Drive, Washingtonville
טלפון: 1-845-4969101

מוזיאון הכפר
קרוב ליקב נמצא Village Museum – כפר היסטורי, רפרודוקציה של כפר מהמאה ה-19. מגיעים אליו דרך כביש 17West יציאה 129, וממשיכים לפי השילוט. הכפר נבנה ב-1950 על פי דגמים מדויקים של כשלושים מבנים שהיו בסביבה. הוקמו כאן גם בתי מלאכה על כל הציוד התקופתי שלהם. מדריכים לבושים בבגדי התקופה מדגימים את השימוש בכלים ובפיהם סיפורים מרתקים על בתי מלאכה לנרות, למטאטאים, לקרמיקה, לרתמות סוסים ולאוכפים.
יש כאן גם בית מרקחת ובו התכולה המקורית של בית מרקחת אשר פעל בכפר סמוך במאה ה-19: שורות של צנצנות ובהן תרופות, שידות עץ עם מגרות זעירות לתבלינים ורשימת מחירים של אז. בבית הדפוס ישנן פלטות ברזל מוכנות להדפסה, ודפס מדפיס במכונה ישנה פוסטרים שהמלה "מבוקש" מככבת בהם בגדול. בתחנת מכבי האש יש משאבות קיטור וכרכרות אדומות עם גלגלי עץ ענקיים, ובאורווה – כרכרות יפהפיות מקושטות.
בית הספר מ-1805, הנמצא בכפר המוזיאון, מעניין במיוחד: בחדר יחיד ובו אח למדו יחד ילדים מכל הגילאים, כשהגדולים מסייעים לקטנים. המדריכה-מורה מספרת שבית הספר הזה היה פתוח רק בחורף, כי בשאר חודשי השנה עזרו הילדים בעבודות המשק.
הילדים היו מגיעים לבית הספר ברגל, לא אחת מרחק של כמה קילומטרים, נושאים בידיהם עצים לאח שבכיתה. הלימודים בבית הספר הסתיימו בגיל 12, ונערות בנות 13 או 14 הפכו לא פעם למורות. המורות שנישאו נאלצו לעזוב את ההוראה, משום שבאותה תקופה סברו כי "חינוך ומשפחה לא הולכים יחד".
כתובת: 1010 Route 17M, Monroe
טלפון: 1-845-7828247/8

המים שמשקים את התפוח

לרוחב נהר הקרוטון נמתח הסכר הגדול, ניו-קרוטון, היוצר מאגר מים לעיר ניו-יורק. טיול אל מקווה מים מלאכותי ומפל, אל פיסת היסטוריה. תשמעו סיפור 

מפרצה של העיר ניאק. כשתפסה הרכבת את מקומן של ספינות הנהר כאמצעי תחבורה והובלה עיקרי, נאלצו חלק מהיישובים באיזור לחפש להם מקורות פרנסה אחרים | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז

מעל לחומת אבן ענקית, עשויה מדרגות ומתנשאת לגובה של כעשרים מטר, מזנק מפל מים גועש. המים מתנפצים על מדרגות האבן, מעלים רסיסים לבנים, מפזרים נתזים לכל עבר ומתנקזים אל הערוץ הישן של נהרה קרוטון (Croton). כשעומדים לרגלי המפל, מכושפים על ידי מפולת המים האדירה, קריאתם הרמה של המים, ומהופנטים על ידי השילוב של איתני הטבע, האבן והמים, עם דמיון האדם ומעשה ידיו. זה הסכר הענק של Croton-on Hudson, שבאמצעותו מגיעים מים לעיר ניו-יורק.
מאחורי הסכר מסתתר סיפור מרתק. בשנות השלושים של המאה ה-19 פקדו את ניו-יורק שתי מכות קשות – מגפת כולירה, שהפילה חללים רבים, וסדרה של שרפות, שבערו ללא הפוגה בלילות הקיץ ועטפו את העיר התחתית במעטה סמיך של עשן שחור. לשתי המכות היתה סיבה אחת: מחסור במים. לא היו די מים לכבות את השרפות, ולא היו די מים לנקות את הלכלוך מהרחובות. נוסף לכך, המים לשתייה, לרחצה ולכביסה הגיעו מבארות שזוהמו במי הביוב של העיר.
חיפשו פתרונות, ולא מצאו. עד מהרה הבינו שהדרך היחידה לספק לניו-יורק מים נקיים היא להביאם מחוץ לעיר. ההצעה הראשונה היתה לבנות סכר על נהר ההדסון, שלחופו שוכנת ניו-יורק. הצעה אחרת היתה להביא מים מנהר הפסאיק (Passaic) שבניו-ג'רזי, או לחפור תעלה מנהר הברונקס למנהטן. לאחר מחקר מקיף התברר שרק המים מנהר קרוטון שמצפון לעיר מתאימים בכמותם ובאיכותם לצרכיה של המטרופולין.
אבל איך להביא את המים לניו-יורק? הנושא העסיק מהנדסים ומומחים רבים במשך כמה שנים, ולבסוף הגיעו להחלטה לבנות אמת מים. הרעיון להוביל מים בעזרת כוח המשיכה ובמבנה סגור באורך של כ-66 קילומטר היה חדשני באמריקה; על אף שהרומאים בנו מובילי מים מאבן שנים רבות קודם לכן. לבד מהצורך לחצות גבעות, עמקים ונחלים, צריך היה לבנות סכר גדול כדי לאגור את מי נהר הקרוטון. המבצע ההנדסי המורכב התחיל ב-1837 ונמשך חמש שנים.

מי שתייה בסנטרל פארק
בחודש מאי 1837 התחילה העבודה, בהנהלתו של המהנדס דיוויד דאגלס, אך כעבור שנתיים נאלצו להחליפו. במקומו התמנה ג'ון בלומפילד ז'רוויס, מי שתכנן את תעלת אירי, המחברת את נהר ההדסון עם האגמים הגדולים שבצפון ואת מסילת הברזל הראשונה במדינת ניו-יורק.
נסיונו העשיר של ז'רוויס עמד לו כשהיה עליו להתדיין עם קבלנים, פועלים ופוליטיקאים. הוא שכר יותר מ-4,000 פועלים מהגרים אירים ואיטלקים, שעמלו עשר שעות ביום עבור הסכום המזערי של 75 סנט ליום. לא פלא שהם התמרדו פעמיים. פועלים אלה ייסדו את העיירה קרוטון און הדסון, אשר מאה שנים לאחר מכן היתה למרכז פופולרי לאמנים.
כחלק מהפרויקט הענק נבנה גשר קשתות גדול בעיירה אוסינינג (Ossining). זו ידועה היום לא רק בזכות גשר הקשתות החוצה אותה, אלא גם בשל בית הסוהר "סינג-סינג" המפורסם הממוקם בה. גשר גדול אחר, עם 15 קשתות, חוצה את נהר הארלם. את המראה המרהיב של גשר זה אפשר לראות ביציאה מניו-יורק צפונה, בצומת הכבישים 87 ו-95.
המפעל ההנדסי לא היה קל ליישום. בינואר 1841, בעת סופת שלג, התמוטטו חלקים מהסכר והיה צורך לבנותם מחדש. לבסוף, בחמש בבוקר של ה-22 ביוני 1842, התחילו המים לזרום באקוודוקט. חמישה ימים עברו עד שהגיעו המים למאגר יורקוויל שבמנהטן, מאגר המים שבסנטרל פארק. ביום העצמאות האמריקאי, ב-4 ביולי, קידמו את המים תרועת חצוצרות, צלילי תזמורות וצהלת תושבי העיר הגדולה, שבאו בהמוניהם לקבל את המים אשר הגיעו למאגר שברחוב 42 והשדרה החמישית; היום – הספרייה הציבורית.

קרוטון החדש
הסכר ומוביל המים נועדו לשמש את ניו-יורק במשך מאות שנים. איש לא יכול היה לנחש באותם ימים, שבתוך כמה עשרות שנים תתרחב העיר ותגדל פי כמה, וכי צריכת המים שלה תגדל עד מהרה פי שניים ושלושה. היה צורך לבנות סכר חדש ומאגרים חדשים.
אורכו של הסכר החדש, New Croton, הוא כ-78 מטר, והוא מתנשא לגובה של כעשרים מטר. המים מתפרצים מהמאגר הענק שמעליו לתוך הערוץ הישן של הנהר, וממשיכים לזרום בין העצים. לרגלי הסכר יש דשאים, עצים, פינת משחקים לילדים, שולחנות פיקניק ומסלול טיולים המוביל אל תוך היער. מראה הסכר והמים הצונחים ממנו מדהים, ושאונם אינו פוסק.
כדאי לטייל בפארק, לחצות את הגשר הנישא מעל לסכר, לטייל לאורך מאגר המים הענק, שלהקות של עופות מתכנסות בו, יערות משתקפים במימיו, ובבואות עננים מפליגות בו.
מגיעים לכאן בנסיעה של כשעה ממנהטן, בכביש מהיר 87 צפונה, הנקרא New York Thruway. ביציאה 9 פונים לכביש מספר 9, החוצה את טריטאון (Tarrytown). ממשיכים צפונה עד העיירה קרוטון און הדסון ופונים שמאלה בכביש 129. השלט המכריז על Croton Gorge Park מפנה את הבאים ימינה, אל כביש צר שיורד לפארק בשיפוע תלול.
בדרך חזרה למנהטן בכביש 87, כשמגיעים לצומת הענק בפגישה עם כביש 95, מביטים אחרת על האקוודוקט המרשים, שפעם, כך מספרים, אפשר היה לטייל גם לאורכו.

וודסטוק ויערות הקטסקיל

טיול להרי הקטסקיל ולעיירה הציורית וודסטוק, מרחק כשעתיים וחצי נסיעה מניו-יורק, הוא מרהיב ומהנה באביב, בקיץ ובייחוד בסתיו 

נהר ההדסון זורם לאורך כ-500 קילומטרים ונשפך לאוקיינוס האטלנטי היכן שממוקמת העיר ניו-יורק. עובדת היותו עורק תחבורה חשוב במשך שנים רבות איפשרה לעיירות רבות לצמוח ולפרוח על גדותיו | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז

מי שלא ראה את השלכת בכל עוצמתה ועושר גוניה, כשהיא משתוללת ביערות הקטסקיל 
(Catskill), לא חווה שלכת של ממש. יש שלכות נהדרות ביערות צרפת, אנגליה, גרמניה ונורווגיה, אבל צבעי אדום-זהוב-חום לוהטים ועמוקים כמו כאן קשה למצוא. קילומטרים על קילומטרים של צבעים. מורדות ההרים בכל גוני הצהוב, האדום, החום והירוק שאפשר להעלות על הדעת. המילה "מהמם" נולדה כנראה כאן, באמצע אוקטובר. מכריזים על המועד הזה בכל כלי התקשורת, אומדים את עומק הצבעים, את הזמן המדויק של שיא צבעי השלכת בכל אזור ואזור; עוקבים בדריכות ומקרוב אחר התקדמותה. אך יערות הקטסקיל מושכים מטיילים רבים אל תוך הירוק העשיר ומרובה הגוונים שלהם באביב ובקיץ לא פחות מאשר בסתיו.
הכבישים צרים, דו-סטריים, מתפתלים בין הרי הקטסקיל הגבוהים לגדות נחלים מפכים ואגמים קטנים, בתוך נופים עוצרי נשימה, בשעת שקיעה ובערפילי בוקר, ובצהריים כשהשמש מציתה את הצבעים. לוקח מעט זמן להתרגל לקצב איטי, לזמן תנועה אחר, כשעוברים מהכביש המהיר (ממנהטן: כביש 87 North, יציאה 18, לכביש 28 West) לנהיגה בכבישים הצרים.
מומלץ להתקדם לפי מראה העיניים; לפנות בכל כביש שמצית את הדמיון ומביא את המטיילים אל תוך היער. כדאי להיכנס לכל שביל עפר הניתן למעבר מכונית ומבטיח חדירה ללב היער. מחנים את המכוני והולכים בתוך שפע של עלים אדומים וזהובים הרוחשים מתחת לרגליים, מנסים "ללכת לאיבוד" בתוך היופי הפראי.
כדאי להגיע לבירת הקטסקיל – העיירה הקטנה וודסטוק (Woodstock; פנייה ימינה לכביש 375 North). אמנם, הפסטיבל הידוע הקרוי בשמה של העיירה התרחש במרחק כמה עשרות קילומטרים משם, ליד הכפר בית-אל (Bethel), אך וודסטוק ממשיכה ליהנות מהפירות ומהפרסומת, ושפע תיירים אוהבים לבוא לכאן שוב ושוב, ליהנות משווקים יד-שנייה, מחנויות לממכר עתיקות, מבוטיקים עשירי צבע ורעיונות, ממסעדות קטנות ונאות בצל העצים, או מהנחל הקטן המפכה בין הבתים.
בעונת הסתיו, המלונות בכל אזור הקטסקיל מלאים עד אפס מקום, ורוב החדרים מוזמנים שנה מראש.

אתר לשכת התיירות של הקטסקיל
מידע על מועדי שלכת במדינת ניו יורק

ממלכת השלכת ומלחמת העצמאות

בניו-ג'רזי אפשר לשוט בספינת רתומה לפרדות ולפגוש את חייליו של וושינגטון. מסע על גדות הדלאוור

כתבה: רבקה רז

מרחק של כשעה וחצי נסיעה ממנהטן, בניו-ג'רזי, מומלץ לבקר בעיירה ניו-הופ (New Hope), בכל עונה, אך במיוחד בתקופת השלכת. העיירה הקטנה שוכנת לגדות נהר הדלאוור (Delaware), בתיה קטנים וצבעוניים, רחובותיה צרים, והיא שופעת גלריות, בוטיקים וחנויות לעתיקות, ושורה בה אווירה של חגיגה אסתטית.
יוצאים ממנהטן לכיוון ניו-ג'רזי דרך Holland Tunnel וממשיכים בכביש המהיר New Jersey Turnpike South. ביציאה 14 (Newark) פונים לכביש 78 West, וממנו אל 287 South, וממנו אל 202 South, שחוצה את נהר הדלאוור. מיד אחרי הגשר פונים לכביש 32 South, כביש מקומי דו-סטרי, המתפתל בין עצים עבותים והופך להיות רחובה הראשי של ניו-הופ. ב-1790 עלו באש טחנות הקמח הישנות, וכשהוקמו הטחנות החדשות קיבלה העיירה את שמה, "תקווה חדשה".
באוקטובר, התקופה המומלצת לביקור, זוהרים כאן בשמש עצים צהובים. במעלה רחוב Mechanic חנויות צבועות בוורוד, כחול ואדום, ציורים על הקירות, גשר עץ אדום עתיק מעל לתעלה צרה, שמימיה מכוסים מרבד של עלים זהובים ואדומים. שביל צר המתמשך משמאל בין עצים עתיקים מוביל אל גדת התעלה. בשביל זה מגיעים לאחד מקסמי המקום: ספינת נהר מהמאה הקודמת השטה, כמו פעם, כשצמד פרדות מושכות אותה!
ספינה הנהר הקטנה (Mule Barg) מחליקה לאיטה על פני המים, בקצב צעדת הפרדות. שתי הבהמות צועדות ללא חיפזון בשביל צר לאורך התעלה, פעמונים מצלצלים לצוואריהן להזהיר הולכי רגל.

פארק וושינגטון קרוסינג
כביש 32 החוצה את ניו-הופ ממשיך דרומה לפארק וושינגטון קרוסינג (Washington Crossing Park), המשתרע על שתי גדות הדלאוור. חלקו האחד במדינת ניו-ג'רזי, ושני חלקיו האחרים מעברו השני של הנהר, במדינת פנסילבניה.
נוסעים לאט בכביש הצר שמקיף כל אחד מחלקי הפארק; המראות מרהיבים. אגם קטן הומה עשרות אווזי בר כהי נוצות, החונים כאן בתקופת הנדידה שלהם; חורש של עצים עתיקים, ענקיים; שמורת פרחי בר; גבעה מיוערת, ובראשה מגדל תצפית.
בדצמבר 1776 חצה גנרל ג'ורג' וושינגטון עם חייליו את הנהר. חציית הנהר הונצחה בציור המפורסם שנקרא "וושינגטון חוצה את הנהר", ומכאן שמו של הפארק. באותו חורף נאלץ וושינגטון לסגת מפני הצבא הבריטי, מניו יורק הוא עבר לניו ג'רזי ומשם לפנסילבניה. רבים מחייליו ערקו וצריך היה לפעול מיד. וושינגטון החליט לחצות את הנהר הקפוא למחצה ולהנחית מהלומת פתע על הבריטים שבעיר טרנטון, מצידו השני של הדלאוור. בעזרת תושבי המקום אסף כמה סירות גדולות בהן העביר את 2,400 חייליו. הוא התקיף את הבריטים, ובניגוד לכל התחזיות – הצליחו הוא ואנשיו לנצחם.
במבנים ששימשו את צבאו של וושינגטון נמצאות חמש הסירות הגדולות שבהן חצה את הנהר, ואפשר גם לצלם את "החיילים שלו" מסתובבים בתלבושת התקופה, נושאים רובים מאותם ימים ומסבירים לכל המעוניין בכך איך טוענים ומכוונים אותם.

אמנות בטבע, טירת אגדות ואגמים כלואים

גן פסלים מופלא, כפר הוגנוטי ואגמים תאומים. ארבעה אתרים שכל אחד מהם במרחק של טיול יום ממנהטן, אם כי הם נמצאים במרחק של פחות משעה נסיעה זה מזה

דרך שבעת האגמים שבפארק הארימן. דרך צרה מתפתלת ביער ומובילה את הנוסעים בה מאגם למשנהו. בכמה מהם יש חופים של חול לבן | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז 

Storm King – גן פסלים
במרחק שעה נסיעה ממנהטן צפונה, בכביש המהיר 87, יציאה 16 (כביש מקומי N32 עד Mountainville) לרגלי רכס ההרים סטורם קינג (Storm King), משתרע גן הפסלים הגדול ביותר בארצות-הברית. כ-1,600 דונם של דשא ועצים, וביניהם פסלים של טובי האמנים בני ימינו. הפסלים נישאים על ראש גבעה ירוקה, מנקדים את הדשא או חבויים בין העצים, ויש להסתובב בנחת בשבילי הגן היפה הזה כדי ליהנות מן ההפתעות במחכות בכל פינה.
ההפתעה כפולה – האמנות והדרך שבה היא מתמזגת עם הנוף; האופן שבו הנוף והפסל, הטבע ומעשה ידי אדם משתפים פעולה. התוצאה לרוב מרגשת. במוזיאון ובגלריה הפסל נבחן כשלעצמו, אך בטבע הוא נעשה לחלק משהו גדול יותר. אין זה מספיק להביט בפסלים, יש להסתובב סביבם, כי מזווית אחת מתמודד הפסל עם העץ שלידו, מזווית אחרת – עם פסל שכן שמציץ מתוכו, אולי גבעה, תלולית, או קו אופק רחוק. מקום מצוין לצלמים.
הפסלים הנראים כשתולים במדשאות רחבות הידיים ובמורדות הגבעות, דורשים תשומת לב מרבית, וגן הפסלים דורש שהות. וכשבאים עם ילדים, הם חופשיים לטפס על הפסלים, להתגלגל במורדות הירוקים, והמבוגרים יותר יכולים לנוח על הדשא ולהביט סביב.
מאבק קשה וממושך להצלת האזור ניטש בשנות השישים, כשחברת החשמל, קון אדיסון, עמדה להקים כאן תחנת כוח ענקית על נהר ההדסון. המאבק נמשך שנים, ידע כשלונות והישגים, והוא מסמל את המאבק העכשווי לזכותו של הטבע להתקיים לצד האדם.
שבע שנים אחרי תחילת המאבק, ב-1969, קבע הקונגרס את החוק הלאומי לשימור הסביבה. אבל חברת החשמל העשירה לא ויתרה, והמאבק נמשך. בינתיים, התעוררה בציבור מודעות לשמירת יפי הנהר ולנקיון מימיו המזוהמים, ואנשים נחלצו להצילו. הידוע בהם הוא הזמר פיט סיגֶר. בעזרת כמה משוגעים לדבר קנה ספינת נהר דו-מפרשית, אשר עוצבה לפי דגם ספינת מפרש הולנדית מהמאה ה-18, וכינה אותה Clearwater ("מים זכים").
הספינה, שהיתה בינתיים לסמל, מפליגה הלוך ושוב, עוגנת בעיירות הקטנות לאורך הנהר, כשמעל סיפונה נשמע קולו המזמר של פיט סיגר עצמו. הספינה מהווה כיום, בין השאר, מרכז לימודי וחינוכי לשמירת הנהר, חופיו ומימיו, ויש בה כיתות ומעבדות "שטות" לילדים ונוער. כ-20 אלף ילדים ומבוגרים מפליגים בספינה מדי שנה בנוסף לאלפים שנוהרים לפסטיבל הקיץ השנתי הנערך במהלך סופשבוע שלם. כאן מצטרפים החוגגים לשירתו של פיט סיגר, ושרים עימו את שירו הידוע, "My Dirty Stream".
בשנת 1970 רשמה חברת החשמל לזכותה ניצחון גדול, כשקיבלה זיכיון לבניית תחנת הכוח, ובית המשפט העליון סירב להמשיך לדון בעניין. אך התנגדות הציבור לתחנת הכוח על ההדסון הלכה והתעצמה. ב-1972 הועבר חוק לשמירת מים נקיים, ושמונה שנים אחר כך, ב-1980, ויתרה החברה על הקמת תחנת הכוח, ותרמה את הקרקע להקמת פארק סטורם קינג.
בפארק נמצאות יצירות של אמנים שנתנו את הטון באמנות הפיסול של המאה העשרים; כמו הנרי מור, אלכסנדר קלדר, דיוויד סמית, לואיז נבלסון, או המאוחרת יותר, אליס אייקוק. בראש תל ירוק ניצב פסל יפהפה של איסמיו נוגוצ'י, עשוי אבן גרניט לבנה ובו נקבה להסתתר בה וגם שני פסלים ישראלים – יחיאל שמי עם קולאז' פיסולי, ומנשה קדישמן, המציג שתי עבודות ברונזה מרשימות: "שמונה עצים פוזיטיביים" – דמות עצים שטוחים מברונזה עומדים ליד עצים חיים; "תלוי", פסל שבאופן מופלא אמנם נראה תלוי באוויר.
רוב הפסלים הם בתצוגה קבועה, אך גן הפסלים מארח מדי שנה אמן אחר ומכבד אותו בתערוכה מיוחדת, בדרך כלל מפתיעה בחידושיה ומקוריותה. כשביקרתי כאן לפני כמה שנים, הציגה אליס אייקוק, פסלת אמריקאית הידועה בשימוש המרתק שהיא עושה בטכנולוגיה ובדימויים ובחומרים טכנולוגיים ליצירת פסליה. אלה, דמויי מכונות-חלל, נושאים שמות מעולם הדמיון של ילדים או מהמדע הבדיוני, כמו "המכונה שיוצרת את העולם" או "איך ליצור ולתפוס רוחות רפאים".
עבודה מעניינת אחרת נמצאת דרך קבע בגן – "בניין נמוך עם גג עפר". זהו מבנה נמוך, שדשא צומח על גגו ומזכיר מבנים עתיקים אשר שימשו מקלט לחיים ובית קבורה למתים. מבנה גרניט קטן ונאה משמש גלריה לתערוכות מתחלפות של ציור או פיסול, הדורשים מרחב סגור ומוגן. זה היה ביתו של עורך הדין ורמונט הטש עד מותו ב-1959. שנה לאחר מכן נפתח הבית לציבור.
לעיתים מזומנות נערכים במקום קונצרטים של ג'אז על הדשא, ומדי פעם מארגנת הנהלת הגן הסעות מיוחדות ממנהטן, וכדאי לברר מראש.
טלפון: 1-845-5343115

ניו פאלץ וכפר ההוגנוטים
ממשיכים צפונה בכביש 32 עד 299 West (ממנהטן, כביש 87 יציאה 18). ממשיכים עד העיירה המקסימה ניו-פאלץ (New Paltz). כדאי לעצור ולהסתובב ברחובות הציוריים של העיירה האוניברסיטאית הישנה, המלאה צעירים, בתי קפה וחנויות נאות. אחר כך חוזרים לכביש 299 West, וממשיכים ישר, ולפני גשר הנהר וולקיל (Wallkill) פונים ימינה לכפר ההוגנוטים (Huguenot Village). הכפר הוקם לקראת סוף המאה ה-17 על ידי הוגנוטים צרפתים שנמלטו מרדיפותיו של לואי ה-14. ההוגנוטים היו רפורמיסטים פרוטסטנטים, שסבלו רדיפות קשות בצרפת במאות ה-16 וה-17. כנסיית אבן משנת 1717 ושישה בנייני אבן מקוריים, ובהם רהיטים מקוריים, נמצאים ברחוב ההוגנוטים.
ניו-פאלץ 
www.villageofnewpaltz.org
כפר ההוגנוטים
טלפון: 845-25516601- 
www.hhs-newpaltz.net

מוהאנק – אגם בשמים
חוזרים לכביש 299 West, נוסעים מספר קילומטרים ופונים ימינה בכביש 6 וממשיכים עוד כשמונה קילומטרים במעלה הרכס. הכביש צר ומתפתל עד השער שלרגלי האחוזה הענקית.
הדרך הטובה ליהנות מקסמי המקום היא להזמין מראש מקום לארוחת צהרים מפוארת בחדר האוכל העגול, המשקיף על נופים מיוערים; או לשלם דמי חנייה, לקחת את סל הפיקניק ולצעוד ברגל כחמישה קילומטרים בכביש העולה במעלה היער.
מוהאנק (Mohonk), שפירושו באינדיאנית "מקום בשמים", הוא מקום שאוהבים לחזור אליו ולהתפעל מיופיו. "מקום בשמיים" הוא מלון הנראה כטירה מארץ האגדות; מבנה ענק וקסום, לחופו של אגם קטן, כלוא בין צוקים ויערות. חלקו הראשון של בית האחוזה נבנה ב-1879 כביתה הפרטי של משפחת סמיילי.
בזכות יופיו של המקום, התרבו והלכו האורחים ובני המשפחה הרחיבו את ביתם והוסיפו לו אגפים. אלה נבנו בתקופות שונות ובסגנונות שונים: טרנקלינים גדולים שקירותיהם עץ חטוב מרוהטים בסגנון ויקטוריאני. אפילו הריח – ניחוח עץ ואש בוערת באח – מזכיר טירות עתיקות. קונצרטים של אחר הצהרים משלימים את אווירת האצולה.
מוהאנק חולש על אחוזת גן רחבת ידיים ובה 120 קילומטר של מסלולי הליכה בין הצוקים והיערות, 55 קילומטר של מסלולי סקי-הליכה בחורף, מגרשי טניס, סוסי רכיבה, שיט באגם וגנים מטופחים להפליא. מבני "גזיבו" מעץ מצוידים בספסלי עץ בכל מקום שממנו אפשר לצפות באגם ובטירה שלחופו; מקום אידיאלי לזוגות אוהבים ולכל מי שרוצה לחלום.
ארוחת הצהריים בשירות עצמי – שני שולחנות ארוכים עמוסים במה שנראה כאינספור מנות ואפשרויות מכל הצבעים והטעמים – נערכת באולם האוכל העגול העשוי זכוכית. ממנו נשקפים נוף למרחבים ואופקים רחוקים. אחרי הארוחה, למרות הכבדות, כדאי לצאת במסלול הסובב את האגם. הוא מוביל על פני הצוקים, מציע ספסלים במקומות אסטרטגיים וממשיך לחופו של האגם שמימיו צלולים במיוחד.
כשחוזרים לנקודת ההתחלה, כדאי לעלות לראש הגבעה שעליה מתנשא המגדל – אנדרטה לאלברט סמיילי, בעל הבית הראשון. אפשר לעלות במסלול הרגיל והנוח, ואפשר לעלות בדרך הצוקים. המסלול הזה עולה ויורד, מטפס ומחליק בין, בתוך, מעל ואפילו מתחת לצוקים יפהפיים, במעברי אבן קסומים. מנקודת התצפית שבראש הגבעה מתפרשות 360 מעלות של נוף, המקיף שש ממדינות ארצות-הברית.
כתובת: 1000 Mountain Rest Road, New Paltz
טלפון: למידע 1-845-2551000
להזמנות 1-800-7226646

מינווסקה – אגם קסום ומפל
במרחק של כחצי שעה נסיעה מאגם מוהאנק, מצידו השני של רכס Shawangunk, שוכן תאומו, אגם מינוואסקה (Minnewaska), אחד היפים ביותר בארצות-הברית. הוא גדול בהרבה מאגם ומהאנק ושוכן בין צוקים יפהפיים שמפתים לטפס עליהם. הוא היה בבעלות של חלק אחר ממשפחת סמיילי, שניהלה בית הארחה גדול לחופו. כשמת בעל המקום, לא היה לו ממלא מקום, בית ההארחה נסגר ובמשך השנים נזנח. בסופו של דבר, עברה השליטה במקום לידי מדינת ניו-יורק. זו הרסה את המבנה המט לנפול והפכה את המקום לפארק מדינה (State Park).
כביש 299 West המוביל למוהאנק ממשיך הלאה, חוצה שדות ומסתיים בכביש 44/55. פונים ימינה ונוסעים בכביש, הולך וצר, הולך ומתפתל לעבר הרכס. מימין יש צוקים חשופים ותלולים מאוד, מקום המושך מטפסי הרים אשר מנסים כוחם בחגור צבעוני מלא, שרשראות ושאר אביזרים. ממשיכים לנסוע בתוך יער עבות עד שער הפארק. לאחר שחונים במגרש החנייה, מוביל שביל צר אל נחל מפכה במשטח סלעים, יוצר מפלים קטנים ונעלם פתאום. מי שמנסה לפתור את התעלומה מוצא את עצמו בראש מפל, כשמתחתיו מתפרצים המים ברעש עצום.
ממשיכים ללכת על הצוקים ויורדים למטה, עד לרגלי המפל. מימיו הנאגרים בבריכה עגולה מזכירים את המפל בנחל דוד אשר ליד עין גדי. השלטים אוסרים על רחצה במקום, ופקח הפארק מופיע מדי פעם ומבקש מהמתרחצים לצאת. כדאי להמשיך יחפים על קרקעית הנחל המסולעת, בתוך מנהרת שיחים. השביל מגיע לכביש הראשי, חוצים אותו וממשיכים ללכת עם הנחל. עד מהרה מתרחב הזרם ונשפך בסדרת מפלים לא גדולים אך רבי עוצמה.
חוזרים למכונית, משלמים דמי כניסה ונכנסים עם הרכב לפארק. בראש המעלה נראה לפתע אגם מינוואסקה בכל הדרו. אפשר לשחות, למצוא אחר כך פינה נסתרת בין הצוקים, להשתרע על השמיכות שמכינים מבעוד מועד ולהתהפנט ממשחקי האור והצל של השמש וענפי העצים מכל למים השלווים: למעלה ולמטה התחלפו, השמיים ירדו למעמקי האגם.
מי שמצליח להינתק מהמקום עשוי להספיק לשוט בסירה, ללכת במרומי הצוקים עד סופם, לצעוד מסלול הליכה שאורכו שישה קילומטרים כדי להגיע לאגם שכן. מי שלא הספיק, יש לו סיבה לחזור לכאן, אולי בסתיו, כשצבעי השלכת צובעים את העצים, האדמה ומעמקי האגם בגוונים עשירים של זהוב-אדום-חום.

מצוקים ודובים על גדות ההדסון

מניו-יורק צפונה, לאורכו של הנהר הגדול, אל מצוקי פליסיידס וחופי החול הלבן, הר הדובים ופארק הארימן, שמורת הטבע הנושקת לשביל האפלצ'ים 

מצוקי פליסייד, מבט לעבר גשר וושינגטון. העיר ניו-יורק, אי שם במרחק, כעיר של ננסים | צילום: שי עינב

כתבה: רבקה רז

נסיעה לאורך נהר ההדסון, הזורם כ-500 קילומטר לאורכה של מדינת ניו-יורק, פירושה חציית ההיסטוריה האמריקאית. כאן התנהלו קרבות ידועים בין הבריטים לאמריקאים, שנלחמו לעצמאותם. כאן התחילה הפריחה התעשייתית, נוסדו בתי החרושת, נסללו מסילות הברזל, הפליגו ספינות הקיטור. כאן נוצר ציור אמריקאי בעל סגנון משלו, וכאן נכתבו רבים מהסיפורים המקודמים בספרות האמריקאית. במעלה הנהר נבנו החווילות המפוארות של אילי ההון, ובעמק ההדסון התחיל המאבק על שמירת איכות הסביבה, מאבק שהיה לתנועה רבת עוצמה.
שני כבישים מהירים, ה-New England Thruway או 87 North ממערב לנהר וה-Taconic State Parkway ממזרח לו, מאפשרים נסיעה מהירה צפונה משני צידי נהר ההדסון. כביש 87 North הוא רב-מסלולי ומציע שירותי דרכים אך גובה אגרה. ה-Taconic הוא כביש יפהפה, מתפתל, ולכן איטי לנסיעה, בלא תשלום אגרה, אבל גם בלא שירותי אוכל ותדלוק.
אך מי שרוצה לחוות את עמק ההדסון על אופיו המיוחד, להתעכב בעיירות הציוריות, לבקר ביקבי היין המשפחתיים ולעצור בפארקים כדי לצפות בזרימת הנהר ובנופיו, כדאי לו לנסוע לאט בשני הכבישים שמזדחלים בין רמזורים, רחובות, ירידי מוסך וחצר (yard sale & garage sale), בין שדות ויערות: ממזרח כביש 9East וממערב – 9West. עם זאת, מעטים הגשרים המחברים את שתי גדות הנהר, ויש לנסוע עשרות קילומטרים עד שאפשר לחצות אותו מגדה לגדה. לכן רצוי לנסוע צפונה בצד אחד, ולחזור בשני, או לערוך שני טיולים נפרדים.

אל מצוקי פליסיידס
מצוקי הפליסיידס (Palisades) מתנשאים מעל גדת ההדסון, במרחק של עשרים דקות נסיעה ממנהטן. לאחר שחוצים את גשר וושינגטון, נוסעים במסלול הימני כדי להשקיף על המצוקים המתרוממים אנכית מן הגדה, בכל עוצמתם וגודלם. מהגשר פונים ימינה ל-Palisades Parkway. ביציאה מספר 1 יורדים בכביש צר, שמתפתל אל גדת הנהר, ומגיעים לכמה פינות חמד, תצפית מרהיבה על הנהר והגשר.
עולים חזרה אל ה-Palisades Parkway ועוצרים בשתי נקודות תצפית המשקיפות על הנהר. בנקודת התצפית השנייה יש מסלול הליכה קל ונעים, ומתגלים ממנו מראות מרהיבים של הנהר. פנייה ימינה בשביל מובילה אל מרפסת קטנה, תלויה על הצוקים מעל המים.
ממשיכים בנסיעה כמה קילומטרים נוספים ופונים ימינה, לפי השילוט המכריז על מסעדה, שאינה אלא קפטריה לארוחות קלות; היתרון הברור שלה הוא מראה מדהים הנשקף ממנה על הצוקים והנהר. יש כאן מסלולי הליכה קלים ונעימים לאורך הנהר או לתוך היער.

הר הדובים ויערות הארימן
ממשיכים ב- Palisades Parkway עד יציאה 16, המובילה היישר אל יערות פארק הארימן (Harriman Park), כשעה נסיעה מניו-יורק. השמורה כוללת גם את הר הדובים (Bear Mountain), שמראשו נגלית פנורמה רחבת ידיים על היערות, על הנהר ופיתוליו ועל גשריו הענקיים. זהו אחד מאזורי הטבע היפים במדינת ניו-יורק, עשיר ביערות, בחיות בר, באגמים, בצוקים ובמסלולי טיולים.
נוסעים בדרך שבעת האגמים (Seven Lake Parkway), החוצה את הפארק מדרום-מערב לצפון-מזרח. זו דרך צרה המתפתלת ביער, ומביאה בסופו של דבר מאגם אחד למשנהו, מאגם Welch לאגם Sebago (לשני אלה חופי רחצה עם מצילים וחול לבן), ומשם לאגם Tiorati היפה במיוחד. חולפים על פני האגמים הקטנים שבדרך, וכל אחד מהם מתפאר בצוקים המיוחדים לו, בפינות מסתור, בהשתקפויות קסומות במימיו.
מחנים את המכונית במגרש חנייה זה או אחר (חל איסור מוחלט על חנייה בצד הכביש; הקנס גדול), מטיילים בשבילים, צועדים בדרך האפלצ'ים החוצה את לב היער, פוגשים איילות ומנסים "ללכת לאיבוד" בתוך היופי הזה. רך גם ביערות הארימן קשה ללכת לאיבוד, משום שכל פינה בו מסומנת בשלטים ובתמרורים ובפסים צבעוניים, על גזעי העצים ועל הסלעים.
כביש צר מתפתל בסיבובים צרים אל פסגת הדובים. דובים אין כאן, אך מראות הנמשכים אל האופק יש גם יש, ומשטחי צוקים שתענוג ללכת עליהם. ממגדל התצפית אפשר לראות ביום בהיר 360 מעלות של מרחבי יערות, את גשרי ההדסון ופיתוליו ואפילו את מגדלי מנהטן, מרחק של כשבעים קילומטר, מגדלי קוביות בעיר של ננסים המסתמנת מתוך ערפל כחלחל.
אפשר לחנות לרגלי ההר ולטפס ברגל במשך כשעתיים, אל פסגת ההר, דרך צוקים, מעיינות, מפלי מים ועצים עתיקים. יערות הארימן והר הדובים יפים בכל עונה ובכל שעה ביום, אך להסתובב ביערות בסתיו, כשקרני השמש מציתות את צבעיהם המתחלפים של העצים ובבואתם נשקפת באגמים – זה כמו לחדור לעולם האגדות.
בשנת 1915 נפתח פונדק "הר הדובים" למרגלות ההר, פונדק עץ יפהפה הפועל גם היום. בעקבות פתיחתו, נפתח לציבור הקטע הראשון של שביל האפלצ'ים, החוצה את יערות הארימן. הפופולריות של המסלול עוררה ארגונים שונים לשמירת הסביבה לפתוח מסלולים דומים ביערות אחרים בארצות-הברית. כשחיברו את המסלולים הללו למסלול אחד, נוצר מסלול האפלצ'ים, העובר לאורכה של ארצות-הברית.
באמצע שנות השלושים, בתקופת המשבר הכלכלי הגדול, הצטרף הנשיא דאז פרנקלין רוזוולט למאמצים לשמירת יערות הארימן. בעזרתו ובעידודו הוקמו מאגרי מים, מערכות ביוב, ביתנים לנופשים, מתקנים שונים לרווחת המטיילים וכמה חופי רחצה ליד האגמים, ונסלל הכביש היפהפה העולה בהר הדובים.

אתר המציע סיור ברחבי פארק הארימן