המגיע לשבטה מתקשה קצת להאמין שפעם התגוררו כאן בני אדם. התנאים קשים מאוד גם היום, כאשר יש בידינו לא מעט אמצעים מקלים. ביקור בשבטה מאפשר להבין את עקשנותם של תושבי המקום, את הריחוק בו בחרו לחיות ואת התחכום שאיפשר להם לשרוד. ירון וינשטיין מביא את סיפורה של שבטה (צילום ועריכה: ירון ויינשטיין)
הישוב בשבטה נוסד ככל הנראה לפני 2,000 שנה. בחלק הדרומי של העיר אפשר לראות שרידים מתקופה זו – התקופה הרומית. רוב חלקיה האחרים של העיר בה אנו יכולים לבקר היום מאוחרים קצת יותר ושייכים לתקופה הביזנטית (לפני כ-1300 שנה).
הבעיה הקשה ביותר עימה התמודדו תושביה הקדומים של שבטה היתה שבמקום לא היו מקורות מם טבעיים. כל אספקת המים נשענה על איסוף מי נגר, שטפונות ומי גשמים. את התחכום שבו נבנתה העיר אפשר לראות בעיקר בהיבט זה: הרחובות שמגיעים מן החלק הצפוני של העיר מתנקזים לתוך בריכות אגירה גדולות. הבריכה הכפולה היא אחד האתרים המרכזיים בעיר.
למרות המחסור החמור במים פעל במקום ישוב חקלאי. שבטה נבדלת ממקומות אחרים באזור בכך שאינה שוכנת על נתיבה של דרך עתיקה. החוקרים מעריכים ששבטה הוקמה בידי הנבטים ככפר חקלאי, שעיקר פעילותו היתה איסוף המים באזור.
בתקופה הביזנטית, במאה השביעית, פעלה במקום קהילה נוצרית שמנתה בשיא פריחתה 7000 בני אדם. מעט אחר כך התגוררו כאן מוסלמים ובמאה השמינית כבר ננטשה שבטה.
לפני כשנתיים נוכרז האתר, יחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו וכחלק מדרך הבשמים הקדומה.
כדי להגיע לשבטה יש לנסוע בכביש 40 (באר שבע – שיזפון) ומצומת טללים יש להמשיך על כביש 211 עוד כ-15 קילומטר מזרחה. בצומת הפונה לשבטה נוסעים עוד כמה קילומטר דרומה.
תגובות פייסבוק