טיפים והמלצות

אמרת יפו – אמרת מסעדות בולגריות. לכל אחת ממגוון המסעדות הללו לקוחות קבועים הנשבעים לה אמונים, וטוענים שרק בה אפשר להתבשם מניחוחות מבית אמא. 
הגענו לויטושה בעקבות המלצה של בולגרי אמיתי. כבר בכניסה ההמלצה הוכיחה את עצמה כששמענו את הבולגרית מתנגנת בפי הסועדים שגדשו את השולחנות הרבים. למנה ראשונה החלטנו לטעום פלפל קלוי מצופה בפירורי לחם וממולא גבינה (14 ש"ח). בנוסף הזמנו עלי גפן (15 ש"ח) ופסטל, בצק עלים ממולא בבשר טחון (14 ש"ח) . שלושת המנות היו טעימות מאוד, במיוחד הפלפל. למנה עיקרית הזמנו קבב (30 ש"ח), שהיה טעים אך מעט דחוס, ומוסקה חצילים (24 ש"ח) שהייתה נהדרת. הבוואריה וקרם הקרמל שאכלנו לקינוח (12 ש"ח כל אחד) היו סבירים ולא יותר.
היא: אווירה משפחתית ואוכל אותנטי. הוא: מחיר זול לאוכל טוב. 

לא כשר
נכים: מדרגה בכניסה, השירותים מותאמים לכיסא גלגלים
שעות פתיחה: א'-שבת 23:00-11:00

בשנים האחרונות הפך החומוס לתופעה. ספרים נכתבים עליו, מחקרים סוציולוגים מנתחים אותו, אתרים באינטרנט מדרגים אותו ופסטיבלים שלמים מוקדשים לו. אחת מאושיות עולם החומוס הישראלי בכלל והיפואי בפרט הוא עלי קרוואן (אבו חסן), אשר מנהל ביד רמה שני סניפים שמגישים את מנת החומוס שרבים נשבעים שהיא הטובה בארץ. אנחנו בחרנו הפעם לנסות חומוס אחר.
קלבוני היא מסעדת חומוס אמיתית. כאן לא תמצאו עשרות סוגי סלטים ובשרים, כאן העיקר הוא החומוס. במסעדה, שהורחבה לאחרונה, מגישים לשולחנות חומוס ומסבחה מלווים בסלט ירקות טרי ומתובל כהלכה, בפלאפל ירקרק וצ'יפס. טעמנו מנת חומוס אחת רגילה ואחת עם תוספת של פול. בשתי המנות גרגרי החומוס הורגשו והחומוס היה אוורירי ולא דחוס, מה שאפשר לנו להמשיך לטייל בהנאה בסמטאות יפו אחרי הארוחה.
היא: סוף סוף חומוס לא כבד. הוא: רק הצ'יפס מאכזב. 
לא כשר
נכים: ארבע מדרגות בכניסה, שירותים לא מותאמים לכיסא גלגלים. 
שעות פתיחה: א'-שבת 17:00-8:00

באחד משיטוטינו בשוק הפשפשים נתקלנו בשלט: "בירה מהחבית מספר 1 בארץ". מתחת לשלט ישבו, ליד שולחנות פורמייקה רעועים, חבורת גברים עליזה ששרו שירים ביוונית והתווכחו בקולי קולות. כיוון שמקומות מסוג כזה קוסמים לנו במיוחד, מיד תפסנו שולחן, הזמנו כוס בירה והצטרפנו לאווירת השמחה. במקום מגישים גם מיני מאכלים שהולכים טוב עם הבירה: חומוס, פול, סלט קצוץ ומגוון דגים. מכיוון שלא היינו רעבים במיוחד הסתפקנו בפלטת דגים קטנה שכללה דגים כבושים ומלוחים טעימים מאוד (22 ש"ח). טעמם של האוכל והבירה השתבח עוד יותר בזכות אווירת השוק, המוזיקה היוונית והשירות האדיב. אנחנו לא בטוחים שזו הבירה מספר 1 בארץ, אבל זו בלי ספק האווירה מספר 1.
היא: מקום טוב לנוח משיטוט בשוק. הוא: אני כבר מתכנן את הביקור הבא. 

כשר
נכים: נגיש
שעות פתיחה: א'-ה' 20:00-8:00, ו' 18:00-8:00; עשוי להשתנות

מסעדות ביתיות היו מאז ומתמיד החולשה שלנו. בטיולים בחו"ל החולשה הזאת הובילה אותנו למחוזות מרוחקים ונידחים ולויכוחים מרים על הניווט אליהם. בישראל לרוב אין צורך לנסוע רחוק כדי למצוא מסעדות ביתיות, אך לעיתים צפוי לסועדים מפח נפש כאשר המרק מ"המתכון של סבתא" מתגלה כמים דלוחים שמכילים בעיקר אבקת מרק. מסעדת גואטה מציעה מגוון מאכלים טריפוליטאיים ועומדת במשימת הביתיות בהצלחה יתרה. לאף אחד מאיתנו אין סבתא טריפוליטאית. המנות שטעמנו בגואטה גרמו לנו לרצות לחפש אחת כזו, שתאמץ אותנו.
בהמלצתה של המלצרית החלטנו לבחור בארוחת טעימות זוגית (116 ש"ח) שכללה מבחר סלטים טריים. אהבנו במיוחד את הלימון הכבוש והפלפל צ'ומה. בהמשך הארוחה הוגש לשולחן מגוון ממולאים שכללו קישוא, בצל ומפרום. הממולאים היו מצוינים והרוטב שבו בושלו נוגב עד תום עם הלחם האחיד. הארוחה כללה גם קוסקוס נפלא שהגיע לשולחן מלווה בשלושה רטבים, מנגולד, שעועית וחומוס. לא הצלחנו להחליט מי מבין השלושה הוא המוצלח ביותר. לא הסתפקנו בארוחת הטעימות והחלטנו להזמין גם חריימה של דג בורי (35 ש"ח) הרוטב אומנם לא היה חריף דיו אך הדג היה עסיסי וטעים. לקינוח אכלנו עוגת סולת עם מי שושנים תמרים ודבש (9 ש"ח) שהייתה טובה. הצטערנו שאין מבחר גדול יותר של קינוחים.
היא: אוכל מצוין באווירה ביתית. הוא: דרושה סבתא טריפוליטאית. 

לא כשר
נכים: שתי מדרגות בכניסה, השירותים בקומה שנייה עם מדרגות ואינם מותאמים לכיסא גלגלים
שעות פתיחה: א'-ה' 23:00-11:00, ו' מ-10:00 עד שעה לפני כניסת השבת

מאז שעזבנו את ירושלים לא הצלחנו למצוא בית קפה שכונתי כלבבנו, שיחליף את זה הירושלמי האהוב עלינו. ברגע שחצינו את מפתן הדלת של בית הקפה paul's מצאנו אהבה חדשה. ברקע התנגנו צלילי מוסיקת ג'אז שבקעו מפטיפון ישן. בליל של שפות נשמע מהסועדים שגדשו את החלל הקטן. ריח פולי הקפה והמגוון הרב הבהיר מעל לכל ספק – כאן הקפה זוכה לכבוד המגיע לו. אבל עוד הרבה לפני מבחן הקפה, המשוכה הראשונה שעמדה בפני הזוגיות החדשה היא כמובן האוכל. הזמנו את המנה האהובה עלינו מבית הקפה הירושלמי – מחבת שקשוקה (35 ש"ח). המנה הגיעה מלווה בלחם, צלחת ירקות קלויים, זיתים ובצל ירוק. השקשוקה היתה חריפה מעט אך טעימה מאוד. כדי להשתכנע לחלוטין שמדובר בקשר לטווח ארוך הזמנו את הקינוח האהוב על כל אחד מאיתנו. בשבילה – טארט טאטן. בשבילו – בראוני (16 ש"ח ו-12 ש"ח בהתאמה). הטארט טאטן היה מושלם, והתעלה על אחיו הירושלמי, והבראוני היה עשיר במיוחד, ומריר מעט, מומלץ לחובבי שוקולד מושבעים. את מבחן הקפה צלח paul's ללא מאמץ, וגם חליטת המרווה היתה מצוינת. השירות במקום נעים ואדיב, וניכר שבעל המקום מכיר אישית את רבים מלקוחותיו. נותרה רק בעיה קטנה: למצוא דירה ביפו.
היא: בית קפה שכונתי אמיתי הוא: אפילו ג'ימי טורק יושב כאן. 

כשרות: לא כשר.
נכים: שירותים בקומה עליונה ואינם מותאמים לכיסא גלגלים.
שעות פתיחה:  א'-ה' 23:00-7:00, ו' 19:00-7:00, שבת 22:30-9:00

ברמת החייל נפתח לא מזמן סניף תל אביבי למסעדת סנטה פה האילתית המיתולוגית. את סנטה פה אילת אני מכירה כבר שנים ומבקרת קבוע בכל פעם שאני בחופשה באילת. שבוע שעבר ביקרתי בסניף החדש ברמת החייל. הבעלים השקיעו המון בעיצוב של המקום שנראה מדהים!!!! האווירה ממש כיפית והאוכל מעולה!