אנטארקטיקה - המדריך המלא לטיול לאנטארקטיקה

אנטארקטיקה (מפה כאן >) היא היבשת הקרה והשוממת בעולם. זהו אזור הספר האמיתי האחרון: אין בה יישובי קבע, כבישי אספלט לא חורצים את אדמתה, ושטחה לא נמצא בבעלותה של אף מדינה. זוהי ממלכתו הבלעדית של הטבע, בתנאים הקיצוניים ביותר שתוכלו לדמיין על פני אדמת כדור הארץ. אם יש לכם את התקציב המתאים, מומלץ לצאת להרפתקה אמיתית ביבשת שדיירי הקבע היחידים שלה הם בעלי החיים.
על פי אמנה בינלאומית, אנטארקטיקה אינה שייכת לאף מדינה ואסור לקיים בה כל פעילות צבאית. יש כמה מדינות שמחזיקות תחנות מחקר ברחבי היבשת. כמה אלפי מדענים, חוקרים ואנשי תחזוקה נמצאים בתחנות האלו במשך הקיץ, המספר יורד מתחת לאלף בחורף.

טיולים לאנטארקטיקה

מטיילים יכולים להגיע לכאן אך ורק בשייט, בספינות היוצאות על פי רוב מאושוואיה שבארץ האש, העיר הדרומית ביותר בארגנטינה (ובעולם), והן מפליגות בעונת הקיץ של חצי הכדור הדרומי – החודשים האידיאליים להפלגה הם דצמבר וינואר, אז הטמפרטורות מטפסות עד אפס מעלות והשמש אינה שוקעת. יש הגבלות מחמירות על גודל הספינות שיכולות לעגון באנטארקטיקה ועל מספר האנשים המורשים לרדת אל החוף, וזאת על מנת להגן על עולם החי והצומח השברירי. הספינות היוצאות לאנטארקטיקה עוברות על פני איי פוקלנד (הנקודה המיושבת הדרומית בעולם) ואיי ג'ורג'יה הדרומית, שם נקבר ארנסט שקלטון, שבתחילת המאה ה-20 הוביל משלחת לחציית אנטארקטיקה.

מה לראות

מה מצפה למי שיגיע לטיול לאנטארקטיקה? קודם כל, נופים מפעימים של מישורי קרח עצומים וקרחוני ענק, שפסגותיהם מגיעות עד לגובה של 3,000 מ' מעל פני הקרקע הקפואים. בים שמסביב צפים קרחונים. הדבר הנוסף שתופס את העין הם בעלי החיים האופייניים: מושבות של פינגווינים ממינים שונים (פינגווין קיסרי, פינגווין אדלי, פינגווין לבן סנטר ואחרים), יונקים ימיים כמו דובי ים, כלבי ים ולווייתנים ועופות ימיים כמו יסעורים ואלבטרוסים. הקור הקיצוני והקרקע הדלה במינרלים לא מאפשרים התפתחות צמחייה, ומרבית הצמחים באנטארקטיקה הם סוגים של טחבים וחזזית.
הסיור באנטארקטיקה מתמקד בחופי היבשת ובאיים הזעירים שמסביבה. ההגעה ליבשת נעשית בסירות זודיאק והשהות מחוץ לספינה מוגבלת – לרוב נשארים לא יותר משעתיים וחצי בחוץ, בשל הקור העז.

תולדות הגילויים

יבשת אנטארקטיקה (פירוש שמה: "מול הארקטיס", כלומר, "מול הקוטב הצפוני") התגלתה על ידי האדם הלבן רק בשנות ה-20 של המאה ה-19. רוסים, בריטים ואמריקאים הגיעו לאנטארקטיקה כמעט בו זמנית, ולכן אף אומה אינה מחזיקה בכתר הגילוי של יבשת זאת. בראשית המאה ה- 20 ניסו משלחות בריטיות ואחרות להגיע לפנים היבשת. בסוף 1911 הצליחה משלחת נורווגית להגיע לקוטב הדרומי בראשות אמונדסן, ושבועות ספורים אחריה הגיעה לשם משלחת בריטית בראשות סקוט.
אחרי מלחמת העולם השנייה גבר זרם המדענים והחוקרים לאנטארקטיקה, והוקמו בה תחנות מחקר קבועות. ב-1959 חתמו 12 מדינות על אמנת האיזור האנטארקטי, המסדירה את סוגי השימוש המותרים בשטחי אנטארקטיקה. כיום שותפות לאמנה 45 מדינות. ב-1991 התקבל ברוב קולות השותפות לאמנה פרוטוקול להגנת הסביבה, האוסר בין השאר על כרייה מסחרית בשטחי היבשת.