כשאומרים על מקום מסוים שהוא "מחוץ למסלול המוכר" הכוונה בדרך כלל ליעד שאינו מוצף בגדודי מטיילים, אבל נגיש למדי למי שמחפש הרפתקה קטנה. אלא שגם בין היעדים הפחות מטוילים יש כאלה שבאמת לא רבים שמעו עליהם, ועוד פחות מכך מגיעים אליהם. שמורת טאנג'ונג פוטינג (Tanjung Puting) באי קלימנטן שבאינדונזיה היא מקום שכזה. לא רק תיירים מעטים מגיעים לכאן, גם האינדונזים עצמם ממעטים לטייל כאן. אחת הסיבות לכך היא ההגעה המורכבת לשמורה, אבל על כך בהמשך. קודם כל, ננסה להבין מה יש בה בשמורה הייחודית הזאת ששווה לטוס חצי עולם בשבילה. לפני הכל, איפה אנחנו?
כבר במהלך השייט בסירת הנהר העשויה מעץ, דרך צמחייה סבוכה, כשקולות ציפורים וקופים משמשים פס קול מופלא, מתחילים להבין עד כמה העולם הזה שונה מכל מה שהכרתם. אבל הדובדבן שבקצפת עוד לפניכם. בשמורה יש שלושה מחנות, המשמשים כתחנות האכלה לאורנג אוטנים. בכל מחנה שכזה, בשעה קבועה, הפקחים קוראים ושורקים, וקופי האדם האדמוניים יוצאים מבין עצי היער ומתאספים לשעת האוכל. הרגע הזה, שבו נגלים הקופים – לעיתים קבוצה של כמה זכרים צעירים, פעמים אחרות קבוצת נקבות עם גורים ולפעמים קבוצה מעורבת גדולה – את הרגע הזה גם אלף מילים לא יעבירו. פשוט צריך להיות שם.
אנשי היערות האדמוניים לאורנג אוטן יש פרווה ארוכה בצבע חום-אדמדם, זרועותיו הארוכות מאוד משמשות אותו במעבר מענף לענף ומעץ לעץ, ולעומתן יש לו רגלים קצרות יחסית. יש שני מינים של אורנג אוטן – בורנאי וסומטרי, ושניהם נמצאים בסכנת הכחדה. המצב העגום הזה הוא תוצאה של מעשי האדם: בירוא יערות, שתילה של דקלים לצורך הפקת שמן דקל בבתי הגידול הטבעיים שלהם, ציד, סחר לא חוקי בגורים ועוד.
כשהיה נדמה כי עוד כמה עשרות שנים לא יוותר אורנג אוטן אחד בטבע, ההצלה הגיעה בדמותה של אישה מעוררת השראה: בדומה למה שדיאן פוסי עשתה למען הגורילות באוגנדה וג'יין גודול למען השימפנזים, כך החוקרת בירוט גלדיקס פעלה למען האורנג אוטנים. בדומה לשתיים האחרות, גם גלדיקס, שנולדה בגרמניה ועברה לחיות בקנדה, החלה את מחקרה ועבודתה עם האורנג אוטנים בהשראתו של החוקר הנודע לואיס ליקי. ב-1971 היא הגיעה בסירת קנו לטאנג'ונג פוטינג והחלה בעבודת המחקר שלה. היא התגוררה במחנה, שקראה על שמו של ליקי (עד היום היא נוהגת להגיע למחנה הזה כמה פעמים בשנה), והחלה בעבודת מחקר דקדקנית, שבמהלכה העלתה, בין השאר, עובדות חדשות על מחזור החיים של האורנג אוטנים. בעולם המדעי היו שביקרו את הקרבה היתרה שנוצרה בינה לבין הקופים "שלה", אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: 6,000 אורנג אוטנים החיים כיום בשמורה מהווים את האוכלוסייה הגדולה ביותר שלהם בעולם. כאמור, בשלושת המחנות שבשמורה יש תחנות האכלה לאורנג אוטנים, שם המטיילים יכולים לצפות בקופים מקלפים בננות בעזרת השפתיים המשורבבות שלהם. לא כולם עברו חיים קלים – יש בהם יתומים שאיבדו את האמהות שלהם וקופים שהיו בעבר בשבי, ניצלו ושוקמו. לאורך הנהר אפשר לעיתים להבחין בקבוצות של אורנג אוטנים מלקטים פירות בר או יושבים לנוח לצד המים. ולמרות שהם נראים מתוקים ושלווים ומתחשק להושיט יד וללטף אותם, כמובן שאסור לעשות זאת וגם אין להאכיל אותם או להפריע את מנוחתם. ההליכה ממחנה למחנה עוברת בעומק היער, דרך הצמחייה שעוטפת את המטיילים מכל עבר – הזדמנות לראות את דיירי השמורה הרבים, ההולכים על ארבע, הזוחלים על גחונם, המעופפים מעל והמקפצים מעץ לעץ.
מי עוד גר בשמורה? עוד חיים בשמורה נמר ערפילי (Clouded leopard), דב מלאי, המכונה גם דב שמש או דב דבש, מינים שונים של איילים ויותר מ-230 מינים של ציפורים, בהם עופות מים שונים. בין ענפי העצים אפשר להבחין בעופות הקלאו הגדולים והמרשימים, בעלי המקור הצבעוני. צבעוניות נוספת תורמים הפרפרים הרבים המעופפים כאן. גם הנהר ואזורי הביצות שבשמורה שוקקי חיים, עם שני מינים של תנינים, מינים רבים צפרדעים וכמובן דגים, בהם דג הדרקון (Arwana) הזהוב, שהפך לפריט החביב על מגדלי דגים אסייתיים, דבר שהביא אותם לסף הכחדה.
חווית הטיול בשמורה אינה מוגבלת לשעות האור. בלילות ישנים בלודג' אקולוגי לצד הנהר או בסירת הנהר עצמה. בלילה היער מלא בקולות ורחשים והחושך מנוקד בהמוני אורות של גחליליות. זוהי שעת הקסם, שבה תבינו באופן סופי ומוחלט שאתם מטיילים מחוץ למסלול המוכר. הרבה הרבה מחוצה לו. |
