קרנבלי חורף – לחגוג בחשכה

רודי גלדונה נראה הרוס לגמרי. כשפגשתי אותו בפעם הראשונה, הוא ישב על מעקה אבן קפוא, שתה יין חם מעורב בקוניאק בכוס פלסטיק חד פעמית וניסה להתאושש. את הקוניאק הוסיף מבקבוק מתכת פרטי קטן ששלף מן המעיל. שאר חבריו לתזמורת ניסו להתחמם בדרכים דומות, כל אחד עם הבקבוק האישי שלו. היין החם הגיע מן הדוכן הסמוך. חברי התזמורת קיבלו אותו ללא תשלום כחלק מן העִסקה. זה היה הפרס על סיום הסיבוב השלישי שלהם באותו ערב קפוא.

רודי, איש צעיר וגדול מאוד, עטוף במעיל חום, מקושט בכמה סרטי נייר צבעוניים, ניסה להסתיר את הטרומבון שלו מתחת ליריעת ניילון רטובה. הוא ביקש שנפנה לו קצת מקום על מעקה האבן, כדי שיוכל להשתטח וליישר לרגע את גבו הדואב. השעה היתה רק שמונה בערב, והקרנבל של העיירה שאטו דו (Château d'Oex) בשווייץ היה בעיצומו. הוא ידע שמצפות לו לפחות עוד שלוש שעות של צעידה נמרצת בקרח.

"אנחנו חברים בתזמורת החובבים של העמק", הסביר רודי כמה דקות אחר כך. "בכל שנה יש לפעילות שלנו שני שיאים: האחד עכשיו, בקרנבל החורף של פברואר, והשני בקונצרט הקיץ של תזמורות מן האיזור בפארקים של הערים הגדולות יותר, לוזאן (Lausanne) ואפילו ז'נבה (Genève). "זה תמיד תענוג גדול בהתחלה ומעייף מאוד בסוף, אבל זה קרנבל, ואסור להתלונן".

המתופף המוביל של התזמורת חבט בתוף שלו כמה פעמים, וחברי התזמורת הסתדרו בזוגות, מוכנים לצעוד שוב, מנגנים את שלוש נעימות הלכת הנמרצות שלהם במעלה הרחוב המושלג של העיירה. רודי נשף לתוך הטרומבון, חייך חיוך מקסים לנגנית הסקסופון היפהפייה שצעדה לידו, והתזמורת יצאה לדרך. כאשר עברו לידנו בפעם הבאה, כבר פנה אלינו ונשף היישר לתוך פנינו – לאות חיבה בין ידידים ותיקים – תערובת של אדי קור, אלכוהול סמיך ועשן סיגריות.

קרנבלים של חורף, בייחוד בעיירות הקטנות, הם סוג של נס. קשה מאוד להבין מדוע ירצה מישהו לצאת בחושך, כאשר הטמפרטורות יורדות למינוס עשר, כדי לרקוד, ללכת, לאכול או לשתות ברחוב מכוסה קרח. גם כאשר תלו עובדי העירייה את הפנסים הצבעוניים, זה נראה כמו מאמץ טיפשי. את מי זה אמור לשכנע? מי יטרח לבוא? מתברר שאת המסורת קשה מאוד לנצח, ולזרים כמונו גם קשה מאוד להבין.

ברחבי אירופה, בייחוד במדינות הקתוליות (איטליה, ספרד, פורטוגל, צרפת, הונגריה, פולין ואחרות), מתקיימים מאות קרנבלים של חורף. על רובם אי אפשר לקרוא בשום מדריך. הם אירועים מקומיים לחלוטין, צנועים, קצת נאיביים ורועשים מאוד. הרעש עוזר להתחמם.

בערב פתיחת הקרנבל, בעשר בערב, הצטופפו אלפים בכיכר המרכזית, מחכים לספירה המסורתית שתסמן את פתיחת האירוע. ראש העיר, בחליפה שחורה, עניבה ומין כתר פלסטיק עם קרניים ירוקות על הראש, ניצב על מרפסת קטנה לצדה של קריינית הטלוויזיה המקומית, שזכתה לתשואות כשהופיעה בלבוש חושפני. הגברת נראתה אמנם קצת קפואה, אבל מזג האוויר לא יכול לפגוע כאן באיזושהי תוכנית. יחד עם ההמון, שלא הפסיק להתחמם תוך כדי שתייה מזורזת וקפיצות קטנות במקום, ספר הזוג על המרפסת לאחור מעשר עד אחת. כאשר הכריזו השניים על פתיחת הקרנבל, הבנו עד כמה טעינו.

תרועות של שלוש תזמורות ושאגות מצד הקהל ליוו מאות סרטי נייר שהושלכו על העומדים בכיכר. הרטיבות שחשנו מיד לאחר מכן לא באה מגשם פתאומי. זו היתה השמפניה שריססו שכנינו. הדחיפות הגיעו בתוך כמה דקות לגבול הדק שבין שעשוע חביב לאלימות. הקהל בכיכר התחלף: במרכז נותרו הצעירים, שבאו בדיוק בשביל הדחיפות האלה. בשוליים התרכזו המבוגרים יותר, שבאו בעיקר בשביל המסורת והאלכוהול. כולם נראו מרוצים מאוד. רודי והסקסופוניסטית נראו כבר ממש קרובים זה לזה, אם כי כלל לא בטוח שהנגינה על טרומבון, כאשר גברת צעירה יושבת על כתפיו ומנפנפת בידיה כמנצחת על תזמורת פילהרמונית, תפתור לו את כאבי הגב.