בתוך שניות אחדות הופכים מי המרינה השקטים של הרצליה לגלים כחולים וגבוהים. וואו, איזו תחושה מדהימה של עוצמת הטבע. אני מפסיק לחתור, לא רוצה להתנגד לטבע ונותן לגלים להתל בי, אך עומר המדריך קורא לעברי: "תמשיך לחתור אחרת תאבד יציבות ותתהפך". אני חותר ומרגיש שאכן המומנטום של התנועה שומר על היציבות ומאפשר לי לרכוב על הגלים לעומק הים. גל גדול מגיע ומרים את החרטום, עובר את הקיאק ומביא אותי לשקיעה חדה לפנים. אני ממשיך בחתירה כשעל פני חיוך גדול, ותחושה של השתלבות מתעוררת בי ומתעצמת כשאני זוכה לראות דגים מעופפים מקפצים סביבי. שוטי שוטי סירתי כיום הקיאקים עשויים פלסטיק, פיברגלס וחומרים מורכבים קלים. השיט בקיאקים כבר אינו צורך הישרדותי אלא ספורט הרפתקני, והוא מחולק לכמה ענפים שבכל אחד מהם משתמשים בקיאק בעל מאפיינים שונים. קיאק הנהרות רחב וקצר כך שאפשר לתמרן היטב ולשלוט בו גם במים לבנים (White Water, מים שוצפים). קיאק הגלים הוא שילוב של קיאק נהרות וגלשן; הוא רחב וקצר ומאפשר לגלוש על גלים גדולים ולבצע תרגילי אקרובטיקה. הקיאק האולימפי התחרותי צר וארוך במיוחד, צורה שמקנה לו מהירות גבוהה אך יציבות מוגבלת. הוא מתאים לנהרות רחבים, שקטים ולא תלולים. הקיאק הימי גם הוא צר וארוך, אך פחות מהאולימפי, והוא מאפשר חתירה מהירה למרחקים ארוכים, ואם החותר מיומן – יתאים גם לים גבוה.
בתרגול הראשון התהפכתי למימיה הקרירים של המרינה. חצאית הקיאק נפתחה מעצמה, וחגורת ההצלה הציפה את ראשי מעל המים בשנייה אחת. עומר המנוסה מיהר לעברי ואמר: "חסכת לנו תרגול. עכשיו נהפוך את הקיאק בחזרה, נסדר את שני הקיאקים במקביל ותיעזר בהם לעלות חזרה". תרגול קל של התהפכות מוסיף ביטחון לפני הכניסה לים. אנו ממשיכים בתרגול טכניקה במרינה לפני המעבר לכחול הגדול. את המשוט מחזיקים ברוחב הכתפיים, ובתנועה סיבובית קלה דוחפים את המים בצד אחד ומיד גם בצד השני. הגוף משמש כציר, וכפות הרגליים דוחפות כלפי הרגליות לשמירת היציבות. אני מאבד מעט שיווי משקל, אך במזל מצליח שלא להתהפך שוב. עומר מלמד אותי איך לעשות זאת בלי לסמוך על המזל: טפיחה קלה עם המשוט על המים נותנת תמיכה נמוכה ומחזירה את היציבות. אנו מתרגלים פניות על ידי היגוי אחורי ופריסות, ואני מתחיל להרגיש שיפור בשליטה במשוט. התרגול הופך את המיומנויות לרפלקסים. אל הים הגדול הפתוח מאחר שאני הפחות מנוסה בחבורה, אני זוכה לכבוד רב כשמצטרפת אלי המדריכה הדס. המטרה שלנו היא לחתור מהרצליה עד חוף תל ברוך. האתגר בספורט הזה הוא לחצות מרחקים גדולים ולהתמודד עם תנאי הים לבד או עם מעט שותפים. את האתגר האולטימטיבי – חציית האוקיינוס האטלנטי – עשה רק חותר אחד, פיטר ברי האנגלי, ששט במשך 75 יום לבד ובלי עצירה אחת ביבשה! מטרות ושאיפות אחרות הן להקיף יבשות ואיים. הדס ההרפתקנית כבר הקיפה עם שותף אנגלי את יפן (במשך חצי שנה), והיא נחשבת קיאקיסטית בעלת שם עולמי. ים שקט מקבל אותנו, אך בתנועתנו דרומה נשברים הגלים הקטנים על שובר הגלים המקביל לנו ונוצרות מעין תלוליות קטנות, שטח חדש בשבילי. הדס נוסכת בי ביטחון, ובמהרה אנו בים הרחב. שיחה נעימה משפרת את ההרגשה, והחתירה זורמת יותר ויותר. "תראה איזה ים צלול", היא אומרת, ואני מתפנה מהריכוז שבמאמץ להביט סביבי. מצד אחד הים הרחב, מצד שני גבעות החול של מישור החוף ומתחתי הטבע הימי. איזה ספורט נפלא. הרגליים דוחפות את הרגליות, וכל פלג הגוף העליון עובד: מותניים, בטן, גב, כתפיים וידיים. אמנם זהו ענף ספורט עם מעט פציעות, אך גם כאן יש סיכונים, בעיקר למי שאינו מקפיד לחגור חגורת הצלה ולמי שמתחיל לחתור חזק בלי להתחמם וכך נחשף לדלקות.חגורות ההצלה והקיאקים משליטים על הקבוצה גוני כתום ומשווים לה מראה של להקה. מדי פעם מישהו מתרגל איזו מיומנות או משחק להנאתו במים, אך בסופו של דבר כולם שואפים לאותו המקום. מהים אפשר לראות בבירור גוש בטון מכוער שקוטע את החוף בגסות, ואנו מזהים בו את שכונת סי אנד סאן שנראית כמו מצבה לטבע שהיה כאן ומזכירה לנו שוב למה אסור לבנות ליד הים ממש לפני החוף אנו עוברים מטרים אחדים מחכות הדייגים הרבים, והמראה פסטורלי. אני משתמש בחתירת פריסה רחבה לימין כדי לפנות שמאלה לחוף בלי להאט את התנועה. בחוף מוציאים חברי הקבוצה המתורגלת קפה ועוגות, ואנו מתיישבים בשלווה, נהנים משמש של בוקר. חלק מהחבר'ה נכנסים לתרגול במים הרדודים, ואני מצטרף אליהם וזוכה לתרגל עם הדס היחלצות ממצבים בעייתיים. תחילה תמיכה גבוהה ואחריה גלגול אסקימואי יזום. אני טובל את ראשי במים המלוחים, מוצא איזון בעזרת המשוט והגוף ומתרומם בחזרה. עוד כמה תרגולים ואצליח לעשות זאת בזמן אמת. אחרי המנוחה אנחנו חוזרים, והרוח המערבית מטה אותנו ומקשה מעט על החתירה. לבסוף אני משתלט על הטכניקה ומוצא את עצמי בקצב אחד עם שאר החבורה בפאתי המרינה. סירת מנוע גדולה מתקרבת ואנו מתרחקים מהפתח ונותנים לה לעבור. אלה חוקי הים. אנחנו קטנים וקשה לראות אותנו, ולכן נימנע מסיכונים מיותרים. במרינה אנו מסדרים את הקיאקים, מתקלחים ונותנים למים המתוקים להוריד מגופנו את רסיסי המלח. |
שיט קיאקים כבר מזמן אינו צורך הישרדותי אלא ספורט הרפתקני. האתגר הוא לחצות מרחקים גדולים ולהתמודד עם תנאי הים. אלון הוד, ההרפתקן הקבוע שלנו, יצא לשיט קיאקים מהמרינה של הרצליה עד לתל ברוך, והוא מספר על תחושה מדהימה של עוצמת הטבע הימי פורסם 16.9.08 |
יפו החדשה ישנה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2779
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 409
[name] => תל אביב וגוש דן
[slug] => %d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a9-%d7%93%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 409
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 269
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )