פריז עם ילדים וצעירים – למתקדמים

פריז היא לא רק מגדל אייפל, שער הניצחון והלובר, זה ברור. היא מלאה מוזיאונים, אתרים מעניינים, פארקים, פעילויות והפתעות, ואווירה שהיא שלה בלבד. גם כשמטיילים עם בני נוער, כאלה שכבר מתעניינים בנושאים מסוימים ויש להם אהבות משלהם, קל להתבלבל מהשפע. ב"תענוגות פאריס", ספרו של אביטל ענבר, ישראלי עם לב פריזאי, יש רעיונות רבים שמתאימים לבני נוער צעירים המטיילים עם הוריהם. מתוך ספרו זה, הוא עיבד כמה המלצות לבנים ובנות בגיל העשרה. אתם מוזמנים להצטרף, לסיור בפריז למתקדמים.

מרכז פומפידו: על קלאסיקה ואוונגארד
את מרכז פומפידו (Centre Pompidou) כולם מכירים. אבל ייתכן שסיור במוזיאון כה ענקי, ירתיע מראש בני נוער. ההמלצה שלי: התמקדו בקומה 4 ובגג כמובן. בקומה 5 אפשר לצפות במיטב האמנות מהשנים 1960-1905, שהיא כבר קלאסיקה למרות כינויה "מודרנית". תכולתה של קומה 4, לעומת זאת, היא אוונגארד. רוב שמות האמנים אינם מוכרים, ורמת המקוריות והרבגוניות מתעתעת ממש. היצירות עשויות ממגוון חומרים (מתכת, פלסטיק, עור, נייר, בד ועוד), ומוצגות במדיומים שונים, כמו צילום, סרטים, וידיאו ומחשב. למי שתוהה אם מדובר באמנות או בגימיק, שיזכור שגם פיקאסו, כאשר עיוות תווי פנים והמציא את הקוביזם כמה קילומטרים צפונה משם, נחשב למטורף. אמנות כזאת יכולה לקסום לבני נוער, ולעניין גם הורים; בסופו של דבר, את המוצג בקומה 4 הם לא ימצאו בריכוז כזה באף מוזיאון אחר בעולם.

לילה בנהר הסן | צילום: שמעון לב

הקריפטה הארכיאולוגית: העולם התחתון
הקריפטה הארכיאולוגית (La Crypte Archéologique) נמצאת באי סיטה (Ile de la Cité), אשר בו, כפי שהיה מקובל לחשוב עד לשנים האחרונות, נוסדה פריז, שנקראה אז לוטציה. היא מציגה את ממצאי החפירות במקום שבו נמצאו, מתחת למה שהיום היא רחבת נוטרדאם. אורכו של האתר המרתק הוא 118 מטר, והוא הגדול מסוגו בעולם. מערכת תאורה מאפשרת להאיר בכל פעם פריטים שונים מתקופות שונות, וההסברים – גם באנגלית.

קולנוע ומוזיקה: בלב ההתרחשות
אחרי השיט אפשר לטייל בפארק דה לה וילט (Parc de la Villette), ושם לבקר בשני אתרים. הראשון הוא כדור הפלדה המבריק שצמוד למוזיאון – אולם הקולנוע לה ז'אוד (Géode). מחציתו מסך של 180 מעלות, ששטחו אלף מטר רבוע. בזמן הקרנתו של סרט טבע, חשים כמו בלב ההתרחשות – יורדים למערות, שטים בין קרחונים, נשטפים במפלי הניאגרה – עד שמרגישים צורך ללפות את משענת הכורסה כדי לא ליפול.

האתר השני הוא מוזיאון המוזיקה היפהפה שבקריית המוזיקה (Cité de la Musique), המבוסס על אוסף יוצא דופן, שראשיתו בימי המהפכה הצרפתית. התצוגה ערוכה לפי שני נושאים: אתרים שהתרחשו בהם אירועים חשובים בדברי ימי המוזיקה, ומשפחות של כלים. עמדות רבות משדרות לאוזניות הסברים (גם באנגלית) וקטעי מוזיקה.

אופרה גארנייה: מחפשים את הפאנטום
מי לא היה רוצה לדעת יותר על פאנטום האופרה: האם הוא באמת היה? מה הוא עשה? היכן הסתתר? המקום לשאול את השאלות האלה הוא בית האופרה הישן, אופרה גארנייה (Opéra Garnier). לא במקרה זהו מוקד המשיכה מספר 3 בפריז. המבנה ענקי: אורכו 173 מטר, רוחבו 125 מטר, וגובהו המרבי 74 מטר. למעשה, כל שער הניצחון יכול לעמוד במרווח שבין המרתף התחתון לגג.

גאסטון לרו הוא שבדה מלבו את הרוח, בספר שפרסם ב-1911 על סמך תחקיר ומיתוסים. אנדרו לויד וובר עיבד את הרומן למחזמר, ובכך הפך את הדמות המסתורית לנכס תרבות כלל עולמי. משתוקקים לדעת אם אכן אי פעם נפלה הנברשת הענקית? האם העמוד בתא השמאלי חלול, כמסופר, ושם התחבא הפאנטום? האם אכן עובר נהר מתחת לאופרה? את השאלות אפשר לשאול בסיור המודרך. גם אם אינכם מאמינים בפאנטום, מומלץ להגיע לשם, ולו בשל העיצוב המרהיב.

מוזיאון ארז-א-מטייה | צילום: יואל שתרוג

מוזיאון ארז-א-מטייה: שיר הלל לטכנולוגיה
מוזיאון ארז-א-מטייה (Arts-et-Métiers, האומנויות והמלאכות) הוא שיר הלל להתפתחויות הטכנולוגיות ולמדעים שבבסיסן במאות האחרונות. המוזיאון מחולק לשבע חטיבות, המסודרות בסדר כרונולוגי: מִכשור מדעי, חומרים, בנייה, תקשורת, אנרגיה, מכניקה ותחבורה. מוצגי ה"חובה" (ככתוב בעלון שמקבלים בכניסה) כוללים את המעבדה של הכימאי לאווּאַזיה, אוסף מיקרוסקופים עתיקים ומחשב-על. כמו כן תראו שם את הטלפון של בּל, את הפונוגרף של אדיסון ואת מכונות החישוב, אולי המחשבים הראשונים בעולם, שהגה הפילוסוף בלז פסקל במאה ה-17. חובבי הספרות ימצאו בכנסייה הצמודה את המטוטלת של פוקו, שהונצחה ברומן של אומברטו אקו.

שיט בנהר: מפליגים על הזבוב
אפשר גם להפליג לשיט על נהר הסן בסירות התיירים, הנקראות בשם המוזר בּאטוֹ מוּש (Bateaux Mouches) – ספינות זבוב. מומלץ לשוט בהן בלילה, ודווקא בענקיות שבהן, עם מאות תיירים יפנים, מפני שהן מצוידות בזרקורים אדירים המאירים את האתרים ואת הבתים.

ספינת תיירים בנהר הסן | צילום: שמעון לב

גן יצחק רבין: כאן נולדה פריז
בפריז מבחר עצום של גנים: גני טילרי (Jardin des Tuileries) וגני לוקסאמבור (Jardin du Luxembourg) מוכרים מאוד, ואני ממליץ לבקר גם בפארק סיטרואן (Parc Citroen) המרשים ובפארק דה ביט שומון (Parc des Buttes Chaumont ) ההררי. מעבר לאלה ישנו גן מעניין, אם כי מוכר פחות, שאפשר לבקר בו: גן יצחק רבין, הנמצא ברובע ברסי (Bercy) שבדרום-מזרח פריז. הממצאים שהתגלו בשנות התשעים מצביעים על כך ששם, בכפר דייגים קדמון – ולא באי סיטה, כפי שחשבו קודם – החל לפני 7,000 שנה היישוב הנקרא כיום פריז.

שלט דיסקרטי בכניסה אומר: "גן יצחק רבין, 1995-1922, מצביא ומדינאי ישראלי, פרס נובל לשלום, נרצח בארבעה בנובמבר בתל אביב". זהו גן משוגע: בריכות מים, פיסול סביבתי (של פרחים-פסלים, ערסל גדול ועליו דמות של קומיקס, משפך גינה ענקי), ושלט המבשר למבקרים שהם משתתפים בחוויה אינטראקטיבית, "ניסוי סביבתי-תנועתי בזמן אמת". מצלמות דיגיטליות מצלמות את המתרחש, והכל מוקרן בבית האגם, שהוא מרכז הפארק.

בראסרי: היופי שמסביב לצלחת
בתי הקפה הנודעים יעניינו רק את מי שמודעים לפועלן של הדמויות, בעיקר אנשי רוח, שכיבדו אותם בנוכחותן במאות הקודמות. אני ממליץ לבקר עם בני נוער דווקא בבראסרי (Brasserie), מבשלות שיכר. הראשונות שבהן נוסדו לפני כ-130 שנה על ידי אלזאסים שעזבו את מכורתם עקב הכיבוש הגרמני ב-1870. אוכלים בהן אוכל עממי פשוט למדי, והאווירה חמה ורועשת. שימו לב לעיצוב היפהפה של המקומות הללו, בסגנון אר-דקו או אר-נובו. הנודעות והמרהיבות ביותר הן פלו (Flo) וז'וליין (Julien) ברובע העשירי, ליפ (Lipp) בסן ז'רמן, לה קופול (La Coupole) במונפרנאס ובופנז'ה (Bofinger) ליד הבאסטי (כך מבטאים הצרפתים את מה שבפינו קרוי "בסטיליה").

פריז, כמו גדולים | צילום: יואל שתרוג

חגיגת המוזיקה: מופעים כל הלילה
חגיגת המוזיקה (Fête de la Musique) הופכת את רחובות העיר למשך כמה ימים בחודש יוני לחינגה עצומה. הכי כיף זה לצאת לטיול לילי ממופע רחוב אחד למשנהו. המופעים, גם באולמות, הם בדרך כלל חינם.

שווקים: פשפשים, אוכל ומה שביניהם
שוק הפשפשים הראשי והמעניין ביותר שוכן בפרבר סנט אואן (Saint Ouen), בצפון-מערב העיר. השוק מורכב מרוכלים המוכרים את מרכולתם על הרצפה, ומאלפיים דוכנים וחנויות, שיש בהם מכל וכל: בגדים חדשים ומשומשים, עתיקות, ספרים, פסנתרים, תכשיטים, כלי נגינה ופריטי אספנות ואמנות לכל טעם וכיס. אורכו של סיור מלא בין החנויות מגיע ל-15 קילומטר! שימו לב: בשוק מבקרים מדי שבוע כ-150 אלף איש, והכייסים חוגגים.

חוץ משוקי פשפשים, אל תחמיצו ביקור בשוק חוצות שכונתי: המראות, הצבעים, הריחות, הקולות והדמויות, הרוכלים הזעירים, אמני הרחוב והאקורדיוניסט הבלתי נמנע שכובעו ההפוך מונח על המדרכה, כל אלה מסממני המקום. שוקי אוכל מוסדרים פועלים ב-18 מתוך עשרים הרבעים של פריז (רק ב-1 וב-2 אין). מספרם הכולל כ-75, מתוכם 12 במבני קבע מקוּרים, וכל היתר – תחת כיפת השמים.

שוק המזון החביב עלי נמצא ברחוב מופטאר (Mouffetard) הצר. זהו שוק צוהל וססגוני, עם עשרות חנויות מזון קבועות הפורשות דוכנים על המדרכות. שוק אליגר (Marché d'Aligre) המקורה הוא מרכזי פחות ואחד הציוריים בעיר. לצדו, תחת כיפת השמים, יש שוק לחפצים משומשים, ברוקאנט (Brocante) בצרפתית.