פארק קנדה איילון

פארק איילון-קנדה, השוכן בגן לאומי הרי יהודה, משתרע על פני 7,000 דונם מצפון לכביש ירושלים-תל אביב, בקטע שבין שער הגיא למחלף לטרון. דרכי נוף חוצות את האזור לכל אורכו, והן גולשות במדרונות הרי יהודה אל הגבעות הרכות של השפלה, בואכה עמק איילון. הפארק עשיר בנופי חורש טבעי, ביערות נטע אדם ובמיוחד בעצי בוסתן הפזורים במרחביו. בתחום הפארק ובסביבתו קיימים אתרים היסטוריים מרתקים כמו אמת מים, מערות קבורה, מחילות מסתור, מבצר צלבני ושרידי כנסיות.

קרן קימת לישראל טיפחה את עצי הבוסתן, הוסיפה נטיעות משלה והכשירה דרכי נוף, משטחי חנייה, מצפורים וחניונים רבים. ב"עמק המעיינות" ובמעיין התמרים הוכשרו חניונים גדולים לבילוי בחיק הטבע, והוכשר אגם מים נאה. כמו כן הוכשרו חניונים בבאר איוב ובסביבות עינות איילון. פארק איילון-קנדה נקרא על-שם עמק איילון הנח למרגלותיו, וכהוקרה לתרומתה של יהדות קנדה להקמתו.

הנתונים הטבעיים של עמק איילון הפכו אותו כבר בימי קדם לאזור מבוקש מאד. זאת משום שהקרקעות הפוריות, שניהנו משפע מים שהתנקזו אל העמק, עובדו כבר משחר ההיסטוריה, וכן היות שבתחום העמק קיים גם צומת דרכים אסטרטגי, החולש על דרכים שעולות מהשפלה וממישור החוף לירושלים ולבית חורון. קרבות רבים ניטשו על השליטה בעמק. אחד המפורסמים שבהם הוא מלחמת יהושע במלכי הכנענים, שהסתיימה בקריאה המפורסמת: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע י' 12). בעמק איילון התנהלו גם קרבות קשים בין החשמונאים והסלבקים במאה השנייה לפנה"ס. בשלב הראשון של כיבוש הארץ בידי הערבים, במאה השביעית לספירה, שימש העמק כמרכז לכוחותיהם. גם הצלבנים העריכו את עמק איילון כנכס אסטרטגי והקימו בלטרון מבצר חשוב – לה טורון דה שבלייה. במלחמת העצמאות ניטשו כאן קרבות עקובים מדם בין כוחות צה"ל וצבא הלגיון הירדני.

אתרי הפארק
עינות איילון – שטח בוסתנים גדול מאד, שקק"ל הפכה למעין שמורה חקלאית הררית של תרבות בוסתנים עשירים בטרסות חקלאיות יפהפיות, שביניהן גדלים עצי תאנה, רימון, זית, שזיף, שקד, תות ועוד. קק"ל טיפחה את האתר והכשירה בו חניונים ודרכי נוף. מכאן מוליכה דרך קצרה אל עמק המעיינות.

עמק המעיינות – עמק המעיינות משתרע לאורך קילומטר וחצי בערך. לאורכו נותרו שרידים מעניינים ממערכת המים של העיר אמאוס-ניקופוליס. האמות ניבנו בתקופה הרומית המאוחרת (המאות 4-3 לספירה). שתי אמות, בשני מפלסים שונים, ניבנו מחוליות אבן שלאורכן נחצבה תעלה. האמה העליונה מתחילה מחורבת עקד. האמה התחתונה מתחילה במעיין ניקבה תת-קרקעי. את מי המעיין הזה ניתן היה לנצל לאחר כריית פיר בעומק שלושה מטרים, שהגיע עד לשכבת מי התהום. מסלול ההליכה לאורך עמק המעיינות עטור בעצי בוסתן (תאנה, רימון וגפן) ובשרידים קדומים כמו מתקני עיבוד חקלאיים וקברים עתיקים. במיוחד בולט "הקבר הרומי" – אחוזת קבר משפחתית חצובה בסלע. המסלול מסתיים במעיין התמרים, שם הוכשר ע"י קק"ל אגם עם חניונים סביבו.

באר איוב ועינות איילון – באר איוב שוכנת בין חורבות הכפר הערבי הקטן דיר איוב, שחלש על הדרך העולה לירושלים. במלחמת העצמאות עבר הכפר פעמים אחדות מיד ליד, אך לבסוף נותר בידי כוחות הלגיון הירדני. לאחר מלחמת העצמאות ננטש הכפר ונותר בשטח ההפקר. שני מעיינות קטנים נובעים סמוך לעץ תאנה גדול. המים הופנו בעבר לשני מבני אבן, ומשם הוזרמו לתחתית העמק. קק"ל מטפחת את בוסתני הכפר והקימה במקום חניוני דרך. הדרך מדיר איוב לעינות איילון עוברת ברכס א-זהר, הידוע גם בשם "רכס התותחים". מראש הרכס תצפית מרהיבה לארבע רוחות השמים. כאן היה במלחמת העצמאות מתחם ירדני, שצה"ל ניסה לכובשו, אך לשווא. מ"רכס התותחים" גולשת הדרך למזלג דרכים הפונה ימינה לעינות איילון ושמאלה לעמק המעיינות על אמות המים.

תל איילון – כאן שכן המקום המזוהה כאיילון, עיר בנחלת שבט דן (יהושע י"ט 42), שעל שמה נקרא העמק כולו. ליד התל נובעים מעיינות אחדים המכונים עינות איילון. המעיין הגדול הוא ביר אל-ג'אבר, הכלוא בתוך מבנה אבן קדום מדרום למבצר. בתל איילון נראים שרידי המבצר הצלבני קסטלום ארנולדי. המבצר, שנבנה בראשית המאה ה-12 על ידי המלך הצלבני פולק מאנז'ו, כחלק ממערך ההגנה על הדרך מיפו לירושלים, חולש על צפון עמק איילון. השרידים הבולטים בשטח הם קטעים מן החומה המערבית והדרומית.

מעיין התמרים (עין ניני) – המעיין, הנובע מתוך ניקבה שדפנותיה מדופנות באבנים, שופע מים כל השנה. הנקבה היא חלק ממפעל השקיה קדום, כנראה מן התקופה הביזנטית. מי המעיין זורמים כיום באמת מים קצרה שהוליכה בעבר את המים לבריכת אגירה. למרגלות המעיין הכשירה קק"ל גן ובו מדשאה רחבת-ידיים ושולחנות פיקניק, שהפך לאחד האתרים החביבים על הנופשים המבקרים בפארק.

גבעת המצפור – נקודת תצפית, לא הרחק משער הכניסה לפארק. לידה גיתות עתיקות, חצובות בסלע. בגיתות דרכו ענבים על מנת להפיק את התירוש, שהותסס ליין.

חורבת עקד – חורבה המתנוססת בראש גבעה תלולה ובה שרידי מצודה, כנראה מן התקופה החשמונאית, ומחילת מסתור באורך 25 מטרים, המסתיימת בבור מים. שיטת חציבת המחילה מתאימה לסגנון המחילות המיוחסות לתקופת בר כוכבא. שביל נוח למדי, המסתעף מן הדרך כ-50 מטרים לפני העיקול הגדול, מוליך לראש הגבעה. בצד השביל נותרו מתקנים חקלאיים קדומים חצובים בסלע.

"דרך בורמה הירדנית" –דרך רכב שסלל הלגיון הירדני בתקופת מלחמת העצמאות מאמאוס לכפר יאלו ומשם לבית נובא ולבית ליקיא. הדרך יוצאת מהעיקול החד שבראש נחל המעיינות. מטרת הדרך הייתה עקיפת הטריז של צה"ל בגבעות אל בורג', שניתק את הכביש הראשי מלטרון לראמללה.

גבעה 312 ושיח' אבן ג'בל – מבנה קבר שיח' אבן ג'בל מנציח את הדמות האגדתית של המצביא המוסלמי אבן ג'בל, שנספה על פי המסורת במגיפה שפרצה בקרב הכוחות המוסלמים באמאוס בשנת 639 לספירה. כתובת שנמצאה על משקוף הכניסה לקבר מעידה על כך שהמבנה הוקם על ידי מנכורש, המושל הממלוכי של מצודת ירושלים, בשנת 1288 לספירה. מן הקבר נשקפת תצפית מרהיבה על עמק איילון, לטרון וחלקו של מישור החוף שבין נתניה ואשדוד.

כנסיית אמאוס – נמצאת מחוץ לתחומי הפארק, אך היא סמוכה מאוד אליו וכדאי לבקר בה. למרגלות המבנה הלבן והגדול של אכסניית "בית השלום" נמצאים שרידי כנסיה גדולה, מן התקופה תביזנטית (המאה ה-5 לספירה). הכנסייה בנויה על שרידי וילה רומית מהמאה ה-2 לספירה. רוב השרידים הבולטים ששרדו כאן ניבנו מאוחר יותר, על ידי הצלבנים, במאה ה-12.

חניון הזיתים ושרידי אמאוס – ממערב לכביש מס' 3, ליד כרם זיתים, הכשירה קק"ל את "חניון הזיתים". בקרבתו, משני צידי הכביש, נמצאים שרידי אמאוס, שם יווני לעיר חמת שבגבול יהודה. מקור שם העיר הוא מעיין מים חמים, שאינו נובע בימינו. יתכן שבית המרחץ הרומי ניצל את מי המעיין הזה. אמאוס הייתה סמל למקום תענוגות. עליה נאמר: "אמאוס, מקור מים יפים ונוה יפה" (קהלת רבה ז, טו). מאז המאה השלישית נקראה העיר ניקופוליס (עיר אלת הניצחון). מפעלי המים של העיר, שחלקם נשמרו בפארק איילון, הוציאו את שמעה למרחוק. רוב השרידים המרשימים אינם נמצאים ליד חניון הזיתים, אלא בחלק הפארק שממזרח לכביש.

בית המרחץ הרומי – נמצא ליד כנסיית אמאוס, מעט מחוץ לתחומי הפארק, בבית הקברות של הכפר עמואס. שמו הערבי של המקום הוא שיח' עוביד, שעל פי המסורת הערבית היה המצביא הראשי של הצבא המוסלמי שמת במאה השביעית במגפת אמאוס. חלקים ניכרים מבית המרחץ, שבו היו ארבעה חדרים, נותרו על תילם. אמה בנויה הובילה את מי המעיינות אל בית המרחץ, נראה כי זהו הדמוסיון ("דומסית"), המרחץ החם של אמאוס המתואר במקורות היהודיים.

קילומטר וחצי מצפון לשער הגיא מסתעפת דרך, המסומנת בצבע אדום, המוליכה מזרחה לאתר אבני המיל. כדאי לעצור את הרכב ליד התחנה של חברת החשמל, שכן מכאן והלאה הדרך מתאימה לרכב 4X4. לאחר צעדה בת דקות ספורות מגיעים לאבני מיל, המציינות את תוואי הדרך הקדומה שהוליכה מאמאוס שבעמק איילון אל ירושלים. כתובת שנמצאה על אחת האבנים מזכירה את הקיסר מקסימינוס, ששלט בשנים 235-8 לספירה. בהמשך הדרך, מהלך קילומטר וחצי, שוכנת חורבת מצד, ממנה נשקפת תצפית מרהיבה על עמק איילון ומעלה שער הגיא. בתום הביקור נשוב לרכב, ונמשיך לחניוני באר איוב ועינות איילון.

איך מגיעים?
לבאים מכיוון ירושלים, ליד תחנת הדלק פז בצומת שער הגיא. גישה לאתר המרכזי בעמק המעיינות ולבוסתני תל איילון: מהכביש המהיר ירושלים-תל-אביב פונים בצומת לטרון לכיוון מבוא חורון ורמאללה (כביש מס' 3). פארק איילון משתרע מימין לכביש ומשמאלו, במרחק של כקילומטר אחד מהצומת.

עוד בסביבה
פארק יצחק רבין (דרך בורמה, דרך הג'יפים, רכס המשלטים), מבצר לטרון, מנזר לטרון (מוזיאון חיל השריון), דרך הפסלים יער צרעה (הנשיא), יער המכללות בנווה אילן.