הביאנלה של ונציה, תערוכת אמנות עכשווית מהחשובות בעולם, נערכת אחת לשנתיים, החל משנת 1895, בפארק הגי'ארדיני, בארסנלה (אתר המספנות העתיק) וברחבי ונציה. זוהי חגיגת ענק של אמנות עכשווית בה משתתפים נציגים מכל העולם, מה שיוצר תחושה של כפר גלובלי. באתר הג'יארדיני הוקמו ביתני קבע למדינות השונות, כולל ביתן ישראלי שנבנה ב-1952 על ידי האדריכל זאב רכטר. ב-2019 מייצגים את ישראל האמנית איה בן רון והאוצר אבי לובין, בתערוכה חווייתית שכותרתה "בית חולים שדה X".
לקריאה נוספת:
- ונציה – מדריך מסע אחר
- רומא – מדריך מסע אחר
- צפון איטליה – מדריך מסע אחר
- איטליה – מדריך מסע אחר
- דרום איטליה – מדריך מסע אחר
- מקומות רומנטיים באיטליה
- סדנאות בישול באיטליה
- מידע, כתבות וטיפים על נאפולי
אוצר הביאנלה 2019 הוא ראלף רוגוף, וכותרתה "May You Live In Interesting Times", כותרת שמקורה בפתגם סיני עתיק ובהקשר החדש יש בה ספק קביעה, ספק משאלה. כותרת זו משתמעת לא פעם כאירונית, במיוחד לנוכח מוצגים מטלטלים, דוגמת "הסירה שלנו" (Barca Nostra), שהציב האמן השוויצרי-איסלנדי כריסטוף בושל (Büchel) בארסנלה. זוהי ספינת פליטים שנמשתה מחופי איטליה ב-2015 לאחר שטבעה, אירוע בו נספו מאות פליטים אפריקניים.
"הסירה שלנו" של כריסטוף בושל | הצילומים בכתבה: ד"ר דליה בכר
לדברי רוגוף, תפקידה החברתי של האמנות לאמץ הנאה וחשיבה ביקורתית כאחד. התערוכות המגוונות פותחות נקודות תצפית חדשות על תופעות בעולם ובוחנות את קשרי הגומלין ביניהן. משום כך, הפקיד את התצוגה בביאנלה בידי אמנים צעירים בלבד, בתקווה שייטיבו לאתגר את השיח העכשווי. ואכן, נמצא בביאנלה התייחסויות לסוגיות הבוערות שמעסיקות את השיח העולמי. בין השאר יש ביטוי לגזענות, בעיית הפליטים, אלימות, זהות, מגדר, עוולת חברתיות ועוד. אחת הסוגיות הבולטות היא משבר האקלים. ההיסטוריון יובל נח הררי חוזה כי בעשורים הקרובים נתמודד עם "קריסה אקולוגית". אמנים מודאגים בכל העולם דנים בשאלות הרות גורל אלה. בחרתי להתייחס לכמה דימויים שהוצגו בביאנלה הנוכחית.
מיצבי זיהום הים
בביתן הצרפתי האמנית לורה פרוווסט הקדישה חלק מהמיצב שנושא את הכותרת האניגמטית "Deep See Blue Surrounding You" לזיהום מי הים. שלטים בהם נכתב "We'll show you the way" מובילים את הקהל לביתן ומייצרים אירוניה בקריצה לקריאה בעלת אופי דתי, שמתחזקת כאשר בכניסה לביתן מקבל את פני הבאים ענן ערפל סמיך, שמתייחס ככל הנראה לערפיח. כבר בכניסה הצופה חש שנקלע לזירה מטלטלת. על רצפת זכוכית מבריקה בצבע תכול – שמדמה פני ים צלולים, מפוזרים טלפונים ניידים, שאריות מזון, קליפות, אצות יבשות, עופות ויצורים ימיים, שהזיהום הביא לכלייתם. חלקם עשויים מזכוכית (אולי מתוצרת האי מוראנו). המראה מוכר, והזרתו הופכת אותו למטריד. המיצב ממחיש את שבריריותם הכפולה של המושאים ומציג את השלכות הזיהום וההרס שבני האדם מותירים בחופים.
המיצג של לורה פרוווסט מציג את השלכות הזיהום שבני האדם יוצרים בחופים
עבודה נוספת העוסקת בזיהום מי הים, שכותרתה "Crochet Coral Reef", מוצגת בארסנלה בביצוען וביוזמתן של האמניות האוסטרליות התאומות כריסטין ומרגרט וורט'היים, המגיעות מתחום המדע. התערוכה מעוצבת כחיקוי מדויק (כולל תאורה עמומה ורכה וכאילו-מבוקרת) של תצוגת אקווריומים ובהם מוצגים אלמוגים ויצורי ים מרהיבים. התבוננות מקרוב מגלה שעולם הדממה שיצרו האמניות עשוי כמעט כולו בסריגת "קרוֹשֶה" וחלקו מחומרים ממוחזרים. הדימויים מעוררי ההתפעלות קושרים בין מלאכת הסריגה הנבנית לאט לבין תהליך התגבשות האלמוגים האיטי. ראוי לציין שהשתיים הרחיבו את מלאכת בניית האלמוגים לפרויקט קולקטיבי-עולמי – שמשתתפים בו מעל 10,000 איש. הפרויקט רומז במובלע לדמיון שמתקיים בין תהליכי בניית קבוצות אנושיות ובין בניית מושבות של אלמוגים.
מושבות האלמוגים של כריסטין ומרגרט ורטהיים
הבלטת יופיים של האלמוגים שולחת חץ ביקורתי לסכנת הכחדתם של שוניות האלמוגים עקב פגיעה מתגברת של צוללנים, דייג לא מבוקר, זיהום תעשייתי של מי הים וזיהום כתוצאה מפעילות בני אדם פרטיים (בין השאר על ידי האוקסיבנזון – מרכיב המצוי בקרם הגנה מפני קרינת השמש); כמו גם לסכנת הלבנתם עקב עליית טמפרטורת מי הים ועקב הפגיעה באצות המזינות אותם. לפי תחזיתו של חוקר התרבויות ג'ארד דיימונד, בספרו התמוטטות (2015) המשך מגמת הפגיעה יגרום לאבדן של כמחצית מהשוניות בעולם עד שנת 2030. אפקט ההפתעה וההזרה שיוצרים הדימויים הסרוגים מעלה הרהורים אודות יחסי הגומלין והזיקות בין יצירת האדם ויצירת הטבע. בשדה המחקר, תחת הכותרת "אקולוגיה תרבותית" (Cultural Ecology), מבקשים החוקרים לבחון את מערכת הקשרים בין חברה נתונה לסביבה הטבעית בתחומי דעת שונים, במטרה למצוא דרכים להתאמת התרבות למציאות האקולוגית המשתנה.
הביתן הנורדי והביתן השוודי
הביתן הנורדי מוקדש כולו לסוגיות אקולוגיות ונושא את הכותרת "Weather Report: Forecasting Future" ("דו"ח מזג אוויר: תחזית לעתיד") האמנית הנורווגית אן גראף בחרה להציג במיצב "States of Inflammation" ("מצבי דלקת") תאי זכוכית בצבעים מתקתקים (ורוד-פוקסיה, סגול-לבנדר). באחד התאים צומחת לתפארת חיטה בעציץ. החיטה שמסמלת לחם, קמח – מזון בסיסי, נתונה בתא – "בית גידול" – אסתטי ומנוכר להפליא, אלא שקירותיו נמסים בתחתית ויוצרים "שלוליות אסתטיות" על הרצפה. האנלוגיה להתחממות הגלובלית ולהחמרת הרעב העולמי בשל שינויי האקלים הקיצוני ברורה. עם זאת, מצאתי בעבודות גם ביקורת על התרחקות האדם מהטבע והפרת האיזון הקיים בעולם, בין היתר, על ידי הנדסה גנטית, שהמתנגדים לה צופים סכנות ונזק לבריאות האדם בעתיד.
המיצב "מצבי דלקת" של האמנית אן גראף. אנלוגיה להתחממות הגלובלית ולהחמרת הרעב העולמי
האמנית השוודית אינגלה אירמן מציגה מקבצי אובייקטים תלויים המורכבים מגלילי בד ירוקים. הם מזכירים מערכת צינורות גופנית פנימית מפותלת (מעי?) וצבעם נקשר לאצות. בגלל צבעם, אפשר שהאובייקטים מתייחסים לרעילות של מקורות מים ומזון ואולי האמנית מפנה זרקור לפגיעה באצות, הידועות בתרומתן לצמצום אפקט החממה. במיצב אחר תלתה אירמן יריעות עור על חבל, הנראות כמונחות לייבוש. חלקן דקיקות ומחוררות. נשלח רמז עבה לתעשיית העורות ולתרומתה לזיהום סביבתי ולפליטת גזי חממה מזיקים, הגורמים להתחממות גלובלית.
עבודתה של האמנית השוודית אינגלה אירמן. ביקורת על תעשיית העורות
מיחזור כאמנות
סוגיה אקולוגית אחרת שיש לה ביטוי אסתטי בביאנלה היא השימוש החוזר בפסולת כחומר גלם אמנותי. כמו ברדי-מייד הפסולת שומרת על אופייה המקורי, בניגוד למיחזור שבו החומר מפורק ועובר טרנספורמציה. האמן אל אנאטסווי, יליד גאנה, שאינו אמן צעיר (יליד 1944) הוזמן להשתתף כנציג הדור הוותיק של גאנה, שמשתתפת לראשונה בביאנלה. יריעות הענק שיצר מרהיבות בצבעוניותן (חלקן עשויות כרשת) ומעוררות השתאות. זו מתעצמת כאשר מגלים ששטיחי קיר אלה עשויים מפקקי אלומיניום משוטחים של בקבוקי אלכוהול. גודלן העצום של היריעות מסב את תשומת הלב לייצור הפסולת הנרחב ולשגשוג תעשיית האלכוהול ולהשלכותיה. כמו כן קשה שלא לחשוב על הסיזיפיות שבעבודות ההשטחה והחיבור, הנקשרות לעבְדות ולניצול במדינות העולם השלישי. אנאטסווי מציע את הפסולת כחומר גלם אמנותי טעון בהקשרים אישיים, לאומיים ורב-תרבותיים.
יריעות הענק של אל אנאטסווי עשויות מפקקי אלומיניום משוטחים של בקבוקי אלכוהול
ביתן הבית של ונציה (Venice Pavilion) אותו אוצרת ג'ובאנה זבוטי, כורך כמה עניינים אקולוגיים. המבקרים מתבקשים לחלוץ נעלים, להיכנס לתוך שרוול פלסטיק לבן ולהתהלך על גבי מצע פלסטיק שחור שנפרש על גבי מים. להבנתי, ההליכה הבלתי יציבה באה להמחיש באופן חווייתי את תחושת אי-יציבות של מרקם החיים בוונציה, שמאוים תדיר בהצפות ובשקיעה אטית של האי. מיקום הביאנלה לאמנות בוונציה (בה מתקיימות ביאנלות נוספות ונערך קרנבל מסכות) מעלה שאלות רבות בהקשר להשלכות העומס התיירותי על העיר ("תיירות יתר"), שיוצר אף הוא איום אקולוגי. 20 מיליון תיירים פוקדים את ונציה בכל שנה, מותירים גלי אשפה עצומים ופוגעים בסביבה. אמנם כניסת כלי רכב אסורה לעיר, אך אניות הנופש העוגנות בעיר שמספרן כ-600 בשנה ושאר כלי השייט הפועלים בשירות התיירות, מייצרים זיהום רב.
בביתן הבית של ונציה המבקרים מתבקשים לחלוץ נעליים וללכת על מצע פלסטיק שחור שנפרש על המים | צילום: הדס בכר
הפשיטה על ונציה
ובנימה אישית אומר שבביקורי בוונציה הרגשתי, רוב הזמן, שאני מצויה בעיצומה של פשיטה המונית על העיר, שהחריפה בסוף השבוע. תחושה זו העלתה בי מחשבה עגומה, שדומני שכבר הזהירו מפניה. נראה, שלא ירחק היום וההגירה השלילית המתגברת תותיר את ונציה כעיר רפאים ללא תושבים, על כל ההשלכות ההרסניות שמשתמעות מכך: עיר תיירותית נטולת נשמה. כאן עולה השאלה עד כמה אנו כתיירים נוכל לעכב ואפילו למנוע זאת. התחזית של המדענים משרטטת תמונת מצב פסימית ביותר, הצופה את היעלמותה של ונציה כתוצאה מתהליכי סחיפה שנגרמים משינויי האקלים.
כיכר סן מרקו המוצפת, נובמבר 2019. ההצפה הגדולה ביותר מזה חמישים שנה | צילום: Ihor Serdyukov / Shutterstock.com
כדי לסיים את הכתבה באקורד אופטימי אציע להתבונן ביצירתו המונומנטלית והמרשימה של לורנצו קווין, "Building Bridges", המתכתבת עם הפיסול הרומי הקולוסאלי ומציעה מסר שאפתני של אחדות. קווין הציב על אחת התעלות בנמל ליד הארסנלה גשר העשוי משלושה זוגות ידיים הלוחצות זו את זו. הידיים שייכות לאנשים בגילאים שונים ומקומות שונים ומייצגים את הרב-תרבותיות (גם בביאנלה הקודמת הציג זוג ידיים צומחות מהתעלה ותומכות במבנה). לדבריו, כל יד מייצגת ערך הומניסטי אחר: חוכמה, אהבה אמון, תקווה, חברות, עזרה. לתקוותו, שילוב ידיים יביא להתגברות על ההבדלים ועשוי להביא לכינון עולם טוב יותר. אולי הפסל נראה אילוסטרטיבי והמסר נשמע פשטני, אך יש בדימוי הידיים, במיוחד בבואם לגשר על מים – יסוד החיים – כדי להזכיר לנו ש"זה בנפשנו" והמלאכה רבה, וכשמשלבים כוחות (בין פרטים ובין מדינות) סיכויי ההצלחה גוברים.
בסיום כתיבת הכתבה נודע לי שוונציה הוצפה בגלים בגובה של כמעט שני מטרים. זוהי ההצפה הגדולה ביותר מזה חמישים שנה. לדברי ראש עיריית ונציה לואיג'י ברוניירו העיר מצויה במצב של הרס אפוקליפטי" כתוצאה שינוי האקלים.
___
ד"ר דליה בכר היא אמנית וחוקרת אמנות. הציגה בתערוכות וכתבה מאמרים, פרסמה את הספר לפרק את המיתוס בהוצאת רסלינג.