ספארי בלפלנד – יומן מסע

יש אנשים שבשבילם טיול במדינה צפונית, קפואה ומושלגת, הוא בגדר חלום מתוק. אני לא כזאת. כמי שסובלת מהקור של המזגן במשרד, אני מודה שקצת חששתי לקראת הטיול בלפלנד. אז איך קרה שדווקא אני הגעתי לכאן ועוד בעיצומו של החורף? החלטתי להעז, והאמת – לא רק שלא סבלתי, נהניתי מכל רגע.

החשש מהקור נעלם ברגע שראיתי את הנופים הקסומים של לפלנד בחורף

נחתנו ברובניימי, בירת חבל לפלנד בצפון פינלנד, אחרי טיסה ישירה של חמש וחצי שעות. כבר בשדה התעופה קיבלנו את הציוד תרמי: סרבל, חרמונית, גרביים עבות, כובע וכפפות. בקיצור, כל מה שצריך כדי לצאת החוצה אל הקור. והיה קר. מינוס מעלה, שבמשך הלילה צונחת לעבר מינוס 20 מעלות. את הביגוד המיוחד נצטרך בהמשך הטיול, בינתיים השארנו אותו במלון ויצאנו לבקר בכפר של סנטה קלאוס. הכפר, שנמצא בקו רוחב 66 מעלות צפון, הוא המקום שממנו, על פי הסיפורים, סנטה קלאוס יוצא כדי לחלק מתנות לילדים בחג המולד. מקום מלא חן, שהקסים את כולנו, לא רק את הילדים שבחבורה.

הכפר של סנטה קלאוס ברובניימי, בירת חבל לפלנד

למחרת הציוד התרמי יצא מהארון: התלבשנו בכמה שכבות ויצאנו לטיול רגלי ביער ארקטי. קשה לתאר במילים את היופי שהקיף אותנו: האדמה, העצים – הכל מסביבנו היה מכוסה בשמיכת שלג לבנה. הרגשתי שאני הולכת בתוך סיפור אגדה. על רקע כל הלבן שמסביב, המדריך סיפר לנו על החיים בצפון הרחוק, איך זה לגור במקום שבו החורף מושלג וקר, באביב היערות מלבלבים והכל ירוק ומלא מים ובקיץ השמש כמעט שאינה שוקעת. האוויר היה צלול ונקי, נשמתי עמוק והבנתי איזה מרחק עשיתי מהמזגן במשרד…

קשה לתאר  את יופיו של היער הארקטי כשהכל מסביב מכוסה בשמיכת שלג לבנה

מכאן המשכנו למוזיאון ארקטיקום, שבו למדנו על חייהם של הסאמים, התושבים המקוריים של לפלנד, ועל התרבות המיוחדת שלהם. במוזיאון יש חדר המדמה את הזוהר הצפוני, אחת מתופעות הטבע המדהימות. החלטנו שבערב, אם מזג האוויר יאפשר, נצא החוצה בתקווה לראות את הזוהר הצפוני במו עינינו.

הזוהר הצפוני, תופעת טבע מדהימה בחורף הצפוני

הטבע המושלג בלפלנד מאפשר אינספור חוויות נוספות. למשל, מי היה מאמין שאפשר לעשות מדורה ולצלות מרשמלו בטמפרטורות שיורדות מתחת לאפס? תאמינו לי שאת הטעם של המרשמלו הזה לא אשכח במהרה. אחרי זה נסענו לשמורת טבע מדהימה, שמורת קורומה, המכונה שמורת המפלים הקפואים. כשתגיעו לכאן תבינו את השם: בחורף המפלים שבשמורה קופאים וזרמי המים הופכים לקרח. טיפסנו מעל המפלים וראינו המקור של נביעת המים.

עוד מקום מרתק שביקרנו בו היה גן החיות הארקטי, שם ראינו דובי קוטב, שועלי שלג ואיילי צפון (האיילים של סנטה!). בכניסה קיבלנו מפה וכל אחד טייל לבד ובקצב שלו. הפתעה משמחת היתה חנות השוקולדים המיוחדת שבמקום.

דובה וגור בגן החיות הארקטי

היום השלישי של הטיול היה עמוס חוויות לא פחות. יצאנו לשייט של ארבע שעות על שוברת קרח, אשר מפלסת את הדרך בים הקפוא כדי שספינות אחרות יוכלו לעבור. על הספינה אכלנו את ארוחת הצהריים וירדנו כדי "ללכת על הים", הליכה על שכבת קרח בעובי של מטר. אבל השיא היה כשקיבלנו חליפות מיוחדות, שפותחו על ידי נאס"א, המאפשרות לצוף בתוך מי הקרח מבלי להרגיש קור בכלל. מי היה מאמין שדווקא אני אמצא את עצמי צפה על הגב במים הקפואים, כשגושי קרח צפים מסביבי? אז כן, זה קרה, והיה מדהים!

מי היה מאמין שאמצא את עצמי צפה בכיף בין גושי הקרח?

חוויות הקרח עוד לא הסתיימו: אחרי השייט בשוברת הקרח נסענו לבקר בארמון הקרח. זהו בית מלון שמוקם מחדש בכל חורף וכולו עשוי מקרח – הלובי, המסעדה, החדרים, אפילו המיטות, הכל חצוב מקרח. כדי ללון כאן צריך להזמין מקום כמה חודשים מראש, אנחנו הסתפקנו בסיור בארמון הקפוא והתרשמנו מהעיצוב המיוחד שכלל פסלונים מקרח.

מסעדת קרח. בכל חורף ארמון הקרח נבנה מחדש, אחרי שנמס באביב הקודם

אחרי כל הקרח, הגיע הזמן לנסוע בשלג, אבל לא ברכב אלא באמצעי תחבורה צפוניים. למשל, באופנועי שלג. המדריך הסביר לנו איך מפעילים את האופנוע, איך עוצרים, מתי לפנות וכדומה ואז הגיע הזמן לדבר האמיתי – לעלות על אופנוע השלג. הנסיעה מדהימה: השלג עף לצדדים ומסביב הנוף לבן ומושלם. באמצע הנסיעה עצרנו כדי להתנסות בדיג בקרח, זו גם ההזדמנות למי שלא נהג עד כה להתחלף עם מי שכן. אמנם המדריך לימד אותנו איך דגים דרך חור החצוב בקרח, אבל אני חייבת להודות שלא ממש הצלחתי לעלות דג בחכתי.

אין כמו נסיעה באופנוע שלג, כשהשלג עף לצדדים והכל מסביב מושלג ולבן

ביום הבא התנסינו בנסיעה מסוג אחר. הגענו לחווה בה גדלים איילים וכלבי האסקי. המדריכה המקומית סיפרה לנו שבחווה יש 120 כלבים משני סוגים, האסקי סיבירי והאסקי אלסקי. אחרי שלמדנו על הכלבים, מה הם אוכלים ומה סדר היום שלהם יצאנו לגלישה במזחלת רתומה לכלבים. גולש אחד יושב על המזחלת והשני עומד. זה שעומד הוא ששולט על ששת הכלבים הרתומים למזחלת – הכלבים הקדמיים הם החזקים ביותר. במזחלת ישנו מעין ברקס, המסמן לכלבים מתי לעצור או להאט, כשעוזבים את הברקס הם פותחים בריצה אדירה – חוויה מרגשת במיוחד. כשמסמנים לכלבים לעצור, הם עוצרים ומסתכלים אחורנית אל הנהג, כאילו הם מסמנים לו שהם רוצים לרוץ כבר.

מזחלת כלבים. כשהכלבים דוהרים בשלג במהירות אדירה, החוויה מרגשת במיוחד

אחרי הסיבוב במזחלת, הלכנו לראות היכן הכלבים גדלים, פגשנו את הגורים המתוקים והצטלמנו איתם למזכרת. אחרי הפסקה של שתייה חמה, עוברים לחוויה הבאה – נסיעה במזחלות רתומות לאיילים. אמנם זהו כלי התחבורה החביב על סנטה, אבל אחרי גלישה עם הכלבים המהירים, האיילים נראים לי איטיים במיוחד. אחרי שהאכלנו את האיילים ואכלנו בעצמנו ארוחת צהריים, המבוגרים נחו והילדים המשיכו ליהנות מגלישה בקרח.

איילי צפון, אמצעי התחבורה החביב על סנטה

היום האחרון בטיול הוקדש לקניות, כי איך אפשר בלי קצת שופינג? נהנינו מסיילים נהדרים על בגדי חורף בחנויות המקומיות ולא ויתרנו על ביקור בסופרמרקט כדי להצטייד במזכרות ובדברי מאכל מיוחדים. בערב סיכמנו שלפלנד היא נרניה האמיתית מ"סיפורי נרניה", עולם קסום ואגדי שכל מה שצריך כדי להתנסות במה שקורה בו זה להעז להגיע.

לקריאה נוספת:

לפלנד – היכרות ראשונה

צילומים בכתבה: שאטרסטוק, Visit Finland