סיינה – כמו מניפה

ברבות מערי איטליה דוברת ההיסטוריה מקירות הבתים, מהחומות, מחזיתות הארמונות והכנסיות, ומיצירות האמנות המעטרות אותם. בסיינה (Siena), ההיסטוריה דוברת אפילו מהרצפה: לבה וסמלה של סיינה היא הכיכר המרכזית דמוית המניפה, הקאמפו (Piazza del Campo), שתשע הגזרות המרכיבות אותה מייצגות את מועצת התשעה, אשר ניהלה את העיר בתור הזהב שלה במאות 14-12. הכיכר, המרוצפת בלבנים אדומות, נוטה במתינות לעבר ארמון העיר החינני ומגדל השעון המתנשא מעליו.

בימי שמש חורפיים, הכיכר (הסגורה לתנועת מכוניות) מלאה בצעירים ומבוגרים המתחרדנים בשמש, נהנים מן החום והשלווה. באביב ובסתיו הומים בתי הקפה והמסעדות שסביב הקאמפו תיירים המתפעלים מיופיה. אבל בשיא הקיץ משנה הכיכר את פניה והופכת לזירה בה נערך מירוץ הסוסים המסורתי (Corsa del Palio), שהוא גם חגיגה דתית ותחרות סוערת בין שכונות העיר.

חוץ מימי הפאליו, סיינה הקטנה יחסית (כ-55 אלף תושבים) מציעה שילוב נעים של אתרים מעניינים, יצירות אמנות מן המעלה הראשונה, תפאורה ימי-ביניימית מרהיבה, ובסיס נוח לביקורים באתרים שבסביבה. לכל אלה ראוי להקדיש יומיים-שלושה.

בשיא הקיץ הכיכר המרכזית של סיינה הופכת לזירת מרוצי סוסים – תחרות סוערת בין שכונות העיר | צילומים: שאטרסטוק

אמנות שמחה לעם שמח
בדומה לרומא, המיתוס מספר כי גם סיינה נוסדה בידי רמוס, אחד מצמד התינוקות שגודלו על ידי זאבה. למעשה, ראשיתה של סיינה בכפר אטרוסקי (האטרוסקים נחשבים לאבות המייסדים של איטליה, ושיא תרבותם בסביבות המאה השישית לפני הספירה), שהפך לעיר הרומית סנה ג'וליה (Saena Julia) בימי הקיסר אוגוסטוס (המאה הראשונה לפני הספירה). במאה ה-12 היתה העיר לרפובליקה עצמאית, שהיתה לאחת מיריבותיה העיקריות של פירנצה.

מועצה של תשעה מראשי הסוחרים וחברי הגילדות הנהיגה את העיר להישגים כלכליים ותרבותיים, שהם מקור עושרה וייחודה עד היום. בתנופת בנייה חסרת תקדים נבנו בתקופה זו מבני ציבור מרשימים ביותר, המתאפיינים בשילוב ייחודי של יסודות איטלקיים-רומנסקיים וסגנון גותי.

אסכולת הציור של סיינה, שגישתה היתה "אמנות שמחה לעם שמח", העמידה ציירים חשובים, שאת יצירות המופת שלהם ניתן לראות בעיר. אבי האסכולה היה דוצ'ו די בואונינסניה, שהשפיע מאוד על אמני הרנסנס המוקדם. בין ממשיכיו בולטים סימונה מרטיני, ליפו מֶמי והאחים פייטרו ואמברוג'ו לורנצטי.

"המגיפה השחורה" (מגיפת הדבר) שפשטה בסיינה באמצע המאה ה-14 הביאה לצמצום ניכר באוכלוסיית העיר, ושמה קץ לתור הזהב שלה. ערים אחרות וצבאות זרים שלטו בה בזה אחר זה במשך כמאתיים שנה. באמצע המאה ה-16 הפכה סיינה לחלק מדוכסות טוסקנה, שבראשה עמדה משפחת מדיצ'י המהוללת מפירנצה. ב-1860 הצטרפה טוסקנה, וסיינה בתוכה, לממלכת איטליה – הורתה של איטליה המודרנית. עד היום מתנהלים ענייני העיר בהתאם לחלוקה המסורתית לשכונות ("קונטראדות", contrade), שלכל אחת מהן מועצה, מוזיאון קטן, אתרי תפילה וטבילה מרכזיים ומערכת משותפת של הכנות לפאליו ולחגיגות הבאות בעקבותיו. כיום יש בסיינה 17 קונטראדות, לעומת 42 במאה ה-14.

המזרקה העליזה ובית הכנסת העתיק
סיינה היא עיר גבעות, הבנויה על שלוש שלוחות (בדומה לאות Y). אף שהמרכז ההיסטורי של העיר אינו גדול וניתן לסייר בו ברגל, כדאי לרכז את הביקורים בחלקי העיר השונים באופן שיחסוך עליות וירידות מיותרות. הכיכר המרכזית של סיינה, הקאמפו, נמצאת סמוך לנקודת המפגש בין שלוש הגבעות, מעט נמוך ממנה. צורת הכיכר דמוית המניפה הותוותה במאה ה-12, והמבנים המקיפים אותה נבנו מהמאה ה-14 ואילך. במרכז שוליה הגבוהים של ה"מניפה" נמצא העתק של "המזרקה העליזה" (Fonte Gaia), שבנה במאה ה-15 ג'אקופו דלה קרצ'ה, אחד הפסלים הבולטים בתולדות העיר.

בבסיס הכיכר ניצב ארמון העיר (Palazzo Pubblico), ומעליו מתנשא מגדל השעון – טורה דל מנג'ה (Torre del Mangia). בקומת הקרקע של הארמון נמצא בית העירייה, ואילו הקומה מעליה משמשת מוזיאון עירוני (Museo Civico). בבסיס המגדל קאפלה, שנבנתה כמרפסת פתוחה אל הכיכר, לציון סיומה של המגיפה השחורה. הדלת שלצד הקאפלה מובילה לחצר קטנה, שממנה ניתן להיכנס למוזיאון, ובנפרד למגדל.

ארמון העיר ומעליו מתנוסס מגדל השעון, טורה דל מנג'ה

ארבעת החדרים הראשונים במוזיאון משמשים גלריית ציורים, בעיקר מהמאות 18-16. בהמשך כמה אולמות שקירותיהם ותקרותיהם מכוסים פרסקאות בנושאים היסטוריים-פוליטיים. בין האולמות החשובים והמעניינים: אולם התחייה (Sala del Risorgimento), שנושאיו עצמאות איטליה, אזוריה השונים ומלכה הראשון (ויטוריו עמנואל השני); אולם בליה (Balia), העוסק בחיי האפיפיור בן העיר אלכסנדר השלישי, שבמאבקו לשחרור הכנסייה מעולו של פרידריך ברברוסה, קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", השתתפו מנהיגי אירופה כולה; אולם "מפת העולם" (Mappamondo), שהוקדש במקור לנחלות סיינה, עם ציוריו של סימונה מרטיני; ואולם השלום (Sala della Pace), בו מוצגים ציוריו המעולים של אמברוג'ו לורנצטי, המהווים משל לשלטון טוב ולשלטון רע והם מיצירות האמנות הלא-דתיות החשובות ביותר ששרדו מימי הביניים באירופה.

סמוך למוזיאון נמצאת הכניסה למגדל, שגובהו 102 מטר. כשעולים במדרגות ניתן לראות את מנגנון השעון ואת הפעמונים, ומראשו נשקף מראה מרהיב של סיינה, הכנסיות ומגדליהן, מצודת מדיצ'י שבצפון-מערב והגבעות מסביב.

מעל "המזרקה העליזה", מעבר לבתי המידות המקיפים את הקאמפו, נמצא בית הדין לענייני מסחר (Loggia della Mercanzia), שנבנה במאה ה-15 (עם תוספות מהמאה ה-18). הוא היה ידוע במיוחד בהגינותו, וגם ערים אחרות באזור קיבלו את מרותו. מהצומת הסמוך לבית הדין יוצאים שלושת הרחובות הראשיים בעיר לכיוונים שונים. רחוב די צ'יטה (Via di Citta) נמשך לדרום-מערב בין ארמונותיהם של שועי העיר לשעבר. במספר 89 ניצב ארמון קיג'י סרצ'יני (Chigi Saracini) מהמאה ה-14, ובהמשך הרחוב כמה ארמונות מהודרים מתקופת הרנסנס, שסמטה צרה ביניהם מובילה לעבר הקתדרלה. רחוב באנקי די סוטו (Via Banchi di Sotto) מוביל מהצומת האמור לדרום-מזרח, ובצד ימין שלו מתנשא הארמון הרנסנסי פאלאצו פיקולומיני (Palazzo Piccolomini). בארכיון שבארמון ניתן לראות, בין היתר, כריכות ספרים יפהפיות מהמאות 17-13. כתובת: Via Banchi di Sotto 52

מעבר לארמון נמצא מבנה קטן ויפה – לוג'ה דל פפה (Logge del Papa), ולצדו כנסיית סן מרטינו (San Martino). ימינה מחזית הכנסייה מוליכה סמטת דלה סקוטה (Vicolo delle Scotte) לאזור שהיה גטו יהודי במאות 18-16, ובו בית כנסת מ-1756, הפעיל עד היום. למטה משם, מאחורי הארמון העירוני, נמצאת כיכר השוק.

שלוש הגרציות וכלתו של ישו
הקתדרלה ("דואומו", Duomo) של סיינה היא דוגמה מצוינת לסגנון הגותי של טוסקנה. החזית, שתוכננה ובוצעה בחלקה על ידי ג'ובאני פיזאנו, מעוטרת בשיש צבעוני, בפסלי נביאים ופילוסופים (מדובר בהעתקים; את הפסלים המקוריים ניתן לראות במוזיאון הסמוך) ובפסיפס שנוסף במאה ה-19. רצפת הקתדרלה מכוסה כולה פסיפסים המתארים את מורשת העיר לצד אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה. בקדמת הכנסייה חלונות מצוירים מ-1288, מהעתיקים ביותר באיטליה, ומשמאל – דוכן דרשה מאבן, שפיסל ניקולה פיזאנו. מהשדרה השמאלית של הכנסייה נכנסים (בתשלום) לספריית פיקולומיני, המעוטרת בפרסקאות של פינטוריקיו המתארים את חיי פיוס השני ופיוס השלישי. במרכז הספרייה העתק רומי של הפסל היווני "שלוש הגרציות", שנוצר במקור במאה הרביעית לפני הספירה.

במאה ה-14 החלו אנשי סיינה בבניית "הקתדרלה החדשה" – כנסייה ענקית, שהקתדרלה הקיימת תוכננה להפוך לאגפה הרוחבי. המגיפה השחורה וההידרדרות שבעקבותיה הפסיקו את הבנייה באִבּה, אולם השטח שיועד לה, מימין לקתדרלה הממשית, נותר פנוי והפך לכיכר, אשר גודלה מעיד על ממדי הפרויקט השאפתני.

הקתדרלה של סיינה, דוגמה מצוינת לסגנון הגותי של טוסקנה

החלק שהספיק להיבנות משמש היום מוזיאון (Museo dell'Opera Metropolitana), ובו ניתן לראות אוצרות, פסלים, תבליטים וציורים של אמנים ידועים, ובראשם דוצ'ו די בואונינסניה. אולם מיוחד במוזיאון מוקדש לציוריו "מריה בהדרה" ו"ייסורי ישו", שצוירו משני צדדיו של לוח אחד (והופרדו מאז). בקצה המוזיאון מוליכות מדרגות לקטע מגג "הקתדרלה החדשה", המאפשר תצפית מעניינת, מזווית שונה, על העיר.

בין המוזיאון לקתדרלה מוליכות מדרגות אל בית הטבילה (Battistero), המוקדש כמובן ליוחנן המטביל, ובו אגן טבילה מרשים, פסלים ופרסקאות. משמאל לקתדרלה ארמון הארכיבישוף, ומולו ניצב בית חולים (Ospedale di Santa Maria della Scala) שנבנה החל מהמאה התשיעית, ובו פרסקאות מהמאה ה-15 המתארים את בנייתו ואת החיים בו. בבניין גם מוזיאון ארכיאולוגי.

חובבי אמנות ייהנו במיוחד מגלריית הציורים של מיטב אמני סיינה, פינקוטקה נציונלה (Pinacoteca Nazionale), הנמצאת מדרום לאזור הקאמפו והקתדרלה (כתובת: Via San Pietro 29). יצירות אמנות נוספות תוכלו לראות בכנסיות סן אגוסטינו (San Agostino), סן פרנצ'סקו (San Francesco), סן דומניקו (San Domenico) ואורטוריו די סן ברנרדינו (Oratorio di San Bernardino).

אתר חשוב של עלייה לרגל הוא ביתה של סנטה קטרינה (Casa di Santa Caterina), אשה אשר בזכות אמונתה הדתית העמוקה מילדות זכתה בחותם פצעי ישו (סטיגמטה) ובנישואים סמליים עימו. קטרינה הקדושה השפיעה במכתביה המסוגננים על חזרת האפיפיור מאביניון לרומא ב-1378, לאחר כשבעים שנות גלות, והוכרה כקדושה מגינה של איטליה. אל ביתה ניתן להגיע בירידה קצרה מכיכר סן דומניקו (Piazza San Domenico) לכיוון מרכז העיר. מן הכיכר, השוכנת בראש מצוק בצפון-מערב העיר, ישנה תצפית טובה נוספת על סיינה.

מחוץ לעיר: החומות של דנטה
אפשר לצאת מסיינה לכמה גיחות מעניינות, אחת מהן למנזר סן גלגאנו (San Galgano), המוכר כאחד המקומות הרומנטיים ביותר בטוסקנה. סן גלגאנו הוקם במאה ה-12 כמנזר של המסדר הסיסטריאני, ושימש את "הנזירים הלבנים", שהיו ידועים בצניעותם ובצייתנותם. הידרדרות מצבו הכלכלי של המנזר עקב שחיתות מבפנים ולחצים מבחוץ גרמה במאה ה-16 לאב המנזר למכור את לוחות העופרת שכיסו את הגגות. אלו התמוטטו במאה ה-18, והמנזר ננטש. כיום, קירות הכנסייה, שדשא ירוק החליף את רצפתה, העמודים והחלונות הפעורים, ובעיקר השמים הממלאים את מקום הגג הנעדר, מרשימים בשילוב המוצלח, הטוסקני כל כך, של יפי הטבע ומעשה האדם.

מנזר סן גלגאנו, אחד המקומות הרומנטיים בטוסקנה

בקאפלת הקבורה של סן גלגאנו, בראש הגבעה הסמוכה, נעוצה חרבו של האביר לשעבר גלגאנו, אשר פרש לחיי נזירות והתבודדות. בסמוך ניתן לראות פרסקו של "הבשורה" מבית מדרשו של אמברוג'ו לורנצטי, שלידו מוצגת הסינופיה (טיוטה) שנחשפה מתחת לציור. נראה שהצייר התכוון לצייר את הבתולה כנרתעת מהודעתו של המלאך על הצפוי לה ולבנה, אולם בסופו של דבר (בהוראת אב המנזר?) היא צוירה כפונה אל המלאך באמונה ובהשלמה. בסן גלגאנו מתקיימים בקיץ קונצרטים שמארגנת האקדמיה למוזיקה בסיינה.

גיחה נוספת היא לעיירה מונטריג'וני (Monteriggioni), הנמצאת לצד כביש מספר 2 מסיינה לסן ג'ימיניאנו (San Gimignano), מדרום למחלף מונטריג'וני שעל הכביש המהיר מסיינה לפירנצה. זוהי עיירה זעירה ויפה, שחומותיה, אשר דנטה הזכיר ב"קומדיה האלוהית", נשמרו בשלמותן – באופן נדיר באיטליה – מאז המאה ה-13. כדאי לשוטט בעיירה הנעימה, להשקיף אל ומן החומות, המגדלים והשערים, ולקנח בארוחה באחת המסעדות.

מדריך מהיר למבקרים בסיינה

לא להחמיץ בסיינה
הקאמפו ומגדל השעון, הדואומו ו"הקתדרלה החדשה", ציורי דוצ'ו, סיור בסמטאות סיינה.

עונה
עונת התיירות הרשמית נמשכת מאמצע מרץ עד סוף אוקטובר.

אירועים
קונצרטים ופסטיבל ג'אז מתקיימים בקיץ בעיר ובסביבתה. פרטים בלשכת המידע לתיירים.

חניה
אין חניה בתחומי העיר העתיקה. חניונים ישנם באזור מצודת מדיצ'י והאצטדיון העירוני.

לשכת מידע לתיירים
מיקום: Piazza del Campo 56.

יהדות
בית הכנסת
הכניסה בתשלום.
מיקום: Via delle Scotte 14.
טלפון: 39-0577-271345

בתמונה הפותחת: כיכר הקאמפו, לבה וסמלה של סיינה, בצורת מניפה בעלת תשע גזרות

עוד על טיול בטוסקנה