כבר בירידה מהאוטובוס כולנו מכסים את פנינו ומנסים להגן על העיניים והפה מכמויות האבק שנישאות באוויר. אנחנו במפעל לבנים שאינו דומה לאף מפעל שראיתי בחיי. בשדה פתוח, ניצבות ערימות ערימות של לבנים אדומות. הן יוצרות הפרדה בין השטחים השונים, מחלקות את השטח רחב הידיים לחללים קטנים יותר. במרכז המפעל מתנשאת אל השמיים ארובה גבוהה שפולטת עשן שחור וסמיך, שמתפזר ברוח ובזיהום האוויר שעוטף את עמק קטמנדו. תחת הארובה הגדולה נראות הדמויות קטנות וכפופות- נשים, גברים וילדים נושאים לבנים ומתרוצצים ממקום למקום.
רצועת בד סביב המצח מחוברת אל סל קש עמוס בלבנים והגב כורע תחת המשקל. רגליים קטנות מבצבצות מתחת לסל ענק, שגודלו פי שניים מהילד שנושא אותו. 60 אלף ילדים עובדים במפעלי לבנים בכל רחבי נפאל. ילדים בכל הגילאים מתרוצצים הלון ושוב, מעמיסים אבנים מן הערימות המסודרות ומעלים אותן אל המשאית. בצד עומד אדם עם סמרטוט מאובק קשור לראשו. ידיו שלובות והוא עומד יציב מבלי לנוע. רק עיניו עוקבות אחרי הילדים עליהם הוא מפקח. על כל ערימה של עשר לבנים שהעמיסו הם מקבלים פיסת נייר ובסופו של יום העבודה יקבלו את סכום הכסף על פי החישוב. על כל אלף לבנים שיסחבו ישתכרו 140 רופי, סכום השווה לפחות משבעה שקלים.
בחלק אחר של המפעל, מכינים את הלבנים בקבוצות של 4-5 אנשים, לרוב משפחות. חוצבים את הבוץ ודורכים עליו ברגליים בטרם מתחילים לייצר את צורת הלבנים. בחור בן 19 שחוצב באדמה הקשה אינו מפסיק מעבודתו כשהוא מספר לנו שהוא עובד כ- 14 שעות ביום. על עבודה מאומצת מארבע בבוקר עד תשע בערב הוא ישתכר פחות מעשרה שקלים.
כחמישים משפחות חיות ועובדות כאן. הן מתגוררות בשטח המפעל וערימות הלבנים הן מחיצות לא מחיצות, שישמשו להם כבית לא בית. הם מגיעים מהכפרים בסביבה לתקופה שבין נובמבר למאי, למשך חמישה חודשים יעבדו בפרך ואז ישובו אל הכפר. עונת המונוסונים תחל ומכל המפעל הענק והעמוס בפרטים תיוותר רק הארובה. על האדמה יגדלו בינתיים יבול ויכשירו אותה לעונה הבאה, אז ישובו אליה המשפחות, לעבוד אותה שוב תמורת סכום זעום וכה משמעותי עבורן. בינתיים המשפחות מנסות להרגיש בבית בין לבנה ללבנה, תחת כיפת השמיים או עלים וענפים שמשמשים להם כקורת גג. הקירות העשויים מלבנים אדומות ומכוסים לגמרי בניירות עיתון, כאילו למנוע מהאנשים לראות את הלבנים שמכבידות עליהם בכל שעות היממה. בקיר טבועה מראה קטנה והילדים שעוברים לידה מתרוממים על קצה האצבעות כדי להביט בדמותם.
באיזור המגורים התקבצו כמה ילדים יחדיו. הם חולים ואינם יכולים לעבוד. כל העובדים במפעל סובלים משיעולים כתוצאה מהעשן שפולטת הארובה והאבק שנישא באוויר. בנוסף סובלים גם מכאבי גב ושרירים, חום ופציעות. רבים מהם נפצעים בתאונות העבודה הרבות: נכווים, מתעלפים – לרוב כתוצאה ממחסור במים. על הילדים העובדים במפעל נגזר לא ללכת לבית הספר. הוריהם רוצים שיעבדו עם המשפחה במפעל, ולכן אינם יכולים להתמיד בלימודים בכפר, מאחר וממילא הם נעדרים חמישה חודשים בשנה. זה מתסכל לראות את העבודה הקשה הזו ולהבין שהיא לא מאמץ חד פעמי שיהיה עליהם להשקיע כדי לצאת מהמצב שנקלעו אליו. העבודה הסיזיפית היא מה שמאפשר להם לאכול באותו יום אם בכלל. לפני שהמונסונים מתחילים ושוטפים את המשפחות חזרה אל הכפרים, כדאי לבקר במפעל כזה ולראות מראות שאין סיכוי לראות בשום מקום אחר. |
ברחבי נפאל יש כ-900 מפעלי לבנים בהם עובדים למעלה מ-170,000 נפאלים, מתוכם 60,000 ילדים. העבודה מפרכת, המחלות והפציעות כתוצאה מן העבודה רבות והשכר זעום. רוני מרגלית ומיקי אלון מספקים הצצה לחייהם של העובדים במפעל לבנים בנפאל פורסם 22.8.11 |
נפאל: סודות ההימלאיה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3476
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 430
[name] => נפאל
[slug] => nepal
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 430
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 79
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )