נחל פרת: טיול צונן לעין פרת

• התאמת המסלול: לכל המשפחה

• קושי המסלול: קל

• אורך המסלול: כקילומטר עם אפשרות הארכה

• משך המסלול: מסלול הטיול – כחצי שעה, הסיור והשכשוך במי המעיין – כראות עיניכם.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 8 "צפון מדבר יהודה וים המלח"

• הגעה מירושלים: נוסעים אל צומת הגבעה הצרפתית וממשיכים ממנה לכיוון פסגת זאב. בפסגת זאב נוסעים לכיוון פסגת זאב מרכז, בה פונים ימינה אל כביש מס' 437. חולפים על פני מחסום וממשיכים לעבר ענתות (נופי פרת/עלמון). כעבור כשני קילומטרים וחצי פונים שמאלה לעבר ענתות ועלמון. עוברים דרך שער הכניסה לישוב וממשיכים ישר בעקבות השילוט, עד הפנייה ימינה לעבר הפארק הלאומי.

• הכניסה לפארק הלאומי כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה ולתקנות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, כובע, מים, בגדי ים.

לאורך השביל המוביל למעיין נשקף נוף צחיח ומרשים

ימי הקיץ הם ימים טובים לטיול בחלקו העליון של נחל פרת (או בשמו האחר ואדי קלט), אחד הנחלים הגדולים ביותר בצפון מדבר יהודה. בקטעו המערבי של הערוץ, סמוך לראשיתו של הנחל, הוא נקרא ואדי פארה, על שמו של המעיין. השם פארה, או בעברית פרת, בא מהשורש פ.ר.ה. המעיד על פוריותו של המקום בשל המעיין הגדול הנובע כאן. על גדתו הצפונית של הנחל, מצפון למעיין, נמצאת חורבת עין פארה המזוהה עם פרה, עיר בנחלת בנימין המוזכרת ביהושע י"ח, 23. במוצא הנחל, כמה קילומטרים מערבית לעין פארה (ומצפון לכפר חיזמא), נמצא האתר הקרוי בפי ערביי המקום "קובור בני איסראיל" – קבר בני ישראל. יש המזהים אתר זה עם קבר רחל, שנקברה בסמוך לאפרתה בדרכה לחברון (בראשית ל"ה, 18). העושים זיהוי זה טוענים כי אפרת היא לא אחרת מהעיר פרה וכי הכינוי בית לחם אינו ציון העיר המוכרת כיום, אלא הדגשה של פוריות המקום.

בסמוך לשער הכניסה לפארק הלאומי יוצא שביל רגלי, מסומן כחול במורד השלוחה לעבר המעיין. ההליכה בו נמשכת כחצי שעה. כדאי להקפיץ רכב אל תחתית הדרך, בסמוך לערוץ, כדי שלא יהיה צורך לעלות חזרה ברגל. הנופים הנשקפים, הן להולכים ברגל והן לנוסעים ברכב, מרשימים – הנוף צחיח יחסית ובולטים בו מתאר שכבות הסלע הנטויות, המצוקים והמערות.

עם ההגעה לערוץ הנחל נפרסות בפני המבקר שפע אפשרויות. בסמוך לחניה נמצא מבנה אבן ישן המשמש כיום כמרכז מבקרים. בעבר שימש המבנה כבית משאבות מנדטורי. בין השנים 1927 ועד 1935 נשאבו מי המעיין והוזרמו לירושלים. השאיבה הופסקה עם הקמתו של צינור המים מראש העין לירושלים. במקום יש גם שרידים למפעלי מים קדומים מימי בית שני – לאורך גדות הנחל אפשר למצוא לא מעט שרידים של אמות, שהוליכו את מי המעיין אל בקעת יריחו. בית המשאבות נמצא בדיוק על תפר גיאולוגי. ממערב לבית המשאבות, במעלה הנחל, הוא מתחתר דרך סלעי גיר קשה. בשל אופי הסלע, זורם הנחל בערוץ צר ביינות למצוקים תלולים שבחלקם מותר הטיפוס.

ממזרח לבית המשאבות, במורד הנחל, עושה הנחל כברת דרך קצרה דרך שכבות סלע קירטון רך. בקטע זה הערוץ רחב יותר וגדותיו רכות ומתונות יותר. כיום, מי המעיין אינם נשאבים עוד, אלא זורמים במורד הערוץ שבו כמה בריכות צלולות המתאימות לשכשוך.

שביל קצר מוליך אל שערו של מנזר חריטון (שעם מעט מזל גם יהיה פתוח). מנזר זה נוסד במאה הרביעית לספירה על ידי הנזיר חריטון ממצרים. חריטון ידוע בעולם כמייסד צורת המנזר הקרויה לאורה (ביוונית – מסדרון או שביל צר). הלאורה היא מעין שילוב בין נזירות סגפנית מתבודדת למנזר בו חיים נזירים על פי חוקים ותקנות מחייבים. נזירי הלאורה נהגו להתבודד משך השבוע כולו ולהיפגש למיסה ולארוחה מדי יום ראשון. המנזר, המצוי בתחתית שקע במצוק, טובל בירק ומוקף חומה גבוהה. ניתן לבקר במערה שבתוכו, שבה חי חריטון.