סתיו 2024, המלחמה בדרום לא נגמרת ובצפון היא העלתה הילוך. אני ממשיך ללכת בדרך הים. אולי זו הסחת דעת מהמציאות הכואבת, אבל המסע הזה שולף אותי מן הייאוש ומעורר אותי לחיים.
נסיעה יפה בין שדות חקלאיים ובריכות דגים מובילה מכביש 4 מול זיכרון יעקב אל חוף מעיין צבי. הגענו אל חוף ים מישורי רחב ידיים, ים שקט וצלול לפרקים, ואל הזולה של חבורת 'להיפגש באמת'. זוהי קבוצה של אנשים שהתיישבה למשך הקיץ והסתיו בחוף הים. כולם מוזמנים ויתקבלו בזרועות פתוחות, אבל צריך לשמור על כמה עקרונות. הכל נעשה בהתנדבות והס מלדבר על כסף, למשל הקמת ופינוי המאהל, הבאת מצרכי מזון, מים, עצים למדורה, בישול ארוחות ביחד, ורק אוכל צמחוני, ללא כלים חד פעמיים. אם הסכמת עם דרישות הסף אפשר להגיע, לשבת על מחצלת סביב מדורה ביחד, לנגן, לרקוד, לשוחח וגם לישון על החוף מול הים. הקבוצה הולכת וגדלה והשנה הוקמו זולות נוספות בבית אריזה עזוב בשדות כרכור, במבצר עתיק בלטרון, ובקרוואן ישן בנס ציונה.
מעיין צבי – חוף דור – נחשולים
לאחר שנת לילה בזולה יצאנו מריאנה ואני בהליכה צפונה על החוף. במזרח החוף עטור בדיונות חול ועצי אשל. מעבר להן נמצאת שמורת הדיפלה – ביצות שפך נחל דליה, שריד אחרון לביצות מישור החוף שהיו כלואות אלפי שנים בין רכסי הכורכר. הביצות יובשו מזמן והשמורה הקטנה אוספת אליה גם מי בריכות דגים שאינם מזמינים לרחצה. שעה ארוכה צעדנו בין בריכות השמורה וחוף הים עד טנטורה.
פעם היה פה כפר דייגים גדול ויפה עם בתי מידות. במלחמת העצמאות ולאחריה הכפר נהרס ומרבית התושבים ברחו. אלו שנותרו לא הורשו להישאר בכפר והועברו לפורידיס. בני הדייגים ממשיכים במסורת המשפחתית, מגיעים לחוף ויוצאים בסירות לדוג בים. בית אבן גדול יחיד נותר על החוף. כתובת מהוהה המוקדשת לבעלי הבית ולבנאים עדיין מתנוססת על הקיר. המבנה נמסר לדייגים שמאכסנים בו ציוד ורשתות דייג, וגם מיטה להניח בה את הראש העייף מידי פעם.
במזרח החוף עטור בדיונות חול ועצי אשל
מעבר לדיונות נמצאת שמורת הדיפלה – ביצות שפך נחל דליה, שריד אחרון לביצות מישור החוף שהיו כלואות אלפי שנים בין רכסי הכורכר
הביצות יובשו מזמן והשמורה הקטנה אוספת אליה גם מי בריכות דגים שאינם מזמינים לרחצה
שעה ארוכה צעדנו בין בריכות השמורה וחוף הים עד טנטורה
בני הדייגים ממשיכים במסורת המשפחתית, מגיעים לחוף ויוצאים בסירות לדוג בים.
כתובת מהוהה המוקדשת לבעלי הבית ולבנאים עדיין מתנוססת על הקיר
המבנה נמסר לדייגים שמאכסנים בו ציוד ורשתות דייג, וגם מיטה להניח בה את הראש העייף מידי פעם
שמורת דור הבונים
יצאנו להליכה בשמורת הטבע ביום של רוחות עזות. מחוף נחשולים עלינו בשביל מסומן על תל דור, עיר נמל עתיקה שקדמה לקיסריה. צעדנו בין עתיקות וים. חומה חסונה ניצבת מול גלים סוערים, מעגנות חצובות בסלעי הכורכר, בעבר עגנו בהן אניות מסחר, בתי מלאכה שהפיקו בהם את צבע הארגמן מקונכיות, בריכות ייבוש למלח ים, ומחסנים לסחורות שיצאו והגיעו מעבר לים.
הלכנו מן הנמל אל מפרצים קסומים ואל המערה הכחולה. בפעם אחרת באתי לכאן לשנרקל עם ענבל וצפינו ביחד בזהרונים היפים שפלשו מים סוף דרך תעלת סואץ אל הים התיכון, וכאן הם נחשבים למטרד. בפעם הראשונה בחיי ראיתי גם שפמית ארסית, דג משונה שחי בקבוצות ושוחה בדבוקה, וכולם ביחד נראים כמו שפם מקסיקני שקם לתחיה ונע בעצמו דרך החולות אל נקיקי הסלעים התת ימיים. הדייגים מכנים אותו דג נסראללה. איזה חגיגה מתחת למים, רק ימה היתה חסרה שם אבל יש סימנים שהיא בדרך.
המשכנו בהליכה דרך שמורת הטבע, בין גבעות ומפרצים קטנים וחבויים עד שהגענו אל המחסום הצפוני מול מושב הבונים. בחוף הים הזדקרו שרידי הברזל של ספינת דייג טבועה. צפינו בשקיעה וחזרנו בהליכה דרומה דרך השדות. אור אחרון ליווה אותנו במשך שעה ארוכה עד שהגענו אל הרכב בחניון חוף דור.
יצאנו להליכה בשמורת הטבע ביום של רוחות עזות. מחוף נחשולים עלינו בשביל מסומן על תל דור
צעדנו בין עתיקות וים
בתי מלאכה שהפיקו בהם את צבע הארגמן מקונכיות, בריכות ייבוש למלח ים, ומחסנים לסחורות שיצאו והגיעו מעבר לים
המפרצים ומתקני הנמל בתל דור
דור, עיר נמל עתיקה שקדמה לקיסריה
חומה חסונה ניצבת מול גלים סוערים, מעגנות חצובות בסלעי הכורכר, בעבר עגנו בהן אניות מסחר
מעגנות חצובות בסלעי הכורכר 
צילמה: ענבל רז. איזה חגיגה מתחת למים, רק ימה היתה חסרה שם אבל יש סימנים שהיא בדרך
צילמה: ענבל רז
צפינו ביחד בזהרונים היפים שפלשו מים סוף דרך תעלת סואץ אל הים התיכון, וכאן הם נחשבים למטרד
המשכנו בהליכה דרך שמורת הטבע, בין גבעות ומפרצים קטנים וחבויים
צפינו בשקיעה וחזרנו בהליכה דרומה דרך השדות. אור אחרון ליווה אותנו במשך שעה ארוכה
חוף הספינה אלישבע עד עתלית
בשעת לילה מאוחרת הגעתי אל מושב הבונים, עברתי בגשר החדש מעל פסי הרכבת, המשכתי מעט צפונה לאורך המסילה ופניתי דרך הדיונות אל גבול שמורת הטבע מול הספינה. פרשתי אוהל קטן שהביא נדב בני מהודו. אוהל שכולו רשתות שמונעות אינטימיות עם יתושי הלילה וזבובי הבוקר, חושפות שמיים מוצפי כוכבים עד שהעיניים נעצמות מאליהן, ומעבירות את קרני השמש שמעירות אותי באור ראשון.
את טבילת הבוקר עשיתי ליד הספינה. האתר 'עמוד ענן' מספר את תולדות הספינה שנבנתה על ידי דייג מחיפה בשנות השישים. הוא קרא לה אלישבע על שם אחותו, וכאשר נקלע לקשיים כספיים מכר אותה לדייג יפואי ותיק ששינה את שמה ל'נץ' ועסק בדייג מכמורת. ב-1970 נקלעה הספינה לסערה, שידרה קריאות מצוקה, אולם בטרם הגיעה עזרה נתפס חבל הגרירה במדחף, המנוע נדם והגלים הטיחו את הספינה אל החוף, שם היא שרועה עד היום.
מהספינה צפונה משתרע חוף חולי נרחב מול ים פתוח עם כמה גבעות כורכר הבולטות אל הים. נר הלילה החופי פורח כאן כעת בעונת הסתיו. כאן מותר להקים זולות לאוהבי הים, במגבלות שמירה על גודל, מיקום וניקיון סביבתי, ואכן כל החוף זרוע בזולות כתף אל כתף.
שנתיים לפני כן פגשתי כאן צוות של צוללים מאוניברסיטת חיפה שיצאו מן הים. לשאלתי הם סיפרו לי על כפר ניאוליתי שנמצא מתחת לפני הים, והראו לי כמה חרסים ששלו מן המים.
עוד הליכה קצרה והגעתי אל חוף נווה ים והפאתים הדרומיים של עתלית. שרטון כורכר מהווה מחסום טבעי לגלי הים ויוצר בריכת מים רגועה. זיכרון מגיל ארבע צף אצלי, אני מגיע לכאן מחיפה עם אבי הסטודנט ואמי הגננת ביום שבת של קיץ, נכנס לגלגל בדמות ברווז ומשתכשך במים.
מכאן המשכתי כמה שיכולתי לאורך חוף הים הסגור ומסוגר למען יחידה מובחרת, עברתי דרך שעטנז מוזנח של פארק מים סגור, תעלות בטון חדשות לניקוז, בריכות מלח או דגים או חימצון, ובתים חדשים בתהליכי בניה. לבסוף הוביל אותי שביל מסומן אל בריכות המלח ואל עשרות פלמינגו ששוטטו לאיטם בתוך המים וטבלו את מקוריהם בחיפוש הבלתי נדלה אחר מזון. עברתי עם המשקפת בין הבריכות ושמחתי לראות גם תמירונים עומדים על רגל אחת אדומה, סייפנים בצבעי לבן שחור עם קצה מקור מאונקל כלפי מעלה, וחרטומניות שנברו ללא הרף בבוץ עם המקור הארוך שלהן.
ברקע, מעל הבריכות התנוסס לו קיר אבן גבוה העומד לו כך כבר מאות שנים מאז בנו הצלבנים את 'מבצר עולי הרגל' בראשית המאה ה-13 ולבסוף נטשו אותו ללא קרב בסוף אותה מאה וברחו לקפריסין.
במהלך השירות הצבאי שלי עברתי קורס ידיעת הארץ ששינה את מסלול חיי. במשך חודשיים הסתובבנו ברחבי הארץ עם טובי המדריכים וזכינו לרכוש היכרות טובה וידע נרחב. בין השאר פתח לפנינו הצבא את שערי המחנה בו שוכנת המצודה. עד היום אני זוכר את הקמרונות המושלמים ואת אבן הרוזטה המחברת ביניהם, ואת המרצה פרופסור ישראל פינקלשטיין שסיפר לנו על הצלבנים בעיניים בורקות.
מהספינה צפונה משתרע חוף חולי נרחב מול ים פתוח עם כמה גבעות כורכר הבולטות אל הים. כאן מותר להקים זולות לאוהבי הים, במגבלות שמירה על גודל, מיקום וניקיון סביבתי, ואכן כל החוף זרוע בזולות כתף אל כתף
הלכנו מן הנמל אל מפרצים קסומים ואל המערה הכחולה. בפעם אחרת באתי לכאן לשנרקל עם ענבל
הגעתי אל חוף נווה ים והפאתים הדרומיים של עתלית. שרטון כורכר מהווה מחסום טבעי לגלי הים ויוצר בריכת מים רגועה
שביל מסומן אל בריכות המלח ואל עשרות פלמינגו ששוטטו לאיטם בתוך המים וטבלו את מקוריהם בחיפוש הבלתי נדלה אחר מזון
חוף חולי נרחב מול ים פתוח עם כמה גבעות כורכר הבולטות אל הים
ברקע, מעל הבריכות התנוסס לו קיר אבן גבוה העומד לו כך כבר מאות שנים מאז בנו הצלבנים את 'מבצר עולי הרגל' בראשית המאה ה- 13 ולבסוף נטשו אותו ללא קרב בסוף אותה מאה וברחו לקפריסין
עתלית – חוף מגדים
יום שמש של סתיו, ים שקט ואויר צלול. מהמזח שליד המבצר רואים היטב את השכונות של חיפה על הכרמל. חניתי בחוף עתלית ונכנסתי אל בית הקברות הצלבני. שורות ארוכות של מצבות חצובות בסלעי כורכר ניצבות מול הים חלקן מעוטרות בצלבים. סך הכל למעלה מ- 1700 קברים, ובחלק מן השלדים שנחפרו במקום רואים בבירור סימני פציעה קשים שנגרמו מכלי הנשק של אותה תקופה לפני 800 שנים, וגרמו למותם של הלוחמים.
מבצר עתלית היה המעוז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל. איני יכול להימנע מההקבלה לבריחה המבוהלת מנורמנדי במלחמת העולם השנייה.
אני צועד לאורך החוף החולי המתעגל צפונה, מותיר מאחורי גם את הרוחצים המתבודדים ביותר והולך לבד בחוף הים מול הכרמל והעיר חיפה. שעת אחר צהרים ואני מתקרב אל חוף מגדים. לפתע אני רואה אותם שוב… הגיטרנים. הם נסחפים בקבוצות קטנות עם הגלים הזעירים אל החול הרטוב, דבקים בין היבשה למים ושוב נסחפים אל הים. אני מצלם קטעי וידיאו קצרים מתקשר אל ענבל ומספר לה בהתרגשות על התצפית. בחוף מגדים אני נח, מתרחץ בים, אוכל כמה פירות שלקחתי איתי, וחוזר מרוצה על עקבותיי.
בית הקברות הצלבני. שורות ארוכות של מצבות חצובות בסלעי כורכר ניצבות מול הים חלקן מעוטרות בצלבים. סך הכל למעלה מ- 1700 קברים, ובחלק מן השלדים שנחפרו במקום רואים בבירור סימני פציעה קשים שנגרמו מכלי הנשק של אותה תקופה לפני 800 שנים, וגרמו למותם של הלוחמים. מבצר עתלית היה המעוז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל. איני יכול להימנע מההקבלה לבריחה המבוהלת מנורמנדי במלחמת העולם השניה
אני צועד לאורך החוף החולי המתעגל צפונה, מותיר מאחורי גם את הרוחצים המתבודדים ביותר והולך לבד בחוף הים מול הכרמל והעיר חיפה
חוף מגדים
לחצו לצפייה בווידאו: שעת אחר צהרים ואני מתקרב אל חוף מגדים. לפתע אני רואה אותם שוב… הגיטרנים. הם נסחפים בקבוצות קטנות עם הגלים הזעירים אל החול הרטוב, דבקים בין היבשה למים ושוב נסחפים אל הים. אני מצלם קטעי וידיאו קצרים מתקשר אל ענבל ומספר לה בהתרגשות על התצפית
חוף מגדים – החותרים עד חיפה
בבוקר שלפני יום כיפור יצאתי מחוף מגדים הצפוני לקטע ההליכה האחרון. צעדתי בחוף החולי שמתחלף לפרקים בסלעים. עברתי כמה חרוטי אבנים שאלמונים טרחו לערום בחוף, התבוננתי בחצבים פורחים בין שרידי מבנים על גבעה מול הים. אי שם כאשר בנייני ההייטק של חיפה התקרבו והסתירו את רכס הכרמל, התרבו ההולכים הספורטיביים, ושייטי הסאפ והחסקה תפסו גלים במקצועיות. השעון הראה שכבר הלכתי שעה וחצי ברציפות. במבט דרומה מבצר עתלית התגמד במרחק, ואני התיישבתי על החול בחוף דדו בחיפה מול הים הרגוע. "הלוואי ויכולנו להיות רגועים כמו הים היום" אמרה לי הולכת רגל שנפגשנו לרגע קט על החוף ופנתה לדרכה.
כך תם ונשלם מסלול ההליכה לאורך חוף הכרמל בעשרה מקטעים. זהו מסע עולי הרגל שלי ממכמורת לפאתי חיפה דה קומפוסטלה. ארבעים או חמישים קילומטרים שלא טרחתי לספור, עם גיטרנים פלמינגו אתרים עתיקים ורחצה בים, חוף כרמל של צוקים, פריחת חבצלות לבנות ונר הלילה צהבהבים, חול זך וים סוער וגם רגוע. שעת צהרים מתקרבת, ערב יום הכיפורים ניצב בפתח. שנה חדשה התחילה, עוד מעט נתכנס באשראם של אורי בדליית אל כרמל ונתפלל שהחטופים יחזרו והשנה תהיה טובה.
יצאתי מחוף מגדים הצפוני לקטע ההליכה האחרון. צעדתי בחוף החולי שמתחלף לפרקים בסלעים
עברתי כמה חרוטי אבנים שאלמונים טרחו לערום בחוף
אי שם כאשר בנייני ההייטק של חיפה התקרבו והסתירו את רכס הכרמל, התרבו ההולכים הספורטיבים
התבוננתי בחצבים פורחים בין שרידי מבנים על גבעה מול הים
אני התיישבתי על החול בחוף דדו בחיפה מול הים הרגוע. "הלוואי ויכולנו להיות רגועים כמו הים היום" אמרה לי הולכת רגל שנפגשנו לרגע קט על החוף ופנתה לדרכה. כך תם ונשלם מסלול ההליכה לאורך חוף הכרמל
