משואות לכיש

• עונה: כל השנה, במיוחד בחורף באביב ובעונת הבשלת הענבים בכרמים. 

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: קל מאוד. 

• אורך המסלול: כשני קילומטרים. 

• משך המסלול: כשעתיים. 

• מפה: מפת סימון שבילים מספר 9, "מבואות ירושלים". 

• הגעה מהמרכז: נפנה מכביש ירושלים תל-אביב במחלף שער הגיא. נמשיך בכביש מספר 38 דרומה לעבר בית שמש ובית גוברין. בצומת בית גוברין נפנה ימינה (מערבה), בכביש מספר 35, לעבר קריית גת. כעבור קצת למעלה מחמישה קילומטרים תהיה פניה שמאלה (דרומה) לעבר אמציה ולכיש. נפנה בה וכעבור שלושה קילומטרים נפנה ימינה לעבר מושב לכיש. משמאלנו נוכל לראות את התל. ניסע עד שער המושב וממש בסמוך אליו נפנה שמאלה. דרך העפר, הצמודה לגדר המושב, תוביל אותנו אל מגרש החניה וממנו נמשיך רגלית. 

• המסלול מעגלי. אין צורך בהקפצת רכבים. 

• באזור בורות מסוכנים שפתחיהם לעתים נסתרים. יש לנוע על שבילים בלבד ולהשגיח על הילדים המתרוצצים!

מיד בתחילת דרכנו נוכל להבחין מימין בשרידי סוללה. זוהי סוללת המצור האשורית, שנבנתה כנראה בשנת 701 לפני הספירה. המלך סנחריב הגיע ליהודה כדי לדכא מרידה שפרצה כאן. במהלך הקרבות לכיש נכבשה ונהרסה, בית המקדש הראשון הוחרב ורבים מבני יהודה הוגלו. העיר התאוששה, אך מעולם לא הגיעה לאותם מימדים או לאותה חשיבות. 

עץ השיזף המכונה 'עץ השדים' | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

את המשך דרכנו נעשה למרגלות חומות העיר. בעבר יכלו הניצבים על החומות לחלוש מהן על העוברים למטה. הנכנס אל העיר עבר דרך שער מבוצר עצום שחלקיו נראים גם כיום. כאן, באחד מחדרי המשמר הקטנים התגלה ממצא חשוב ביותר מהתקופה הישראלית. אלו הם "מכתבי לכיש", הכתובים בכתב עברי קדום על גבי שברי חרס. ככל הנראה נכתבו המכתבים על ידי תושב השפלה ונשלחו או נועדו להישלח אל מפקד צבאי בכיר. תואר בהם המצב העגום באזור במהלך המרד. אגב, איזכור השם 'לכיש' באחד הכתובים סייע רבות בזיהוי האתר.

לאחר המעבר בין מדורי השערים השונים וחציית סף אבן גדולה, המסמנת את מקומו של השער הפנימי ביותר, נוכל לראות את הרחוב הראשי של העיר. נוכל לסייר בין שרידי המבנים ולהשקיף מזרחה אל עבר גבעות השפלה המזרחיות והרי חברון. על גב הרכס נראים כמה מיישובי גוש עציון. סביר להניח שבאופן טבעי נימשך אל עבר שיא הגובה של התל. במקום ניצב לפנים ארמון המושל האזורי, אלא שכל מה שנותר ממנו כיום הוא מסד האבנים העצום עליו היה בנוי. על המסד ניצבים מזבחות – שריד למקדש שהוקם כאן בתקופה מאוחרת יותר. מסלול החובק את צידו הצפוני של התל יוביל אותנו אל "עץ השדים".

עץ השיזף הגדול הוא העץ היחיד שגדל על התל כולו. ככל הנראה הוא נשמר בהיותו קדוש לתושבי הכפר הערבי קוביבה (שנמצא כאן עד 1948). מסופר כי תושבי הכפר היו שולחים את ילדיהם אל הבאר, תחנתנו הבאה, להביא מים. כשיצאו לדרך הזהירו אותם מפני השד שומר הבאר החי בסבך השיזף. הצעידה לבאר והבאת מים ממנה הפכה איפה מעין מבחן אומץ לצעירים שבחבורה.

מספר מדרגות מוליכות מהעץ אל הבאר. עומקה כ- 44 מטר והיא מגיעה עד מפלס מי התהום. בזכותה יכלו תושבי העיר לעמוד במצור ממושך. כיום אין מי שדולה את מי הבאר, אך עשרות יונים מוצאות בה מחסה. מהבאר נוכל לרדת במדרון אל עבר אחד מבוסתני הכפר קוביבה המתוחזק על ידי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

הדרך למכונית זהה לדרך ההגעה, אלא אם כן הותרנו את אחד הרכבים בשולי הכביש לאמציה, הסמוך לבוסתן.