אנחנו עומדים ליד ציור קיר ענק בצבעי אדום-כחול-לבן ליד השוק הלא-מתויר של שיפשאוון, העיר הכחולה והמהפנטת שבצפון במרוקו. אין שם זרים, וספק אם השוק הזה נמצא כלל במסלול של תייר כלשהו. רגע לפני שאנחנו קונים שני קילו קלמנטינות מתוקות ב- 3 שקלים, אנחנו מבינים שאנחנו יכולים להישאר שם שעות, ולאן שלא נסתכל, אנחנו רואים פריימים אטרקטיביים והזדמנויות צילום נפלאות. וזה עוד בכלל לפני שסיפרנו על הסמטאות של פז, הנמל הקסום של אסואירה, כיכר ג'מע אל-פנה המטורללת במרקש, והדיונות עוצרות הנשימה של הסהרה.
בכתבה הזו ניקח אתכם למסע במרוקו המרתקת, דרך עיניים של צלם. נספר לכם איך אנחנו רואים את העולם, מחליטים מה לצלם, ולא פחות חשוב – מה לא, ואיך.
גם אם אתם לא צלמים מקצועיים, ניתן לכם טיפים וכלים לצילום מספק ומרגש, אפילו בטלפון הנייד.
נחזור להתחלה.
טיסה ישירה (שדרוג רציני!) נוחתת לקראת ערב במנארה, שדה התעופה הבינלאומי של מרקש. אחרי פריקה מהירה של הציוד במלון ונסיעה קצרה, אנחנו מגיעים לכיכר ג'מע אל-פנה במרכז העיר. יגאל, שזה לו הביקור החמישי במרוקו, מנחה את הצלמים… לא להביא מצלמה! קודם כל לנשום את המקום, לצלם בעיניים, לשאוף את הריחות והמראות, ולהתחיל להבין מה זו מרוקו. אל דאגה, עוד נחזור לשם.
צילום: רפי קורן
קזבלנקה – רבאט – טנג'יר
בבוקר אנחנו יוצאים ממרקש לכיוון קזבלנקה, העיר היפה שעל האוקיינוס האטלנטי, ונוחתים באחת מגולות הכותרת של המסע – מסגד חסן השני. מתחם המסגד המרשים, שיכול להכיל עד 80 אלף מתפללים, 25 אלף מהם בתוך המבנה (!), כמעט ריק לחלוטין. שילוב של תיירות בתקופת הקורונה והשעה המוקדמת. לצלמים, שמחפשים תמונות נקיות, זו שמחה גדולה. חלקם מחפשים השתקפות בשלוליות קטנות, מיסגורים (צילום דרך מסגרת) מעניינים, או צילומי אדריכלות שמשלבים גיאומטריה וטקסטורות. בנוסף, האור המיוחד שנכנס לאולמות מבעד לחרכים שבקירות, יוצרים הזדמנות נפלאה לצילום צלליות.
לאחר ביקור בשוק פירות וירקות, ומפגשים ראשונים עם המקומיים, אנחנו יוצאים מקזבלנקה לנסיעה קצרה לעבר בירת מרוקו – רבאט. ה"מדינה", העיר העתיקה, של רבאט משקיפה אל האוקיינוס מגבעה רמה. סמטאות יפהפיות בצבעי כחול-לבן, משובצות בגרפיטי, מספקות הזדמנויות צילום נהדרות, והקבוצה מתנסה בצילומי פורטרטים ראשונים.
ביום השלישי אנחנו ממשיכים צפונה לכיוון טנג'יר, עיר גדולה ממנה אפשר לראות בקלות את אירופה. בדרך הקבוצה טועמת ממה שמייחד מסעות צילום – הזדמנויות הצילום שמחוץ למסלול השחוק. באנגלית זה נשמע אפילו יותר טוב – Off the beaten track. זה מתחיל בעצירה ספונטנית לצילום עדר כבשים על הדרך, וממשיך בביקור בעיירת החוף א-סילה, שמתגלה כפנינה אמיתית ופוטוגנית מאד. אחרי סיור בין הסמטאות הלבנות, הדוכנים העשירים וארוחת שווארמה-עוף טעימה – אנחנו חוזרים לדרך צפונה.
השוק של טנג'יר קשוח, בין אם בסמטת התרנגולים או במתחם הדגים הריחני. הריחני מדי. טיפ לצילום אותנטי של תרבויות – חפשו את השוק. לא המתויר, אלא זה שבו קונים המקומיים. סיבוב קצר ואנחנו מקנחים עם תה מתוק ועוגיות עשירות שמחממות את הלב והקיבה. בבוקר, אחרי ביקור קצר בנמל, אנחנו עולים לתצפית יפהפיה, עוד תה מתוק, או נוסנוס (חצי קפה-חצי חלב), ונפרדים מהעיר.
יגאל סלבין – מסגד חסן השני בקזבלנקה
רפי קורן – מסגד חסן השני קזבלנקה
רפי קורן – טנג'יר
רפי קורן – המדינה של רבאט
רפי קורן – ה"מדינה" של רבאט
שיפשאוון – פז
נסיעה לכיוון דרום מזרח מביאה אותנו לאחד ממוקדי העניין הנפלאים של המסע – העיר שיפשאוון, המפורסמת במדינה הכחולה שלה. האוטובוס לא יכול להביא אותנו אל לב העיר העתיקה, וטוב שכך! אנחנו פורקים מהרכב, מתחילים לטפס בין הסמטאות הצרות, וצוללים אל לב העיר. עיניי הצלמים בורקות. אין ספור גירויים צילומיים מכל כיוון – הרחובות הכחולים, הדוכנים המלאים בעבודות יד, ודמויות מרתקות שעוטות את המעיל המרוקאי המסורתי, דמוי קפוצ'ון מחודד. קשה לדעת מה לצלם קודם. אנחנו חוזרים וממליצים לעשות סיבוב אוריינטציה קצר, להסתכל מבלי לצלם ואז להחליט במה כדאי להתמקד. הרווח הנלווה של הסיבוב הזה הוא שהמקומיים מגלים את הצלמים ומסתגלים אליהם. אחד הסגנונות האהובים עלינו הוא לאתר רקע פוטוגני, ולחכות שדמות מעניינת תכנס לפריים. שיפשאוון בנויה לכך כמו כפפה ליד – כיכרות וחצרות צבעוניות, רחובות צרים עם משחקי אור וצל, וקירות בחמישים גוונים של כחול. אגב, על פי האמונה, היהודים היו אחראים לצביעת רחובות העיר לכחול במאה ה-18 בהשפעת תורת הקבלה. לא שבענו, וחזרנו לאותן סמטאות גם בשעות הבוקר שלמחרת, וכשיצאנו מהעיר, כל הצלמים היו עם כרטיסים מלאים ושיר בלב.
זה המקום לציין שבטיול במרוקו חשוב לדאוג מראש לאופרציה מדוייקת, שעוזרת מאד בניצול אופטימלי של הזמן. צריך לקחת בחשבון שיש לא מעט נסיעות ארוכות, שכדאי לחתוך בעצירות, מתוכננות או ספונטניות, על הדרך. ארוחות בוקר וערב כדאי לאכול במלונות או במסעדות, ובצהריים להסתמך על אוכל רחוב. פשוט לעבור בין דוכנים, להתרשם מהניקיון וטריות הפרודוקטים, ולשבת לארוחה מהירה.
מה שמייחד את מרוקו מכל היעדים בהם צילמנו בעולם, הוא שהמסע מורכב מהרבה טיולים קטנים. כל מעבר מיעד אחד למשנהו פותח לצלמים הרפתקה חדשה, עם לוקיישנים מרתקים וסצינות ייחודיות. כך, אחרי שיפשאוון הכחולה והמלטפת, אנחנו מגיעים לפז האדומה והקשוחה.
כדי להוסיף לאווירה הדרמטית, זרזיף גשם בלתי פוסק מלווה את הביקור שלנו בפז ובמקנס הסמוכה. הסמטאות האדומות-כתומות שבמדינה של פז, העיר העתיקה הגדולה בעולם, צפופות ומאתגרות להובלת הקבוצה, אבל מספקות הזדמנויות צילום לרוב – פורטרטים, השתקפויות, וקומפוזיציות נפלאות. אחרי ביקור בבית הכנסת, אנחנו מגיעים לשוק מקומי תוסס, צבעוני ועשיר מאד. אנחנו מעבירים את השעות הבאות בין דוכני האוכל, חנויות ממתקים ופירות יבשים, לפני שממשיכים לאחד האתרים המרתקים – שוק הבורסקאים העתיק. עשרות בורות פעורים באדמה, חלקם משמשים לניקוי וריכוך העורות, ואחרים לצביעתם. העובדים המסוקסים עומדים בין הבריכות הקטנות, וחותכים את פיסות העור. מחזה מרהיב ופוטוגני, לא לבעלי קיבה רגישה.
רפי קורן – שיפשאוון
יגאל סלבין – שיפשאוון
רפי קורן – שיפשאוון
רפי קורן – פז
יגאל סלבין – שוק הבורסקאים בפז
רפי קורן – השוק של פז
הסהרה
אנחנו נפרדים מפז ומדרימים לכיוון מדבר סהרה. בשלב הזה של המסע, הצלמים מפנימים שאנחנו רק במחציתו וכבר חווינו עושר עצום של מראות והרפתקאות צילום. הנסיעה למדבר ארוכה, ואנחנו שוברים אותה בעצירות בעיירות נידחות ובמאהלי נוודים, ששמחו על ההזדמנות לארח את הצלמים ולספר את סיפורם. אנחנו בירכנו על כוס התה החם כשבחוץ הטמפרטורה נושקת ל-0 מעלות.
לקראת ערב אנחנו מגיעים למרזוגה, עיר קטנה במזרח מרוקו, בעיתוי מושלם – השמש השוקעת מדליקה את הדיונות המרהיבות של הסהרה. הצלמים הנלהבים שועטים אל הררי החול הכתום, כמו ילדים מרוגשים. חלקם תופסים פריימים ראשונים, וחלקם מתגלגלים בחול. חוויה אדירה, שהיא רק הפתיח למה שעוד מחכה לנו. למחרת, מוקדם בבוקר כשעוד חשוך לגמרי בחוץ, אנחנו עוטים צעיפים צבעוניים, מתלבשים חם ויוצאים בהליכה נמרצת אל אורחת הגמלים שמחכה לנו. אחד אחד עולים הצלמים על הגמלים, ובהתרגשות שיא יוצאים ברכיבה איטית אל לב הדיונות. לקראת הזריחה אנחנו מתמקמים בדיונה בתולית, ופוערים עיניים לעבר הנוף שנגלה לאט לאט. קרני השמש צובעות את המרחב, ויוצרות משחקים פוטוגניים של אור וצל. אורחת גמלים שפוסעת לאיטה בין הדיונות מצטלמת נפלא, וכך גם תקריבים של מובילי הגמלים הלבושים בבגדים מסורתיים.
אחרי שהסדרנו את הנשימה, עלינו על הרכב והתחלנו בנסיעה מערבה לכיוון הרי האטלס והעיר ווארזאזאת. בדרך אנחנו עוברים בין נאות מדבר עמוסי דקלים בקניון דאדס ובעמק הטודרא, בו חיו בעבר מספר קהילות יהודיות. חלקנו נזכר בשיר "אצלנו בכפר טודרא" של הברירה הטבעית. אחרי ארוחת מרק חרירה, זיתים וסרדינים חריפים באחד הכפרים, הגענו לקראת ערב אל ווארזאזאת. בבוקר נסענו ישירות לאיית בן חדו, כפר יפהפה ומיוחד, ששימש לצילומי סרטים היסטוריים, ביניהם – לורנס איש ערב וגלדיאטור. גם לצלמי סטילס כמונו, האתר סיפק הזדמנויות צילום עשירות ומגוונות, בין הצריחים האדומים ובתצפיות אל הנוף הפרוס.
יגאל סלבין – סהרה
רפי קורן – סהרה
רפי קורן – סהרה
יגאל סלבין – סהרה
מרקש – אסוויארה
אנחנו חוצים את הרי האטלס העצומים ומגיעים לשליש האחרון של המסע. את היומיים הבאים אנחנו מעבירים במרקש הבלתי נדלית. ביום הראשון אנחנו מתרכזים בכיכר ג'מע אל-פנה (זוכרים?). למרות שלא הרחקנו הרבה מהכיכר, חלקנו מדדו למעלה מ-20 אלף צעדים ביום הזה. הכיכר משתנה משעה לשעה, ומספקת גירויים אינסופיים לכל החושים. להקות וריקודים בקצב מוסיקה שתלווה אותנו עוד ימים, מופעי רחוב עם קופים ונחשים, דוכנים עמוסים וצבעוניים מאד, ובעיקר – אינספור סמטאות, שווקים, חנויות ודוכנים. מה מצלמים שם? עולם ומלואו של פורטרטים מרתקים, רחובות צרים שכלי רכב והולכי רגל חולקים, דוכנים עם הררי תבלינים צבעוניים או זיתים בוהקים, והרבה דיאלוגים של אור וצל. אנחנו מוצאים בית קפה חדיש ומזמין, ומנצלים את ההזדמנות לשבת על גג המבנה לכוס תה מתוק ולצילום פריימים ממבט הציפור.
למחרת אנחנו יוצאים ממרקש ונוסעים כ-30 ק"מ לכיוון עמק האוריקה, עמק ירוק ובו זורם נהר יפהפה, למרגלות הרי האטלס, שכיפתם כבר מושלגת. לאורך העמק שזורים כפרים ברבריים ציורים עם בתי חימר ועץ, מטעים ודוכני עבודות יד. לקראת שעת צהריים אנחנו מגיעים לביתה של זוהרה, שמאפשרת לנו לצלם את הכנת הארוחה בטג'ינים מסורתיים במטבחה הצנוע. הלוקיישן אטרקטיבי ומעורר תיאבון, תרתי משמע, אך מאתגר לצילום. המטבח קטן והאור חלש. נדרשת תשומת לב לפרטים, תכנון ותיקון תוך כדי צילום, עד להשגת הפריימים המושלמים. הארוחה הטעימה בסוף הצילומים היתה סיומת נפלאה ליום נהדר.
יגאל סלבין – אסוואירה
יגאל סלבין – אסוואירה
יגאל סלבין – תבלינים במרקש
רפי קורן – במטבח של זוהרה
ואז הגענו לאסוויארה, וכאילו התחלנו טיול חדש.
עיר נמל קסומה על חוף האוקיינוס האטלנטי, ששמה הקודם היה מוגדור, ועם השנים שונה לאסוויארה, "תמונה" בערבית. כצלמים, היומיים האלה היו הקינוח המושלם למסע, לפני החזרה הביתה. בשטח קטן יחסית מצאנו לוקיישנים יפהפיים, בין מעגן סירות פוטוגני, סמטאות ציוריות ושווקים שוקקים. באור ראשון צילמנו את אזור הנמל, ובו עשרות סירות כחולות, דייגים שמכינים את הרשתות לקראת היציאה לים, ומאות שחפים שחגים מעל. אחרי יום שלם ברחובות הצרים היפהפיים של העיר העתיקה, קינחנו בשקיעת זהב על האוקיינוס.
בסיכומו של דבר – מרוקו היא יעד מרתק, עשיר ומושלם לטיול ולצילום. שמחנו לראות שישראלים מתקבלים בברכה ובשמחה. בזמן השהות שלנו, התקיים ביקור פומבי של שר הביטחון במרוקו, ונדמה שהיחסים בין המדינות התחממו עוד יותר. טיסות ישירות למרקש וקזבלנקה הופכות את הביקור לנגיש במיוחד. חזרנו ארצה, אחרי שבועיים עשירים ומרתקים, תחת רושם עז של ביקור במדינה מרתקת, שמשלבת מסורת עם מודרניות – עם הרבה טעם של עוד.
רפי קורן – בנמל של אסוויארה
רפי קורן – בנמל של אסוויארה
רפי קורן – בנמל של אסוויארה
רפי קורן – אסוויארה
איך לצלם תמונות מנצחות!הסוד מבחינת צילום ותיעוד אותנטי ומספק הוא להגיע למקומות הנכונים בשעות הנכונות. בין אם אתם מצלמים במצלמה מקצועית או טלפון נייד – כדאי להכיר אותו ואת היכולות שלו מראש. הקלידו את שם הדגם ביוטיוב או גוגל ותקבלו מדריך קצר ושימושי. מה לצלם? אנחנו קוראים לזה "הפסיפס הצילומי". אוסף התמונות שירכיב את הסיפור שלנו הייחודי שלנו – אנשים, נופים, פרטים/מרקמים, תרבות ודת, אוכל, בעלי חיים. כדאי לאזן בין מוקדי הענין המרכזיים ליעדים אותנטיים, למשל, השוק הלא מתוייר, בו המקומיים עושים את הקניות שלהם. עוד טיפים מעשיים לצילום: להביא ציוד גיבוי – כרטיס זיכרון, סוללה, וכו'. לצלם ב"שעות הזהב" – זריחה ושקיעה. להבין את האור, מהיכן השמש עולה ולאן שוקעת. קומפוזיציה בסיסית – להחזיק ישר את המצלמה/טלפון, היכן למקם את הנושא, הולכת עין באמצעות אלכסונים. להכיר את יכולות הטלפון – איך להוציא תמונה מהירה, לצלם גם לאורך וגם לרוחב, לצלם קטעי וידאו קצרים. טכניקה מתקדמת – פיצוי חשיפה להבלטת אזורים מוארים, למצוא מיקום (רקע) ולהמתין שהנושא ישתלב בו. |
רפי קורן – ציור קיר בשיפשאוון
רפי קורן – שקיעה באווסוואירה
יגאל סלבין ורפי קורן – זומינג סלבין-קורן, נושמים צילום והדרכת צילום 24/7. בשנים האחרונות התמקצענו בבניית מסעות צילום למקומות מיוחדים בעולם, ואנחנו מתרגשים כל פעם מחדש לקחת אליהם קבוצות של צלמים נלהבים עם ניצוץ בעיניים ולבבות פועמים בתשוקה.
מירי א. הגיב:
צמד מופלאים עם המון נתינה.
הכתבה מעניינת והתמונות מעלפות !!
אני אישית הייתי איתם בירדן, חוויה שאי אפשר לשכוח.
בפעם הבאה אני איתם במרוקו !!!
מי שחווה יודע
יעל הגיב:
זומינג של רפי ויגאל- זאת חוויה מדהימה של מסע צילום.
הייתי איתם במרוקו במסע הזה וכל מילה בסלע!!
מקצוענים, מסורים, מאורגנים, מחזיקים קבוצה באנרגיות חיוביות ובכבוד הדדי, נותנים מקום לכל אחד ורואים את כולם.
אנשים עם נשמה, בטיול מלא חוויות, הפתעות, פינוקים, מגוון, מלא ארועים, למידה והסברים. תענוג לשמו.
מומלצים מכל הלב לחוויה אמיתית!!
דורית שריר הגיב:
נהניתי מאד מאד מהביקור המקוון במרוקו. חבל רק שרוב הצרפתים והאירופאים שחיו שם פעם ברחו משם לצרפת או לישראל או לאמריקה עד כמה שידוע לי. אבל המלך של מרוקו ידוע כאיש טוב שמעודד ביקור של ישראלים במרוקו, כתיירים . יש בתל-אביב מקום שנקרא "וילה מרוק " מקום מקסים עם חפצי בית ומזכרות ממרוקו . ביקרתי שם ורכשתי כמה פריטים.