פלובדיב, העיר שכרוכה בהיסטוריה הבולגרית ומסמלת אותה יותר מכל מקום אחר, שוכנת על כביש 86.
פלובדיב היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה ומתגוררים בה 350 אלף תושבים. העיר העתיקה שלה מתפארת בעבר של כמה אלפי שנים. ההיסטוריונים של העיר אף טוענים שהיא קשישה כטרויה ועתיקה בהרבה מרומא. המיקום על גדת נהר מריצה, בצומת דרכים חשוב, הפך אותה ליעד כיבוש הכרחי במאבקים האירופיים. היוונים כבשו את המקום כבר במאה החמישית לפני הספירה, ואחריהם באו הרומאים, שכהרגלם הותירו את העקבות המרשימים ביותר. השריד הבולט לכך הוא התיאטרון הרומי שבנה הקיסר מרקוס אורליוס. התיאטרון העתיק של פלובדיב, מבנה קטן על צלע ההר המכיל לא יותר מ-2,000 צופים, שוכן על גבעה שממנה רואים את כל העיר. נוף זה משמש תפאורה מרשימה מאוד למופעים המתקיימים במקום בכל קיץ. בעקבות הרומאים הגיעו הביזנטים ואחר כך השלטון העותמני, שנשאר כאן 500 שנים והותיר מסגדים ושרידים אחרים.מידע נוסף:רובו של הרובע העתיק של פלובדיב נבנה במאה ה-19. יש כאן כ-150 בתים יפהפיים בסגנון הבארוק, עמוסי עיטורים, ששופצו ושומרו בשנים האחרונות וצבועים עכשיו בצבעים חדשים וזוהרים. כמה מהם משמשים עכשיו מוזיאונים שאפשר לסייר בהם. שתי הדוגמאות היפות ביותר בעיר הן בית קוימוג'לו, שבו שוכן המוזיאון האתנוגרפי, ובית גיאורגיאדי, המשמש מוזיאון המאבק הלאומי. בשני המקרים הארכיטקטורה והעיטורים על הבניין מרתקים פי כמה ממוצגי המוזיאון. גם הגינות של שני הבתים נפלאות.
לאחר הביקור בפלובדיב, כ-30 ק"מ מדרום לעיר, כדאי מאוד לבקר במנזר באצ'קובו. המנזר הוקם כבר במאה ה-11, אבל המבנה והחצר המרשימים שבהם מבקרים כיום נבנו במאה ה-17. חובבי ציורי קיר עתיקים ושלוות מנזרים ייהנו כאן מאוד.
ההרים תופסים חצי משטחה של בולגריה. התבוננות במפת המדינה מגלה כמה שרשרות הרים ענקיות, בעיקר בחלקה המערבי של המדינה. רוב רכסי ההרים של בולגריה מכוסים ביערות עצומים, ירוקים, עבותים למדי. עובדה זו כשלעצמה מייחדת כיום את בולגריה וגם את רומניה, השכנה מצפון, שגם בה אפשר עדיין לראות מרחבי יער גדולים כאלה. אם מוסיפים לנתוניה של בולגריה עוד שני מספרים – שטח שגדול בדיוק פי חמישה משטחה של מדינת ישראל ואוכלוסייה שגדולה רק במעט מזו של ישראל: שבעה מיליון וחצי תושבים שמיליון וחצי מהם מתגוררים באזור סופיה – מבינים שמדובר במדינה לא צפופה, שאפשר ליהנות בה בעיקר מאטרקציות שהטבע מספק חינם.
טיול בהרי רודופי
סיור בהרי רילה ורודופי הוא למעשה מסע בכבישים קטנים, ולעתים בדרכי עפר מדרום לאוטוסטרדה הזאת, במעין פרסה. חלק מן המסלול עובר לאורכו ומשני צדדיו של הנהר מסטה, שמקורותיו בהרי רילה והוא זורם דרומה וחוצה את הגבול ליוון.
חצי שעה לאחר שיוצאים מסופיה לכיוון הרי רודופי, אנחנו נוסעים כבר בלב רכס ההרים המיוער, שהפסגות הגבוהות שלו, המושלגות בחורף, מתנשאות לגובה של יותר מ-2,500 מטרים. מכאן ממשיכים לאורך נהר המסטה דרומה, עד לעיירה גוטסה דלצ'ב, שמרוחקת רק 30 ק"מ מן הגבול היווני.
באזור זה פזורים כפרים קטנים ומבודדים מאוד, שהמחשבה שהם שוכנים בלב אירופה בתחילת המאה ה-21 נשמעת מופרכת לחלוטין. בכפר הקטן קובצ'ביצה, למשל, לא חלו שינויים מפליגים מאז המאה ה-14, אז בנו אותו אומנים שנמלטו מן המצוקות והמחלות של הערים הגדולות. שני חמורים, אחד מהם רתום לעגלה עם חישורי עץ, וכמה תרנגולות הם עומס התנועה העיקרי במרכז הכפר.
מקובצ'ביצה נמשך מסלול הנסיעה מזרחה לאגם המלאכותי של דוספאט, שנוצר בנהר הנושא אותו שם בזכות סכר גדול שנבנה כדי לייצר חשמל. כ-20 ק"מ מזרחה משם כדאי לפנות בכביש צר דרומה כדי להתבונן במעוק טריגראד (Trigrad Gorge). זהו קיר סלע אנכי בגובה 350 מטרים המתנשא מעל עמק הנהר הקטן שזורם אי שם למטה.
ממרומי המעוק אפשר לרדת בשביל או בכביש אל מערה סמוכה ששמה "גרון השטן". 200 מערות התגלו עד כה באזור העיירה יאגודינה; אורכה של הארוכה ביותר 10 ק"מ, עומקה האנכי של העמוקה ביותר 300 מטרים. בשבע מן המערות יש שרידים ניאוליתיים בני 4,000 שנים. לרבות מהן נקשרו מיתוסים מקומיים, ולזו שמכונה "גרון השטן" מייחסים, בין היתר, את מסעו של אורפיאוס האגדי. על פי המיתוס, בדיוק מכאן ירד אורפיאוס אל השאול כדי לחפש את אאורידיקה אהובתו. בלב המערה ניתך מפל מים ענקי ויפה, שגובהו 42 מטרים.
כשעה נסיעה לכיוון צפון-מזרח מובילה אל הכפר שירופקה לאקה. פעם גרו כאן יותר מ-2,000 תושבים, כיום נותרו רק 700. עיקר פרסומו של המקום נובע מכך שכאן פועל בית הספר הבולגרי הלאומי לריקודי עם ומוסיקת פולקלור. 300 תלמידי בית הספר, הבאים מכל המדינה, משמרים את המסורת הלאומית ואת רוח החיים של הכפר ההררי. מקדוניה
המשך המסע המיוחד הזה מוביל לגבולה של מקדוניה ואל אחת המדינות הצעירות באירופה. מקדוניה היא אחת המדינות שקמו לאחר התפרקותה רועשת של יוגוסלביה. האחרות והמפורסמות יותר הן סרביה, בוסניה, קרואטיה, מונטנגרו וסלובניה.
לאחר חציית הגבול מבולגריה למקדוניה נמשיך מערבה לעבר קולשינו- שם נלך בצל עצי דולב עצומים עד שנגיע למפל השוצף. נסיעה בג'יפים במעלה נהר הוורדה, הזורם לכיוון הגבול עם יוון ומנקז חלקים גדולים של מקדוניה מובילה אותנו להתפתל עם עיקולי הנהר, ולקטע דרך מאוד צר וקניוני, דרך מנהרות וסדקים. אין דרך טובה ונעימה יותר להכיר את הטבע מקרוב ובאופן אינטימי.
המשך הדרך מוביל לעבר מנזר מרוחק מעט מהעיר. גם כאן קל ליהנות מהאויר ןמהנוף, וגם מהאוירה. כאשר יורדים בעמק מגיעים אל העיר ביטולה- השניה בגודלה במקדוניה (אחרי סקופיה), ומגיעים לחוף אגם פרספה. קטע הדרך מכאן הוא יפה במיוחד – כביש צר מטפס בדרכים צרות לרכס גלצ'יצ'ה המתנוסס בין שני האגמים הגדולים- פרספה ואוכריד. גילוי ארצות – בראשו של הכביש תצפית מדהימה ולאחריה גולשים לעבר אגם אוכריד. זו עיר ימי ביניימית עתיקה והחוויה בה אינה מושלמת אם לא יוצאים לשוט מעט על האגם, כדי לקבל זוית מבט נוספת על הפנינה הנופית היפהפיה.
המשך המסלול מוביל צפונה לאורך נהר הדרין השחור- הנשפך לאגם DEBER. הדרך מתפתלת בין יערות אלונים ולאורך הערוץ. כשנגיע לתחנה ההידרו אלקטרית- נטפס במדרון התלול של רכס סטוגובו, ונעבור בין כפרים מרוחקים, תושבים בעלי נתינות מפתיעה, נופים קסומים, שטחים חקלאיים ועוד. לאחר שנוסעים קטע מן הדרך לאורך ערוץ נחל הרדיקה כדאי לעצור לסיור במנזר ביגורסקי, ובכנסיה בה מוצגת עבודה אומנותית יפה בגילוף עץ. דרכי העפר הצרות מובילות מכאן אל גבול אלבניה ובחזרה אל אגם מברובו. מכאן מובילה אוטוסטרדה לסקופיה בירת מקדוניה. כתבה פרסומית |
