"מופלאות ורבות עניין ביותר הן המערות במעבה הר סדום, בייחוד אלו העמוקות והמסועפות כלבירינטים. רק נכנס הלה לתוך המערה, ולפני עיניו הבולשות באפלולית הסמיכה יסתמן מבוך של סלעי מלח מגובבים, החוסמים את דרכו. מעל מפולות הסלעים ומסביב לה תקרה וקירות מבוקעים והרוסים, מפורקים ומתמוטטים, שרבות בהן המאורות והמחילות המסתעפות לכל עבר. רגע יירתע מפני התוהו ובוהו שלפניו. דמה ידמה לו, כי לא מבוא ולא מוצא להפיכת אלוהים זו, אך, משהסכין, לאור הפנס שבידו, יבחין במחילה ראשית המתפתלת מהלך מאות מטרים מתוך ירכתי המערה, היא 'חוט האדריאנה' לאורכה יחתור הנכנס ולאורכה ישוב. מוזרה, אימתנית, וחורשת רעה היא המערה בשעת סיור המוני: התנהלותה האיטית של השיירה, קוצר הראות, העדר חופש תנועה, אי היכולת לראות את המשכה של המחילה, התעלומה ואי הביטחון, החתירה למטרה סתומה, ולשנות האימה והמסתורין השלוחות מכל פינה – כל זה מערער את ביטחונם של חלושי הדעת ועושים את ההתנהלות במערה ארוכה ללא קץ וללא תכלית, מעוררים חשדות ורצון מרדני לשוב אל הפתח. ברם, משהתגברו הנמושות על פקפוקיהם וקוצר רוחם ייווכחו לדעת, כי גם למחילה קץ ותכלית, ולא עוד, אלא השכר שהם באים עליו, יאה לו לעמל החתירה". (מעובד מתוך "הידעת את הארץ, ים המלח סביב סביב", יוסף ברסלבי, 1956).
במילים דרמטיות אלו מתאר יוסף ברסלבי, מגדולי אנשי ידיעת הארץ, את הביקור במערות המלח, כבר בעשוריה הראשונים של המאה הקודמת. התופעה יוצאת הדופן לא משאירה אף מבקר אדיש, מציתה את הדמיון ומעוררת את הסקרנות אל הבלתי נודע. ההיכרות עם מערות המלח נמשכת כבר שנים ארוכות, אך מחקר מקיף ולימוד מעמיק התרחש רק בתחילת שנות ה-80, על ידי המרכז לחקר מערות (המלח"ם) בהובלתו של עמוס פרומקין.
טרשי מלח בפני השטח. מדידה וסימון של אחת מהכניסות למערה (משלחת 2019) | צילום: אפרים כהן
עמוס, אבי חקר המערות בישראל, תיעד עם צוותו ברחבי הר סדום יותר ממאה מערות. שתי משלחות איטלקיות הצטרפו למאמצים וסייעו במיפוי חלק לא מבוטל מהמערות הרבות. הסקר הראשון אל ההר הוצא על ידי עמוס פרומקין, אביתר כהן וחוג נוער שוחר מערות בחנוכה 1981. כבר במהלך סקירתם הראשונה נתגלתה על ידם מערה גדולה ומפותחת, בינות לשפע של פירי מלח אנכיים.
חלפו מספר שנים, מרגע גילוייה הראשוני ועד לסיום חקירתה של המערה, שהתגליות בה לא חדלו מלהפתיע. אנשי המלח"ם והמתנדבים הרבים שלקחו חלק במאמצי הגילוי והחקר של המערה כתבו, הלכה למעשה, פרק בהיסטורית חקר המערות בארץ עם הישג עולמי בלתי רגיל. עד לאותה עת, מערות מלח נחשבו תופעה נדירה, עד כדי אקראית. חקר המערות בהר סדום לא רק שהציג מקבץ פנטסטי של עשרות מערות מלח, אל גם את מערת המלח הארוכה בעולם – מערת מלח"ם שאורכה כחמישה וחצי קילומטרים!
חוקרי המערות נכנסים לפעולה
ידיעה שפורסמה ברשת האינטרנט באמצע ינואר 2006 עדכנה מהשטח: "חוקרי מערות צ'כים הצליחו לחבר את מערת 3N עם מערת פונו·ר-גדול, כך שאורך המערה הכולל עומד על כ-6.5 ק"מ. זוהי מערת המלח הארוכה בעולם כשמערת מלח"ם הופכת לשנייה באורכה".
משמאל לימין: עמוס פרומקין, בועז לנגפורד ועמרי גסטר בוחנים את תצלומי האוויר משנות ה-80 בהשוואת פירים ופתחים למערה | צילום: Marketa Jakovenko
כצפוי, הידיעה לא השאירה את חוקרי המערות אדישים וקהילת המערות בארץ התייחסה לנושא במעשים של ממש. היה ברור לכולנו כי מערת מלח"ם ארוכה משמעותית מכפי שפורסם. פרומקין, אשר הוביל את מיפוי המערה ומי שהכיר אותה באופן הטוב ביותר, אמר זאת בעצמו. המערה בעלת מבנה מסועף המורכב מסדרת ערוצים שזורמים מידי שנה בשיטפונות החורף. בעקבות שינויים במפלס ים המלח השתנו עם הזמן מפלסי המערה, כך שלכל ערוץ יש סדרה של מפלסים עליונים. 25 פתחים מחברים בין פני השטח ובין סבך המחילות והמפלסים. מבנה מסועף זה עומד כנגד פשטותה היחסית של מערת 3N, אשר מורכבת ממחילה עיקרית אחת, עם כמה הסתעפויות מקומיות. ודאי שמדובר במערה מרשימה ויוצאת דופן ביופייה ועצמתה, אך היא איננה מורכבת ומסועפת כמו מערת מלח"ם.
אולם הגיליוטינה בחלקה המרכזי של המערה | צילום: אפרים כהן
לא היה לנו ספק שמדידה מחודשת של מערת מלח"ם תספק אורך גדול יותר, אלא שפרויקט שכזה אינו עניין של מה בכך. מיפוי מחדש של המערה דורש השקעה אדירה של ימי עבודה, הן בשטח והן בעיבוד הנתונים. מכיוון שמיפוי מערות אינו מתבצע בתצלומי לוויין, אלא דורש עבודה מאומצת של מערנים בעלי ידע וניסיון בתחום, הרי שלא כל כך מהר מתחילים בעבודה. אם כן, עיקר המאמץ התרכז בחיפוש אחר חלקים "חדשים", דהיינו כאלו שלא מופו במקור. השמטת חלקים מהמערה אינו נעשה בכוונת תחילה ויכול להתרחש מכמה סיבות, בהן: רזולוציית המיפוי, חסימות המסתירות פתחים ומעברים, בעיות גישה לחללים בנקודות מורכבות או טעויות אנוש פשוטות.
ב-2010 יצאנו, ולדימיר בוסלוב, סטאס פרימק ואנוכי, לסיור מקיף במערה, תוך מעקב צמוד אחר המיפוי. המעקב הצמוד הכרחי לטובת ניווט והתמצאות, אך גם מאפשר בחינה של חללים אשר אולי אינם מופיעים במפה. בילינו במערה 48 שעות רצופות, במהלכם נעצרנו ללון לכמה שעות על גבי קרקעית המערה. בלילה הופתענו מהקור, שכן במהלך התנועה ומאמץ הפעילות לא מרגישים את הטמפרטורה הנוחה והרוח הקלה העוברת לאורך המחילות.
נטיפים זקיפים ועמודי מלח באגפה הדרומי של המערה | צילום: אפרים כהן
איך מרגיש ממרח בסנדוויץ'
בזמן הביקור המקיף, טיפסנו במעלה "ערוץ הסנדוויץ'", הערוץ הארוך ביותר במערה. שם הערוץ ניתן על ידי עמוס פרומקין בשל התחושה של המבקר המתקדם לאורכו. קירותיו מורכבים משכבות מלח אנכיות, ביניהן ניתן להתקדם לרוחב, תוך הידחקות במרחב הצר. תחושה מדויקת של ממרח בין שתי שכבות סנדוויץ'. במעלה הערוץ, כך ידענו, ישנו פיר אנכי גבוה, אשר חיבורו אל המערה התאפשר ב"קשר-קול" בלבד. הדבר אומר שצוות אחד גלש בעזרת חבלים במורד הפיר, בעוד שצוות שני התקדם כמה שניתן במעלה הערוץ. ראש הערוץ היה צר מידי למעבר, כך שכל שהצליחו שני הצוותים הוא לשמוע זה את זה ולהניח כי הערוץ מתחבר אל הפיר.
הנה אנו מתקדמים והערוץ הולך והופך צר יותר ויותר. פוסקים ידיים, מוציאים אוויר מהחזה, ומתקדמים. לפתע… אנו בפיר הסנדוויץ'! לא ניתן לטעות. המיפוי מדויק וצורת הפיר זהה לתיאורו של עמוס: "פיר חשוך המצר לכיוון קרקעיתו". נראה כי מאז המיפוי, המלח התמוסס, המחילה התרחבה והמעבר התאפשר. עודנו מתרגשים מגודל המאורע כשוולדי שם לב לפנייה נוספת. רמז לקיומה מופיע במפה, אך עם סימון כי היא צרה מידי למעבר. הנה שוב, מפסקים ידיים, מוציאים אוויר מהחזה, ועוברים! באותו היום התווספו למערת מלחם כ-400 מ' של מעברים "חדשים" וכן פתח חדש – "סנדוויץ' עליון".
מחילת הסנדוויץ' – הארוכה והפעילה ביותר מבין סעיפי המערה | צילום בועז לנגפורד
ניסיון נוסף להגדיל את המערה היה לחברה עם מערה סמוכה, המכונה "מערת לשלשת". מערה זו "כלואה" בתווך מוגבל בין שנים מערוציה של מערת מלח"ם, כשמטרים ספורים מפרידים בין המערות. במפלסים גבוהים של מערת לשלשת אסף עמוס פרומקין ענף עץ שתוארך לגיל הקודם ביותר במערות ההר כולו. נתון זה איפשר לתזמן את תחילת היווצרותן של מערות המלח בסדום ללפני 8000 שנה. חזרנו למערה, הפעם גם עם יורי ליסוביץ', בניסיון למצוא את החיבור המיוחל. בבדיקות של חלקי המערה השונים מצאנו נקודות סקר של קבוצה נוספת, בהובלתו של קוסטנטין סרפימוב, אשר גם הם שקדו רבות לחיפוש המשכים במערת מלח"ם. אפילו עלתה האפשרות לשבירת הקיר בין המערות, אפשרות שנפסלה מסיבות פרקטיות ואתיות.
הכיוון השלישי בו השקענו את מרצנו היה לסקור את שדה הפירים שבאזור המערה, שמא מי מהם יתחבר אליה. במסגרת סקירה זו מצאנו מספר מערות חדשות, שלא היו מוכרות מהסקר המקורי באזור. לצערנו, אף לא אחת מהן התחברה למערה. כך חשבנו לפחות. אחת המערות ה"חדשות" בלטה במיוחד בעקבות רוח חזקה שיצאה מפתחה ושפע של עטלפים שהשתכנו בה.
כניסה למערה דרך פיר פתוח במפלסיה העליונים | צילום: אפרים כהן
נכנסו למערה עם תחושה שהנה מגיעה הפריצה הגדולה. ולדי וליאוניד סוקרים מקדימה, שמוליק ואנוכי ממפים בעקבותיהם. התקדמנו במחילה אופקית באורך כמה עשרות מטרים, עד חיבור לפיר מלח אנכי, גם הוא בעומק של כמה עשרות מטרים. בתחתית הפיר ישנו סדק צר ביותר, מבחינתנו "בלתי עביר". איני יודע איך לא שמנו לב שלמעשה גלשנו לפיר הסנדוויץ', אותו פיר שהגענו לתחתיתו ב-2010. נתנו למקום את השם "מערת אמבטיה" והחשבנו אותה כמערה נפרדת. רק ב-2019, בעזרתו של עמוס, הבנו את הטעות וחיברנו את שני המקומות תחת מפה אחת.
אולם הפרמידה, המפלס העליון של ערוץ מרכזי | צילום: אפרים כהן
הבולגרים מצטרפים
הפריצה הגדולה הגיעה לבסוף מהמקום הצפוי והבלתי נמנע – מיפוי מחדש של כל חלקי המערה. ההחלטה לצאת לדרך הגיעה ב-2017, לאחר יצירת קשר בין יואב נגב, ממועדון שוחרי המערות, וטוני ווליקובה, ממועדון המערות של סופיה (בולגריה). הבולגרים רצו לבקר במערות ישראל והתעניינו בפרויקט בו ניתן לקחת חלק. הפרויקט המתבקש היה מערת מלח"ם. לא היתה תמימות דעים בעניין והיה חשש שמא רמת המיפוי אינה זהה בשני המועדונים. ברור שאין טעם למפות מחדש את המערה, אם התוצאה החדשה לא תהיה מדויקת יותר מקודמתה. לאחר בחינת "תיק עבודות" של עמיתינו מבולגריה החלטנו להתחיל בפרויקט.
בחורף 2018 הגענו לשטח, הקמנו מחנה על ההר ועשינו סיבוב להתרשם מהר המלח. בסוף היום פתחנו את המיפוי של עמוס וחילקנו את המערה לשניים. הצד הצפוני, הכולל את ערוץ הסנדוויץ', יהיה באחריות הבולגרים. הצד המרכזי והדרומי יהיה באחריות הישראלים. חשבנו שאנו לוקחים על עצמינו את האזור המסובך…
פתחה התחתון של המערה | צילום: אפרים כהן
הבולגרים התקדמו יפה ומהר. המלח מלהיב אותם. כל יום נפגשים בערב במחנה וחולקים רשמים ומסקנות. הקילומטרז' מצטבר ומבנה המערה מתחיל להיות יותר ויותר מסועף. אנו מבחינים כי קודמינו עבדו בדייקנות מרשימה וכי קשה "להפתיע" את המיפוי הקיים.
באמצע המשלחת החלו יותר ויותר משתתפים לבקש ימי מנוחה או גילו "רוח התנדבות" יתרה לביצוע עבודות מחנה. התעניינו בעדינות אודות השינוי וקיבלנו תשובה "הגענו למרכז ערוץ הסנדוויץ' ואי אפשר לצאת מהתסבוכת. במקום יש מחילות מפותלות העולות בשיפוע תלול מעלה, תוך יצירת מפלסים על מפלסים. הקרקעית מורבדת בדיונות של אבק, האוויר עומד והמעברים צרים וקשים". אזור זה כונה לבסוף "מחילות הספגטי" ומופה בדייקנות ועקשנות מרשימה על ידי החבורה הבולגרית. גם אם בדרך נדרשו מנוחה וריענון.
מערוץ הקרח לפיר ההפתעות
החלק הישראלי הסתבר בינתיים כפשוט יותר. אולמות גדולים, מחילות רחבות ושפע של נטיפים המרעננים את עבודת המיפוי הסיזיפית. החלטנו לא להתעסק עם פירים, אלא להתקדם במפלסים אופקיים, תוך יצירת שלד עיקרי לערוצי המערה. התקדמנו בדייקנות, מתוך ידיעה שללא דייקנות מוגזמת אין טעם במיפוי מחודש. כל מפלס וכל פיתול נטוש קיבלו התייחסות ומדידה. במקום שכונה "צניר-הצנירים" מופו יותר משבעה מפלסים מקבילים, היוצרים פיתולים נטושים, מורבדי אבק מלוח. המפלסים מתחברים זה מעל זה בפתחים שצורתם חצי צינור ועל כן מכונים צנירים.
צניר הצנירים, מחילה רב מפלסית באגף המרכזי של המערה | צילום: בועז לנגפורד
השמות במערה התקדמו יחד עם המיפוי. חשוב לחלק שמות לנקודות שונות במערה, בדיוק כמו שיש צורך בשמות רחובות בעיר. ללא השמות לא ניתן לייצר שפה משותפת לתכנון העבודה או אפילו לניווט במערה. חלק מהשמות לקחנו מקודמינו. חלק אחר המצאנו משלנו. כך יכול המבקר לזחול ב"ערוץ הקרח", לעבור בתחתית "פיר ההפתעות" לנוח ב"אולם החתונות" להציץ ב"פיר קסדה" ולזחול במחילת "לידה מחדש".
אולם החתונות, גלריה של נטיפי מלח | צילום: בועז לנגפורד
משלחת 2018 הסתיימה עם כ-6 ק"מ מדודים, שלהערכתנו מהווים כ-60 אחוז מהמערה, יתכן שהמערה תגיע לעשרה קילומטרים? קשה להאמין. ברור שיש צורך לחזור למשלחת נוספת, להתקדם ולראות. מספר המערנים שהגיעו למשלחת השנייה היה כפול. לכל המארגנים היה ניסיון והבנה טובה יותר מה מחכה מתחת לאדמה, אך עבודת הניהול היתה מורכבת במיוחד. כמה עשרות מערנים צריכים להגיע ולמצוא את נקודות המיפוי משנה קודמת ומשם להתקדם בסקר ומיפוי. שלא כמו במשלחת 2018, המשימות לא היו "אינסופיות" ובכל יום או יומיים הסתיים מקטע של המערה. הקצוות החלו להיסגר אך היה צריך להתמיד במעקב אחר שטף המידע שזרם מהצוותים בשטח.
משלחת 2018, בוחנים את הכניסות למערה בשדה הפירים שבפני השטח | צילום: בועז לנגפורד
החיבור האנושי מעל ומתחת לאדמה
במקביל לעבודה מתחת לאדמה, יצא מידי יום צוות ישראלי של מועדון שוחרי המערות לסקור פירים על פני השטח. הכניסה לפירים נעשית בעזרת חבלים המחייבים ידע בטכניקות מערנות אנכית. אחת הבעיות הייחודיות להר סדום היא עיגון ושמירה על החבלים. עגינות החבלים בהר המלח שונות לחלוטין מהמוכר במרבית המקומות. פני השטח מורכבים מחומר פריך שמחייב עגינות מסיביות לעומק הקרקע. נפילה של מערן תוך פציעה משמעותית כבר ארעה בעבר בהר סדום. אירוע שכזה גוזר את סיומה המיידי של המשלחת, לצד טיפול בחילוץ הפצוע. לכל הצדדים יש עניין להימנע מסיכונים מיותרים.
פרח מלח בערוץ הסנדוויץ'. הפרח הפך להיות סמל משלחת 2019 | צילום: בועז לנגפורד
"צוות הפירים" מצא ובדק כמה עשרות פירים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים. חלקם מתחברים אל המערה וחלקם מובילים לחללים נפרדים. הטיפול במידע משדה הפירים והמשך סקר סדור – אלו מהמשימות העיקריות של המשך העבודה על ההר.
עשרה ימים בשטח, עם אנשי מערות ממדינות שונות, עם "מגדל בבל" של שפות ומתרגמי ביניים, עם דיונים לעומק הלילה וזחילות לעומק הקרקע. זוהי חוויה אנושית בלתי רגילה, המהווה חלק חשוב מחיי המשלחת. לאחר עשרה ימים רצופים בין קירות מלח, גם מערנים עיקשים מחפשים גיוון. החברה הטובה היא חלק לא פחות חשוב מהעבודה עצמה.
תנועה במחילות המערה, עשרות שעות זחילה במשלחת | צילום: בועז לנגפורד
משמעות החיבור האנושי התחוורה לי בעבודה משותפת עם סימבל, מערן צ'כי המומחה בעבודת מיפוי. יצאנו יחד לחבר שני מפלסים מקבילים, המתחברים זה לזה בסדרה של פירים אנכיים. סימבל היה עם לוח הנתונים ואני עם מכשיר המדידה. אני גולש בפירים ומודד את אורכם, סימבל קולט את הנתונים ומשרטט את המתאר. העבודה נמשכה לשעות הערב המאוחרות, במטרה לסיים, גם אם במחיר של יום עבודה ארוך. לאחר סיום הפירים המוכרים, פניתי לסימבל בשאלה אודות מצב רוחו. "אני מעוניין לבדוק פיר נוסף, אם מבחינתך זה בסדר", אמרתי לו. לא אכלנו מהבוקר וכבר היינו עייפים, אך הרצון לסיים מבלי להשאיר "חורים" גבר על המצב הפיזי. החלטנו להישאר לסיים את הטיפול באותו פיר אחרון.
הידיעה אודות הפיר הגיעה אלינו מסרגיי שפיצין, מערן ותיק ומנוסה והמוביל של מועדון סארמה. שפיצין וצוותו הצטרפו למשלחת ועבדו כצוות עצמאי. במהלך העבודה במערה נפגשתי עם סרגיי. הוא היה תלוי צמוד לתקרת אולם, מאובטח בחבל ועוגנים. החלפנו מילים וסרגיי סיפר כי הוא מעוניין לטפס לראש פיר שמצא במקום. הוא האיר עם הפנס שבידיו לגובה הפיר וציין שמדידה הראתה שמדובר לפחות בעוד עשרה מטרים. "צריך לבדוק מה קורה למעלה", הוא סיכם. עם זאת, כאב גרון חריף לא אפשר לו להתקדם וסיכמנו שהפיר ייבדק בעתיד. זוהי אם כן, משימה פתוחה.
חברי המשלחת 2019 | צילום: בועז לנגפורד
כאמור, סימבל ואני החלטנו לטפל בבדיקת הפיר באותו הערב. מצאנו את החבל של סרגיי וטיפסנו עד לעוגן העליון. ההתקדמות מנקודה זו איטית וארוכה, תוך קיבוע עוגנים לגובה הקיר. בכל פעם מקבעים עוגן ומתקדמים עד הגעה אליו. מרחק העוגן שווה לאורך זרוע, כך שההתקדמות איטית ומייגעת. לאחר קיבוע של כחמישה עוגנים הפיר מצר מעט ואני מחליט לעבור לטיפוס חופשי, ללא עוגנים צמודים. אני מעדכן את סימבל בעניין ומודיע לו שלא ימשוך את החבל המחובר אלי. אם ימשוך – אני נופל מטה! אנגלית איננה שפת אם של שנינו ואני חוזר על המשפט מספר פעמים לוודא שהמסר ברור. סימבל מאבד סבלנות ונראה לי שתכף ימשוך בחבל רק בשביל להיפטר ממני…
אני עולה ומתקדם, כשמסתבר שגובה הפיר אינו מסתכם בעשרה מטרים. אורך החבל שקשור אלי הוא כ-20 מ' והנה הוא כבר מתנדנד מעל הקרקעית. אני מקבע עוגן, מתחבר לנוח, ומבקש מסימבל שיחבר חבל נוסף אל זה שנגמר. בצעקות מגובה הפיר אני מצליח להבין שהבחור אמנם ממפה מערות מצוין, אך אינו יודע קשירות… בתקווה שהאלתור של הקשירה יעבוד, התקדמתי במעלה. גובה הפיר הסתבר כ-45 מ', ועל אף שלאורכו נשבה רוח איתנה, ראשו אינו יותר מסדק צר ובלתי עביר. עגנתי את החבל בראש הפיר וגלשתי מטה.
פתח במפלס עליון, הנפת קסדות בסיום המשלחת | צילום: בועז לנגפורד
כמה ימים לאחר סיום המשלחת התכנסנו בירושלים בסלון של אפי כהן, לחבר את הנתונים של כלל הצוותים. כל שעה עלתה קריאת התרגשות. עלינו ל-7 ק"מ… הנה זה כבר 8 ק"מ!, עלינו ל-9…. האורך הסופי – 10.200 ק"מ. מערת המלח הארוכה ביותר בהר סדום, המערה הארוכה בישראל, מערת המלח הארוכה בעולם! 13 שנה אחרי שנלקח השיא מהמערה, היא שוב מככבת כקצה העליון של התופעה העולמית.
בתמונה הפותחת: פיר מלח אדיר המחבר בין פני השטח אל מעמקי המערה | צילום: אפרים כהן
______
בועז לנגפורד – המרכז לחקר מערות, המכון למדעי כדור הארץ, האוניברסיטה העברית בירושלים