מכתש רמון מתמרד

היעלים שעמדו ליד הגדר העיפו בנו מבט סקרני וחזרו לצפות בנוף הקדומים של מכתש רמון. לא רחוק מהם, בדוכן הפינתי שלו, "The Garden of Eden", מזג אביאל בן ישראל, מקהילת הכושים העברים של מצפה רמון, מיץ משובב נפש שהכין מבננה, דובדבנים ואפרסק. השעה היתה אחת בצהריים, אבל בצלו של האורן נדמה היה שקיץ חם והביל זאת המצאה תל אביבית. בגובה של 900 מטרים מעל פני הים, התערסלה מצפה רמון ברוח הקלה, בשקט ובמרחבים.
שני דברים מעיבים על האידיליה הזאת: כוונתה של חברת החשמל למתוח קו מתח עִלי במכתש, ותוכניתה של חברת חסין אש להקים על שטח של כמאה דונמים המשתרע ממש בלב המכתש מחצבה חדשה לכריית חרסית, שהיא חומר גלם המשמש לייצור רעפים אדומים.
איך מתיישבות שתי התוכניות הללו עם החלטת ממשלה משנת 1994 לשימור המכתשים, עם כך שהמחצבה מתוכננת להיבנות במקום שבו צפויה לקום אטרקציה תיירותית חדשה, עם כך שפרויקט שיקום המחצבות במכתש, "פארק צבעי הרמון", אמור להתבצע בדיוק ליד המחצבה החדשה, ועם העובדה ש"ארץ המכתשים" של ישראל מועמדת להיכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית לשימור של אונסק"ו? התשובה פשוטה – הן לא.

התקוממות עממית

האיום הסביבתי שמביעים גורמים אינטרסנטיים, ומנגד אוזלת היד של הממשלה ושל רשות שמורות הטבע, האמונות על שימור הטבע בארץ המכתשים, הצמיחו סוג של התקוממות עממית במצפה רמון. את המאבק מוביל ועד התושבים לשימור מכתש רמון.
"חברת החשמל מתכוונת להעביר בברוטליות קו מתח באמצע המכתש, בלי כלהתחשבות ברצון התושבים", אומר אפי פרי מבית ספר שדה הר הנגב, המכהן כיו"ר ועד התושבים. "החברה בחרה ללכת בדרך לא ישרה. אנשיה לא ביקשו אישור לתוכנית כוללת להעברת קו מתח בין באר שבע לאילת אלא פנו למועצות אזוריות שונות והשיגו מהן באמצעות מחטף אישורים לקטעים שונים של הקו. מה שנותר להם כעת הוא להשלים את הקו ממש באמצעו של המכתש. בימים האלה הם עסוקים במדידות בשטח לשם הגשת תוכנית ואפילו אינם מוכנים לדון בשיטת ההטמנה, שהיא הרע במיעוטו".
לפני כשנה וחצי נפגשו נציגי הוועד עם שר התשתיות הקודם, יוסף פריצקי, ודנו  איתו בחלופות לתוואי קו המתח. "השר בפירוש הורה להם לבדוק חלופות עוקפות מכתש", מספר איתי ענר, מראשי המאבק, "אך מיד לאחר שהתחלפו השרים המשיכה חברת החשמל בתכנון הקו העלי לפי רצונה. בימים האחרונים שלחנו מכתב בהול לשר התשתיות בנימין בן אליעזר, שיפעל לעצור את העוולה הסביבתית האיומה הזאת".
מ"חוות המדבר" (לשעבר "צל מדבר"), הממוקמת על שפת המכתש, רואים בבירור את הפצע המכוער שיצרו בו מחצבות החרסית הישנות. ענר משתייך לקבוצה אידיאולוגית שנקראת "שומרי הגן", ששמה לה למטרה להקנות לדורות הבאים ערכי אקולוגיה ומיומנויות חיים של תרבות האדמה. הוא מחייך במרירות. "אם לא נעצור את חסין אש נהיה עדים לאבסורד מהסוג הישראלי, כשדרכיהם של הטרקטורים העוסקים במלאכת השיקום יצטלבו באלה של הדחפורים העוסקים בחציבה החדשה".

עודד וכנרת שיקלר בסטודיו שלהם. בני הזוג הם תכשיטנים היוצרים בעיקר בזכוכיות ובקריסטלים. "עבורי ישראל נגמרת בצומת טללים", אומר עודד

במקום ללכת לפסיכולוג
נראה שהחברות הרוצות לפתח במכתש תעשייה בכל מחיר, וכמוהן הרשויות שאינן אוכפות את החלטותיהן שלהן, לא הביאו בחשבון דבר אחד: מצפה רמון כבר אינה אותה עיירת פיתוח מנומנמת ונידחת הזרוקה באמצע שומקום. מצפה רמון של היום, המונה כ־5,700 תושבים, היא יישוב המודע לעצמו, למרקם האנושי היוצא דופן שבו ולפוטנציאל העולמי הגלום בו להיות פנינת מדבר תיירותית.
לפנות ערב, כשהר ארדון נצבע בצבעי שקיעה ופעמוני הרוח בגן הצלילים הסמוך לחוות המדבר מנהלים שיח מוזיקלי עם הסביבה, מגיש לנו זיו ספקטור, בעליה של החווה, מלפפונים עם שמן זית ומלח, ואומר: "לפני כמה שנים הבנתי שאם רוצים לעשות עסקים צריך לעזוב את מצפה, אבל אם רוצים לחיות צריך להישאר במצפה. מצפה תחיה ותתפתח רק על התובנה הסביבתית. אין יותר שטחים פתוחים כאלה בארץ. במקום ללכת לפסיכולוג, עדיף לבוא לכאן".

הממלכה של "אלון בוץ"
ספקטור, שהגיע לכאן לפני 16 שנים, הוא נציג "דור הביניים" במקום ומסמל את השינוי שעובר על מצפה רמון ואת הרוח החדשה המנשבת בה. יותר ויותר תושבים – גם אלה שתקעו כאן יתד בשנים האחרונות, גם דור הביניים, וגם הוותיקים – רוצים לבסס את

אלון בן צבי. הגיע מטבעון למצפה רמון לפני חמש שנים "על תקן בונה באדמה", כדבריו, ומאז הוא מייצר לבני בוץ במרכז לבנייה באדמה שהקים

פרנסתם על תיירות קהילתית־אקולוגית נכנסת ולא על תעשיות שמוציאות את המחצבים ממצפה רמון.
אחד מהם הוא אלון בן צבי, "אלון בוץ" בפי ידידיו. לפני חמש שנים, בתום תקופה שבה שִחזר אתרים ארכיאולוגיים ברשות העתיקות, הוא הגיע לכאן מטבעון "על תקן של בונה באדמה", כדבריו. מאז הוא יוצר לבני בוץ ב"מרכז לבנייה באדמה" שהקים, ובו הוא אף מתגורר עם חברתו ובלי חשמל. את חומר הגלם ללבנים הוא מלקט במחצבות האבן הסמוכות.
"הבוץ הוא חומר מבודד, נושם וידידותי לסביבה", הוא מסביר. "אנשים רבים מצהירים שהם חולמים לגור בבית בנוי מלבני בוץ, בסגנון אדובי המפורסם, אבל רק למעטים יש אומץ לבנות לעצמם בית כזה". ובכל זאת, לאחרונה יצאו מפה שני טריילרים עם לבני בוץ, והן ישמשו לבניית בית מגורים בכפר יהושע.
שעת דמדומים. לבני הבוץ ממשיכות להתייבש בשמש השוקעת. שקט גדול שורר בממלכה של בן צבי, שגם רוקד להנאתו בלהקת "אדמה" הפועלת במצפה. הוא מגיש תה בספלונים קטנים ומספר על החלום שלו. "בגליל בונים צימרים מעץ, ופה הדבר הנכון הוא בנייה מבוץ. הוא מתאים לבנייה תיירותית בנגב, מהיותו חלק מפיתוח שזורם עם הטבע ומשתלב בסביבה".

הכל בגלל מכונת הכביסה
במצפה רמון אין סניף של מקדונלד'ס. מי שרעב יכול לנעוץ שיניים בכריכים המצוינים שמכינים בסניף המקומי של קפה־נטו או להיכנס ל"הקצה". "לפני שבאנו למצפה אהבנו לשמוע תוכנית בשם 'הקצה' בגלגל"צ, כך ששם כבר היה לנו", אומרים לימור דמרי ובן זוגה ברק נבו, שהגיעו לכאן לפני שלוש שנים. את מסעדת "הקצה" פתחו בקומת הקרקע של ההאנגר שבקומתו השנייה הם מתגוררים עםבתם בת השנתיים אדמה. הם מגישים קוסקוס, קציצות וממולאים שלימור מבשלת מדי יום, והילדים שמגיעים לכאן עם הוריהם יכולים לבלות בחדר המשחקייה.
בחצר המסעדה, בתוך סוכה צבעונית עם שטיחים וכריות, פועל הצ'אי שופ של איילה קול. היא מגישה משקאות חמים, לימונדה, שייקים של פירות, עוגות ועוגיות וגם בוטנים וגרגרי חומוס שהיא ולימור ק ולות בעצמן, הכל תוצרת בית ובזול.
החיבור של איתי קינן לסביבה נוצר בדרך קצת אחרת. קינן הגיע למצפה לפני 12 שנים והפעיל במשך שלוש שנים את מיזם "סוכה במדבר". "לפני עשר שנים נסתם צינור מכונת הכביסה שלנו", מספר קינן. "בשעה ששפכנו לחצר את מי הסבון שהוצאנו בגיגיות מהבית הבנתי איזה בזבוז של מים יש פה ועד כמה הדטרגנטים מרעילים וממליחים את האדמה. כשחיפשנו חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה גילינו שאלה אינם בנמצא והחלטנו שנעשה לעצמנו סבון כביסה טבעי. זה אמנם נשמע יפה, אבל לייצר סבון משמן זית ומשמן קוקוס היה יקר בטירוף. בכל זאת מצאנו שלושים משוגעים בארץ שהיו מוכנים לקנות מאיתנו את החומר הזה, ובתוך כך התחלנו לייצר פס שלם של חומרי ניקוי לבית". בה בעת הם החלו לייצר סבונים ומוצרי קוסמטיקה לגוף, רובם על בסיס צמחי. המפעל המשפחתי שלהם, "ניחוח טבע", פועל כיום בהאנגר ומעסיק 12־15 עובדים.
סיפורו של קינן אופייני לאנשים – בהם אמנים, מטפלים אלטרנטיביים ויזמי תיירות – שהגיעו

הצ'אי שופ של איילה (אוחזת בסיר) בחצר מסעדת "הקצה". במצפה רמון אין סניף של מקדונלד'ס

למצפה רמון בחיפוש אחר דרך חיים אחרת. דרור רוט, דינה לרנר, שרה אפשטיין ועודד וכנרת שיקלר הם חמישה אמנים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות והקימו מיזם, "תוצרת מצפה רמון" שמו. הם יוצרים בהאנגר משותף שב"רובע דרכי הבשמים", לא רחוק מההאנגר של קינן. עד לפני שנים אחדות זה היה אזור תעשייה מאובק ומוזנח, וכיום הוא כר למימוש יוזמות וחלומות.
"חיפשתי מקום לברוח אליו מתל אביב, מהמרכז, מהרעש", אומרת לרנר, קרמיקאית היוצרת ומאיירת כלים שונים ואריחים. "תמיד דמיינתי האנגר ענקי שאפשר לרקוד וליצור בו. יום אחד הגעתי לכאן, ונשארתי. זה לא קל", היא מודה, "אנחנו נאלצים להילחם בגופים כמו חברת החשמל ובעלי מחצבות, שלא תורמים דבר לפרנסת התושבים ומייצרים רק אבק ורעש. תחשבי איזה רעש היה קם לו חברת החשמל של אריזונה היתה מתכננת למתוח כבלי חשמל בגרנד קניון".

המדבר מנפה
לצד כלי הקרמיקה תלויים בגדים שצבעוניותם העזה עזה עוד יותר נוכח הצהוב של המדבר. הבגדים האלה הם יצירותיה של שרה אפשטיין, מעצבת אופנה שהגיעה למצפה רמון עם בעלה, בעל בית תוכנה. אפשטיין, אף שחיפשה מפלט מהמחנק של העיר הגדולה, שומרת על קשרים עסקיים עם אזור המרכז. החלל שבו היא יוצרת נושק לחלל של רוט,

יעל וכלב במצפה רמון, על שפת המכתש. התוכניות של חברת החשמל וחברת חסין אש מעיבות על האידיליה המדברית

מהנדס שגם הוא עשה שינוי בחייו, הדרים למצפה רמון וכיום הוא מעצב רהיטים מסוגננים ומבנים מבוץ.
"עבורי ישראל נגמרת בצומת טללים", אומר עודד שיקלר. הוא ואשתו כנרת הם תכשיטנים היוצרים בזכוכיות ובקריסטלים ומוכרים את מוצריהם בחנות המפעל ובחוגי בית ברחבי הארץ. "מצפון לצומת זו ארץ צפופה ורועשת, ומדרום לה זו ארץ של שאנטי", מוסיף עודד, "באנו לכאן כדי ללכת עם האמת של המקום. הטבע פה חזק. זה מדבר, ולא צריך לגעת בו בכלל". לשאלתי מה עושה הנוף המדברי לאנשים הוא עונה: "רבים שמגיעים לכאן ונשאבים לשקט המדברי חווים משבר אחרי כשנה. הם מגלים שאינם מסוגלים לחיות בריק הזה. המדבר מנפה".
"בענייני חציבה וכרייה לא נרים ידיים, וגם לא בעניין חברת חשמל ובשאר תוכניות בלתי מתחשבות בתושבי מצפה ובטבע", אומרת רותם שפע, שהגיעה לכאן לפני שנתיים והקימה את "המאהל" – ספרייה המפיצה מידע בנושאים של צדק חברתי וסביבתי.
"כוחות הפיתוח טרם עברו פה את נקודת האל־חזור", היא מוסיפה, "ואני מקווה שהשאיפה של תושבי מצפה רמון  – לשמור על נופי הבראשית והוד הקדומים של המכתש – תנצח".