פארי – מחזה פלאים, חיזיון מרהיב – זה שמה של התוכנית שראיתי במולן רוז' (Moulin Rouge). על פי התוכנייה השמנה בצרפתית ובאנגלית, התוכנית היתה דומה ככל הנראה לכל התוכניות האחרות שהציגו שם בארבעים ומשהו השנים האחרונות, מאז 1962, השנה שבה נולד המרשם המנצח של ארוחת ערב ו"ספקטאקל", ושבה הקימו את האקווריום הענקי, המשמש עד היום לבלט מים של אישה עם נחש. שמה של התוכנית, על כל פנים, מתחיל ב־F, כמו שמן של כל התוכניות הקודמות. וזה גם מה שבא לי להגיד כשראיתי אותה, ־־־F, אם כי באנגלית. המקום הוא אותו המקום זה יותר ממאה שנים, בבולבאר דה קלישי (Boulevard de Clichy), עם אותו השם ועם כנפיים של טחנת רוח – לזכר הימים שהיו הרבה טחנות רוח על גבעת מונמארטר (Montmartre). אבל אז, ב־1889, כשמלאו מאה שנים למהפכה הגדולה, ואייפל בנה את המגדל שלו, הלקוחות היו נכנסים למולן רוז' מאחור במדרגות לולייניות בתוך רגלו של פיל ענקי עשוי גבס, שעמד ליד מאורת אופיום, כדי לראות את נערות הקאן־קאן מעיפות רגליים ברעש גדול. ואילו כיום, גדודי התיירים שנפלטים מפתח תחנת המטרו בלאנש (Blanche) – פעמיים בכל ערב, 365 יום בשנה – נדחסים פנימה דרך הכניסה הראשית של המקום שהורחב לפחות פעמיים מאז, ונבלעים במהירות בקרביה של מכונה משומנת היטב שפולטת אותם כמו נקניקיות אל מושביהם באולם הגדול והדחוס עד אימה. הפיל נעלם כבר בראשית המאה העשרים. הרקדניות והמחשופים והנוצות והתלבושות המרהיבות והקטעים המתחלפים בזריזות – מצרים העתיקה ("חלום על מצרים" הוצג שם כבר ב־1907, עם קולט האגדית), מלחים בחופשה, קוזקים בשלג, נשף מסכות בוונציה של קזנובה, ברנשים וחתיכות, מה שזה לא יהיה – והאקרובטים ומוזיקת הקרקסים והפיתום והאיש שעושה כלב נובח על הירח באמצעות צלליות כפות ידיו… כל זה עוד שם, רק הרבה יותר מפואר מכפי שהיה בזמן שמולן רוז' היה מוסד עממי שבו יכלו פועלים ובורגנים וזונות וזמרים ורקדניות וטולוז לוטרק להתרועע יחד, לפחות לפי הסרטים. כובש בסערה את פריז אה, הסרטים! הרבה סרטים עשו על המוסד הכה צרפתי הזה (לפחות במובן ש"החוויה
הישראלית" ביפו העתיקה היתה ישראלית). תשעה סרטים לפחות, לפי אתר אינטרנט אחד, שמהם ראיתי ארבעה מוכרים מאוד – מהסרט היפה מאוד לעין (וקצת טרחני בתאוות הרצינות שלו) של ג'ון יוסטון, "מולן רוז'" (1952), על חיי הצייר נמוך הקומה טולוז לוטרק שקנה לו שם עולם בזכות הפוסטרים שצייר (אפשר בקלות, וגם כדאי, למצוא ברשת, כדי לקבל מושג איך נראה המקום כשהיו בו חיים), ועד ל"מולן רוז'" המבריק של באז לורמן (2001), שלא לקח מהמקום אלא רמזים לקונספט. וביניהם הסרט המעניין מכולם, סרטו הצרפתי של הבמאי הגדול ז'אן רנואר (1955), בשם האנגלי "פרנץ' קאן־קאן", עם ז'אן גבן (שהופיע שנים קודם לכן על במת המולן רוז'); והתשובה האמריקאית, הקלושה משהו, של וולטר לאנג, "קאן־קאן"
שארל אזנבור כבר לא כאן |
סרטים רבים נעשו על המוסד הפריזאי הוותיק "מולן רוז", שבערבי הקברט המסעירים שלו כיכבו רקדניות קאן-קאן חטובות ומוזיקאים מן השורה הראשונה. דן דאור בילה ערב במועדון שפעם התרועעו בו יחדיו פועלים ובורגנים וזונות וזמרים והצייר טולוז לוטרק, וגילה שהוא מעדיף את הסרטים פורסם 8.9.11 |
טירת הנשרים בדרום צרפת
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 631
[name] => פריז
[slug] => %d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%96
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 631
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 630
[count] => 148
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 630
[name] => צרפת
[slug] => france
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 630
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 389
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )