הכתבה היתה מוכנה ביום שישי ה-6 לאוקטובר והתכוונתי להעלות אותה לאוויר למחרת היום. אז החלה המלחמה ששינתה את חיינו. שבוע לאחר מכן ניצבתי בטרם עת על קברו הטרי של אבשל הרן, תושב בארי וחבר נעורים מאז ועד היום. שושן אשתו, עדי בתו, בעלה ושני ילדיה, שרון אחותו ובתה, כולם נמצאים בשבי החמאס בעזה. אני מקדיש את הכתבה להם ולכל החטופים.
מתחת לחורשה המשקיפה לכנרת בה חונה הקרוואן שלי כבר חמישה חודשים תמימים, לא רחוק מעין תאנה ומעל נחל סמך, מתנוססת גבעה זעירה חסרת שם, מוקפת בחומה קיקלופית קדומה, שורה של אבני שדה גדולות, עד שלושה נדבכים גובהה. הקיקלופים הם ענקים מן
המיתולוגיה היוונית, בעלי עין אחת וכוח בל יתואר. הדמיון הארכיאולוגי המתחלף לפרקים במציאות, טוען שרק הם ועוג מלך הבשן האגדי יכלו להרים אבני ענק שכאלו ולהקים מהם חומה. אי לכך חומות עתיקות פראיות נקראות חומות קיקלופיות. המקום סומן בסקר ארכיאולוגי מיד אחרי מלחמת ששת הימים.
יצחקי גל היה אז בחור צעיר שזה עתה השתחרר מהצבא, משוגע על ארכיאולוגיה וכבר בכיתה ז' ניהל חפירה של מערת קבורה בקיבוצו קריית ענבים. יצחקי שמע שהארכיאולוג בעל השם שמריה גוטמן מגייס סוקרים ומיד התייצב בגולן והצטרף לחבורה.
ביומן הסקר שנכרך ויצא לאור ארבעים וחמש שנים לאחר מכן תחת השם 'מחברות יצחקי' ניכרת אווירת החיפושים והתגליות של אנשי ידיעת הארץ לאחר המלחמה. יצחקי רשם את מעשיו יומיום עד לרמת כמה ליטר בנזין מילאו בג'יפ, מה גילו בכל אתר, מחשבות ורעיונות. בתאריך ה- 16 למאי 1968 ישב יצחקי בפאתי הכפר דיר קרוח בקצה מצוק הצופה אל מפתח נחל דליות והכנרת. הוא התבונן בנוף המרהיב ולפתע הבין שהגבעה הדבשתית לרגליו היא העיר גמלא. "זה היה כמו התיאור של יוספוס פלביוס בספר 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים' שקיבלתי לבר מצווה" הוא מספר לי. הוא רשם במחברתו את מחשבותיו.
שבועיים לאחר מכן ירד עם עוד חבר לסקר אל הגבעה וביחד הם התרגשו לזהות את חומת העיר ולמצוא המון אבני קלע, ראשי חיצים חרבות ומגיני שריון. "אין עוד מקום בגולן עם סימני מלחמה מובהקים שכאלו" הם הסכימו ביניהם. חלפו עוד שנתיים עד שנמצאה הזדמנות להביא את שמריה למקום. "צריך לישון על זה" אמר אז שמריה, ומכאן נולד המיתוס ששמריה חלם על בית הכנסת של גמלא בלילה ומצא אותו ביום שלמחרת.
מתחת לחורשה המשקיפה לכנרת בה חונה הקרוואן שלי כבר חמישה חודשים תמימים, לא רחוק מעין תאנה ומעל נחל סמך, מתנוססת גבעה זעירה חסרת שם, מוקפת בחומה קיקלופית קדומה, שורה של אבני שדה גדולות, עד שלושה נדבכים גובהה
צילום: מתוך הספר 'מחברות יצחקי'
צילום: מתוך הספר 'מחברות יצחקי'. שבועיים לאחר מכן ירד יצחקי עם עוד חבר לסקר, דודיק בן עמי, אל הגבעה וביחד הם התרגשו לזהות את חומת העיר ולמצוא המון אבני קלע, ראשי חיצים חרבות ומגיני שריון. "אין עוד מקום בגולן עם סימני מלחמה מובהקים שכאלו" הם הסכימו ביניהם
צילום: מתוך הספר 'גלגל רפאים'. יצחקי גל היה אז בחור צעיר שזה עתה השתחרר מהצבא, משוגע על ארכיאולוגיה וכבר בכיתה ז' ניהל חפירה של מערת קבורה בקיבוצו קרית ענבים. יצחקי שמע שהארכיאולוג בעל השם שמריה גוטמן מגייס סוקרים ומיד התייצב בגולן והצטרף לחבורה
האתר הכי מעניין בגולן
פגשתי את יצחקי תושב קיבוץ אפיקים בבית קפה בצומת צמח. "מכל מה שגיליתי בסקר" הוא אומר לי "רוג'ום אל הירי, הוא האתר הכי מעניין בגולן. יום אחד שמריה נתן לי לבדוק תצלומי אויר. בערב עברתי עליהם והבחנתי בנקודה עם מעגלים סביבה, תהיתי מה זה וניגשתי לשמריה. בוא ניסע עכשיו, הוא אמר לי. אולי נדחה לבוקר, הצעתי לו. למחרת הגענו למקום ונוכחנו שמה שראינו בצילומים אכן קיים בשטח. קראנו למקום בעברית יפה 'גלגל רפאים' שפירושו גלי האבן של הענקים".
גלגל רפאים הוא מעגל אבנים מסתורי ומעורר מחשבה. ייתכן וזהו לוח שנה מהעתיקים בעולם. יש במעגל החיצוני שמקיף אותו שני פתחים. בבוקר היום הארוך בשנה, ה-21 ביוני, זורחת השמש בהטייה הצפונית ביותר שלה וקרניה מאירות דרך הפתח הצפון מזרחי אל מרכז המעגל. מכאן והלאה יתקצרו הימים עד שהחורף יגיע ואיתו הגשמים, ידעו חכמי קדם שצפו במהלך השמש בשמיים. חשיבותו של גלגל רפאים עומדת בשורה אחת עם
סטונהנג' – מעגלי עמודי אבן קדום באנגליה המושך אליו מיליוני מבקרים מדי שנה, ולנו יש כזה ליד הבית.
ממרום שבעים ותשע שנותיו יצחקי הוא נביא הזעם של עולם הארכיאולוגיה ואינו עושה חשבון לאף אחד "תקופת הברונזה המגליתית, היא הנושא המרתק ביותר בגולן. אני מדבר על שלושה אלמנטים שנבנו באבני ענק – גלגל רפאים, המתחמים המבוצרים והדולמנים. לכל אחד מהם יש משמעות כלל עולמית. אלא שהזיכיון לחפירה בגולן נמסר למכללת צמח בניהולה של אוניברסיטת בר אילן. מאז הם מתמקדים בתקופות היהודיות ומחפשים רק בתי כנסת. לזה יש תקציבים. כל השאר מוזנח. אפשר היה לגלות כאן סיפור עולמי ענק, אבל התקופה הכנענית לא מעניינת את המוסדות".
דרך עפר משובשת זרועת סלעים מובילה במרכז רמת הגולן אל גלגל רפאים. שוטטתי במבוך בין מעגלי האבנים, הקירות והפתחים שמובילים אל המרכז. טיפסתי על טומולוס – גל אבנים ענק, ונכנסתי לתוך בור בלב הערימה. זחלתי פנימה דרך מעבר צר שנפתח אל חדרון עגול. אולי נקבר כאן מלך כנעני באותה תקופה שהפרעונים בנו לעצמם פירמידות להיטמן בהן. דמיינתי לעצמי המוני אנשים מגיעים לכאן בימים מקודשים מכל רחבי הרמה. האם נערכו כאן במישור הנרחב הזה טקסי תפילה, האם היה זה קומפלקס תרבותי ופולחני. רשמתי לעצמי לבוא לכאן שוב בבוקר היום הארוך של השנה הבאה.
צילום רחפן: טניה רמניק. גלגל רפאים הוא מעגל אבנים מסתורי ומעורר מחשבה. ייתכן וזהו לוח שנה מהעתיקים בעולם. יש במעגל החיצוני שמקיף אותו שני פתחים. בבוקר היום הארוך בשנה, ה- 21 ביוני, זורחת השמש בהטייה הצפונית ביותר שלה וקרניה מאירות דרך הפתח הצפון מזרחי אל מרכז המעגל. מכאן והלאה יתקצרו הימים עד שהחורף יגיע ואיתו הגשמים, ידעו חכמי קדם שצפו במהלך השמש בשמיים. חשיבותו של גלגל רפאים עומדת בשורה אחת עם סטונהנג' – מעגל עמודי אבן קדום באנגליה המושך אליו מיליוני מבקרים מדי שנה, ולנו יש כזה ליד הבית
שוטטתי במבוך בין מעגלי האבנים, הקירות והפתחים שמובילים אל המרכז. טיפסתי על טומולוס – גל אבנים ענק, ונכנסתי לתוך בור בלב הערימה
זחלתי פנימה דרך מעבר צר שנפתח אל חדרון עגול. אולי נקבר כאן מלך כנעני באותה תקופה שהפרעונים בנו לעצמם פירמידות להיטמן בהן
דמיינתי לעצמי המוני אנשים מגיעים לכאן בימים מקודשים מכל רחבי הרמה. האם נערכו כאן במישור הנרחב הזה טקסי תפילה, האם היה זה קומפלקס תרבותי ופולחני. רשמתי לעצמי לבוא לכאן שוב בבוקר היום הארוך של השנה הבאה
מתחמים מבוצרים עם חומות קיקלופיות
המתחמים המבוצרים מתקופת הברונזה שוכנים ברובם בראשי שלוחות, מוגנים במתלולים טבעיים וחומה ענקית השומרת על הכניסה באזור חשוף. האם היו אלו הערים הראשונות בעולם הקדום, ואולי מבצרים אליהם התכנסו תושבי האזור לעת צרה. ידועים שלושה מתחמים משמעותיים עם חומות קיקלופיות. אחד מהם קרוי במפות 'מתחם יצחקי'. "ישבנו במעיינות השופעים של סלוקיה מעל נחל יהודיה עליון וחיפשנו היכן חיו האנשים שנהנו משפע המים" סיפר לי יצחקי על רגע הגילוי "הלכתי במעלה הנחל וחיפשתי סימני יישוב. פתאום ראיתי חומה מפתיעה בגודלה שמגנה על שלוחה הכלואה בין שני קניונים תלולים בנקודה בה הם נפגשים ויוצרים יחדיו את נחל יהודיה. קראתי לשמריה והוא לימים החליט לקרוא לאתר על שמי".
נסעתי להכיר גם את מתחם הלביאה הנמצא בין הנחלים כנף וסמך, והוא הגדול מכולם. השלוחה מתנשאת מעל מושב רמות וצופה אל הכנרת והגליל. עליתי לשם בדרך עפר קופצנית זרועת אבני בזלת. יצאתי מהרכב ליד מכלאת בקר והלכתי בהתרגשות לגלות מקום חדש. חומה גבוהה סגרה על המתחם מצד מזרח. מדדו ומצאו החוקרים שישה עשר מטר רוחב ועשרה מטרים גובה. מידות מטורפות בעוצמתן במיוחד כשחושבים על כך שעדיין לא היו בליסטראות, וכלי הנשק דאז היו קשתות חצים וחניתות. ארכיאולוג אחד כבר טען שהחומות הללו נבנו רק בשביל להרתיע, לעשות רושם על האויב. אלפי שנים עברו מאז, האבנים התפזרו, עצי אלה אטלנטית ואלוני תבור צמחו מתוך גלי האבנים שהגנו על הזרעים מפני החיות מלחכות העשב.
בתשע בבוקר הגעתי לחפירת הצלה של דולמנים בפאתי אחד היישובים בדרום הרמה. "דולמנים קמים במקום שיש בו סלעים כחומר גלם" אומר לי צביקה בדיחי, ארכיאולוג נפת הגולן ותושב יונתן "מצפון הגולן ומורדותיו אל אזור קיבוץ שמיר ועד מרכז הגולן ונחל דליות. בסקרים שנערכו אותרו כששת אלפים דולמנים וכנראה שהיו כאן למעלה מעשרת אלפים, וזה המון. אנחנו לא מוצאים מבני מגורים מאותה תקופה וסביר להניח שתושבי האזור היו נוודים. הדולמנים היו הדבר הכי יציב בחייהם, ואולי הם שימשו גם כסמנים טריטוריאלים לשטחים שלהם. 'הנה ההוכחה' יכול היה הכנעני בן התקופה לאמר ליריביו, הדולמנים האלו שייכים למשפחתי מזה דורי דורות"
אני פוגש את אורי ברגר, מנהל החפירה, ליד מחסן הכלים והמציאות עם מגש בידו. הוא מצביע על שלל אוצרות שמצאו החופרים, שברי חרסים עדינים ודקים מעוטרים בפסים גליים מהתקופה הרומית – ביזנטית, שני חרסים עבים, גסי גרגרים עם שורת חורים לקישוט וידית אחיזה מהתקופה הכנענית, עצמות שועל שחי במחילות הדולמנים מתישהו אחרי שעזבו הרומאים, כדור מרובה מאוזר גרמני מזמן מלחמת העולם הראשונה, וכן רסיס פלדה ממלחמות ישראל בעת האחרונה. שלל התקופות שוכנות זו לצד האחרות במגש של אורי.
אנחנו ניגשים אל הדולמן. רשת צל נמתחה מעליו. הפועלים באו מן הכפר ביר אל מכסור המשופע בחופרים בעלי ניסיון. רון, מתנדב מקיבוץ גינוסר יושב על המסננת ובוחן את האבנים הרבות שמא נטמע בקירבן חרוז קטן. עופרה הג'ינג'ית עם הראסטות, מתנדבת מקיבוץ עברון, מכה עם מכוש קטן ברצפת הדולמן ומפוררת רגבי אדמה.
פאדל עובד לצידה כאשר לפתע הוא עוצר את החפירה. מניסיון של שנים ומבלי שלמד ארכיאולוגיה הוא מבחין בשרידי עצמות. הוא מפסיק לחפור במכוש הקטן ועובר למברשת צבעים. הדולמנים בגולן אינם משאירים הרבה שרידי קבורה. אדמת הבזלת החומצית מעכלת עצמות, ולא משאירה מהן זכר. תגלית כזאת של שברי עצמות היא נדבך נוסף בהשערה שהדולמנים שימשו מבני קבורה. "מצב מתפורר" אומר אורי שבחן את הממצא. הוא מעביר דלי של עפר לפועלים המנוסים ומבקש מהם לסנן ולחפש שיניים, כי אלו נשמרים טוב יותר בזכות האמייל. אורי עובד כעת בעצמו, עם המסטרינה והמברשת, חופר ומנקה בעדינות. אם תתגלה עצם במצב שימור טוב יותר המכילה קולגן, חלבון שמצוי בעצמות, ניתן יהיה לערוך בדיקת פחמן 14 ולקבוע את גיל הקבר.
"ממצא של הלייף, של החיים שלי" הוא צועק פתאום בהתרגשות. מתוך האדמה הוא שולף גוש חום עם חור במרכז. "מכל עשרות הדולמנים שכבר חפרתי, חרוז כזה יפה וגדול לא מצאתי מעולם" הוא בוחן אותו מכל הצדדים ומנקה אותו בזהירות. "תביט, אתה יכול לצלם אבל אל תפרסם" הוא אומר ומראה לי חריטה של סימן צלב על דפנות החרוז. מקסים לראות את ההתלהבות על פניו.
"אפשר לומר שהיה איזה סט קבורה מוסכם שבני המשפחה היו טומנים עם המנוח" מסביר לי אורי "שרשרת חרוזים, נרות שמן והאופייני ביותר מביניהם הוא נר חרס עם ארבע פיות שאנו מכנים אותו 'ארבעתני', קנקן אגירה עם בסיס שטוח, קומקום חרס עם זרבובית, לפעמים גם סיר בישול. דברים שישמשו את המת במקום המיסתורי אליו הוא הולך."
אניה ומנדל הגיעו למחרת לתעד את החפירה. היא מכינה את הדולמן לצילום מנקודת מבטו של הרחפן, ומניחה קנה מידה שחור לבן באורך מטר במקום בולט. מנדל מודד ומצייר אותו ביד חופשית במגוון חתכים. "מה מצאתם" אני שואל "הגענו לריצפה ובעצם חשפנו את הקבר כולו" אומרת אניה "אבל הרומאים היו פה לפנינו וכבר לפני אלפיים שנה הספיקו לשדוד את הדולמן הזה. כבר אז הוא היה עתיק" היא מצביעה על מספר אבנים גדולות ושטוחות בצד הקבר "רואים שהם הזיזו את אבני הכיסוי, פתחו את תקרת הקבר ונכנסו פנימה לשדוד את מה שהיה כאן. לנו הם השאירו שברי חרס גסים מתקופת הברונזה הביניימית וחרסים עדינים מהתקופה הרומית שלא היה להם צורך בהם".
החפירה הסתיימה. תיק החפירה יעלה בקרוב אבק במרתפי רשות העתיקות. החל מרגע זה רשאים הטרקטורים לעלות על השטח בשם קדושת הפיתוח והדולמן יישמד. "איזה כאב לב" אני אומר. אניה ומנדל מהנהנים ומסכימים איתי "אנחנו לא באמת מצילים אותם, רק מתעדים והורסים" הם אומרים. אחר כך גם אורי וגם צביקי מצטרפים להרגשתי "זה כאב הלב של הארכיאולוגים" אומר מישהו "חופרים ובוכים".
יש מקרים בהם מתגלים ממצאים יוצאי דופן ואז מאלצים את היזמים לשנות תכניות, להחריג מגרשים ולקבל אחרים תמורתם, לשלב את הממצאים בתכנון השכונתי הציבורי, או להעתיק אותם ממקומם אל פארק שכונתי. בשיחה שהתפתחה בינינו הגענו למסקנה שהסקר צריך להקדים תכנון כך שאפשר יהיה לשלב ממצאים ארכיאולוגיים בתכנון הראשוני. כל זה יוכל לקרות רק כאשר זה יהיה חשוב לרוכשי המגרשים ואנשים יבקשו את זה מהיזמים.
ידועים שלושה מתחמים משמעותיים עם חומות קיקלופיות. אחד מהם קרוי במפות 'מתחם יצחקי'. "ישבנו במעיינות השופעים של סלוקיה מעל נחל יהודיה עליון וחיפשנו היכן חיו האנשים שנהנו משפע המים" סיפר לי יצחקי על רגע הגילוי "הלכתי במעלה הנחל וחיפשתי סימני יישוב. פתאום ראיתי חומה מפתיעה בגודלה שמגנה על שלוחה הכלואה בין שני קניונים תלולים בנקודה בה הם נפגשים ויוצרים יחדיו את נחל יהודיה. קראתי לשמריה והוא לימים החליט לקרוא לאתר על שמי"
הדולמנים בגולן אינם משאירים הרבה שרידי קבורה. אדמת הבזלת החומצית מעכלת עצמות, ולא משאירה מהן זכר. תגלית כזאת של שברי עצמות היא נדבך נוסף בהשערה שהדולמנים שימשו מבני קבורה. "מצב מתפורר" אומר אורי שבחן את הממצא. הוא מעביר דלי של עפר לפועלים המנוסים ומבקש מהם לסנן ולחפש שיניים, כי אלו נשמרים טוב יותר בזכות האמייל. אורי עובד כעת בעצמו, עם המסטרינה והמברשת, חופר ומנקה בעדינות
אני פוגש את אורי ברגר, מנהל החפירה, ליד מחסן הכלים והמציאות עם מגש בידו. הוא מצביע על שלל אוצרות שמצאו החופרים, שברי חרסים עדינים ודקים מעוטרים בפסים גליים מהתקופה הרומית – ביזנטית, שני חרסים עבים, גסי גרגרים עם שורת חורים לקישוט וידית אחיזה מהתקופה הכנענית, עצמות שועל שחי במחילות הדולמנים מתישהו אחרי שעזבו הרומאים, כדור מרובה מאוזר גרמני מזמן מלחמת העולם הראשונה, וכן רסיס פלדה ממלחמות ישראל בעת האחרונה. שלל התקופות שוכנות זו לצד האחרות במגש של אורי
שני חרסים עבים, גסי גרגרים עם שורת חורים לקישוט וידית אחיזה מהתקופה הכנענית
אנחנו ניגשים אל הדולמן. רשת צל נמתחה מעליו. הפועלים באו מן הכפר ביר אל מכסור המשופע בחופרים בעלי ניסיון
עופרה הג'ינג'ית עם הראסטות, מתנדבת מקיבוץ עברון, מכה עם מכוש קטן ברצפת הדולמן ומפוררת רגבי אדמה. פאדל עובד לצידה כאשר לפתע הוא עוצר את החפירה. מניסיון של שנים ומבלי שלמד ארכיאולוגיה הוא מבחין בשרידי עצמות. הוא מפסיק לחפור במכוש הקטן ועובר למברשת צבעים
"ממצא של הלייף, של החיים שלי" הוא צועק פתאום בהתרגשות. מתוך האדמה הוא שולף גוש חום עם חור במרכז. "מכל עשרות הדולמנים שכבר חפרתי, חרוז כזה יפה וגדול לא מצאתי מעולם" הוא בוחן אותו מכל הצדדים ומנקה אותו בזהירות. "תביט, אתה יכול לצלם אבל אל תפרסם" הוא אומר ומראה לי חריטה של סימן צלב על דפנות החרוז. מקסים לראות את ההתלהבות על פניו
"אפשר לאמר שהיה איזה סט קבורה מוסכם שבני המשפחה היו טומנים עם המנוח" מסביר לי אורי "שרשרת חרוזים, נרות שמן והאופייני ביותר מביניהם הוא נר חרס עם ארבע פיות שאנו מכנים אותו 'ארבעתני', קנקן אגירה עם בסיס שטוח, קומקום חרס עם זרבובית, לפעמים גם סיר בישול. דברים שישמשו את המת במקום המסתורי אליו הוא הולך"
אניה ומנדל הגיעו למחרת לתעד את החפירה. היא מכינה את הדולמן לצילום מנקודת מבטו של הרחפן, ומניחה קנה מידה שחור לבן באורך מטר במקום בולט
מי היו חובבי האבנים הגדולות
מתחילים להסתמן לי דברי הימים הכנענים ההם, חובבי האבנים הגדולות. התושבים חיו בטרום ערים בצורות עם חומות ענק. הם עלו לרגל אל גלגל רפאים לתפילות וטקסים רוחניים שרב בהם המסתורין. במותם הם נטמנו בדולמנים שהצריכו מאמץ של הרמת סלעי ענק בעזרת מקלות חבלים והרבה כח אדם.
אלא שהמציאות אינה פאזל פשוט כל כך. מסתבר שהמתחמים המבוצרים ואתר הפולחן גלגל רפאים מן הברונזה הקדומה, קדמו לדולמנים בכמה מאות שנים. בוני הדולמנים המוכשרים חיו בתקופה הברונזה הביניימית, והם בעצמם הביטו על החומות הקיקלופיות ומעגלי האבנים ותהו מי היו ומה עשו אבותיהם הבנאים המוכשרים שזמנם עבר זה מכבר.
קובי גביש, תושב רמות, יצא יום אביב אחד בשנת 2015 מביתו ברמת הגולן להשתכשך בבריכת עין אל פארס. "לפתע ראיתי איש קשיש ונחוש צועד לבדו על דרך העפר העוברת מציר המפלים דרך המעיין" סיפר לי קובי בפגישה בביתו. לתמיהתו, האיש סיפר לו שהוא הולך לרוג'ום אל הירי. סקרנותו של קובי התעוררה והוא הציע לו טרמפ בג'יפ אל הרוג'ום. שמו של ההולך היה ג'יימס קמרון היל, והוא היה סקוטי שחי באי קטן ושמו קול (Coll), מול החוף המערבי המפורץ של סקוטלנד.
ג'יימס סיפר לקובי על חיבתו לתקופה מסתורית בה עסקו בני האדם במבנים מגליתים. באי שלו ובאיים שכנים הוא גילה, חקר ותיעד דולמנים מרשימים שגירו את דמיונו. עם פרישתו לגמלאות הוא הקדיש שלוש שנים ללמוד ארכיאולוגיה בדגש של עבודות שדה באוניברסיטת גלזגו, כדי שיוכל לממש באופן מקצועי את תחביבו. הוא החל לנסוע ברחבי העולם, לבקר ולתעד דולמנים. בין השאר הוא חבר לאוניברסיטת פיונגיאנג, והיה לארכיאולוג הזר היחיד בעולם שהורשה לצלם דולמנים עתיקים בצפון קוריאה.
"שוחחתי עם האיש והוקסמתי ממנו" סיפר לי קובי "הבנתי ממנו שהדולמנים קיימים לא רק אצלנו בגולן, אלא בכל העולם, וכנראה הוקמו באותו הזמן, מקוריאה הרחוקה במזרח, דרך ירדן וארץ ישראל, ארצות הקווקז ועד אירלנד סקוטלנד ופורטוגל בפאתי המערב. הרעיון של ג'יימס לבקר בארצות שונות שבהן ניתן לאתר דולמנים, לתעד אותם ולשתף מידע כלל עולמי ריתק אותי".
בשנים הבאות חזר ג'יימס עוד פעמיים לרמת הגולן, התארח בביתו של קובי, פגש את הארכיאולוגים העוסקים בתקופת הברונזה וביניהם יצחקי גל ואורי ברגר, ותיעד במצלמתו את המבנים המגליתים. קראתי בעיון את חליפת האי-מיילים של ג'יימס עם חבריו הישראלים. ג'יימס שאגר ידע רב על תקופת המבנים המגליתים במגוון ארצות בעולם הציע רעיונות מקוריים משלו. הוא העלה סברה ששלושת החומות המעגליים של רוג'ום אל הירי שימשו ל
קבורת שמיים בדומה למנהג הזורואסטרי של הנחת גופות על חומות לטיהור והאכלת נשרים.
קובי וג'יימס שמרו על קשר קרוב. "דיברנו על הבאת קבוצות מטיילים מאנגליה לרמת הגולן בדגש על סיורי דולמנים ומבנים מגליתים" סיפר לי קובי. ג'יימס שיתף אותו שהוא כותב ספר בשם 'The Megalith Trail' על התרבות המגליתית ברחבי העולם. אלא שיום אחד קיבל קובי הודעה עצובה שבישרה לו על מותו של ג'יימס בגיל 82. "מאז אני פותח מידי פעם את טיוטת העותק ששלח לי ג'יימס, מעיין בו ומרגיש געגוע לחבר שבא והלך. אולי יום אחד אקום ואשלים את משימת חייו של ג'יימס ואוציא את הספר" חולם קובי.
אוקטובר הגיע. החצבים כבר במלוא פריחתם הלבנה על רקע שחור הבזלת של הרמה, והשמיים נושאים עננים אפורים. הבוקר הגיעה להקה נודדת של כחמישים חסידות שחורות והתיישבה לנוח על התל עם החומה הקיקלופית מול הקרוואן. הנדידה מאירופה בעיצומה. הגיע העת לצאת מאזור הנוחות, לשוב ולנדוד.
מתחילים להסתמן לי דברי הימים הכנענים ההם, חובבי האבנים הגדולות. התושבים חיו בטרום ערים בצורות עם חומות ענק. הם עלו לרגל אל גלגל רפאים לתפילות וטקסים רוחניים שרב בהם המסתורין. במותם הם נטמנו בדולמנים שהצריכו מאמץ של הרמת סלעי ענק בעזרת מקלות חבלים והרבה כח אדם
אוקטובר הגיע. החצבים כבר במלוא פריחתם הלבנה על רקע שחור הבזלת של הרמה
הבוקר הגיעה להקה נודדת של כחמישים חסידות שחורות והתיישבה לנוח על התל עם החומה הקיקלופית מול הקרוואן. הנדידה מאירופה בעיצומה. הגיע העת לצאת מאזור הנוחות, לשוב ולנדוד
עם פרישתו לגמלאות הוא הקדיש שלוש שנים ללמוד ארכיאולוגיה בדגש של עבודות שדה באוניברסיטת גלזגו, כדי שיוכל לממש באופן מקצועי את תחביבו. הוא החל לנסוע ברחבי העולם, לבקר ולתעד דולמנים. בין השאר הוא חבר לאוניברסיטת פיונגיאנג, והיה לארכיאולוג הזר היחיד בעולם שהורשה לצלם דולמנים עתיקים בצפון קוריאה
ראיתי איש קשיש ונחוש צועד לבדו על דרך העפר העוברת מציר המפלים דרך המעיין" סיפר לי קובי בפגישה בביתו. לתמיהתו, האיש סיפר לו שהוא הולך לרוג'ום אל הירי. סקרנותו של קובי התעוררה והוא הציע לו טרמפ בג'יפ אל הרוג'ום. שמו של ההולך היה ג'יימס קמרון היל, והוא היה סקוטי שחי באי קטן ושמו קול Coll מול החוף המערבי המפורץ של סקוטלנד. ג'יימס סיפר לקובי על חיבתו לתקופה מסתורית בה עסקו בני האדם במבנים מגליתים. באי שלו ובאיים שכנים הוא גילה, חקר ותיעד דולמנים מרשימים שגרו את דמיונו
בשנים הבאות חזר ג'יימס עוד פעמיים לרמת הגולן, התארח בביתו של קובי, פגש את הארכיאולוגים העוסקים בתקופת הברונזה וביניהם יצחקי גל ואורי ברגר, ותיעד במצלמתו את המבנים המגליתים
——————
רונן רז – אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בוונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח.
נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן >>
ערן מרדכוביץ הגיב:
הי רונן ותודה רבה על הכתבה! צביקי העביר לי אותה. אני עוסק בנושא ההגנה על הדולמנים מזה כמה שנים בתפקידי כאדריכל (מתכנן) מרחב צפון ברשות העתיקות. עובד הרבה עם אורי וצביקי במאמץ לא פשוט לגרום לגורמי התכנון (ועדות מחוזית ומקומית) וליזמים (בעיקר מ. אזורית גולן) ולתושבים הנוכחיים והעתידיים להכיר בחשיבותם ובהיותם חלק ממכלול מורשת מגליתית מדהימה של הגולן (והגליל המזרחי).
ההצלחה שלנו חלקית – וכמו שיצחקי גל אמר – הפוקוס מופנה למורשת היהודית. הטענה שלי היא מעבר לכך זו מורשת שאין אף עם שלוקח בעלות עליה ומחובר לנרטיב שלה. אף אחד לא משייך אותו אליה – או משייכה לאויביו – כך שאין לה את הסיפור שמישהו ייאבק עליו – חבל מאוד שגורמי התיירות לא מוצאים לנכון למנף את הפוטנציאל הזה.