על מורדות הגולן בואכה ים כנרת, מעט צפונה מקיבוץ עין גב, יושב דייג של ברזל על צוק, חכה בידו והוא משקיף אל נוף האגם המרהיב. חדי העין יכולים להבחין שבקצה החוט לכד הדייג את אגם הכנרת. בדיקה בקרב מארחי בחוות עין תאנה העלתה שיוצר הפסל הוא עוזי קרן, ומכאן, בית הקרוואן שלי בחווה, ועד לביתו בקיבוץ עין גב הדרך היא קצרה.
עוזי קרן היה קצין בכיר בחיל השריון שהשתתף באינספור מלחמות ומבצעים כולל קרבות ההבקעה וכיבוש הרמה במלחמת ששת הימים, ושש שנים מאוחר יותר במלחמת יום כיפור שוב נלחם בקרבות בלימת הסורים באליעד, חמישה עשר קילומטרים בלבד מעין גב, מלחמת הגנה על הבית הפרטי והלאומי כאחד, שלימדו אותו עד כמה הביטחון הוא עניין שברירי. כששבע ממלחמות היה ליועצו האישי של אריאל שרון לענייני התיישבות, וממייסדי תנועת 'העם עם הגולן'. בזמנו הפנוי המועט הוא גם פסל חובב.
"כשהגעתי לקיבוץ הייתי דייג כמו כולם" מגלה לי עוזי עוד עיסוק שלו "היינו יוצאים לדוג עם חשש מתי הסורים יפתחו באש, וזה קרה לעיתים קרובות. הם היו יורים ואנחנו היינו קופצים למים כדי לחמוק מן הכדורים"
"אחרי מלחמת העצמאות חיינו באזור מפורז קרוב לגבול הסורי" מספר לי עוזי בביתו עטור הצמחיה והפסלים על שפת הכנרת
אסד הדייג
"אחרי מלחמת העצמאות חיינו באזור מפורז קרוב לגבול הסורי" מספר לי עוזי בביתו עטור הצמחייה והפסלים על שפת הכנרת. "הבדואים שישבו בחופי הכנרת ברחו בזמן המלחמה וחזרו לבתיהם בתום המלחמה. חמולת נוקייב הבדואית ישבה צמוד לעין גב, וחמולת סמרה ישבה ליד קיבוץ האון, עד היום נותרו שם כמה בתים שלהם". בשנת 51 בעקבות תקרית אל חמה גורשו הבדואים אל מעבר לגבול. על המצוקים מעל הקיבוץ הקימו הסורים מוצב וקני התותחים הופנו אל הקיבוץ. "כשהגעתי לקיבוץ הייתי דייג כמו כולם" מגלה לי עוזי עוד עיסוק שלו "היינו יוצאים לדוג עם חשש מתי הסורים יפתחו באש, וזה קרה לעיתים קרובות. הם היו יורים ואנחנו היינו קופצים למים כדי לחמוק מן הכדורים."
לאחר מלחמת ששת הימים השתרר שקט על פני הכנרת ורגיעה בקרב היישובים שהיו תחת המוצבים הסורים. המגעים המדיניים שהחלו בשנות התשעים בין נשיא סוריה חאפז אל-אסד מול ראשי ממשלות בישראל טרדו את מנוחתם של תושבי האזור שחששו לחזור ולחיות תחת אש הסורים ממוצבי רמת הגולן. בשנת אלפיים התקדם המשא ומתן, אסד דרש גם גישה לכנרת וסיפר שהוא זוכר שבתור ילד הוא טבל באגם. עוזי שעקב בדאגה אחר המתרחש החליט להביע את מחאתו בדרך הפיסול. "אני יודע לעבוד עם ברזל. בחרתי תמונת פרופיל מתוך קריקטורה אופיינית של אסד, העתקתי והקרנתי במסגריה על לוח ברזל וחתכתי באש". לאט ובקפידה נאספו חלקי הפאזל של אסד הדייג וקיבלו רוח חיים תחת ידיו.
כאשר הושלמה היצירה החליט עוזי להציב את פסל הדייג מעל המוצב ממנו היו פותחים עליהם באש. הוא גייס לעזרתו את הבנים, והם טיפסו על הגבעה התלולה סוחבים את חלקי הברזל, כבלים לחיזוק וכלי עבודה. תוך זמן קצר קם הפסל לתחיה, התנוסס לראווה, וסיפורו של אסד והכנרת הדהד ברחבי הארץ.
חודשים ספורים לאחר הצבת הפסל לקח אליו אללה ירחמו את חאפז אל-אסד. במקומו עלה לשלטון הבן גבה הקומה בשאר אל-אסד. עוזי לא התעצל, נכנס לבית המלאכה, הכין רגלי ברזל ארוכות יותר וטיפס אל הגבעה התלולה להאריך את רגלי הדייג.
"אנחנו עדיין עולים פעם בשנה כדי לתקן את פגעי הרוחות והחומר" אומר לי עוזי ממרום שנותיו "הטיפוס ברגל מפרך, תוסיף לזה את המשקל של כל הכלים והחומרים שדרושים לטפל בפסל בגובה שישה מטרים מרגל ועד ראש. צריך לחדש כבלים שהתרופפו מול הרוחות העזות. לצבוע שוב את הפנים בלבן כדי להדגיש את הפרופיל של אסד. כך אנחנו שומרים על רוח המחאה".
עוזי נמצא בשנות השמונים של חייו והוא מלא סקרנות ונמרץ כנער צעיר. מצאתי אותו יושב מול מפות ושרטוטים, חוקר ולומד פרק היסטורי מרתק שהתרחש על שפת הכנרת, לא רחוק מביתו. "כאן במזרח הכנרת הכינו הבריטים קווי חסימה וביצורים מול פלישה אפשרית של הנאצים לארץ ישראל במלחמת העולם השניה" הוא משתף אותי, שולף מפות ותמונות ומראה לי את מערך המוצבים ביבשה ואת מחסומי הטנקים שנוצקו אל תוך הכנרת. הוא מדבר בהתלהבות ועיניו זורחות באותו אור מיוחד שכבר גיליתי אצל חוקרים שחייהם מלאי סקרנות ועשייה.
"מאיפה השגת את כל המפות העתיקות האלו?" אני שואל אותו בהערכה "קיבלתי אותן מעזבונו של חבר יקר מהקיבוץ השכן האון, ירח פארן, אתה מכיר את השם? הוא די ידוע בחוגי ידיעת הארץ. בשבעה הגעתי למשפחתו לניחום אבלים ויעל אשתו התעקשה שאני האדם שצריך לקבל את המפות האלו, כי רק אני אדע מה לעשות איתם".
על מורדות הגולן בואכה ים כנרת, מעט צפונה מקיבוץ עין גב, יושב דייג של ברזל על צוק, חכה בידו והוא משקיף אל נוף האגם המרהיב. חדי העין יכולים להבחין שבקצה החוט לכד הדייג את אגם הכנרת
מעיינות קרירים לימים חמים
מאז שהתיישבתי בדרום הגולן, נתקלתי בשני מקרים בשם ירח והוא אכן סיקרן אותי. הפעם הראשונה היתה כאשר חיפשתי מעיין קריר ביום חם. זה אינו מצרך נדיר בדרום רמת הגולן. קילוחי הלבה העתיקים שזרמו כאן בחום של אלפי מעלות, אפו את האדמה עליה זרמו וייצרו שכבות נושאות מים או אקוויפרים בשפת הגיאולוגים. אינספור קילוחים ושפע משקעים יצרו הרבה מעיינות טבעיים. כל שנותר הוא לשקם בריכות עתיקות שאנשי הגולן לדורותיהם בנו בפתח מעיינות כדי לאגור מים, או לבנות בריכות חדשות, וכך נוצרים לנו מעיינות חדשים לשכשוכים.
כך, מחיפושים מפה לאוזן הכרתי את עין אי"ה ליד מפגש הגבולות ישראל ירדן וסוריה, עין פיק ליד אפיק, עין שוקו ועין אגורות הצופים אל הכנרת, עין תאנה ליד ביתי הקט, הבריכה של תלי בשטחי רמות, עין ידידיה לצד מושב יונתן, עין תות ליד אניעם, עיינות פאחם בסוף העולם, עין קנאטיר (קשתות), עין פח'ורה ליד קצרין, עין נערן ליד קדמת צבי, עין ג'וחדר ואפילו מצאתי את עין אלוהים, והרשימה רחוקה מלהסתיים. אבל המעיין המרשים מכולם הוא עין שורירה או בשמו העברי המוזר השגור בפי כולם עין שוירח. שם בשחייה בבריכה הבהאית הנפלאה המשוקמת נתקלתי לראשונה בשמו של ירח פארן חקוק בסלע.
עין ידידיה לצד מושב יונתן
אפילו מצאתי את עין אלוהים
עין פיק ליד אפיק
עין אי"ה – אינספור קילוחים ושפע משקעים יצרו הרבה מעיינות טבעיים. כל שנותר הוא לשקם בריכות עתיקות שאנשי הגולן לדורותיהם בנו בפתח מעיינות כדי לאגור מים, או לבנות בריכות חדשות, וכך נוצרים לנו מעיינות חדשים לשכשוכים
אנדרטת הטייסים התורכיים
הפעם השניה היתה כאשר נכנעתי לשלט המסקרן על כביש מזרח הכנרת ופניתי אל אנדרטת הטייסים התורכים כדי לפתור את החידה. נסעתי בדרך עפר עד למרגלות הרמה. צבי מפואר קיבל אותי בקפיצות ראווה מרהיבות מפנה כלפיי את האחוריים הלבנים שלו שלא אפספס אותו. נמיה נסה מתוך מקשת דלעות אל בין השיחים המצהיבים. כאן, חקר ירח פארן אנדרטה נשכחת וסיפור מרתק שאירע בימיה האחרונים של האימפריה העות'מנית.
הימים ההם היו ימי ראשית התעופה העולמית. רק אחת עשרה שנים לפני כן, בדצמבר 1903, הצליחו האחים וילבור ואורוויל רייט לבצע את הטיסה המאוישת הראשונה למשך 59 שניות ולמרחק 279 מטרים. הצבא התורכי שהיה בשפל המדרגה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, ניסה להוכיח את יכולתו בשדה המודרני של התעופה, וכך יצאו שני טייסים ב 1914 לטיסה הרפתקנית מאיסטנבול לקהיר. בדרך הם נחתו לתדלוק בביירות ובדמשק. הלג הבא היה לירושלים אולם הם נקלעו לסערה מזרחית, היא השרקייה המרימה גלים בכנרת, והתרסקו למוות, יחד עם האימפריה כולה, שעוד הספיקה לבנות לכבודם אנדרטה צנועה במקום ההתרסקות, בטרם שבקה חיים והאנדרטה נשכחה.
וכך יום אחד נחתתי בקיבוץ האון, עברתי בין הבתים ושאלתי היכן גרות בנות משפחת פארן. נקשתי בדלת ביתה של אלה הבת הצעירה, התנצלתי ושאלתי מתי מתאים שאבוא לשוחח על פועלו של אביה. קיבלתי תשובה שעכשיו הוא הזמן יחד עם כוס קפה, עוגיות ומים קרים. דקות ספורות לאחר מכן נכנסה גם האם יעל אלמנתו של ירח, ואחרי זמן מה הגיעה לביקור גם הבת תמר מכפר סבא. נראה היה שכל המשפחה התכנסה כדי לספר לי את סיפורו של האב.
"בקיבוץ תמיד ידענו על אנדרטה תורכית לטייסים שהתרסקו" מספרת לי אלה מחוויות ילדותה "כשרצו להפחיד אותנו היו שולחים אותנו לשם, אבל אף אחד לא ידע את פרטי האירוע, עד שירח שהיה צריך להגיש עבודה סמינריונית ללימודי ארץ ישראל בבית ברל החל לבדוק את הסיפור".
ירח צילם את האובליסק שעליו נכתבה הקדשה בערבית – תורכית ומצא מישהו שיתרגם לו את תוכן הדברים. הוא התאהב בסיפור והחל לטפח את המקום. הוא הנביט אלונים ושתל אותם, קיבל צינור מהקיבוץ ודאג להשקות בכל יום שישי את הגינה הקטנה. חברים עזרו לו כספית לממן את טיפוח המקום. לבסוף הוא פנה אל שגרירות תורכיה והזמין אותם לבקר במקום, והם באו.
הנספח התורכי היה מומחה אווירי והוא התחבר מייד אל המקום ואל ירח. התברר שהאירוע התעופתי ידוע בתורכיה, הטייסים החללים זכו לכבוד רב והנצחה, עיר הנופש התורכית פטהייה השוכנת על מפרצי הים התיכון ולמרגלות גבעה המשמשת לתעופת מצנחי רחיפה קרויה על שמו של הטייס הראשי פטהי ביי. ישראלים רבים ביקרו בעיר הזאת, רובם כנראה לא ידעו את ההקשר לארצנו.
בהמשך לפגישה הראשונה בה התרשמו התורכים מעבודתו ותשומת הלב של ירח, הגיעה משלחת מחיל האוויר התורכי לבקר במקום. לכבוד האירוע שיפצו התורכים את המדרגות, בנו גדר והוסיפו פסלי עיטים משיש לפאר את המקום.
במלאות מאה שנים לטיסה האומללה קיים חיל האוויר התורכי טקס מיוחד בתורכיה. יעל וירח הוזמנו להשתתף והיו אורחי הכבוד של חיל האוויר התורכי. סיפור טיפוח האנדרטה בידיו של ירח נגע לליבם של התורכים, ואחד מן המכובדים ניגש אליו וביקש לחבק אותו. בשנת 2020 נפטר ירח ואנשי השגרירות הגיעו לניחום אבלים בבית המשפחה בקיבוץ האון.
"בקיבוץ תמיד ידענו על אנדרטה תורכית לטייסים שהתרסקו" מספרת לי אלה מחוויות ילדותה "כשרצו להפחיד אותנו היו שולחים אותנו לשם, אבל אף אחד לא ידע את פרטי האירוע, עד שירח שהיה צריך להגיש עבודה סמינריונית ללימודי ארץ ישראל בבית ברל החל לבדוק את הסיפור"
הנספח התורכי היה מומחה אווירי והוא התחבר מייד אל המקום ואל ירח. בהמשך לפגישה הראשונה בה התרשמו התורכים מעבודתו ותשומת הלב של ירח, הגיעה משלחת מחיל האוויר התורכי לבקר במקום. לכבוד האירוע שיפצו התורכים את המדרגות, בנו גדר והוסיפו פסלי עיטים משיש לפאר את המקום
הצבא התורכי שהיה בשפל המדרגה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, ניסה להוכיח את יכולתו בשדה המודרני של התעופה, וכך יצאו שני טייסים ב 1914 לטיסה הרפתקנית מאיסטנבול לקהיר. בדרך הם נחתו לתדלוק בביירות ובדמשק. הלג הבא היה לירושלים אולם הם נקלעו לסערה מזרחית, היא השרקייה המרימה גלים בכנרת, והתרסקו למוות, יחד עם האימפריה כולה, שעוד הספיקה לבנות לכבודם אנדרטה צנועה במקום ההתרסקות, בטרם שבקה חיים והאנדרטה נשכחה
כאן, חקר ירח פארן אנדרטה נשכחת וסיפור מרתק שאירע בימיה האחרונים של האימפריה העות'מנית. ירח צילם את האובליסק שעליו נכתבה הקדשה בערבית – תורכית ומצא מישהו שיתרגם לו את תוכן הדברים. הוא התאהב בסיפור והחל לטפח את המקום
התברר שהאירוע התעופתי ידוע בתורכיה, הטייסים החללים זכו לכבוד רב והנצחה, עיר הנופש התורכית פטהייה השוכנת על מפרצי הים התיכון ולמרגלות גבעה המשמשת לתעופת מצנחי רחיפה קרויה על שמו של הטייס הראשי פטהי ביי. ישראלים רבים ביקרו בעיר הזאת, רובם כנראה לא ידעו את ההקשר לארצנו
שנים לפני כן במהלך מלחמת ששת הימים הצטרף ירח לכוח שיצא מהאון ועלה אל הכפר הסורי תאופיק. בדרך הבחינו עיניו המנוסות בסימני חומה, שוקת וסבך של שיחי פטל, סימנים מובהקים לקיומו של מעיין ובריכה לצידו. ירח סימן לעצמו את הנקודה לשוב אליה בעתיד. חלפו יותר משלושים שנה, כאשר בשנת אלפיים התחוללה שריפה גדולה וסבך הפטל עלה באש. שריפות הן גם הזדמנות בעיניו החוקרות של הסקרן. ירח גילה טפח ועוד טפחיים ומעתה בימי שישי היה מטפח את אנדרטת הטייסים התורכים, ובימי שבת היה מעמיס טוריה ומכוש וחופר את ברכת המעיין. שלוש שנים עבד ירח כמעט לבדו, עם קצת עזרה מידידים ומשפחה עד שהוביל את מי המעיין לבריכה המשופצת והחזיר את גן העדן למקומו הראוי. ערימות העפר שפינה מן הבריכה הפכו לטראסות וירח שתל בהן עצי פרי.
במקביל הוא חיפש מפות עתיקות ומסמכים ותיקים. הוא ידע שאדמות הכפר סמרה שם שוכן קיבוצו האון, היו שייכות לבהאים, ותושבי הכפר הערבי היו אריסים שלהם. הוא חשף תצלום אוויר משנות הארבעים עם כתם לבן באזור המעיין וכך הסיק מתי בנו הבהאים, הידועים בחיבתם למעיינות וגנים מטופחים, את בריכת המעיין הקרוי במפות עין שורירה. דבר המעיין והבריכה נשמרו בסוד והיו לנחלת חברי הקיבוץ וידידים בלבד.
חולייה של שישה מחבלים שחדרה מירדן לשטח ישראל בשנת 2002 מצאה מסתור ומנוחה דווקא ליד בריכת המעיין הבהאי הנסתר. לוחמי סיירת מטכ"ל הוזעקו למקום והרגו את המחבלים. פרטי המקרה נשמרו חסויים אולם דבר המעיין המפואר עבר מפה לאוזן בין הלוחמים ותוך זמן קצר התפשט דבר קיומו כמו האש בשדה הקוצים שחשפה אותו.
לחגיגות יום הולדתו של ירח הכין הבן יוחאי גל אבנים בצד הדרך המובילה אל המעיין וקבע בו לראשונה שלט עם חץ המורה לעבר המעיין. יוחאי החליט שהשם יהיה עין שוירח, שם שהוא הכלאה בין השם הערבי במפות ושמו של ירח. השם החדש תפס במהירה וכך הוא קרוי עד היום בפי המטיילים ותושבי האזור.
בדרך הבחינו עיניו המנוסות בסימני חומה, שוקת וסבך של שיחי פטל, סימנים מובהקים לקיומו של מעיין ובריכה לצידו. ירח סימן לעצמו את הנקודה לשוב אליה בעתיד. חלפו יותר משלושים שנה, כאשר בשנת אלפיים התחוללה שריפה גדולה וסבך הפטל עלה באש. שריפות הן גם הזדמנות בעיניו החוקרות של הסקרן. בימי שבת היה מעמיס טוריה ומכוש וחופר את ברכת המעיין
לחגיגות יום הולדתו של ירח הכין הבן יוחאי גל אבנים בצד הדרך המובילה אל המעיין וקבע בו לראשונה שלט עם חץ המורה לעבר המעיין. יוחאי החליט שהשם יהיה עין שוירח, שם שהוא הכלאה בין השם הערבי במפות ושמו של ירח. השם החדש תפס במהירה וכך הוא קרוי עד היום בפי המטיילים ותושבי האזור
חמולת סמרה ישבה ליד קיבוץ האון, עד היום נותרו שם כמה בתים שלהם
העיר העתיקה סוסיתא
אחר צהרים בשלהי הקיץ ביליתי בין חורבות העיר העתיקה סוסיתא, השוכנת על פיסת רמה שניתקה מרמת הגולן וחולשת ממבט החיויאים התרים אחר נחשים בעשב, על שיפולי רמת הגולן, על הכנרת ועל הקיבוצים עין גב והאון שלחופה. סקרתי בעיני רוחי את הביצורים שבנו הבריטים, את האנדרטה והמעיין שטיפח ירח פארן, את פסל המחאה שהקים עוזי קרן. שוטטתי ברחובות סוסיתא, עיר מרשימה שניצבה מעל מפגש דרכים, וכיום מתגוללים בה שפע של עמודים מסותתים בגרניט, שיש ובזלת, שרידי שבע כנסיות ענקיות – למה כל כך הרבה, רחוב מרוצף למשעי, כל אלו מעידים על עיר חשובה שמקרינה עושר רב.
יוני יחזקאל מנהל האתר אירח באותו יום שהגעתי את מריה, נגנית נבל שהתמקמה בין השרידים העתיקים הצופים אל ים כנרת והרי הגליל. עמדתי במרפסת התצפית הבטתי אל הנוף המוכר והיפה שבוודאי הרשים כאן אינספור עוברי אורח במשך אלפי שנים. חשבתי על כך שזכיתי להכיר שני אנשים שהטביעו את חותמם על פיסת האדמה הצרה הזאת, כל אחד בדרכו שלו. אצבעותיה המיומנות של מריה פיזזו בעדינות על פני עשרות המיתרים, ליטפו אותם והנעימו לי בשפע של צלילים שהתמזגו עם הנוף המאדים של שקיעת השמש.
אחר צהרים בשלהי הקיץ בליתי בין חורבות העיר העתיקה סוסיתא, השוכנת על פיסת רמה שניתקה מרמת הגולן
שוטטתי ברחובות סוסיתא, עיר מרשימה שניצבה מעל מפגש דרכים, וכיום מתגוללים בה שפע של עמודים מסותתים בגרניט, שיש ובזלת, שרידי שבע כנסיות ענקיות – למה כל כך הרבה?
רחוב מרוצף למשעי מעיד על עיר חשובה שמקרינה עושר רב
חולשת ממבט החיוויאים התרים אחר נחשים בעשב, על שיפולי רמת הגולן, על הכנרת ועל הקיבוצים עין גב והאון שלחופה
עמדתי במרפסת התצפית הבטתי אל הנוף המוכר והיפה שבוודאי הרשים כאן אינספור עוברי אורח במשך אלפי שנים. חשבתי על כך שזכיתי להכיר שני אנשים שהטביעו את חותמם על פיסת האדמה הצרה הזאת, כל אחד בדרכו שלו. אצבעותיה המיומנות של מריה פיזזו בעדינות על פני עשרות המיתרים, ליטפו אותם והנעימו לי בשפע של צלילים שהתמזגו עם הנוף המאדים של שקיעת השמש
