למרות הסכנות הכרוכות במסע אל סוף העולם, יצאו מאנגליה ב-1850 ארבע ספינות לדרכן לעבר ניו זילנד, בעקבותיו של קפטן ג'יימס קוק הנערץ, וחזון בלבם: להתיישב באדמת הפרא, להעניק למקומיים את בשורת הנצרות ולבסס במקום את הדרך האנגלוסקסית לאורח חיים תקין: מעמדות.
העולים החדשים הטילו עוגן בצדו המזרחי של האי הדרומי ופצחו במלאכה: בניית יישוב שיהיה כולו לפי המודל האנגלי. אפילו בשם שניתן למקום – כרייסטצ'רץ' (Christchurch) – מנשבת רוח בריטית: הוא נקרא על שם הקולג' המהולל של אוניברסיטת אוקספורד. מלאים בגעגוע לאדמת המולדת ואדוקים באמונתם, הקימו בוני העיר כרייסטצ'רץ' קתדרלה מרהיבה במרכזה, ועד היום זאת הנקודה שממנה הכי פשוט להגיע לכל מקום בעיר. הסגנון הגותי של הקתדרלה וצורת הבנייה למרגלות נהר האייבון (Avon) שחוצה את העיר בהחלט מזכירים ערים באנגליה. לא פלא שהיא קיבלה את התואר "העיר האנגלית ביותר של ניו זילנד" (ויש מי שיאמר: מחוץ לאנגליה בכלל).
אבל הרבה מים זרמו מאז בנהר האייבון. התוכניות של תושבי כרייסטצ'רץ' לגבי עירם היפה עברו השתנו במרוצת הדורות, והיום זו עיר שוקקת ורב תרבותית, עם הרבה סטודנטים ותושבים מכל המינים והצבעים שחיים יחד.  | | נהר האייבון שחוצה את העיר | צילום: יו מקדוגל |
עולם ומלואו על לוח המודעות
אם אתם מתכננים טיול לניו זילנד, כרייסטצ'רץ' היא מקום טוב להתחיל בו. היא מאפשרת לצאת לדרך בנוחות, מצוידים במידע, ברכב ובכיוון כללי. נסיעה קצרה באוטובוס משדה התעופה – ואתם במרכז העיר. בנוחות האופיינית לכרייסטצ'רץ', רוב האכסניות פזורות במרחק הליכה קצר זו מזו, ומי כמוני יודע שהצעד הראשון הוא להיפטר מהתיקים. לוח המודעות שניצב בכניסה לכל אכסניה וברוב בתי הקפה המקומיים מקל על התוכניות לעתיד: "מיצובישי ואן ב-900 דולר", "ניקי וההונדה האהובה עולים צפונה, רוצה טרמפ?", "כרטיסים להופעה", ובקיצור כל מה שרציתם, עם קפה של בוקר. ואם כבר קפה של בוקר, בתי הקפה של היי סטריט (High Street), היוצא מכיכר הקתדרלה לכיוון דרום מזרח, הם נקודה טובה להתרשם מאופייה של העיר ולהתערבב מעט עם המקומיים. בניו זילנד בכלל חשוב לזכור שה"קיוויז", הכינוי למקומיים (על שם הציפור הלאומית), מעט מרוחקים והיוזמה לשבור דיסטנס היא עליכם. תרגישו חופשי להתקרב בסגנון הישראלי שאני כל כך אוהב. הקיוויז מתים על זה.
מתחילים מלב העיר. חמש דקות הליכה מערבה מהקתדרלה, שמראשה אפשר לצפות על הנוף של כרייסטצ'רץ', משתרע הגן הבוטני, מקום הרביצה הקבוע של ידידכם, נקודת תדלוק סולרית ואנרגיה בוטָנית שאסור להחמיץ. טיול פסטורלי בין חממות עם שלל צמחים מכל העולם לא מותיר ספק – גם לכינויה "עיר הגנים" כרייסטצ'רץ' ראויה, הצבעים כאן באביב בהחלט מרוממים את הנפש (אחר כך, כשממשיכים לטייל בעיר, עוברים בתוך גנים ירוקים גם בלי להתכוון).
הטיול בגן הבוטני עוזר להשיל מעט מהג'ט-לג והופך את הגן למומלץ כתחנה ראשונה בטיול בעיר. בלי להרגיש נכנסים לקצב העצל של המקום, דבר חשוב בהחלט בארץ שהחיים בה זורמים לאט, ובמיוחד באי הדרומי, שלפעמים נדמה שהזמן בו עוצר מלכת.
 | | סתיו בכרייסטצ'רץ'. העיר מכונה גם "עיר הגנים" | צילום: הולגר מטה |
תחנה אחרונה לפני אנטארקטיקה
האבן הירוקה (שנקראת ג'ייד, ובעברית ירקן) נחשבת לאחת האבנים העתיקות בעולם, ולפחות לפי המאורים היא מביאה מזל. את האבנים הטובות (וגם כלי קרמיקה וחרס, אריגים, חפצי נוי, תכשיטים ומה לא) אפשר למצוא בין היתר במרכז האמנויות (Arts Centre), שנמצא במרחק הליכה קצרה מכיכר הקתדרלה לעבר הגנים הבוטניים. מרכז האמנויות שוכן בבניין גותי יפהפה שפעם שימש את אוניברסיטת קנטרברי, ובמקום נערכים סיורים מודרכים בתשלום. בסופי שבוע נערך בו שוק עבודות יד. המרכז הוא מקום שמאוד נעים להסתובב בו, ובכל זאת, אומרים שאם תמצאו את האבן הירוקה בטבע בעצמכם, תוך כדי טיול רגלי לאורך נחל למשל, ערכה הרוחני גבוה יותר. מצאתם? תנו אותה לאדם אהוב, שתגן עליו.
את התרבויות באיי האוקיינוס השקט, ואת האמנות, ההיסטוריה והטבע שלהם אפשר להכיר במוזיאונים הרבים בעיר, רובם קטנים עם תערוכות מתחלפות. יש בהם כאלה המוקדשים לאמנות הצרפתית או האנגלית באזור, יש המציגים יצירות מקומיות, לפעמים של סטודנטים, אחרים שמוקדשים לחיי הלווייתנים ועוד רבים אחרים ומגוונים.
אחד המקומות החביבים עלי הוא המרכז האנטארקטי. כרייסטצ'רץ' היא התחנה האחרונה של משלחות לפני שהן יוצאות לאנטארקטיקה, והמרכז האנטארקטי מקרב יבשת רחוקה וקפואה ואת קסם החיים בה אל חמימות הציוויליזציה. במרכז אפשר לעלות על רכב מיוחד, להסתובב בין תמונות ענק מאנטארקטיקה ולראות איך גילו ומיפו אותה, להכיר את בעלי החיים ששורדים את האקלים שלה, ללמוד על התחממות כדור הארץ והשפעותיו על הקרחונים שמתחילים לנדוד.
 | | הגלריה לאמנות של כרייסטצ'רץ' | צילום: לינדה וקולין מק'קי |
מוכרחים להיות שמח
עם שם כמו כרייסטצ'רץ' (כנסיית ישו), אפשר לחשוב שמדובר בעיר בעלת אופי דתי, לפחות שלוחה של הוותיקן. זה אפילו לא קרוב. כעיר שחיים בה סטודנטים רבים שמשרים אווירה בליינית תוססת, תמיד נראה לי שחצי עיר עובדת בשביל שהחצי השני יוכל לבלות. ברחוב יש המון אנשים שנראה שהם חיים פה כדי לבלות ובתי הקפה מלאים תמיד. חיי הלילה הגועשים נותנים תחושה של קרנבל: כרייסטצ'רץ' מקבלת בחום את כל סגנונות המוזיקה והופעות חיות של טובי המוזיקאים ירקידו אתכם עד השעות הקטנות של הלילה. בקיצור – שמח. אם אתם באזור בינואר, שלא תעזו להפסיד את פסטיבל הופעות הרחוב
(World Buskers Festival). המופעים ישאירו אתכם מעולפים מצחוק. בפסטיבל, הגדול ביותר מסוגו באזור אוסטרליה וניו זילנד, משתתפים האמנים הגדולים ביותר בתחום, שנוהרים לכרייסטצ'רץ' מכל העולם. הם מופיעים ברחוב פעמיים ביום, ובערב אפשר לצפות בהופעות הכי שוות על במה. בהחלט השבוע הטוב ביותר בשנה. מכיוון שהעיר שטוחה למדי, אפשר לטייל בה ברגל, באופניים או לנסוע באוטובוס ממקום למקום. באחד מטיולי בעיר, רכוב על האופניים שלי ותוהה לאן אני בכלל נוסע, מופיע פתאום מולי בית כנסת. נכנסתי. הופתעתי לגלות שיש קהילה יהודית גדולה למדי בכרייסטצ'רץ'. מבולבל מעט ומסוחרר מריח בישולים של בית, ייתכן שהגזמתי בסיפורי על קול הזמיר שלי, ולפני שהספקתי להגיד קפטן ג'יימס קוק מצאתי את עצמי מסודר לשיר בחגים שירים בעברית. אז הנה, הוזמנתם. הטילו עוגן
מהעיר אפשר לצאת לפרברים הנושקים לה, ששווים ביקור, במיוחד פרבר סאמנר (Sumner). אם יתמזל מזלכם, ייתכן שאת החוף הסלעי יבקרו כלבי ים, שנחים על החוף במבט אדיש. אני מעדיף לא להתקרב יותר מדי, אבל לפעמים נדמה שאפשר ממש לשבת לידם.
נסיעה קצרה משם דרומה, ואתם על גבעות נמל ליטלטון – מקום טוב למטפסי הסלעים שבכם לגעת בסלעי הגרניט (אחרי הליכה מועטה יחסית) ולהביט על העיר הפרושה לרגליכם. עיירות הנמל ליטלטון ואקרואה (Akaroa, ששוכנת בחצי האי בנקס) הן פיסות היסטוריה שכדאי לבקר בהן. האווירה הצרפתית באקרואה מרמזת על כך שפעם היא היתה עיר נמל צרפתית, אך עבָרה גדוש במלחמות שבטים של מאורים שחיים כאן כבר כאלף שנה (ואת זה כדאי לראות במוזיאון המקומי). ליטלטון, לעומת זאת, היתה הנקודה שבה הטילו עוגן אותן ספינות אנגליות ראשונות, ששטו לארץ החדשה שמונים שנה אחרי שתיעד את המקום חוקר היבשות המפורסם, קפטן ג'יימס קוק. |
