ראיתי אותו לראשונה בספרם של בן ציון אשל ויהודה אלמוג, "חבל ים המלח". היה זה צילום בשחור־לבן של נקיק צר ועמוק, מים רבים זורמים בקרקעיתו ועצי דקל נעוצים בקירותיו – "גנים תלויים" מעל פלג מים בקניון של נחל זרד, היורד מגבול אדום ומואב אל הכפר סאפי שבדרום־מזרח ים המלח. במשך שנים רבות אי אפשר היה להגיע למקומות אלה. ואז, באוקטובר 1994, נפתחו גבולות ירדן, ובמהרה גילינו שבהרי אדום ומואב יש עשרות קניונים מופלאים ובהם נחלי איתן, מפלי מים גועשים וגנים טרופיים של ממש, הצומחים לאורך פלגי המים ובקירות הנחלים. בסיורינו הלא מעטים בעשור האחרון בהרי אדום גילינו לפחות עשרה נחלים קניוניים, שבאפיקיהם זורמים מים כל השנה: ואדי טייבה, ואדי מוסא, ואדי ע'וויר, ואדי אבו סככין, ואדי דנא, ואדי הישה, ואדי חנזירה, ואדי טפילה (פיפה), ואדי עימה, ואדי אומרוק, ואדי חסא (נחל זרד). כיצד זה קורה שמשני עברי בקע הערבה וים המלח התמונה שונה כל כך – נחלי מדבר יהודה והרי הנגב יבשים ממים ודלי צמחייה, ובמרחק של 15־20 קילומטר בסך הכל שופעים נחלי מואב ואדום מים רבים וגנים מרהיבים של עצים ופרחים? הסיבה המרכזית היא האקלים: כמות המשקעים השנתית בהרי הנגב המזרחיים היא שלושים־ארבעים מילימטר בשנה; הרי אדום מקבלים 300 מילימטר גשם בשנה – פי עשרה! הסיבה השנייה היא גיאולוגית: תהליכי שבירה נמרצים במורדות הרי אדום הרימו רצועות ענק של סלעי אבן חול עתיקים וסלעי גרניט כהים אל פני השטח. מי גשמים – הנספגים במחשופי אבן החול הגדולים – מחלחלים אל קווי המגע בין החול ובין הגרניט האטום לחלחול שתחתיו, ופורצים מקו המגע הזה אל פני השטח במעיינות עשירים, הזורמים אל ערוצי הנחלים ואיתם אל עמק הערבה.  נחל זרד (ואדי חסא), חווית טיול מיוחדת במינה | צילום: שאטרסטוק הסיבה השלישית היא טופוגרפית: נחלי אדום יורדים מראש הרי אדום, מגובה של 1,500 מטר מעל פני הים, אל עמק הערבה שגובהו מאה מטר בלבד – ירידה של 1,400 מטר במרחק אופקי של 15־20 קילומטר בלבד. השיפוע החריף גורם למים הזורמים, בעיקר מי שטפונות, להתחפר לעומק עצום בסלעי המדרון, וכך נוצרים כאן קניונים אדירים ובקרקעיתם נקיקים יפהפיים המחופרים בקירות אבן חול וגרניט. מעבר הנמלה בסיק אל־ברד לאחר סיור של שבע שעות בפטרה, החל המבחן האמיתי: האם באמת יש דרך היורדת מפטרה לערבה או שרק דמיינתי את קיומה בניתוח צילומי האוויר? הדרך, ששמה הוא נקב א־נמלה ("מעבר הנמלה"), התגלתה ליד האתר הנבטי סיק אל־ברד ("הנקיק הקר"). ממנו המשכנו צפונה במעמקו העילי של ואדי קינה, בתוך יער של עצי אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית וערער (ואנחנו חשבנו שהרי אדום הם מדבר…). בהמשך חצינו את ערוצו הגרניטי העמוק של ואדי אום דה ולאחריו ניצבנו בראשו של מתלול גרניט עצום, שממנו נשקפים מושבי הערבה. מכאן ירדנו לערוצו של ואדי נמלה ולערבה הירדנית. מבנה עתיק נגלה לנו לרגלי הנקב הענק הזה וסביבו חרסים נבטיים – מצודת משמר עתיקה לרגלי המעלה. בראשי חלפה המחשבה שדרך זו היא בוודאי המורד הגדול שבו ירדו שיירות הנבטים, עמוסות מור ולבונה, אל תחנת השיירות בערבה הישראלית, שממנה ממשיכה דרך הבשמים הנבטית לעבדת ולנמל עזה.  שמורת דנא | צילום: Naeblys / Shutterstock.com נחושת ויערות אלון בוואדי דנא עצי מורינגה רותמית ענקיים, שיחי הרדוף, דקלים ופלג מים צלולים ליוו אותנו לאורך כמה קילומטרים, אז הגענו למקום שבו נעלמה הדרך באפיק; שטפונות סחפו קטע מן הדרך ויצרו מדרגה בלתי עבירה לג'יפ. ארבע שעות של גרירת אבנים וגריפת עפר מן המדרונות לאפיק נדרשו כדי להעביר את הג'יפ לחלק הבא של הדרך, ועוד שלוש שעות של מכשולים בלתי צפויים נוספים הביאו אותנו אל ראשו של קניון ואדי דנא ואל הכפר העתיק דנא, הטובל בבוסתני ירק ופרי שמי מעיינות צלולים משקים באמצעות תעלות בטון. מראה ואדי דנא מן הכפר, עם יערות עצי ערער ואלון במורדותיו, הוא בלתי רגיל. הנחל התחפר לאורך שבר גיאולוגי ענק החושף סלעי בזלת וגיר בראשו, מחשופי אבן חול צבעוניים באמצעו וסלעי גרניט אדום בתחתיתו. בשביל חמורים תלול אך נוח ירדנו כשעה עד לאפיק הוואדי, בנקודה שבה עובר קו שבר גיאולוגי ענקי, המפריד בין סלעי גיר קשים לשכבות צבעוניות של אבן חול. מכאן והלאה מזומנת חגיגה יוצאת דופן לכל חובב טבע ונוף: נקיק צר בעומק של כמאה מטר חתור בסלעי אבן חול צבעונית להפליא ובקרקעיתו זרימת מים איתנה, מפלים וברכות, ועל הקירות הזקופים של הנקיק קבוצות עצי דקל הנוטים בזוויות משונות אל קרקעית הנחל. נביעות מים מתוקים בוקעות מקירות הנקיק הצר במקומות רבים, ועל הקירות הלחים גדלים מסכים ירוקים של שרכי שערות שולמית, שיחי סמר ואלפי פרטים של סחלב לבן פריחה הנקרא בן חורש. שמונה קילומטרים של ירידה בנקיק המוצל ושופע המים הביאו אותנו אל מפגש ואדי ע'וויר עם ואדי חמרה, שגם בו זורם פלג מים איתן. כאן גילינו "יער" של עצי תמר, המכסים את קירות אבן החול הזקופים. מכאן ממשיך הנחל בקניון גרניט גדול לעבר הערבה, ובו גדלים מאות עצי סיסם הודי ענקיים ועצי מורינגה רותמית הצומחים על מדרונות הנחל. במוצא הנחל לערבה שוב ציפה לנו האתר המרשים של פונון העתיקה, בנקודת המפגש של ואדי ע'וויר עם ואדי דנא. בפעם אחרת הצטרפו אלי כמה חברים למסלול של יומיים, כולל לינה על גדת הנחל, בין חורשות עצי דקל ושיחי קנה, במפגש עם ואדי קטרה. ביום השני לטיול יצאנו לדרך בשעת בוקר מוקדמת במורד הזרם המהיר של נחל זרד. היתה זו חוויה אדירה של הליכה בין קירות זקופים לחלוטין, שגנים טרופיים מרהיבים תלויים עליהם: עצי דקל, סחלבים, שיחי סמר, קני צמר, שרכים, שרכיות ובעיקר מרבדים ירוקים של שערות שולמית. בנקודה מסוימת בקניון עצרנו במקום שאי אפשר היה לטעות בזיהויו: קבוצת עצי דקל ענקיים דבוקה לקירו הדרומי של הנחל, ולה צורה לא שגרתית: היתה זו קבוצת הדקלים שאותה ראיתי לפני ארבעים שנה, באותו צילום דהוי בספרם של בן ציון אשל ויהודה אלמוג, "חבל ים המלח". עמדתי מתחת לדקלים והצטלמתי, בתחושת סיפוק. הגשמתי חלום וסגרתי מעגל. עוד טרקים צילום תמונה פותחת: akturer / Shutterstock.com |