טייוואן: החיים באי

מסע קצרצר לאי טייוואן במסגרתו אנחנו מנסים לתהות לגבי האופי ודרך החיים של הטיוואנים. יש כמובן הרבה יומרה בניסיון הזה, שהרי מדובר בישות מדינית מורכבת, שקמה ומתקיימת בנסיבות סבוכות במיוחד. אולם דבר אחד אי אפשר לקחת מכאן, את אותה תחושה אישית של כיף, ומנת יתר של נעימות שהאי הזה ואנשיו משאירים בך.

חיים בחשרת הענן

ביום שישי בצהריים ישבנו קבוצה קטנה של עיתונאיות ועיתונאים ישראלים בעיר העתיקה של טיינאן (Tainan) בדרום טייוואן והקשבנו למישל צ'נג. מישל, מורת הדרך הטייוואנית שלנו, הסבירה באריכות, בשפה האנגלית, על תרבות המקום, כשלפתע נשמע רעם חזק שנגרם על ידי כמה מטוסי קרב שחלפו בשמים. בדיעבד הסתבר כי זה היה חלק ממטס שנערך בשמי האי לקראת פסטיבל הפנסים הגדול של טייוואן. אנחנו, למודי מראות ורעשי מטוסים מהסוג הזה, לא ממש התרגשנו. אחד מאיתנו אף התלוצץ ושאל אם החלה ההתקפה הסינית? מישל, שכבר הספיקה בימים האחרונים להכיר את הראש של התיירים שהגיעו מהמזרח התיכון, השיבה בפסקנות: אנחנו לא מפחדים.

הופעה של להקה מקומית במפעל סוכר ישן שהפך למרכז תרבות בעיר טיינאן | צילומים: עמי בן-בסט

אמירה מעניינת אם זוכרים כי טייוואן נמצאת כבר קרוב ל-70 שנה תחת צלו המאיים של הענק הסיני שנמצא במערב, במרחק של מיצרי מים ושעה טיסה. סין, או הרפובליקה העממית של סין בשמה המלא, שנוסדה בעקבות ניצחונו של מאו דזה טונג בשנת 1949, הצהירה אז, וממשיכה לשמר את אותו טון גם בהווה, כי טייוואן היא "מחוז מורד". המשמעות היא שטייוואן, נכון להיום, הינה ישות לא עצמאית וסוג של מדינה דה פקטו שאינה חברה באו"ם ואינה מוכרת על ידי רובן הגדול של מדינות העולם.

פריחת הדובדבן במרכז האי

כאשר מבקשים לומר מילה או שניים על האופי הטייוואני, אין ספק שלחשרת הענן הקודר המצוי דרך קבע בסביבה יש משקל ניכר. בשבוע שבו נסענו ושוטטנו באתרי הטבע ותרבות, ובמרכזי כמה מערי האי, קשה היה שלא לחוש בנועם וברצון הטוב של האנשים, ולעתים, ואולי זה רק נדמה, בצורך להוכיח, במיוחד בעיניו של תייר מזדמן, כי האופי ודרך החיים בה בחרו ראויים ונכונים.

אגם השמש והירח, אחד מאתרי הטבע היפים בטייוואן

מה הכוונה, אדיבים?

אנתרופולוגים וחוקרי אוכלוסיות קושרים כתרים לאינטגרציה המהירה יחסית של האוכלוסייה הטייוואנית המורכבת מקבוצות אתניות שונות – כל אחת עם מאפייני תרבות ייחודיים משלה. חלקה הגדול של האוכלוסייה מורכב ממהגרים שהגיעו לאי במהלך המאות ה-17 עד ה-20 ממחוזות שונים בסין. כשני מיליוני סינים, ברובם לאומנים, הגיעו לכאן בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת לאחר המהפכה הקומוניסטית של מאו. בנוסף, חיים כאן האבורג'ינים ילידי המקום, שמונים כחצי מיליון אנשים וחיים בעיקר באזורים ההרריים של המדינה.

מצטלמים בפארק

"הטייוואנים", אומרת מישל, "הם אדיבים, ידידותיים ומסבירי פנים. קשה לי קצת להסביר מה הכוונה באדיבים. אבל לדוגמה, אם אתה הולך לאיבוד, הם לא רק יסבירו לך איך למצוא חזרה את דרכך. אם רק יוכלו, ייקחו אותך במכונית או ילוו אותך למחוז חפצך". באחת מארוחות הערב חוויתי זאת על בשרי. זה היה כאשר ביקשתי לצאת מוקדם יותר וללכת ברגל למלון על מנת לצלם בדרך שוק מקומי. אלכס, אחד המלווים שחי בטייפה, התעקש לקום ללוות אותי ברגל לאורך כל הדרך, למרות שהראיתי לו כי אני מצויד במלווה הדיגיטלית הקבועה שלי – גוגל מפס.

חלון על המים. מלון ליד אגם השמש והירח

להישמר ולשמור על אחרים

חלק ניכר מהעוברים והשבים, לרבות רוכבי הגלגלים למיניהם, ברחוב הטייוואני, עוטים מסיכה המכסה את הפה ואף. זו כמובן איננה אופנה ייחודית למקום ונפוצה מזה שנים ברחבי מזרח אסיה. ההסבר לה איננו רק ברצון להישמר ממחוללי מחלות למיניהן, אלא טמון בעמוק בשורשיה של התרבות והרפואה הסינית, שבה לנשימה יש חלק חשוב בבריאות הטובה. בלבישת הכיסוי, מסבירים לנו, יש גם התחשבות באנשים שבסביבה. המסכה נועדה להגן על הלובש ועל אלה המצויים בקרבתו.

אישה עם מסכה. המסכה נועדה להגן על הלובש ועל אלה המצויים בקרבתו.

באחד המאמרים שקראתי מצאתי אמירה לפיה הטייוואנים הם אנשים רגישים וגאים מאוד, והעלבה עשויה לפגוע בהם קשה וגם לגרום להם להרגיש מבוישים. מתוך כך, הטייוואנים לא יעניקו לך עצה לא נעימה או יעליבו אותך, מחשש שיביישו אותך. זה נכון במיוחד בענייני עסקים. סירוב להצעה עסקית שיעשה בדרך לא נכונה עשוי להפוך בצורה לא מודעת לעלבון, ולגרום לאיש שמולך לא רק תחושת השפלה, אלא גם להביא לכך שיעזוב את עבודתו.

היה כיף ולעתים קצת מלחיץ

כאשר אתה נמצא כמה ימים במקום זר, ומרעיפים עליך את מכמני המקום בשפע ובצורה נדיבה כל כך קשה להיות אובייקטיבי. טייוואן, מן הסתם, איננה נעדרת בעיות, ולא הכל טוב ולא הכל נוצץ, במיוחד כאשר מדובר בהקמתה ושימורה של מדינה וישות לאומית בנסיבות מעורפלות ומורכבות כל כך. קחו לדוגמה את עניין הצפיפות. טייוואן היא המדינה הצפופה בעולם אחרי בנגלדש. האוכלוסייה, המונה כ-23 מיליון בני אדם, מתפרשת על שטח של 35,890 קמ"ר. מה שאומר שהצפיפות הממוצעת הינה 651 נפש בקילומטר רבוע, זאת כאשר רובה מתרכז באזורי החוף.

אישה עם כובע פרחוני ומסכה מסמסת. טייוואן משלבת מודרניות עם מסורת באופן חנני במיוחד

כך או כך, החוויה שקיבלנו לאחר שבוע ימים אינטנסיביים למדי ברחבי האי, היתה טובה ונעימה, או בלשון עממית: היה כיף! ואולי זה מה שחשוב.

וישנו גם עניין הניקיון. הניקיון המוחלט בשווקים, ברחובות וגם בסמטאות הקטנות מעורר השתאות. בהחלט יתכן שזו תמונה חלקית, וניקיון מטבע הדברים הוא בעיני המתבונן, אבל זה היה הרושם שקיבלנו לאחר שוטטות אינטנסיבית בכמה וכמה שווקי אוכל צפופים בדרום האי ובמרכזו. הרחובות היו נקיים מניירת, בקבוקי פלסטיק או סתם שיירי מזון. סיטואציה מעין זו עשויה לעיתים להיות מלחיצה, במיוחד כאשר אתה מזמין כוס מיץ או מנת מאכלי ים לא מזוהה, ואתה מגלה כי בסביבה אין פחי אשפה או מתקנים להשלכת השקית או הכוס.

דוכן בשוק. את העטיפות והכוסות הריקות מחזירים למוכרת

הפתרון, כך למדנו, הוא לתת את פריט האשפה לבעלי הדוכן הקרוב בסביבה, לאו דווקא מאותו המקום שבו רכשת את המוצר. הם ייקחו ממך את הפסולת כדבר המובן מאליו, וישליכו אותה בסל שנמצא מאחורי הדוכן.

אתה מה שאתה אוכל

אותו מודל של התנהגות אפשר היה לזהות בנושא האוכל, ובעיקר הטעימות. מה שנראה כמודל שיווקי מוכר בדוכני מזון וקוסמטיקה ברחבי העולם, נראה בשווקים טייוואנים כסוג של הרפתקה וחוויה ייחודית. הדוכנים כאן מציעים מיני אוכל ומטעמים שונים בנדיבות רבה. עד כדי כך שאתם יכולים – אם תחפצו בכך, לפתור את הצורך בארוחות צהריים או ערב בסדרה אינסופית של טעימות לאורך הדוכנים. לא פעם הייתה תחושה שבעלי הדוכנים לא ממש רוצים למכור, כמו שהם מנסים להסביר פנים, ולהסב לך תחושה קטנה של אושר.

דגים בשוק מקומי. מרכיבי המנות מגיעים בעיקר מהים, מעצי הפרי ומשדות האורז

ואם מדברים על מזון, המטבח הטייוואני הינו ללא כל ספק יקום שלם בפני עצמו. מרכיביו ומקורותיו הם הים, פירות העצים ושדות האורז הרוויים מים, הגודשים את האי. קשה היה שלא להתרשם משווקי האוכל הצבעוניים העמוסים בחי והצומח המגיעים מהמים ומוצעים בצורות שונות ומשונות. ראינו שם הכל, החל מאצות ודגים אקזוטיים מכל סוג שהוא וכלה במגוון עצום של פירות ים, תמנונים, חסילונים, קלמארי, לובסטרים, צלופחים, קיפודים, צדפות, ועוד ועוד.

הדגים, פירות הים ובעלי הצבתות למיניהם מוצגים בצורה בולטת, לעתים מתריסה מעט ואפילו גרוטסקית, לפחות בעיני אלה שאינם מסתדרים תמיד עם קולינריה מהסוג הזה וריחות הטופו והסויה הכבדים המתלווים לה.

שוק מקומי בטיינאן. הניקיון ניכר בכל פינה, גם בשווקים

"אתה מה שאתה אוכל" – חזרה ואמרה מישל כשהיא מצטטת את אותה אמרה סינית ידועה. באחת הפעמים היתממתי מעט ושאלתי אותה לגבי המשמעות. היא ענתה באופן ישיר, לא בלי נימה של ציניות: "האוכל משפיע על הבריאות שלך. תאכל בריא, תהיה בריא, תאכל רע, מצבך יהיה רע".

_____

הכותב היה אורח של משרד התיירות של טייוואן, תודה לצוות של Taiwan Tourism על הארגון והאירוח. Thanks to the entire Taiwan Tourism Team for their organization

הבלוג של עמי בן-בסט, עולם ללא קופסאות, בקישור הבא