"מה אתה לא פוחד לטייל לבד" שאלו אותי המברכים השונים, לפעמים הגבול בין אומץ לטמטום אמר לי פעם חברי תומר, הוא מאוד דק ומי שמאמין כידוע לא מפחד.
טיול מדברי, חד יומי ומעגלי, כך תכננתי לציין את יום הולדתי הפעם, שיחה עם קטי והכוונה עם אלון סגרה לי את הפינה. שש בבוקר, שני שלוקרים פירות וחטיפי אנרגיה בתיק קטן והתחלתי להדרים לכיוון ים המלח. "46 זה גיל שאתה כבר פחות שמח לחגוג" ניסה לעודד אותי סלימן בתחנת הדלק. הוא ציין את המאורע יומיים לפני. הראיתי לו את הכיתוב על אחד הסמיטריילרים הסמוכים: "אל תהיה נגרר, תוביל", והמשכתי בנסיעה. שיחת טלפון מברכת של אבי הר טוב הזכירה משפט סנופי של צ'ארלי בראון: "אתה מת רק פעם אחת אבל נולד בכל יום מחדש", תחגוג את המתנה שלך, הוא הציע רגע לפני שנכנסתי לאזור נטול קליטה סלולרית ואולי טוב שכך.
אחרי שהחניתי את הרכב בחניון הלילה של נחל עמיעז, הבנתי שאני לא לבד. קבוצה ובהמשך עוד קבוצה ועוד קבוצה של בני ישיבות או כאלו שהכירו שם, ניצלו את הימים האחרונים של בין הזמנים. "אתה מזהה אותם לפני הגרביים השחורות ונעלי ההליכה" איבחן אנתרופולוגית אפרים הקשר הראשון שלי לקבוצה. "פעם אפילו פקח באחת השמורות אסר עלי להיכנס כך" הוא שיתף בעוברינו בין שדות המוקשים, כמו להיות שפן סלע. "הלוואי עלי, להיות כך בגילך" הוא ניסה לעודד, רק בן 23 (חצי ממני) אבל בפועל הוא וחבריו היו הפייסרים, אלו שנתנו את הקצב ומשכו קדימה – "וויטר" הוא ענה, כלומר קדימה באידיש, "מחה מצב" – תזוז.
"אנחנו הרבה זמן על הכביש, בין הזמנים שלנו הומצא לפני החופשים של משרד החינוך.
למה לטוס לחוץ לארץ, יש לנו הכל כאן"… בהמשך גם עלתה סוגיית הכשרות של האוכל המעובד ודילמות טכנולוגיות "עדיף טלפון טיפש ואדם חכם" כהגדרתו. יחד עם זאת נודבתי לבצע גמ"ח מצלמות כהגדרתם, בצירוף כתובת למשלוח במייל כשר, יישכוח.
"אתה בטח בעד הרפורמה הם שאלו", נשמור את זה כשנחזור לרכבים, הצעתי להם והשארתי אותם עם המתח והציפיה. "ראה איזה אור, אוויר ואווירה" כשאני מצאתי דווקא שקט, נשימה, צעידה. להיות ב-being, הזכרתי לעצמי בין הזמנים: הליכה למנוחה.
"ראה איזה אור, אוויר ואווירה" כשאני מצאתי דווקא שקט, נשימה, צעידה
"נראה כאילו נולדת לזה" האיר בנימין. "מעניין שאתה אומר את זה דווקא היום", השבתי כששבתי לחוויית ריברסינג (לידה מחדש) טבעית
להרגיש את הלב שחוזר לפעום בחוזקה ובעוצמה עם שמש ישירה ואבנים מתקופת האבן שמחזירים אור בוהק ומחמם. אחרי הליכה בערוץ נחל עזגד מתחיל החצי שני – נחל אשלים, עם עליה תלולה וירידה מאתגרת בצידה השני, כי לכל שבת כידוע יש מוצאי שבת.
טאטא! צעק מאחור אחד המטיילים וההד נשמע היטב, "עבדו עלינו עם בריכות המים". נזכרתי במסלול הנחש שטיפסתי עם יהונתן בני ערב הפסח, רק בלי מצדה בקצה אבל הפעם עם גבים מלאים במים שמגיעים אליהם בשירת עוד אבינו חי.
"נראה כאילו נולדת לזה" האיר בנימין. "מעניין שאתה אומר את זה דווקא היום", השבתי כששבתי לחוויית ריברסינג (לידה מחדש) טבעית. ביציאה מהמים שביליסטים הציעו טונה ותפוצ'יפס בטורטייה, "אתה חייב לנסות את זה גם עם טחינה ובדבש" התלהבה אחת מהן, בהמשך נפגשנו שוב, כשלקחתי אותם טרמפ עד לערד.
"יסורים מחפרים" צעק אחד מהם רגע לפני ששייקו התגבר על הפחד מהקפיצה או מהמים הקרים, "ניצחת את היצר" ענו לו חבריו, "מה רבו מעשיך השם – אין קשה, יש ניסיונות".
חששת שלא יהיה פה אף אחד, הרגיע אותי יוסי מאופקים, תיכף נפתח פה שטיבלך (חדרי מניין).
המעבר עם סולמות (והכנה לחבלים) בחלק מהמקומות מחייב גם שחיה, לפחות בשלושה גבים, ופיתרון יצירתי לציוד הטיולים מבלי שיירטב – גלשן מתנפח וגלגל הצלה הצילו את המצב.
"יסורים מכפרים" צעק אחד מהם רגע לפני ששייקו התגבר על הפחד מהקפיצה או מהמים הקרים
פיתרון יצירתי לציוד הטיולים מבלי שיירטב – גלשן מתנפח וגלגל הצלה הצילו את המצב
"חשוב להסתכל גם אחורה על הנוף שעברת", שיתפתי את ידידי שהכרתי, ידידיה, בדיוק כמו שאמרתי לבני שלא מכבר עלה לתורה. "תראה כמה עמודים עברת עד עכשיו ולא רק את מה שנשאר לך",
"אבא, זה הגב האחרון?", בנו שאל.
זה נגמר בהזמנה לשבת, ומנגל קטן לפני, אבל ההבטחה לחזור אל חיק המשפחה היתה חשובה יותר.
"שתהיה לך קפיצת הדרך, יעני תגיע מהר. דע מנין באת ולאן אתה הולך, בסוף נשארת רק הרוח".
ביציאה לכביש 90 חבורת מתפללים התגודדה למנחה, אחד מהם התמקם באמצע נתיב הרכבים. "העם דורש רפורמה עכשיו!" קראו לו הטרמפיסטיות. הקליטה הסלולרית חזרה, כמו גם הזמן להשיב להודעות הברכה, בחזרה הביתה, בחזרה למציאות ממסע חד יומי שקיבל משמעות רוחנית.
תאווה, קנאה וכבוד מוציאים אדם מן העולם.
"מה רבו מעשיך השם – אין קשה, יש ניסיונות". לחצו לצפיה בסרטון
הקליטה הסלולרית חזרה, כמו גם הזמן להשיב להודעות הברכה, בחזרה הביתה, בחזרה למציאות ממסע חד יומי שקיבל משמעות רוחנית