טיול לילי בנווה צדק

"מספר העולים הבאים ליפו הולך וגדל, ושכר הדירה עולה ומגיע לסכום שקשה לעמוד בו", כך נכתב, בין השאר, בתקנון השכונה החדשה, שתוכננה לקום מחוץ ליפו. השנה היא 1887, ומשפחות יהודיות רבות חיפשו מקום מגורים אלטרנטיבי ליפו הצפופה. הפתרון הגיע בעזרתו של אהרון שלוש, סוחר ובעל קרקעות מצפון ליפו, שהסכים למכור שטח בגודל של "20 אלף אמה" במחיר זול ובתנאי תשלום נוחים לחברת עזרת ישראל בניהולה של משפחת רוקח. השטח שנקנה חולק ל-48 חלקות לבתי מגורים, וכן הוקצו שטחים לרחובות ולאזורים ציבוריים. וכך, יותר משני עשורים לפני הקמתה של העיר תל אביב, קמה נווה צדק, השכונה העברית הראשונה מחוץ ליפו.

את קסמה המיוחד של נווה צדק מרגישים מיד עם הכניסה לשכונה, שבעשורים האחרונים הפכה לאזור מגורים נחשק עם בתי מידות משופצים להפליא, סמטאות קסומות, גלריות וחנויות מעצבים. חנה של השכונה מתעצם עוד יותר אחרי רדת החשכה, כשאורות וצללים משחקים מחבואים על קירות האבן וברחובות הצרים.

פינה אופיינית בשכונת נווה צדק

את הסיור הלילי שלנו נתחיל בשדרות רוטשילד פינת רחוב הרצל, המקום בו תל אביב נולדה. כשעומדים עם הפנים לכיוון דרום, לעבר נווה צדק, משמאלנו נמצא בית דיזנגוף, ביתו של ראש העירייה הראש של תל אביב והמקום בו הוכרזה הקמת המדינה. נפנה ימינה ברחוב הרצל, לעבר מגדל שלום, גורד השחקים הראשון בתל אביב. כשנחנך, ב-1965, היה לא רק המגדל הגבוה ביותר בישראל, אלא גם הגבוה ביותר במזרח התיכון, ואפילו באסיה. מאז אינספור מגדלים אסייתיים השאירו אותו הרחק מאחור, אבל המגדל המלבני בעל 34 הקומות עדיין מעורר עניין. ברחבת הכניסה שלו יש שני פסיפסים גדולים המתארים סצנות מהחיים בתל אביב, ומולם ניצב פנס הרחוב הראשון של העיר. בקומת הכניסה של המגדל נמצא המרכז להכרת תל אביב, ובו תערוכות ומוצגים מעניינים הקשורים לתולדות העיר. המרכז עצמו נסגר בשעה 17:00, אבל בין הסיורים הרבים שהוא מארגן, תמצאו גם סיורים ליליים מעניינים (המרכז להכרת תל אביב, אחד העם 9, אתר אינטרנט).

ממגדל שלום נמשיך ברחוב אחד העם עד סופו, משם נעבור לשבזי, רחוב אופנתי ורב חן, עם גלריות, חנויות מעצבים, חנויות של חפצי נוי ועוד. במס' 36 נמצאת חנות ספרים מקסימה, "סיפור פשוט" על שם ספרו של עגנון (שהיה תושב השכונה בצעירותו, ועל כך בהמשך).

ביתו של שמעון רוקח, שהיה אחראי להקמת נווה צדק

נמשיך ברחוב שבזי עד רחוב פינס, שם נפנה שמאלה (מזרחה) ונלך עד רחוב רוקח. בפינת רחוב רוקח, במס' 36, ניצב בית מידות יפהפה. כאן היה ביתו של שמעון רוקח, פעיל ציבור, מנהיג יהודי יפו והאחראי להקמת נווה צדק. נכדתו, הפסלת לאה מג'רו-מינץ, שיפצה את הבניין להפליא, והפכה אותו למעין מוזיאון לתולדות המשפחה. מדי פעם בערבים יש מיצגים בהשתתפות שחקנים הלוקחים את הקהל למסע היסטורי מרתק בחיי המשפחה והשכונה בסוף המאה ה-19. (בית רוקח, רח' רוקח 36, טלפון: 5168042 -03, אתר אינטנרט). במס' 21, בבניין נאה שבו פעלה מערכת עיתון הפועל הצעיר בין השנים 1914-1907 נמצא מוזיאון נחום גוטמן. בשעת ערב בה אנחנו מטיילים כאן המוזיאון סגור, אבל כדאי לעצור ולהתרשם מהבניין היפה.

צבעוניות אופיינית | צילום: אייסטוק

נרד עם רחוב רוקח עד המפגש לרחוב שלוש, בו ממשיך טיולנו. רחוב שלוש, אחד הרחובות היפים בשכונה, חוצה אותה ממזרח למערב. בקצהו האחד אפשר לראות את גשר שלוש, גשר ברזל שאורכו כשמונה מטרים, אשר נבנה בסוף המאה ה-19 מעל הוואדי בו עברה מסילת הרכבת לירושלים. הגשר נקרא על שמו של אהרון שלוש, אותו סוחר אמיד שעל אדמותיו הוקמה השכונה. בדרך כדאי להתעכב ליד בית מס' 32, שאהרון שלוש בנה ב-1892 למגורי משפחתו. במקור היה זה בית בן שני חדרים ועם השנים נוספה לו קומה שנייה. אחרי מותו, ב-1920, הבית עבר לניהולה של עיריית תל אביב ובמשך שנים אחדות פעל בו בית הספר הדתי לבני, תחכמוני. בחצר הבית אפשר לראות את בית הכנסת שאבי המשפחה העביר מיפו לכאן, עוד בטרם היה מניין מתפללים בין תושבי השכונה. מעבר לרחוב, בבית מס' 35, בקומה השנייה, גר הסופר ש"י עגנון בין השנים 1909 ו-1912, בחדר שאותו תיאר בספרו "תמול שלשום": "עומד הוא לו לעצמו, ויש לו חמישה חלונות. בחלון אחד רואים את הים הגדול שאין לו סוף, ובחלון אחר רואים את הפרדסים הירוקים שאין להם שיעור, ובחלון אחר רואים את הבקעה שהרכבת עוברת בה, ומחלון אחר רואים את המדבר שעליו נבנתה אחר כך תל אביב, וחלון אחד פונה כלפי נווה צדק".

מרכז סוזן דלל, המבנה המשוחזר של בית הספר לבנים | צילום: יאיר טלמור

בפינת הרחובות שלוש ושבזי, נמצא המרכז הקהילתי של השכונה במבנה מרשים שהוקם ב-1888 כבית כנסת "הכנסת אורחים". מכאן, נמשיך לטייל ברחוב שבזי היפה עד שנגיע לרחבה של מרכז סוזן דלל. מרכז התרבות השוקק הוקם ב-1989 כבית למחול ישראלי. בתקופה ההיא השכונה עוד לא עברה שיפוץ מסיבי ובתים רבים בה היו חרבים. המרכז הוקם על חורבות בית הספר אליאנס שבו למדו בני השכונה, בבניין בית הספר יחיאלי שבו למדו הבנות, והוא מהווה מופת לפריחת התרבות המקומית. מאז הקמתו הועלו בו יותר מאלף בכורות במחול, תיאטרון ואומנויות נוספות. גם מי שלא מגיע להופעה, אל לו להחמיץ סיור בחצר המרוצפת היפהפייה, בה נשתלו עצי הדר ודקלים, שביניהם עוברות תעלות מים נאות. ברחוב שבזי 10, בבניין מקסים בקצה מתחם דלאל, נמצאת מסעדת דלאל המצוינת, מקום נהדר לסיים בו את הסיור בשכונה או לאסוף כוחות להמשך השיטוט הלילי, אם עוד לא שבעתם מהמראות.

במיוחד לימי החורף הקרים, יצר השף המוכשר גולן גורפינקל תפריט חדש, עם מנות המשלבות את טעמי אירופה הקלאסית בנגיעות של המטבח הים תיכוני. בין המנות הראשונות אהבנו במיוחד את הטורטליני פטריות יער ומסקרפונה עם אגוזי לוז, קציפת כמהין וגבינת עיזים ואת שקדי העגל שהוגשו עם שומר צלוי, קרם שומר וחלב שקדים. את הקרמים הנהדרים שמלווים את המנות הספגנו בלחם הבית – פוקצ'ה חמימה וריחנית שבאה בלוויית צלוחית של שמן זית ואחת עם קרם חציל. כיוון שלא צפינו את הנולד, מיהרנו להזמין עוד מנה של הלחם, שאף היא חוסלה חיש מהר. לעיקריות התענגנו על מרדי גרא פירות ים – חגיגה אמיתית לאוהבי השרימפס, המולים ודומיהם, שהוגשו על פולנטה טרייה, עם תבשיל פלפלים וביסק פירות ים. אם רק היה לנו עוד קצת מקום בבטן, מן הסתם היינו מזמינים עוד מנה של לחם חמים מהתנור לניגוב הרטבים… גם הסובוקו טלה עם קרם שעועית שחורה, גרמולטה עם צנון ובצלצלי פנינה היה נפלא. לקראת המנות האחרונות שחררנו מעט את החגורה ונהנינו מקציפת מוקה וקרם שוקולד מריר עם גלידת אספרסו, שטרויזל קקאו וקרנצ'י פרלין ומקרמשמיט חיפאי על מצע של תפוחים מקורמלים עם קרם וניל וערמון מסוכר.

סיום מתוק לטיול – קרמשמיט על מצע של תפוחים מקורמלים במסעדת דלאל

אנשים חסונים מאיתנו ודאי היו שבים לרחובות ולסמטאות כדי לשוטט עוד קצת בין בתי האבן הציוריים. אנחנו, לעומת זאת, התרווחנוו במרפסת היפה של המסעדה והרגשנו מסופקים מהאוכל המצוין ומהאווירה המיוחדת (מסעדת דלאל, רחוב שבזי 10, טלפון: 03-5109292, אתר אינטרנט).