טיול אופניים לאורך הדנובה

הדנובה! נהר באורך 2,869 ק"מ, שחוצה 10 מדינות. בגדותיו ביצרו הרומאים את גבולה הצפוני של ממלכתם האדירה; הצלבנים צעדו לאורכו בדרך לכיבוש ארץ ישראל; ובגבעות התלולות המתנשאות מעל לנהר נבנו מאז ימי הביניים טירות של נסיכים, מבצרי דוכסים ומנזרים מבודדים. טביעת החותם של כל תרבות ניכרת בנופי הדנובה עד ימינו אלה.

לצד הנהר עובר שביל האופניים של הדנובה, כנראה שביל האופניים המפורסם באירופה. השביל סלול ומשולט היטב, והוא יופי של טיול לגיבוש משפחתי חווייתי. כל מי שרכב אי פעם בירקון יכול לדווש כאן ללא כל קושי – גברים, נשים וילדים, בתנאי שצמחו לגובה 1.20 מ' לפחות. יש פתרון גם לזאטוטים. מושיבים אותם בעריסה מתגלגלת הנצמדת לאופניים והם נהנים להציץ החוצה ולהיות שותפים מלאים לחוויה.

מדריך מסע אחר לאוסטריה

טיילנו לאורך הדנובה האוסטרית באמצעות איסתא ספורט, המתמחה בארגון טיולי אופניים בדנובה ואנחנו ממליצים מאוד ובלב שלם על החוויה: כיף לדווש כאן לצד נהר אמיתי, בין כרמים ויקבים, כפרים ציוריים ועיירות מתוקות. דבר נוסף: בטיול הזה אפשר לראות ולחוש את התפתחות החברה במרכז אירופה מאז ימי הביניים עד ימינו.

מדוושים בין הכרמים | צילום: ישי מולד

החוויה המתגלגלת

הסיור בנוי כך שלכל משפחה "תופרים" טיול פרטי משלה. כשנוחתים בווינה מקבלים תיק ובו כרטיסי עלייה לרכבת ליעד שהמטיילים בחרו מראש. לתיק מצורפים השוברים הדרושים לשכירת האופניים ולבתי המלון ויש גם שוברי הנחה לאטרקציות שלאורך הדרך.

הסדר והארגון אוסטריים, כלומר, מסודרים להפליא והמטיילים יכולים להתרכז בראש נקי בטיול עצמו. כל בוקר אתם מפקידים את המזוודה בלובי והיא כבר תמצא את דרכה למקום הלינה הבא שלכם. אתם תצמידו לכידון האופניים את חוברת המפות וההסברים שקיבלתם וצאו לדרככם.

לאורך הדרך חוצים כפרים ציוריים | צילום: ישי מולד

מסלול משפחתי סביר בנוי משלושה עד שבעה ימי רכיבה ומתחיל באחת מהעיירות המרכזיות שבין פסאו לווינה. ביום רכיבה שגרתי גומאים 30­-40 ק"מ, כלומר, שלוש עד ארבע שעות רכיבה נטו ושאר הזמן פנוי לביקור באתרים שלאורך הדרך. מי שחושש יוכל לשכור אופניים עם מנוע חשמלי. רוצים לקצר יום רכיבה? אין בעיה. עלו על הרכבת באחת התחנות ותגיעו ליעד הבא שלכם.

האופניים

האופניים בעלי 21 מהלכים, מותאמים לשביל הדנובה ולגובה הרוכב. המושבים רכים ואדיבים, כך שאפשר לרכוב  במכנסיים רגילים. יש גם תיק צד שנצמד לסבל האחורי בקליק אחד ובו שמים את הציוד הדרוש למשך היום. הצמיגים קשוחים ורק מקרה קיצוני, אם בכלל, יכול לגרום לפנצ'ר.

כך נראים אופני הדנובה | צילום: יעקב שקולניק

רמת התחזוקה של האופניים גבוהה. אם בכל זאת מתרחשת תקלה – אתם לא לבד. תוכלו להיעזר בשובר לתיקון אופניים שמתקבל בסדנאות הפזורות לאורך הדרך (יש אופניים רזרביים במוקדי החלוקה של החברה שלאורך הדרך ויש גם מספר טלפון שבו אפשר למצוא מענה לכל בעיה.

אופניים עם מושב מיוחד שמאפשר גם לזאטוטים להצטרף לטיול

כמה טעימות מהדרך

מסלול הטיול גדוש באתרים, באטרקציות ובעלילות היסטוריות. בכתבה אחת אפשר להזכיר רק מעט שבמעט. לפניכם כמה ביסים מהעוגה.

עמק ואכאו (Wachau)

העמק היפה הזה כלול באתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הסיבה: שימור נוף תרבות של טרסות גפנים ותעשיית יין בצד כפרים, טירות ומצודות השומרים על אופיים מאז ימי הביניים. מי שזמנו בידו יכול להקדיש לעמק יומיים ולטייל בו בניחותא.

תווי המיתאר הבסיסיים של הכפרים והעיירות בוואכאו נוצרו כבר במאות ה-11 וה-12. במאה ה-15 החלה הבנייה באבן להחליף את בתי העץ של האיכרים. מבנים מהמאה ה-16 – בתי מרזח ופונדקים, חנויות, מחסנים ובתי מלאכה – משמשים את התושבים ואת התיירים גם בימינו.

מראה הדנובה בעמק ואכאו | צילום: יעקב שקולניק

עמק ואכאו הוא עמק של יין ומטעי משמש. כבר במאה ה-9 החלו לבנות טרסות לגידול גפנים במורדות התלולים של הגבעות התוחמות את העמק. מאז המאה ה-18 הולכים וגדלים שטחי הכרמים בעמק והם משתרעים כיום על כ-14,000 דונם. המקומיים טוענים שאבני הטרסות מתחממות בשמש ותורמות לאיכות הענבים. אתם, רוכבי האופניים, מוזמנים להיכנס ליקבים ולטעום מהיינות שמפיקים כאן, בעיקר יינות לבנים. הזנים הנפוצים הם גרונר ולטלינר (Gruner Veltliner) המעניק יין יבש וענבי ריזלינג שמהם מפיקים יין חצי יבש. זנים נחשבים ויקרים יותר הם שטיינפדר (Steifeder), פדרשפיל (federspiel) וסמרגד (Smargad).

ליקר משמש מתוצרת עמק ואכאו | צילום: יעקב שקולניק

מלק (Melk)

מלק, המציינת את גבולו המערבי של העמק, היא דוגמה לעיירה קטנה וציורית בעמק ואכאו. בסיור קצר תוכלו להתרשם מהכנסייה העירונית, מבניין הדואר העתיק ומכיכר העירייה, שבה נהגו לקשור לעמוד הקלון למען יראו וייראו תושבים שנמצאו אשמים בעברות קלות יחסית. עם העבריינים הכבדים באו חשבון מחוץ לכפר.

מלק. ציור קיר המתאר את אבשלום הנלכד בשערו בין ענפי העץ | צילום: יעקב שקולניק

במלק נותר גם שריד מחומת העיר. החומה הזו הגנה על פליטי וינה שמצאו כאן מקלט בעת המצור הטורקי על עירם. בבתים מס' 10, 12 ו-14 שברחוב הראשי (Hauptstrasse) פועלות חנויות מאז ימי הביניים. בקיץ משמשת העיירה מרכז תרבות לאמני תיאטרון ומוסיקה שבאים לכאן מרחבי העולם.

מנזר מלק

ביקור במנזר מלק הוא אחד משיאי הטיול ואתר חובה בולט באתרי אירופה כולה. לא לשווא כתבה בשנת 1743 הקיסרית מריה תרזה: "צער רב היה פוקד אותי אלמלא ביקרתי פה" (תרגום חופשי).

המנזר הבנדיקטיני ענק נבנה בראש מצוק המתנשא מעל לעיירה מלק. הוא נוסד בשנת 1089 כאשר לאופולד השני, מרקיז אוסטריה, העביר טירה שהייתה במקום לרשות הנזירים. במנזר נקברו הקדוש הקתולי קולומן משטוקראו וראשוני בית באבנברג – שושלת המלוכה הראשונה של אוסטריה.

מנזר מלק. מדהים, אין מילה אחרת לתאר אותו | צילום: שאטרסטוק

המנזר מדהים, אין מילה אחרת. המבנה הבארוקי של ימינו נבנה בשנים 1702­-1736 וכל פינה בו מרתקת. ביקור במנזר כולל את המדרגות המלכותיות ואת מוזיאון המנזר, המציג חפצי דת ואמנות נדירים. תקרת האולם המכונה "אולם השיש" מכוסה בפרסקו עוצר נשימה, בטכניקה של אשליה אופטית מהממת. משם עוברים למרפסת המעניקה תצפית יפהפייה על הדנובה ואחר כך לספרייה המציגה ספרים עתיקים, חלקם כתובים בכתב יד וגם את תקרתה מכסה פרסקו מרהיב. גרם מדרגות עקלקל יורד לכנסיית המנזר, המציגה גם היא את אחד משיאי הבארוק.

גינת המנזר היא הזדמנות להכיר גן על פי תכנון של תקופת הבארוק. הקדישו למנזר לפחות שעתיים והשתדלו להגיע בשעת צהריים, לאחר שמטיילי ספינות הדנובה סיימו לבקר במקום.

דורנשטיין (Durnstein)

אפשר לעצור בכל כפר ועיירה ולשוטט בין הסמטאות. דורנשטייין הוא מקום פופולרי, אולי בגלל מגדל הכנסייה הצבוע כחול. בקיץ, כאשר התיירים רבים, יש לקשור את האופניים בשערי הכפר ולטייל ברגל, הזדמנות טובה לרענן את שרירי הרגליים.

הכפר דורנשטייין על גדת הדנובה. מעל מתנוססת הטירה ההרוסה למחצה | צילום: שאטרסטוק

סיפור מעניין קשור בשרידי הטירה המתנוססת מעל לכפר ובמלך אנגליה ריצ'רד לב הארי (הדרך לשם תלולה ועדיף לעשותה ברגל). ריצ'רד לב הארי כנראה לא הצטיין במיוחד בנימוסים והליכות. במאה ה-12, כאשר עשה את דרכו למסע הצלב בארץ ישראל, השליך את הדגל האוסטרי לביוב וביזה אותו. מכיוון שעשה את הדרך לארץ הקודש, הניחו לו. בדרך חזרה הביתה גידל אדון ריצ'רד זקן והתחפש לאחר, אך ללא הועיל. הוא זוהה והדוכס לאופולד ה-5 אסר אותו בטירה של דורנשטיין. המלך שוחרר רק לאחר תשלום כופר עצום.

קרמס-שטיין (Krems-Stein)

קרמס-שטיין הן שתי עיירות עתיקות וצמודים זו לזו, המציינות את הקצה המזרחי של עמק ואכאו. סיור בעיר העתיקה, לאורך הרחוב הראשי היפהפה (Obere landstrasse שהופך ל-Untere Landstrasse) הוא חוויה נעימה. זה מתחיל בשער העיר (Steiner Tor) עם  מגדלי השמירה המחודדים שלו ונמשך ברחוב מסחרי נאה. רבים מהבתים נבנו במאה 18 וחצרותיהם אף עתיקות יותר.

ליד הקצה של הרחוב הראשי תוכלו לגלות חנות שמציעה תיקים מבד קלמוק (Kalmuk). הבד העשוי דגם משבצות קטנות של חום ולבן, או שחור ולבן. חנות הבגדים Liparski (בכתובת Eisenturgasse 3), מוכרת בגדים וחפצים מהבד הזה.

בד קלמוק משובץ בחום ולבן | צילום: יעקב שקולניק

מקורו של הבד בבני שבט מונגולי, הקלימיקים, שהשתלטו אזור וולגה התחתון במאה ה-17 כשחיפשו מרעה טוב יותר לצאנם. הם השתמשו בבד החזק הזה לכיסוי האוכף. ספני הדנובה גילו אותו והשתמשו בו לבגדי עבודה, אחריהם החקלאים ולבסוף ושימש להכנת בגדי עבודה לספנים הייננים בסגולותיו של הבד ולבסוף הפך למעיל המסורתי של הגברים באוסטריה.

טולן (Tulln)

הדרך לטולן עוברת בכפרים נוספים. בטולן בנו הרומאים את קומגנה – מחנה מבוצר גדול, אחד ממבצרי הגבול על הדנובה. המחנה חלש על מעבר בנהר שהיה כאן. מהמחנה שרד בשלמותו אחד המגדלים. במוזיאון הארכאולוגי שבטולן מציגים חפצים שהתגלו במקום וממחישים את הווי החיים בתקופה הרומית במקום.

טולן. המונומנט המנציח את המפגש של אטילה ההוני עם קרימהילד | צילום: יעקב שקולניק

המתעניינים בגננות יוכלו לקפוץ עם האופניים לגני טולן – תצוגה אקולוגית של יותר מ-65 סוגי גנים המתבססים על גינון אקולוגי. מוזיאון נוסף מציג את הצייר האוסטרי אגון שילה (1890­-1918), יליד טולן, שבחייו הקצרים ובציוריו הארוטיים היה לאחד הציירים המשפיעים של ראשית המאה ה-20. בטולן, על פי השירה האפית המיתולוגיה הגרמנית Nibelung, פגש אטילה ההוני את הנסיכה קרימהילד ונשא אותה לאישה. אנדרטת ברונזה מרשימה, צמודה לטיילת ששביל הדנובה עובר בה, מציגה את המפגש.

וינה

הדרך מטולן לווינה נעימה וחלקה. אם אתם רוכבים בגדה הדרומית, אל תשכחו לעבור צפונה בסכר גריפנשטיין (Griefenstein). עם קצת מזל תוכלו לצפות בסירה שעוברת את הסכר בפתח שנפתח למענה בצד הגדה הדרומית. לשם כך יש לרכוב למרגלות הסכר.

יובל של הדנובה ליד וינה | צילום: יעקב שקולניק

כ-10 ק"מ לפני מרכז וינה תגלו מקבץ גדול של שולחנות, בצד הגדה הצפונית של הנהר. במקום העליז הזה, Donaublick Imbiss שמו, ישמחו לצלות עבורכם על הגריל נקניקייה או צלעות שתוכלו לנשנש לצד כוס בירה או משקה קל. רק רוכבי אופניים מעטים מדלגים על האתר.

וינה, בילוי לצד תעלת הדנובה | צילום: יעקב שקולניק

יש דרכים רבות להגיע לווינה, או לכל בירה אחרת, אבל אין שום דבר דומה לחוויה של כניסה לעיר היפה הזו באופניים לאחר כמה ימי רכיבה. אם עוד יש בכם כוח, תוכלו לערוך סיור היכרות ראשוני באופניים, או לעשות את דרככם היישר למלון תוך כדי היעזרות בנווטן שבטלפון הנייד. וינה, על שלל הארמונות, המוזיאונים ובתי הקפה המפורסמים שלה, מחכה לכם בקוצר רוח. ביום שמש אל תשכחו לבלות בטיילת הצמודה לתעלת הדנובה ולהשתלב באווירה הווינאית הצעירה והתוססת.

וינה. בניין האופרה בלילה | צילום: יעקב שקולניק

אופניים בדנובה. מתי וכמה?

עונת הטיולים מתחילה בדרך כלל באמצע אפריל ומסתיימת בסוף ספטמבר. עלות הטיול למשתתף נעה בין 700 ל-1,400 יורו, תלוי במחיר הטיסה העונתי, במשך הטיול וברמת מקומות הלינה. אפשר לבחור בתי מלון בדרגות שונות או צימרים כפריים, כולם נחמדים ונעימים, ובכולם מגישים ארוחות בוקר הכלולות במחיר.

קיימת גם אפשרות למסע אופניים באופי אחר, המתאים בעיקר לזוגות ולא למשפחות. בכל יום ראשון יוצאת מהעיירה פסאו ספינה המשייטת במורד הדנובה. בבוקר הרוכבים יורדים מהספינה עם האופניים, רוכבים קטע משביל הדנובה ולקראת ערב נאספים בתחנה הבאה. לאחר שלושה ימים הספינה שבה לפסאו ומורידה את הרוכבים במקומות שעל פניהם חלפה בלילה, כך שבכל יום רוכבים בקטע אחר. הספינה מפנקת, מספקת את כל הארוחות, סאונה, בריכה ועינוגים אחרים. עלות טיול שכזה עומד על כ-1,500 עד 1,800 דולר.

____

הכותב התארח במסע אופניים שארגנה חברת איסתא ספורט. פרטים נוספים על אפשרויות הטיול באזור תמצאו באתר האינטרנט