בימים עברו, הרבה הרבה לפני המצאת החשמל, האדם כדי להפיק תוצרת השכיל להשתמש בכוחו של הטבע לצרכיו. כיום, אנו יודעים שניתן לייצר חשמל בעזרת המים (תחנות הידרו-אלקטריות), כמו בנהריים לדוגמה, אבל בעבר האדם השתמש בכוח זרימת המים גם לצרכים אחרים, למשל הפקת סוכר מקני סוכר בתקופה הצלבנית, ב"מסכרה" בחורבת מנות, עיבוד בדים ב"מבטשות" בנחל עמוד, ולעניינו, ובעיקר בשל התפוצה הרחבה – בדמות טחנות (כן בט', מלשון לטחון) קמח, ששרידיהן פזורים באזורים נרחבים בארץ.
טחנה בוואדי דילב (נחל דלבים) | צילום: עמית מנדלסון
טכנית, הרעיון יחסית פשוט: שימוש בכוח זרימת המים לטחינת דגנים, ובכך למעשה ייצור הקמח. הטחנות מוקמו לרוב בקרבה לערוצי נחלים. כמה מאות מטרים במעלה הערוץ מעל הטחנה, הוטו מי הנחל לאמת מים, שהותוותה לאורכו של קו גובה, ובסוף האמה, המים הוסטו למעיין מפל סגור (ארובה), שבו המים נופלים בחוזקה אל עבר גלגל כפות מסתובב. אל גלגל הכפות הייתה מחוברת אבן רכב, אשר הונחה מעל אבן שכב. אבן הרכב הסתובבה, ואל הרווח בין האבנים נשפכו הגרעינים, אשר נטחנו והפכו לקמח. לאחר ביצוע פעולת סיבוב הגלגל, המים זרמו אל מחוץ למבנה הטחנה בחזרה לנחל.
תרשים המראה כיצד פעלו טחנות הקמח | שרטוט: רתם אלינסון
טחנות הקמח נבנו בשיטת בנייה מסורתית, מאבני המסלע המקומי. כך שבאזור הגולן אנו עדים לטחנות קמח כהות, אשר נבנו מאבני בזלת, ואילו באזור הגליל העליון (נחלים דישון ועמוד לדוגמה), הטחנות נבנו מאבני גיר אפורות.
טחנות הקמח פרוסות בארץ במספר אזורים גיאוגרפיים (ראו מפה), החל ממדבר יהודה ועד לנחלי ארץ פלגי מים בגליל העליון (לדוגמה, עיון ובניאס), דרך בנימין ושומרון (נחל דלבים ונחל שכם).
באזור הגולן ניתן למצוא שרידים של טחנות רבות, גם בנחלים וגם בסמוך למעיינות. הטחנות פזורות במרכז רמת הגולן וגם באזורי השוליים שלה. כך ניתן למצוא טחנות בנחלים עמוקים ובעלי מדרונות תלולים, לדוגמה נחל סמך, וגם טחנות באזור בעל טופוגרפיה מתונה, למשל הטחנה בעיינות פחם, בדרום מזרח רמת הגולן.
שרידי טחנת קמח בנחל תבור | צילום: עמית מנדלסון
ריכוז משמעותי של טחנות קמח ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון – עמוד ודישון. בנחל עמוד, ששמו הערבי של אחד ממקטעיו הינו ואדי אל טוואחין (נחל הטחנות), ניתן למצוא מעל 15 טחנות קמח! אף קיים פרויקט של שיקום הטחנות. כפי שנכתב, בנחל עמוד, מלבד טחנות הקמח ניתן להבחין בשרידי מבטשות, אשר באמצעותן ניצלו תושבי צפת את כוח המים לעיבוד בדים.
טחנה בעין גילבון | צילום: עמית מנדלסון
חלק מטחנות הקמח המסורתיות פעלו בארץ עד לקום המדינה, ובכך מעלות אצלי תהייה משמעותית הקשורה לזרימת המים בנחלי הארץ בתקופות עבר. טחנות הקמח מצביעות ללא ספק על כך שהנחלים או המעיינות שמימיהם הצדיקו את בניית הטחנה זרמו, משמע – נחלים שכיום הם נחלי אכזב (זורמים רק בחורף) היו פעם נחלי איתן וזרמו לאורך כל השנה. עם השנים והקידמה קרו שני דברים – האחד, האדם עבר לשימוש בטחנות קמח המופעלות באמצעות חשמל, והשני הוא ירידת מפלס מי התהום בעקבות שאיבות, הידלדלות האקוויפר, וירידה משמעותית בספיקת המים בנחלים.
טחנות הקמח מהוות שריד משמעותי וראייה ניצחת לשימוש האדם בסביבה, וחיבור משמעותי לאנרגיה שניתן למצות ממנה, ללא הפרה ופגיעה משמעותית.
אתם מוזמנים לצפות במפת טחנות הקמח בישראל (הכין רתם אלינסון) ואפשר גם ללחוץ על התמונה מתחת כדי להגדיל אותה.
___
תודה לעמית מנדלסון מאתר טבע ונופים בישראל על צילומי טחנות הקמח.