ממבט ראשון היא נראית כמו כל עיירת סקי אלפינית. מקבץ ציורי של בתי עץ, עם רחוב ראשי אחד וכנסייה, מוקפים פסגות מושלגות. מבט שני מגלה שבמקום בית מרקחת ובוטיק של אופנה שוויצרית סולידית, נושקים שם זה לזה חלונות הראווה של קארטייה, ראלף לורן, גוצ'י ופראדה, ומהחורף האחרון גם הבחור החדש בשכונה – לואי ויטון. גשטאד (Gstaad) היתה מאז ומתמיד מפלטם של העשירים והמפורסמים. בריז'יט בארדו ובעלה איל ההון האוסטרי גינתר זאקס, מצאו בה מפלט-מעט, בימים שמדורי הרכילות כינו אותה "חתולת מין", אותו "נער שעשועים", ואת שניהם "חוג הסילון". כיום אלה רומן פולנסקי, מיק ג'אגר, קופי ענן ומדונה, שחגגה אשתקד במלון Gstaad Palace היוקרתי את ערב השנה האזרחית החדשה. "לסן מוריץ באים כדי להיראות. לגשטאד באים כדי לנוח ולהתחבא", מחדדת קארין, גבנית ומורת דרך מקומית, את ההבדל הידוע לכל בין שני מפלטי הסלבס של שווייץ. 
המדרחוב של גשטאד. מקבץ ציורי של בתי עץ וגם גוצ'י, פראדה ולואי ויטון
אבל בגשטאד כבר לא מסתפקים בתיירות יוקרה. הם רוצים לראות גם עשירונים נמוכים יותר בבתי המלון, רכבלי הסקי והמסעדות שעל פסגות ההרים מסביב. לשם כך פתחו לאחרונה אכסניית נוער חדשה בכפר השכן Saanen, ובקרוב ייפתח מלון נוסף ברמת שלושה כוכבים.
גשטאד, השוכנת בחבל Saanenland בדרום-מערב שווייץ, הפכה ליעד תיירות ב-1805 כשנסללה מסילת הרכבת אל העיירה, הודות להשתדלותו של מר רייכנבאך, סוחר עצים מקומי שנזקק לה כדי לשנע את גזעי העצים שלו. כיום, פרט למרחב סקי גדול מציע אזור גשטאד לא מעט אטרקציות חורף שמתאימות לכיסם של תיירים מן השורה – מסלולי טיול ברגל ובסנדלי שלג, מזחלות כלבי האסקי, נסיעה לילית מושלגת בכרכרה רתומה לסוסים, טיול על קרחון ועוד. 
ברגל על הר אגלי – לכו בעקבות השילוט הוורוד
אגלי: בסוף הדרך מצפים תלתלי גבינה
Berghous Eggli היא מאותן מסעדות הרים שמשקיפות על פנורמה אלפינית מושלמת ויש לה תפריט שתענוג לעשות בשבילו את הדרך – טיול רגלי קל בשלג (שעה וחצי עד שעתיים, בעקבות השילוט בוורוד) על האגלי (Eggli), הר הבית של גשטאד.
המסלול מתחיל ביציאה מתחנת הרכבל שעולה מגשטאד. ירידה קטנה מהשביל והרגל שוקעת עד הברך בשלג, אך שביל ההליכה כבוש ומהודק היטב ונוח לצעידה. מרחבים לבנים משתרעים לפנינו, עטורים ביערות כהים של עצי מחט, תחומים בפסגות הגבוהות יותר של הווילדהורן והשפיצהורן. נקודות צבעוניות חוצות מדי פעם את הדרך ומבהירות שאת המרחב הזה אנחנו חולקים עם גולשי סקי וסנובורד. באוכף ההר נפגשות לרגע שתי הקבוצות. הגולשים המדוגמים והססגוניים מעבירים הילוך ונעלמים בסערה במדרון, ואילו אנחנו יורדים בצידו השני של האוכף ונבלעים בחיקה החמים של המסעדה. 
לאכול מול הנוף – המרפסת בברגהוס אגלי
כמו כל מסעדת הרים שוויצרית מגישה גם ברגהאוס אגלי את מנות הדגל של המטבח השוויצרי – פונדו וראקלט, טובלים בגבינה מותכת עזת טעם, אבל כאן אפשר למצוא Hobelkase – "תלתלים" מגולפים של גבינה קשה טיפוסית לאזור המוגשים כפתיחה, סלטים מצוינים (במיוחד "הסלט של סבתא") ומגוון של תבשילים מוגשים במחבתות נחושת ומעוטרים בפרחי אלפים. כדאי לסיים בקפה הבית עם שנאפס וקצפת. אם לא קר מדי אפשר ליהנות מכל זה על מרפסת הדק הצופה אל מורדות הר Stadlen ופסגות שכניו. מידע נוסף באתר האינטרנט.
פונדו ברגהאוס אגלי. מנת הדגל בכל מסעדת הרים שוויצרית
פין הבאולינג של השטן
Glacier 3000 (גובהו 3,000 מ') שמעל עיירת הסקי Les Diablerets הוא מאתרי התיירות האהובים והמתגמלים בשווייץ. נסיעה של כמה דקות בשני רכבלים מובילה למרומי הקרחון ששטחו ארבעה קמ"ר. מבנה המסעדה המרשים שעיצב האדריכל הנודע מריו בוטה בצורת קובייה כסופה, משקיף על רחבת התצפית של הקרחון, וממנה עולות 120 מדרגות אל Belvedere, משטח תצפית גבוה עוד יותר עם 360 מעלות של נוף שקשה להינתק ממנו. יש גם מסלול מגלשות. אבל המקום הכי נחמד על הקרחון הזה הוא Refuge l'Espace, שפירושו מקום מקלט. זהו בר-מסעדה במבנה טרומי חסר חן בקצה קצהו של הקרחון. הוא יושב למרגלות עמוד סלע מוזר המכונה Quille du diable, שפירושו – פין הבאולינג של השטן. בקיץ משקיפים ממרפסת הדֵק הקטנה שלו מטה אל התהום, המסתיימת ברצפת עמק ירוקה יפהפייה במרחק 2,830 מ'.
כלב האסקי בקרחון 3000 | צילום: Gstaad Saanenland Tourismus ©
עכשיו לא רואים ממטר. סופת השלג שהשתוללה על הקרחון איימה לסכל את ההיכרות שלנו עם המקום הזה, אבל השלשלאות הכבדות של רכב השלג פילסו את הדרך בבטחה. בבר הזעיר מקבלים אותנו אינגה באר, מנהלת המקום, ושני גולשי סקי קנדיים שהגיעו דקה לפנינו על מגלשיים. "עכשיו יש לך הרפתקה אלפינית", מתנשף אחד מהם. המקום חם ונעים ואינגה מתחילה להזרים אל השולחן תה מתובל לחימום ואחריו נתחי בשר מיובש ונקניק חריף עם יין לבן ולחם הבית, Tomme Fleurette (תפו"א עם גבינת תום מותכת) וריזוטו. הכל טעים ומוגש בכלים מתכלים לטובת עולם ירוק יותר. הדלת נפתחת וחבורה קפואה של שמונה גולשים פורצת פנימה. הם מתפרקים מהציוד והמעילים ועכשיו כבר ממלאים את החלל הקטן של המקלט 16 אנשים מחייכים. הפלייליסט מוקדש כולו למוסיקת קאנטרי, ז'אנר שזוכה לפסטיבל שנתי בגשטאד והביא אליה אושיות כמו לורטה לין, קני רוג'רס, תמי ויינט ואחרים.
רפוז' ל'אספאס, מקום טוב בקצה הקרחון
השיחה מתגלגלת בשקט אל מחוזות אישיים בלתי צפויים."life begins outside your comfort zone", מסכם מישהו וכולם מהנהנים. בחוץ עדיין משתוללת סופת השלג אבל במקלט החיים דבש. גם הקינוחים: מרנג ומקלות פריכים (ברצלי) טובלים בקרם דובדבנים. אין לדלג על המרנג. הסוד הוא במתיקות המתונה והם יודעים לעשות את זה שם. אפשר להגיע ברגל, במגלשי סקי, ברכב שלג וגם במזחלת רתומה לכלבי האסקי. יש להזמין מקום מראש. אתר אינטרנט
לילה של כוכבים קרובים
אוּלִי הרַכָּב מהדק סביב ארבעת הנוסעים שלו יריעת פרווה כבדה, עולה על מושבו ונוקש בלשון. צמד הסוסים ונדה והוגו מבינים את הרמז ויוצאים לדרך בצעדים מדודים. אנחנו יושבים בכרכרה פתוחה תחת יריעת שמים בצבע דיו, זרועה כוכבים בהירים ברזולוציה שלא תיאמן. הקסיופאה, הדובה הגדולה, הדובה הקטנה, כולם שם במלוא זוהרם. קר. מאוד. עצי המחט הכהים עטויים לובן כבד. כל מילה משאירה אחריה ענן הבל מוצק כמעט, אבל מתחת לשמיכה חם ונעים. כתמי האור הכתומים של חלונות בתי הכפר נראים יותר מתמיד כמו האייקון האולטימטיבי לבית, בעודנו מעמיקים אל תוך היער.
לאט לאט הולכים קולות השיחה והצחוק וגוועים, וארבעת הנוסעים מתמסרים לקסם ולפסקול המהפנט של דממת יער בליל חורף עם אוושת השלג המתרסק תחת מגלשי הכרכרה. ככה 45 דקות מכושפות והסוסים עוצרים ליד בקתת עץ על גדות אגם קטן קפוא. ב-Mattestubli, מסעדונת חורף על גדות Launensee, מגישה גברת ורוניקה, חוואית, תפריט צנוע של בשר מיובש, הובלקייזה בת שש שנים ופונדו לכל מי שצריך סיבה לעשות את הדרך (פתוח בחורף בלבד ואפשר להגיע רק בכרכרת מגלשים רתומה לסוסים). היה רגע אחד ביזארי בנסיעה הזאת: צלצול הסלולרי של אוּלִי. 
שבת בבוקר, יום יפה. גשטאד בסוף שבוע
פרומנדה וקוקטייל בארמון
עורק החיים המרכזי של גשטאד הוא הפרומנדה – מדרחוב שנמתח על פני קילומטר אחד של מותגי-על, בתי קפה, מסעדות, כנסייה עתיקה וכמה מלונות קטנים. את רוזי, פסל הברונזה של עֶגלה שותה ממזרקת אבן, שניצבת בכניסה למדרחוב, לא פיסל אמן מקומי, אלא ליזה טוד, בתם של ליז טיילור ומייקל טוד. טוד היתה תלמידה ב-Le Rose, בית הספר היוקרתי של ילדי הנופשים הבאים לסקי בגשטאד. אנחנו רואים אותם חוצים בקבוצה גדולה את המדרחוב בדרך לבית הספר, ונציגת לשכת התיירות המקומית נותנת בהם סימנים. "זאת עם הז'קט השחור עד המותן? ז'קט של 'מונסלר'. 1,000 פרנק". בסמטאות הקטנות המקיפות את המדרחוב אפשר עדיין לראות את הבתים העתיקים של גשטאד, ששרדו את השריפה הגדולה בשנת 1898. העתיקים ביותר משנת 1575 והם נבנו מעץ בלי אף מסמר. 
העגלה רוזי, שפיסלה בתה של ליז טיילור, בלב הפרומנדה של גשטאד
מעל למדרחוב מתנוססים בבדידות מזהירה שני מוסדות יוקרה, החולשים על גשטאד ביותר ממובן אחד: מלון גשטאד פאלאס המפורסם והוותיק, שנראה כמו ארמון, ו-Alpina Gstaad, מלון היוקרה החדש שנפתח בשנה שעברה.
אז מה עושים בעיירה? • הקונדיטוריה של משפחת Oehili בפרומנדה – חמישה דורות של קונדיטורים, לחמים ועוגות מומלצים וגם קופי טו גו (נדיר בשווייץ ומוצע כאן בזכות התיירים האמריקאים). • מקדונלדס אין, אבל יש Wally's – קיוסק הנקניקיות וההמבורגרים האהוד בעיקר על הצעירים. "וולי'ס זה לא ג'אנקפוד", מדגישה מדריכתנו קארין. "כאן יודעים מאיפה מגיע הבשר". • Pernet Comestibles – סופרמרקט מפונפן שופע כל טוב ופינוקים קטנים כמו מארז לשוקו משודרג, שכולל קוביה גדולה של שוקולד ואמפולת אלכוהול בטעמים שונים. לבחוש עם חלב חם.
• מה לא עושים בעיירה – מסעדת ריאלטו: המיקום הכי טוב במדרחוב, אוכל בינוני, שירות לא נעים.
• קוקטייל בגשטאד פאלאס: כדאי לטפס ברגל אל המלון, לשקוע בכורסאות העמוקות של הבר וגם לצאת להשקיף מהמרפסת על העיירה והנוף מסביב כשביד יש לכם קוסמופוליטן או פאלאס ספיישל או קוקטייל Scherz (על שם המשפחה בעלת המלון משנת 1938). כ-30-25 פרנק שוויצרי לקוקטייל. 
מלון גשטאד פאלאס, ארמון הסלבס | הצילום: באדיבות Gstaad Palace
• Gstaad easy acsses card כולל כניסה לבריכות, מוזיאונים, פארק הרפתקאות ונסיעות באוטובוס, רכבלים ורכבות באזור, ממאי עד אוקטובר. 12 פרנק שוויצרי ליום. • פסטיבל יהודי מנוחין הוא הפסטיבל השנתי החשוב של גשטאד. ילדיו של מנוחין למדו בבית הספר בעיירה והפסטיבל נולד בעקבות הופעות קטנות שנתן הכנר הנודע בכנסיה של הכפר הסמוך, זאנן. אתר אינטרנט • מידע נוסף על גשטאד תמצאו באתר האינטרנט של לשכת התיירות המקומית:
www.gstaad.ch/en ___ הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שווייץ Switzerland Tourism ושל Gstaad Saanenland Tourismus
|
