וייטנאם מחוץ למסלול המוכר

וייטנאם נמצאת כבר לא מעט שנים על מפת התיירות מישראל, אבל למדינה הצרה והארוכה הזאת, הנחשבת לאחד מנמרי העתיד של דרום מזרח אסיה, יש עוד הרבה מה להציע בנוסף ליעדים קלאסיים כמו הערים האנוי והו צ'י מין סיטי, מסחררות ומרתקות ככל שיהיו, מפרץ הא לונג או האזור המפורז שהפריד בין דרום וייטנאם לצפונה. הנה כמה הצעות מחוץ למסלול המוכר:

שמורת קוק פואונג
יומיים אחרי שנחתנו וסיחררנו את החושים בהאנוי, יצאנו דרומה לשמורת קוק פואונג (Cuc Phuong). בעיירות שבדרך נשים מכרו טופו (יותר נכון, דופו) בתבניות מלבניות ארוכות, ובצדי הדרכים הוצעו למכירה אבני גיר ענקיות ומסותתות. תושבים רבים נוהגים להציב אותן בגינותיהם כחלק מתפיסת עיצוב הגן הדאואיסטית.

שביל הליכה במעבה היער בשמורת קוק פואונג | צילומים: שאטרסטוק

נסענו בין שדות אורז שמשתרעים לנצח. אנשים עמדו במים עד גובה הירכיים כשהם מותחים חוטים ושותלים לאורכם את האורז באגודות של שלושה שתילים, כמו שמשתילים שיער. איכר בכובע נצרים שקוע כמעט עד מותניו באדמת הטין הדשנה-כהה, הלך אחרי מחרשה הרתומה לתאו. בצד העבודה הסיזיפית של החריש, השתילה וקציר האורז, מגדלים כאן גם ברווזים שיאכלו את החלזונות, שהם אוייבם הראשי של שתילי האורז. בשולי השדות ניצבות מצבות צבעוניות, שם נחים מנוחת עולמים אבות המשפחה. כי מן האורז באת ואל האורז תשוב.

קוק פואונג שוכנת בנוף קארסטי בתוך יער גשם בראשיתי, בשיפולים הצפוניים של הרי Annamite, והיא השמורה הלאומית הגדולה בווייטנאם ואחת מן החשובות במדינה בשימור המגוון הביולוגי והבוטני של האזור. היא מהווה בית לעולם שלם של צמחים ובעלי חיים, מזוחלים, חרקים ומאות סוגי עופות, ועד קופי מקק, גיבון וקופי לנגור הנדירים שמוצאים פה מקלט.

שמורת קוק פואנג. עצי ענק, שרכים, ליאנות ופרחים, כולם נלחמים על כל קרן אור

השמורה משופעת בשבילי הליכה ובמדרגות אבן העולות ויורדות בג'ונגל אפלולי ולח בין עצים נפילים ועצי בראשית, שגובה של אחדים מהם מגיע ל-70 מטר. שלא לדבר על פרחים מסוגים שונים, ליאנות, שרכים, שיחי ג'ינג'ר, עצי חנק, עצי פיקוס אלימים שאוכלים עצים אחרים מבפנים, ודיפנבכיות שכמו ברחו מהעציצים והתפרעו כאן לממדי ענק. כולם נלחמים על כל קרן אור. ככה זה בג'ונגל.

פרפר בשמורת קוק פואונג, שבה יש מגוון עצום של צמחים ובעלי חיים | צילום: Gavin White

עבור קבוצות התלמידים שפגשנו זה לא היה רק טיול של טבע, אלא גם של היסטוריה. פה לחמו חיילי הווייט מין (Viet Minh, תנועת השחרור הווייטנאמית) נגד חיילי הלגיון הצרפתי והיכו אותם.

דונג הוי ושמורת פונג נא קה באנג
כשחזרנו להאנוי החלטנו לטוס דרומה לדונג הוי (Dong Hoi), בירת מחוז קואנג בינה, הנושקת למפרץ טונקין (Tonkin) שבים סין הדרומי. העיר נמצאת במותניים הצרים של וייטנאם, מעט צפונה לקו הרוחב 17. מהמטוס נראו יפה חוף ים, דיונות חול צהובות, חלקות אורז זעירות וביניהם עיר עם שדה תעופה קטן. השדה משמש את התיירים שמגיעים לטייל באזור הקארסטי היפה והמיוער הזה ואת מערות הנטיפים המיוחדות שבו.

דונג הוי, נקודת המוצא לטיולים בשמורת פונג נא קה באנג

הנוף בדרך לשמורת פונג נא קה באנג (Phong Nha-Kẻ Bàng, צירוף של המילה מערה Phong Nha ויער סלעי גיר Kẻ Bàng), מזכיר את מפרץ האלונג – רק ביבשה – עם גבעות מעוגלות שמתרוממות כמו דבשות גמל ירוקות. השמורה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, היא האזור הקארסטי העתיק ביותר באסיה, שגילו כ-400 מיליון שנה.

שייט על נהר הסון מוביל אל תוך מערת Phong Nha

יצאנו בשיhט של אחר הצהרים בסירת מנוע עץ צבעונית אל מערת Phong Nha, שעל שמה נקרא האזור כולו. הסירה החליקה על הנהר סון (Son) ונבלעה בפתחה הרחב של המערה אל תוך עולם של נטיפים וזקיפים שנראה כמו יער מאובן תת קרקעי, עם אריות, פיות וארמונות. ככל שנכנסים פנימה המערה נעשית גבוהה ומרשימה יותר והזקיפים דמיוניים יותר. אורכה של המערה למעלה מ-7,700 מטר, אך אנחנו הסתפקנו בקטע הפתוח למבקרים שאורכו כ-1,500 מטרים.

נטיפים וזקיפים במערת Phong Nha

פארק דונג ואן
מטיילים רבים מגיעים לעיירה סאפה (Sa Pa) בצפון וייטנאם על מנת לצאת לטרקים רגליים בין כפרים של שבטים שונים. אבל מי שרוצה לרדת מהמסלול המוכר טוב יעשה אם יבחר בפארק דונג ואן (Dong Van) המשתרע בגובה של 1,400 עד 1,600 מטר, כ-400 קילומטר מצפון מערב להאנוי, בצפון-מזרח וייטנאם בגבול עם סין. כדי להגיע אל הפארק הגיאולוגי היפהפה והמרוחק הזה צריך לשכור אמנם מכונית עם נהג פרטי לשניים-שלושה לילות, אבל המראות שווים את המאמץ.

הנופים המפעימים של דונג ואן ישאירו אתכם חסרי נשימה

לא לחינם המערות והסלעים, שצבעם בהיר עד ירוק כהה וצורותיהם מוטרפות, זכו לשמות כמו "גן הסלע" ו"יער הסלע". מעבר ההרים Mai Pi Leng הוא אחד משיאי שמורת הנוף הלאומית הזו. גם הנוף האנושי מרתק פה, בתוך מגוון הקבוצות האתניות הרבות החיות פה, תמיד תוכלו למצוא גסטהאוז עם תושבים מאירי פנים וידידותיים להפליא.

טיול באזור דונג ואן מפגיש עם בני השבטים המקומיים | צילום: Nguyen Anh Tuan / Shutterstock.com

באי טו לונג
מה עוד לא נאמר על הא לונג ביי – אטרקציית התיירות מספר אחת של וייטנאם ואתר מורשת עולמית? אלפי עמודי גיר תלולים וירוקים, המכוסים ביערות גשם ומזדקרים מתוך מפרץ טונקין שבצפון-מזרח וייטנאם, הם יעד פופולרי למאות אלפי תיירים המגיעים לכאן לשייט בספינות, לצלול, לטייל ולטפס. אבל לא חייבים להצטופף עם כל ההמונים. חלקו הפחות מתוייר של המפרץ, הנקרא Bai Tu Long Bay, מציע את אותו היופי, רק עם הרבה פחות תיירים והמולה. הוא נמצא כ-30 קילומטרים מזרחית להא לונג ביי וקשה יותר להגעה, אך המאמץ כדאי. למי שמגיע לכאן מזומנת חוויה של ריחוק, רוגע, שיט יפהפה בקיאק ושחיה בין תצורות גיר מרהיבות.

באי טו לונג, אותם נופים יפהפיים המוכרים מהא לונג ביי, רק הרבה פחות צפוף | צילום: ronemmons / Shutterstock.com

שווקים צפים בקאן טו
דלתת המקונג, שמדרום לעיר הבירה הו צ'י מין סיטי, היא "אסם האורז" של וייטנאם. האזור היפה והפורה הזה מצמיח גם כמעט כל סוג של פרי וירק, שאותם משנעים כבר דורות רבים בתעלות ובמעברי המים הרבים המחברים את כפרי הסביבה לקאן טו (Can Tho), העיר הרביעית בגודלה בדלתת המקונג ומפורסמת בשוק הצף שלה. אפילו השיט הכי פשוט בסמפן (sampan, סירה קטנה המונעת על ידי משוט אחד) בין אלפי הדוכנים הצפים הוא חגיגה של צבע.

השוק הצף Phong Dien בקאן טו | צילום: filmlandscape / Shutterstock.com

רוב מדריכי הטיולים מנתבים אמנם את המבקרים ל-Cai Rang, השוק הצף הגדול ביותר, אך שווקים כמו Phong Dien או Phung Hiep צבעוניים לא פחות וקצת פחות צפופים. אפשר לשייט בתעלות הירוקות בלי למהר לשום מקום, להיכנס לבתי מלאכה משפחתיים לייצור נייר אורז, לעצור במפעל מקומי לייצור ממתקי פירות, ואם רוצים אפשר גם להתנסות ב-Fish toilets, שבהם הדגים הם השירותים הטבעיים של הנהר.

דוכן אוכל בשוק הצף בקאן טו | צילום: Roman Babakin / Shutterstock.com

בתמונה הפותחת: מפרץ באי טו לונג | צילום: Prashant Ram

____

גליה גוטמן – טיילת מצטיינת ועיתונאית עצמאית, המתמקדת בנושאי טבע ותרבות, טיולים ומסעות. את הניסיון, ההתלהבות והתובנות ממסעותיה היא מעבירה בהרצאות שהיא נושאת ברחבי הארץ. אתר אינטרנט