תפריט עמוד

הגן הבוטני והגן הזואולוגי בתל-אביב

שתפו:
הבז הנודד (Falco peregrinus) נעץ בנו זוג עיניים עזות מבע. דומה היה שלמרות הכנף הפצועה, לוּ רק ניתן לוֹ, הוא היה פורש כנפיים ומנסה לעוף דרומה, בחזרה לערבה, משם הובא כשהוא פצוע לבית החולים לחיות בר "לטבע נולד" שבגני הטבע בתל אביב. כשיבריא ויתאושש, ינסו המטפלים להחזיר אותו לטבע. סיכוייו לכך טובים.
בתא הסמוך הציץ בנו בסקרנות רן הקורמורן (carbo Phalacrocorax), שאושפז בבית החולים אחרי שכמעט טבע בבריכה שבגן. רן, מראשוני הדיירים בגני הטבע, הובא לכאן פצוע לפני כשמונה שנים, נקשר בנפשו למטפלים ולא הוחזר לטבע. "נשמע מצחיק, אבל גם קורמורן עלול לטבוע", סיפרה במבטא צרפתי נטלי, המטפלת במסירות בבעלי החיים המאושפזים בבית החולים. "אחרי שמשינו אותו מהבריכה, השארנו את רן למשך הלילה בקופסה עם כרית חימום. כיוון שלא היה תא פנוי, שמנו את הקופסה על אחד המדפים. היינו בטוחים שייקח לו הרבה זמן להתאושש, אבל כשהגענו בבוקר, גילינו שהוא התאושש מהר מהצפוי והספיק לעשות שמות וללכלך בכל מקום".
מהתאים הסמוכים הציצו בנו עַקָב עיטי (Buteo rufinus) ועִקבֵי חורף (Buteo buteo),

צבי ישראלי (Gazella gazella). ריאה ירוקה בלב גוש דן צילום: אלי אטיאס

שנמצאו בצפון הארץ עם שברים בכנפיים, ונשר
(Gyps) ממרכז הרבייה בכרמל, שהובהל לכאן בגלל בעיה בכף הרגל. עטלף־פרי (Rousettus aegyptiacus) קטן, שהגיע עם חור בכנף, נתלה באצבעותיו על כף ידה של המטפלת אולגה.
והיו שם גם כּוֹס (Athene noctua) עם שבר בכנף, קיפוד (Erinaceus europaeus) ללא רגל אשר נמצא באזור השרון, ארבע חסידות (Ciconia ciconia) שהתחשמלו ורק אחת מהן תוכל לחזור לטבע, כֶּרְוָון (Burhinusoedicnemus) בוהה שנמצא על כביש כשהוא פגוע במערכת העצבים, ינשוף עצים (Asio otus) שחושש מאנשים, וצב יבשה (Testudo graeca) בעל שריון שבור שאוחה על ידי הווטרינר של הגן.
"הם חמודים, אבל שוברים לנו את הלב", אמרה נטלי וליטפה את העטלף על בטנו. "מתחילת ינואר טיפלנו כבר בחמישים בעלי חיים, שלמרבה הצער, חלק מהם לא נשארו בחיים. הנחמה היא שאנחנו מצליחים להחזיר לטבע כשלושים אחוז מכ־350 בעלי חיים שמגיעים אלינו בשנה, ואלה שאינם כשירים יותר לחיי חופש נשארים בגנים עצמם. כל קופסת קרטון שיוצאת מכאן על כתפיהם של פקחי רשות שמורות הטבע היא עבורנו סימן שמישהו מהמטופלים עומד להשתחרר".
מבית החולים הקטן, שרק מתי מעט זוכים לבקר בו, ירדנו לגן הזואולוגי עצמו.  סיפורים מצחיקים, מרגשים וגם סוחטי דמעות לא חסרים גם כאן. מול כלוב המַגָלָנים (Geronticus eremita), עופות הנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, פגשנו חסידה שחורה (Ciconia nigra), שהחליטה שהיא רוצה להיות מגלן. הבאים בשערי הגן יכולים לראות את החסידה, שעומדת ימים שלמים וצופה במגלנים, מתעלמת לחלוטין מהחסיד שהובא לכאן לשמש לה בן זוג.

הרמוניה קצרת מועד
בסיורים המודרכים שהיא עורכת למבקרים במקום מספרת עינת וייץ, רכזת ההדרכה, ממעלליהם של בעלי החיים השוכנים בגני הטבע –  פינת חמד יחידה מסוגה, השוכנת בגבול יפו־תל אביב.  "דֵבָּה, צבועה שנולדה בגן החיות בחיפה", היא מצביעה על צבועה בודדה, "אוהבת רק נשים, אולי בעקבות טראומה שחוותה עם זכר. לעומת זאת זוג חזירי הבר, פוֹרְסינֶט  ומוחמד, הם דוגמה לזוג מאוהב שחי בהרמוניה מלאה".
אלא שזוג החזירים ועימו כל בעלי החיים האחרים שבגן אינם מודעים לכך שההרמוניה עלולה להיות קצרת מועד, ושגורלם תלוי עתה ב־700 אלף שקל. זהו בסך הכל גודלו של החוב הרובץ על גני הטבע. אם החברה להגנת הטבע, שהגנים נמצאים בבעלותה, לא תצליח לגייס את הסכום, מרחפת סכנת סגירה על הגן הזואולוגי ועל בית החולים הקטן לבעלי חיים, שמהווים מערך חינוכי, ציבורי ואקולוגי שאין שני לו בישראל וגם אתר נופש וריאה ירוקה בשטח של כ־16 דונם.
אם ייסגרו הגנים, יקיץ הקץ גם על הגן הבוטני, שעבר שיפוץ חלקי רק לפני כשנה. "גני הטבע הם מעין קפסולה של חיות הבר וצמחיית הבר של ארץ ישראל", אומר כמעט בבכי האחראי על הגן הבוטני, לירן וקיל. "הנה פה התקנו שבילי גישה לעיוורים, עם כתוביות בכתב ברייל", הוא אומר בהתרגשות. "בכניסה שתלנו את שבעת המינים של ארץ ישראל וגם את ארבעת המינים של הסוכה. גדלים כאן עצים בני 170 שנה, שגילם כגיל הכפר תל כביר. נמצאים פה כל הנציגים של החורש הטבעי של ארץ ישראל וגם בית קברות עתיק מימי המשנה", הוא פותח מכסה של בור עמוק ובו קברים. "לסגור את המקום זה רצח".
הגן הבוטני הוא גם גן עדן למגוון רחב של ציפורים, שבינתיים מצייצות כאן בעליזות. מי שמגיע למקום לעת ערב יכול גם לשמוע סימפוניית קרקורים מדהימה של עשרות אילניות
(Hyla arborea). "מכאן אין לחיות ולצמחים לאן ללכת", אומר וקיל ומבטא את תחושתם של עובדי הגן. "הגנים האלה הם ביוטופ שלם. אנחנו רק מקווים שלא יבנו פה קניון".
באחרונה ביקרה כאן קבוצה של יזמים  שהגיעו לבדוק את השטח. שלא לייחוס, מפנים עובדי הגן אצבע מאשימה כלפי החברה להגנת הטבע. "פה, במקום הזה, נוסדה לפני חמישים שנה החברה להגנת הטבע", הם אומרים. "עכשיו, בעקבות חוב פעוט יחסית, הם מוכנים להפקיר את הגנים, אחת מפיסות הטבע האחרונות שנותרו לתושבי תל אביב, לסטודנטים ולחוקרים שעורכים פה מחקרים.  אנחנו אנשים לא תקשורתיים ולא תוקפנים, שמרגישים שמפקירים אותנו יחד עם הצמחים ובעלי החיים. לא מזמן מתה לנו תנינה אחת. הציניקנים שבנו אומרים שהיא ראתה את הנולד".

האם מישהו רוצה לשמוע?
"קשה לנהל את הגנים במצב שנוצר", אומרת מנהלת גני הטבע, אורנה שיינר.  "הבשורה על הסגירה הצפויה נחתה עלינו בהפתעה. ידענו שהמצב רע, אבל לא שיערנו שהגופים הנוגעים בדבר לא ימצאו את המשאבים הדרושים להמשך קיומו. מכה נוספת נחתה עלינו מכיוון לא צפוי, כשחברת תנובה הפסיקה באחרונה את תמיכתה המסורתית בבית החולים, ומשרד החינוך הקטין גם הוא את התמיכה בנו. החברה להגנת הטבע אינה מסוגלת לכסות את הגירעון. אני מקווה שפרנסי עיריית תל אביב, המשתתפת במימון בית הספר לטבע שמהווה חלק מהגנים, יבינו את החשיבות העצומה של האתר עבור תושבי העיר ויירתמו להצלתו. לצערי, פניות שלנו לקרנות שונות לא הניבו פירות לפי שעה".
"תנובה היא החברה שיזמה את הקמת בית החולים 'לטבע נולד' והיחידה שתמכה בו במשך יותר מארבע שנים", מגיב בשם תנובה משה תאומים, בעליו של משרד

בבית החולים לחיות בר "לטבע נולד"

יחסי הציבור גיתם. "לצערי, החברה להגנת הטבע לא השכילה לרתום לנושא חברות וקרנות נוספות, אף על פי שכבר לפני כשנה וחצי הודענו על כוונתנו להשקיע בפעילויות אחרות לרווחת הקהילה. בשל הפניות הסכמנו לתמוך בבית החולים שנה נוספת, אבל גם הזמן הזה אזל. תנובה השקיעה בפרויקט היפה הזה שמונה מיליון שקל, וחורה לנו שבמקום להודות לנו מציירים אותנו כעת כאיש הרע".
"גני הטבע היו העובר שממנו צמחה ברבות הימים אוניברסיטת תל אביב", אומר זהר צוק־רמון, זואולוג ואקולוג במכון לחקר שמירת הטבע באוניברסיטת תל אביב, שניהל את הגנים במשך תשע שנים. "בשנת 1981 פנו אלי מהחברה להגנת הטבע, שהגן הועבר אז לתחום אחריותה, והציעו לי לנהל את המתחם באבו כביר.  האידיאולוגיה שלנו היתה לחבב את חיות הבר של ישראל על תושביה ולהעמיק את הידע בנושא, לצד קיומם של מחקר ושל קורסים אוניברסיטאיים. גם אחרי שחזרתי לעבודתי באוניברסיטת תל אביב, המשכתי ללוות את הגנים, ואני חושש מאוד מכך שאין מי שיזעק כיום את זעקתם של בעלי החיים והצמחים ובעיקר את זעקתו של הציבור, שעומדים לחמוס ממנו גנים שאין להם אח ורע במדינת ישראל".
שחר הרמלין, עוזר לדוברת החברה להגנת הטבע, מוסר בתגובה כי "במהלך השנה האחרונה עשתה החברה להגנת הטבע כל שלאל ידה למען הצלת גני הטבע, ובכלל זה פניות לראש עיריית תל אביב, לחברי כנסת ולתורמים פוטנציאלים שונים. לאור הקשיים שבהם נתקלה החברה במהלך הנסיונות לגיוס הכסף הדרוש נשקלת ברצינות האפשרות הכואבת של סגירת הגנים".
"סיפור עצוב", אומר חזי אביבי, איש חינוך שניהל את הגנים במשך 13 שנים, עד שפרש לגמלאות לפני חצי שנה. "הגנים האלה הם מקדש מעט לשמירת הטבע בארץ ישראל. להבדיל מכל גן חיות אחר, הם בבואה של ארץ ישראל, על מגוון חיות הבר והצמחייה שבה, ויש משמעות גדולה לכך שהם נמצאים דווקא בדרום תל אביב. אני לא רוצה לחשוב על הרגע שבו הם ייסגרו. זו תהיה החמצה אדירה".
ביום שבו סיירנו בגנים, חתמו מבקרים רבים על עצומה להצלתם. כמה מהם הביעו נכונות להירתם לפעולה ולהשמיע את קולם בנושא. השאלה היא, אמרו עובדי הגנים שיזמו את העצומה, אם מישהו רוצה לשמוע.

יפו החדשה ישנה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: