אם תסעו בערך 40 קילומטרים צפונית־מערבית מהעיר ג'וגג'קרטה, תראו על גבי גבעה, בתוך משטח גדול מכוסה דקלים רבים, מבנה ענק. הוא מתנשא כמעין פירמידה גדולה, מעוגלת קמעה, יותר מ־40 מטרים גובהה. ככל שתתקרבו, יתגלו לכם פרטים מעודנים יותר – מדרגות, תבליטים, פסלים, סטופות. עושר בלתי נדלה. היכנסו אל המבנה, טפסו בו, לכו במסדרונותיו, הביטו בגילופים המופלאים; יש בו יותר משישה קילומטרים של אוסף התבליטים הבודהיסטיים היפים בעולם.
החודש לפני 182 שנים, במאי 1815, ביקר תומאס ראפלס, אז המושל הבריטי של ג'אווה, באתר הבורובודור (BOROBUDUR) שבאי, ותיאר אותו כ"מעשה אמנות ענק". וכך כתב ביומנו: "המבנה, שמכוסה בחלקו על ידי צמחייה כבדה, היופי והעיצוב המעודן, הסימטרייה המושלמת, האופי המעניין של הפסלים והתבליטים הרבים, הקישוטים המעטרים אותם – כל אלה מעוררים את פליאתי, מדוע לא נבדק, לא שורטט ולא תואר המבנה הזה קודם לכן".
בהוראתו של ראפלס החל מבצע לניקוי המקום משכבות בנות מאות שנים של אפר וולקני וצמחייה טרופית סבוכה. ורק אז נחשף אחד המבנים הבודהיסטיים היפים והגדולים ביותר בעולם.
במהלך המאה ה־19 הצטרפו להתפעלותו של ראפלס עשרות טיילים, חוקרים וארכיאולוגים בני עמים שונים. ב־1872 ניתנה הוראה על ידי ממשלת הולנד לצלם את המבנה בשלמותו, וב־1907 החלו בשחזורו. מבצע זה נמשך כחמש שנים, תחת פיקודו של ד"ר ואן ארפ ההולנדי. אלא שהתהליכים הכימיים, השחיקה והקריסה של המבנה המשיכו לאיים על קיומו. וכך, במבצע פירוק ושחזור נוסף שהחל ב־1973, השקיע אונסק"ו 23 מיליון דולר ועשר שנות עבודה. במהלכו, פורק המבנה לחלוטין (מיליון ו־600 אלף אבנים. כל אחת ואחת ממוספרת!) נוקה, ושוחזר שוב אל מקומו בגבעה שבמזרח ג'אווה, אותה גבעה שעליה הוא סופג יותר מ־2,000 מילימטרים גשם מדי שנה, זה 1,100 שנים.
שישה קילומטרים גלריה
מי בנה את מבנה הענק הזה, ולשם מה? ומדוע נזנח כמעט מיד לאחר בנייתו?
במאות הראשונות לספירה חדרה לג'אווה השפעה הודית חזקה, בעיקר של ההינדואיזם. אבל במחצית המאה השמינית החל במזרח ג'אווה שלטונה של שושלת מלכים בשם שאילנדרה. הם המירו את דתם לבודהיזם ודחקו את רגלי ההינדים מזרחה יותר. הממלכה היתה רחבת ידיים, והשפעתה הגיעה עד חמר (קמבודיה) הרחוקה. נוסעים סינים תיארו את תושביה כמי ש"בונים ביצורים מעץ, ואף הבתים הגדולים מקורים בסכך דקלים. יש להם מיטות שנהב ומחצלות עשויות מקליפת הבמבוק. הארץ מייצרת שריון צבים, זהב, קרני קרנפים ושנהב… יש להם כתב משלהם וידע רב באסטרונומיה".
לא ידוע מי ממלכי השושלת התחיל בבניית המבנה הענק, אבל משערים כי הדבר היה בערך בשנת 780, וכי הבנייה הסתיימה כתשעים שנה אחר כך; כל זאת בארבעה שלבי בנייה. משערים גם שהמבנה כולו היה צבוע לבן או זהב.
הבורובודור, הדומה בצורתו לפירמידה ועוטף גבעה טבעית של חומר וולקני, הוא הסטופה הגדולה ביותר בעולם. אבל המבנה הוא גם סוג של מנדלה, מבנה סימבולי שנועד לשמש כלי למדיטציה, ואשר מתאר את היקום הבודהיסטי, או את שלבי השחרור של האדם, או את שלבי המעבר מעולם התופעות אל העולם המשוחרר מצורה.
לבסיס הבורובודור צורת ריבוע, כ־130 מטרים אורכה של כל צלע. למבנה עשר קומות. המשטח הראשון פתוח אל המישור המקיף את המבנה, מעליו יש חמש טראסות רבועות, בנויות זו על גבי זו, שהן בעצם מעין מסדרונות צרים. מעל חמש הטראסות הללו יש שלוש טראסות שצורתן מעוגלת, זו מעל זו, והן מובילות אל סטופה מרכזית עגולה הנמצאת במרכז המבנה.
גרמי מדרגות הממוקמים בארבע רוחות השמים מאפשרים לעבור מקומה לקומה. המאמין עולה מהגרם המזרחי, צועד בכיוון השעון סביב המבנה וחוזר למזרח, על מנת לעלות לקומה הבאה. רק הגרם המזרחי משמש לעלייה; הצדדים האחרים משמשים לירידה בלבד. הטראסות הן למעשה מסדרונות, ההולכים ונעשים צרים ככל שעולים בקומות. המשוטט עובר בהם לאורך 1,500 פנלים, המצוירים משני צידי המסדרון. בפנלים תמונות מגולפות בפרטי פרטים מדהימים ביופיים. אורכם הכולל של הפנלים מגיע לכשישה קילומטרים של מעשה אמנות מרהיב, מעין גלריה.
המנזר על הגבעה
מתחת למשטח התחתון יש 160 תבליטים, המתארים את עולם התאוות של האדם. בטראסה הראשונה מצויה סדרת איורים ל"לאליוויסטארה", יצירה המתארת חייו של הבודהא מלידתו ועד שהגיע להארה. החלק התחתון הוא הג'אטקמאלה, סיפורים מחייו הקודמים של הבודהא, ואוודה, תמונות מחיי בודהיסטוות – אלה שזכו להארה אך ויתרו על כניסה לעולם הנירוונה על מנת לעזור ליצורים האחרים להגיע אל ההארה.
בארבע הטראסות הראשונות יש גומחות, ובכל אחת מהן פסל בודהא. בראשונה ובשנייה 104 פסלים בכל אחת, בשלישית 88, וברביעית 72 פסלים. גם בקיר התומך של הקומה הבאה יש 64 גומחות ובהן פסלים. עד כאן אפשר לראות 432 פסלי בודהא בתנוחות שונות.
בטראסות השנייה והרביעית יש גם איורי תבליט לטקסטים בודהיסטיים חשובים, המתארים דמויות המדגימות את החיים הבודהיסטיים הראויים. פרט לאלה, מצויים תבליטים רבים המתארים את חיי היומיום בג'אווה: אוניות, חיי משפחה, מוסיקאים, רקדניות, מלאכים ויצורים שמימיים ומיתולוגיים אחרים.
מעל חמש הטראסות יש, כאמור, ארבעה משטחים. השניים הראשונים מעוגלים מעט, והשניים הבאים הם עיגולים מדויקים. על המשטח הראשון 32 סטופות חלולות, העשויות מעוינים מעוינים, ובתוכן פסלי בודהא. על המשטח השני יש 24 סטופות כאלה, ועל המשטח השלישי 16. 72 פסלי בודהא, ישובים כולם בתנוחה המסמלת את הנעת גלגל התורה הבודהיסטית בזמן הדרשה בבֶּנָארֶס. בסופו של המסע מגיעים אל המשטח העליון, ובו מבנה מיוחד. זוהי סטופה שלה שני חללים, זה בתוך זה. שניהם ריקים.
יש כמה השערות לגבי מקור השם "בורובודור". אחת מהן מתבססת על המלים "וויהארא בודהא אור" בסנסקריט, שפירושן: "המנזר הבודהיסטי על הגבעה". השערה אחרת מתבססת על המלים "בהומיאן בהארא בהודארא", שפירושן: "הר צבירת המעלות של עשר הדרגות [של הבודהיסטווה]". הדעות חלוקות אמנם באשר למשמעות המדויקת, אך אין מחלוקת על כך שלבורובודור משמעות דתית.
גרם המדרגות של התודעה
מבט מלמעלה מזכיר אלפי דוגמאות של מנדלה – אותו ציור גיאומטרי המשמש כלי למדיטציה, מודל מאגי של היקום שעוצב לתרגול רוחני של נזירים. אלא שאנו רגילים למנדלה שהיא ציור שמתבוננים בו, ואילו כאן אנו מהלכים בתוך המנדלה. המשטחים הרבועים התחתונים, המשטחים המעוגלים שמעליהם והסטופה העליונה מסמלים את רמות התודעה השונות; מן התודעה הכבולה בתשוקות ועד התודעה המשוחררת מן העולם החומרי. תהליך השחרור הוא תנועה של הנפש אל שלילתה כנפש אינדיווידואלית, ואל עולם מיסטי בו היא מתאחדת עם נשמת היקום באקט של שחרור מוחלט, שהוא הנירוונה.
ואכן, המבנה מגשים את המעבר מן הגבולות־מגבלות של הסופי (ברמות הנמוכות של המבנה), אל העושר הריק של האינסופי (בפסגת המבנה), שבו משיג המאמין את הלא־נולד, הלא־נוצר, הלא־נברא וחסר־הצורה שמעבר למציאות הרגילה, הריק הגואל של הנירוונה (הסטופה הריקה שבראש המבנה).
מתחת לבסיס המבנה מגולפים 160 תבליטים, שהיו חבויים עד חשיפתם בידי הארכיאולוגים. תבליטים אלה מתארים את עולם התאוות והתשוקות של האדם – הקמאדהטו. זהו העולם שהמאמין עזב על מנת לעלות בדרגות התודעה, אך עדיין הוא מצוי אי־שם מתחת לרגליו. הבורובודור משמש, סמלית ומעשית גם יחד, למסע ההולך ומתרחק משם.
בטראסות הרבועות מגולפות תמונות שונות מגלגוליו הקודמים ומן הגלגול האחרון של הבודהא, הגלגול בו זכה להארה ובסופו נכנס לנירוונה. שלב זה נקרא רופאדהטו – העולם של הצורות הטהורות, חסרות התשוקה. בראש המבנה ניצבת סטופה כפולה ריקה, זו בתוך זו – ארופאדהטו – העולם חסר הגוף וחסר הצורה.
פעם בשנה, בחג הוואיצ'אק – יום הולדתו ומותו של הבודהא – נאספים אלפי נזירים בודהיסטיים לבושים בגלימות ארגמן מאינדונסיה וממקומות אחרים באסיה, ועולים אל הבורובודור. הם מגיעים אליו בתהלוכה לאור הירח המלא, מעלים מנחות פרחים וקטורת, ומקיימים טקסי תפילה ומדיטציה תוך כדי הליכה בתוך המבנה. בלילה זה מקבל המבנה חיוּת קסומה ומסתורית.
שתי פנים לבורובודור. 1,500 תבליטים מתארים את הטקסטים הבודהיסטיים ומאות סיפורים על הבודהא ועל הבודהיסטוות, מצד אחד. ומצד שני, משמעות המבנה בכללותו, עוצמתו, ושלושת השלבים בדרך אל השחרור הרוחני. בפן הראשון אפשר להבחין רק מחלקו הפנימי של המבנה, תוך כדי הילוך שיטתי בתוכו, צעד אחר צעד, תבליט אחר תבליט, קומה אחר קומה, עד הפסגה. בפן האחר אפשר להבחין רק מבחוץ, או מלמעלה (באופן מעשי, רק ממטוס); ובהתייחס לתקופה שבה הוקם: ביכולת התבוננות שאינה מעשית, אלא בעיני הרוח בלבד.
