בעקבות מסע ראשונים בנגב – יומן מסע

"מעשה ב-14 שחשקו לטבול אצבעותיהם בים סוף…", שמעון פרסקי (פרס)

בשנת 1945 הנגב נחשב "ארץ לא נודעת" והיה אזור סגור ליהודים על פי חוק. ודווקא אז, קבוצות של צעירים – סיירים וחוקרים נמשכו – אל שטחו בעבותות קסם. בימים ההם כל טיול היה מסע של אידיאולוגיה וחזון. ומה היום? יצאנו בעקבות ראשונים, לתור את הנגב במסע מיוחד במינו.

הר הנגב, 1 בינואר 1945. אל מצפה רביבים מתכנסים 14 צעירים – סיירי פלמ"ח, חברי תנועת הנוער העובד, זואולוג מוכשר ומוכתר יהודי אחד. יוזמי ההרפתקה המדברית ומשתתפיה יהפכו בעתיד לאנשי ציבור ידועים ובעלי שם: שמריה גוטמן, לימים ארכיאולוג מומחה, "איש מצדה", ושמעון פרסקי, אז מזכיר תנועת הנוער העובד והלומד, לימים נשיא המדינה ה-9 הם היוזמים והמארגנים. מאיר ירושלמי, מוכתר רביבים, מסכים לסייע בארגון ובחיבור למורי הדרך שהכיר היטב, אך בתנאי שיורשה לו להצטרף. התכנון שלהם הוא להתחבר למלווים מקומיים משבט העזאזמה ולנסות לחצות לראשונה את הנגב עד לים סוף. בן גוריון, שגילה עניין רב באוצרות הטבע של הנגב, מסכים לממן את המסע, ותוך כך הוא שולח את גוטמן ופרסקי הצעירים אל הדלת הסמוכה, ליצחק שדה, בדרישה שיממן חצי מהסכום. שדה כמובן מסכים והמסע יוצא לדרך. בן גוריון, מעט מודאג, שולח עם החבורה את היינריך מנדלסון, החוקר בן ה-40, בתפקיד ה"מבוגר האחראי".

בעקבות מסע ה-14 

הר הנגב, 1 בינואר 2015, שבעים שנה בדיוק אחרי שהמסע המקורי יצא לדרך. בבוקר היום הראשון לשחזור המסע קריר ברמת הנגב ובכניסה למצפה רביבים מתכנסת חבורה מרתקת. אבי נבון, החוקר וחי את סיפורי המסעות, מדריכים ותיירנים ממצפה רמון, נציגים מוותיקי רביבים ושדה בוקר, זמר ואומן ממצפה רמון ובנו בן ה-10 המרותק לסיפורי העבר, גרפיקאי מתל אביב, מדריך בן שבט העזאזמה ועוד. כולם מתרגשים כשמגיעה משפחתו של שמעון פרס, נשיא המדינה לשעבר ומיוזמי ומניעי המסע המקורי. ההורים והנכדות, שסבא שלהן יצא לחצות את הנגב באופן לא חוקי, מתחברים עד מהרה אל המדבר, לחבורה האקלקטית ולאווירת המסע. רובם, כאילו נולדו למסעות מדבר, נכדה אחת קופצת מיד לרכב הענק שלנו ושרה אתנו בקולי קולות שירי מדבר. הנכדה השנייה תחווה את המסע המשפחתי מאחורי הספר שהיא שקועה בו (כולנו נתפעל מיכולת החיבור המהיר של האחת ומיכולת הריכוז של השנייה…).

מצפה רביבים, נקודת היציאה של המסע ב- 945 היא גם נקודת ההתכנסות לשחזור המסע | צילום: אפרת קדם-סילברט

יום הולדת לדב פרידקין
אחרי ביקור במצפה רביבים הישן, נקודת הפתיחה, אנו יוצאים ליום של ג'יפים בתוואי המסע המקורי. בדרך באר אשלים המרשימה ומעבר נחל הבשור (דייקת אל עמרין) את רכס בוקר. משם נמשיך למצפה רמון דרך האלות הגדולות של נחל צין. בערב, ברובע דרכי הבשמים במצפה רמון, בנוכחות ראש מועצת מצפה רמון, רוני מרום, אנו גאים ומתרגשים לחגוג יום הולדת לדב פרידקין, סייר פלמ"ח וממשתפי המסע המקורי, אשר יום הולדתו מתקיים בדיוק היום. דב בן ה-89 מכבד אותנו ומגיע מאופקים, מלווה בבתו ונכדותיו תושבות חיפה, הרחק בצפון. לשמחת כולנו, אל חגיגת יום ההולדת וסיפורי המסע מצטרף גם שוקה רווק, מוותיקי המטיילים בארץ. שוקה כבר עבר את ה- 80, אבל לאף אחד אין ספק שהשטח הוא השטח של שוקה, ואנו שמחים להזמין אותו בכל עת לצעוד עמנו כברת דרך.

באר אשלים, על תוואי המסע המקורי | צילום: שמוליק שפרוני

אנו צופים בברכת וידאו מצולמת, אשר שלח שמעון פרס, לפרידקין ומשתתפי המסע, חותכים את העוגה ואבי ודב מספרים על הימים ההם. סיפורו האישי של דב מרתק ואבי נבון פותר שאלה רבת שנים שניקרה במוחו: מדוע עצרו הבריטים למשפט את דב פרידקין? דב צוחק בממזריות ומגלה כי בזמן המסע המקורי כבר היה לו תיק במשטרה הבריטית על פעילות במחתרת.

במדבר
2 בינואר. הלילה הוא הלילה הקר בשנה עד כה. אורחי המסע, ובעיקר בני משפחת פרס, מפגינים קשיחות ובכל זאת החלטנו להתפזר בבתים של תושבי מצפה רמון במקום לישון בשטח. בסך הכל, גם זו חוויה מיוחדת היוצרת חיבור משפחתי. כשהבוקר עולה אנו נאספים אל שפת המצוק ופורשים ארוחת בוקר בשטח. בינתיים מגיעה שיירת גמלים, וכמו במסע המקורי, אנו יורדים לצדם במעלה רמון. הנשימה נעצרת כשנגלה המכתש, נוף בראשית מהמדהימים בעולם. אנחנו שואפים עמוק אל קרבנו את הנוף ואבי נבון מספר על התקדמות המסע המקורי. לשמחתנו, היום מצטרפים אלינו פארחאן, ממנהיגי "הכפר הנסתר" ואדי אריכא, מדריכי בית ספר שדה הר הנגב ומשפחתו של ירון פינצי, גיאולוג בשלוחה המקומית של מרכז מדע ים המלח ערבה, כך שאנו מרוויחים גם הדרכה גיאולוגית מרתקת מפי מומחה.

שוקה רווה ואבי נבון משחזרים הרפתקאות משותפות במדבר | צילום: אפרת קדם-סילברט

בתחתית המעלה רוב הילדים וגם חלק מהמבוגרים, עולים על הגמלים, והם יעשו את רוב היום ברכיבה. אורחים "מתחילים" מחזיקים בהיסוס בקצה חבל ומובילים גמל, אבל אל דאגה, בעוד שעה קלה הם כבר יובילו את הגמלים כמומחים. נוף המכתש המדברי רחוץ מגשם, צבעי אבן החול בוהקים וכל קו בנוף משורטט ביד אמן. ההוד המדברי פועל על כולנו ככישוף. יום מדברי של טבע מרוכז.

אמנות הגישוש 
השיירה נעצרת פתאום בהתרגשות גואה. לצד השביל שלד של צבי, מנוקה לחלוטין מבשרו ומצלעותיו, כאילו קצב אומן התגנב לכאן וביתר אותו. ברור לכולנו שהצבי נטרף ממש לפנות בוקר ושהטורפים הם כנראה זאבים. מיד מתחיל גישוש אחר עקבות הדרמה שהתחוללה – הנה המרבץ בו ישן הצבי, שאריות של שערותיו על הצמח, והנה גם עקבות הזאב, סימני המאבק ודם טרי על האבן.

אחרי הגישוש שמזמן לנו המדבר, אנו מתקדמים למנוחה תחת עץ השיטה הגדול ופוגשים שם את חמזה עריידי, דרוזי מהגליל, מנוסה ובקיא בדרכי המדבר. חמזה היה חברו הטוב של עודה אבו מועמר, בן העזאזמה, אשר בצעירותו הוביל את המסע המקורי ולימים הקים את יחידת הגששים הבדואים בצה"ל. חמזה, צעיר לנצח, חולק את חכמת האדמה והמדבר ומכאן הוא מוביל את השיירה על גמל ודמותו על רקע המדבר עוטה הוד.

סביב המדורה במכתש רמון. סיפורים מרתקים על המדבר אז והיום | צילום: אסף רוטברג

ערב שבת הפתוח במאהל שהקמנו בלב המכתש מושך עוד שלל אורחים מרתקים, בדואים ויהודים מהר הנגב והערבה. יושבים יחד סביב המדורה והמדפונה (עוף קבור במדורה), עטוף ומתובל היטב באווירת המסע. בתום הערב השיח קולח. חמזה עריידי חולק עם האורחים את סיפרו ואבי נבון מציג חוברת מסעות ראשונים, מהדורה ניסיונית שהדפיס במיוחד לכבוד שחזור המסע. בתוך מכתש רמון פחות קר והלילה מעונן, וכמו אז, בשנת 1945, ירח גדול עולה מעל חבורה מנומנמת ומלאת סיפוק, המתארגנת לשינה באוהל שהוקם בתוך מכתש רמון.

מסע ללא גבולות
3 בינואר. בוקר היום השלישי עולה על המדבר. זהו היום האחרון למסע. אנו עולים על אוטובוס שיוביל אותנו אל שולי היישוב הקטן שחרות. אבי נבון מספר מהרפתקאות המסע באזור הנחלים הגדולים: איך מנדלסון זיהה עוף דורס ושמעון הצעיר שינה את שמו מפרסקי לפרס. איך שמריה גוטמן אסף אבנים וקיבל את הכינוי "המוהנדס" ועוד. בשחרות אנו צופים אל ירדן וצועדים במורד אל הערבה בעקבות המסע המקורי אל "עין רדיאן", היא יטבתה. הנוף הנשקף מולנו לא פחות ממהמם והמסלול שבחרנו לא מאכזב – קירות גיר וחרסית, מאובני ענק של אמוניטים ושבלולים, שיניות עתיקות, והערבה, המקבלת את פנינו בחום יחסי. אני מביטה על הצועדים, בני 18 עד יותר מ-80, אשר השטח ואהבת הארץ מספקת לכולם שפה משותפת שאין לה גבולות של זמן או מקום. אוהבי המדבר. וכך, בין סיפורי המסע, אנו זוכים לשמוע את אבי ושוקה מספרים על מסעות תנועות הנוער בנעוריהם ועל הרפתקאות משותפות מטיולים אל ההר הגבוה בסיני. ואנו, צעירים יותר ופחות, שומעים ומקנאים…

צבעי המדבר כובשים את העין והלב | צילום: שמוליק שפרוני

טעם של פעם
עוד רגע המסע נגמר. אנו צועדים בשקט ואני עדיין מהרהרת בקנאה ב-14, שמסעם ארך 10 ימים. אחרי שהבריטים עצרו אותם בעין רדיאן הם הודו כי אפילו לא ידעו או חשבו איך לחזור. היום, רוב העולם הומה מכדי לעצור לרגע אחד, והכל כל כך מתוכנן. הבריטים כבר מזמן עזבו את הנגב, אך לעיתים נדמה כי חוקי השטח היום מגבילים לא פחות מחוק הטיולים הבריטי.

בסוף היום הגענו לאום רש-רש, היא אילת, שאליה נלקחו עצורי המסע ברכב. מאחר שכפי שכתב פרס, הם " חשקו לטבול אצבעותיהם בים סוף" – למרות שהיו על תקן עצורים, הם קיבלו אישור מהשוטרים הבריטיים לטבול בים הכחול והנפלא שהשתרע מול החושות הבודדות.

טובלים אצבעות בים סוף – סוף המסע של ימינו מסתיים בדומה לזה של 1945 | צילום: אסף רוטברג

אבי נבון מסכם את סיפור המסע הראשון אשר במהלכו יהודים חצו את הנגב, על אותו חוף בו הונף דגל הדיו במבצע עובדה ב-1948. והנה אנו, במסע בזמן, כבר שוכחים לרגע את אילת המודרנית הנושפת בעורפנו ואנו טובלים אצבעות מלאת כוונות בכחול-כחול הזה, אל מול נוף המדבר. בלי להכביר מילים, בכולנו מקננת תחושת סיפוק ופליאה. המסע הזה מעורר בנו הרבה מחשבות והרבה תקווה. כי אכן חווינו מסע מדבר בארץ לא נודעת, מסע של תגליות, מפגשים מרתקים והרבה חזון עם טעם של פעם וטעם של עוד.
______

הכותבת מודה למצפה רביבים על שיתוף הפעולה ואירוח משתתפי המסע