בייג'ינג – הצעה לטיול

למפת בייג'ינג

חליפות מאו האחידות שלבשו התושבים כשביקרתי בסין ב-1985 הומרו בחליפות עסקים, ואת הרחובות האפלים מאירים היום שלטי ניאון. השוק שעליו רציתי לכתוב כבר הפך לסופרמרקט, ואת מקומם של האופניים תפסו מכוניות פרטיות שגודשות את השדרות הרחבות בפקקי תנועה שהולמים עיר של 15 מיליון תושבים. מבני הבטון והזכוכית צומחים כלפי מעלה בכפוף לנהלים מחמירים ויוצרים בעיר תחושת מרחב שאין למצוא בבירות אחרות. בייג'ינג (Beijing) בירת סין אינה שוקטת על שמריה. בשנים האחרונות היא עברה פיצוח מואץ, ולא רק באזור בו הוקם הכפר האולימפי. היא צומחת בכל אזור ובכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. ואף על פי כן, בבייג'ינג, שעד 1949 הייתה מוכרת בעולם המערבי כפקין (Peking), יש פינות שבהן עדיין יושבים גמלאים בחליפות מאו, מעודדים את הצרצרים שלהם לצאת לקרב, מנגנים בכינור אֵר חוּ בעל שני מיתרים ומלווים בקריאות עידוד את שירת חברם, שהיה פעם שחקן דגול בתיאטרון האופרה של פקין.

עיר מלוכה
החומה הגדולה, העיר האסורה, מקדש השמים – שמות עם הדרת כבוד. בייג'ינג אינה עיר רומנטית או נוסטלגית. היא מתוכננת להפליא ומשרה על באיה יראה מפני השלטון היושב בתוכה. לאורך שדרותיה ניצבים מבני ממשל מונומנטליים עם גרמי מדרגות מרשימים וסמלים של שררה. העיר המישורית מרושתת בצירים החותכים זה את זה מצפון לדרום וממזרח למערב, ומוקפת במערכת של חמישה כבישי טבעת (הכבישים ממוספרים מ-2 עד 6).

הטבעת הפנימית מקיפה את כיכר טיינאנמן גואנג צ'אנג (Tian an men Guang chang), הכיכר הגדולה בעולם, טבורה של העיר. לצדם של המבנים הקיסריים עומדים בכיכר מבנים שמקרינים את נוכחות המשטר הקומוניסטי רב העוצמה. מולם נהגו סטודנטים להפגין נגד השלטונות, וב-1989 נהרגו כאן מאות מהם במהלך דיכוי הפגנה אלים במיוחד. לא רחוק ממבנים אלה ניצבים סימני הקִדמה המעידים על הדרך החדשנית שאליה שמה סין את פניה: התיאטרון שתכנן האדריכל הצרפתי פול אנדרה והמוזיאון החדש שואו דוּ בּוֹ ווּ גואן סין גואן (Shou du Bo wu guan Xin guan, המוזיאון של הבירה) שאינו אלא מעטפת מודרנית לאוסף ענקי של אמנות סינית היסטורית.

• כתובת: 16 Fuxingmen Wai Dajie

במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה לזכר הנופלים על הקמת המדינה הקומוניסטית ב-1949, ולצדה המאוזוליאום לזכרו של יושב ראש המפלגה הקומוניסטית ומנהיגה המהולל של סין, מאו דזה דונג (1976-1893). במערב הכיכר ניצב בית הקונגרס שנקרא רֵן מין דָה חוּאֵי טאנג (Ren min Da hui tang, ההיכל הגדול של העם). מדרום ומצפון ניצבים שני שערים: השער הדרומי (ציין מן, Qian Men) והשער הצפוני – שער טיינאנמן – שעליו תלויה תמונתו של מאו ושעל שמו קרויה הכיכר כולה. מן השער הצפוני נכנסים אל העיר האסורה.

ברוכים הבאים לעיר האסורה
מתחם המבנים המכונה העיר האסורה (דזה דזין צ'נג, Zi jin Cheng) היה סגור בעבר בפני ההמון ומכאן כינויו, אך כיום קוראים לו גו גונג (Gu gong) שפירושו מוזיאון הארמון. במתחם 9,999 חדרים שרובם סגורים בפני קהל. לרוב התיירים די בהליכה לאורך הארמון מדרום לצפון. דרך זו, שנמשכת כשעה וחצי, עוברת באולמות המרכזיים והיפים ביותר.

מן העיר האסורה נוהגים לצאת צפונה ולהיכנס לפארק דזינג שאן גונג יואן (Jing shan Gong yuan, הכניסה בתשלום). במעלה כ-500 מדרגות מצויים פוויליונים (ביתנים, כרגע בשיפוצים) שצופים אל העיר האסורה. בפארק עצמו אפשר לראות שלל פעילויות כמו טאי צ'י, צ'י גונג, העפת עפיפונים, משחקי מה ג'ונג, שירת מקהלה ונגינה בכלים מסורתיים – כולם מנת חלקם של פארקים רבים ברחבי העיר. אין צורך להשכים: פעילויות אלו מתרחשות גם בתשע בבוקר וגם בחמש אחר הצהריים.

מצפון-מערב לעיר האסורה מצוי פארק ביי חאי גונג יואן (Bei hai Gong yuan, הכניסה בתשלום) שבנוי סביב אגם ובמרכזו אי עגול. על האי עומדת דָגוֹבָּה לבנה, מבנה טיבטי שנבנה במאה ה-17 לרגל ביקור הדלאי לאמה. היום הדגובה היא עוד אחת מהעדויות הרבות לשיתוף הפעולה ששרר בין העמים לפני שפלשה סין לטיבט ב-1949.
אם יוצאים מן הפארק צפונה מגיעים אל אגם עשרת המקדשים (שה שה ציין חאיי, Shi sha Qian hai). באזור יש סמטאות עתיקות עם בתים מסורתיים, ולידו נפתחו פאבים ומסעדות. אפשר לסייר באופני ריקשה, לבקר במגדל התוף (גו לואו, Gu Lou) ובמגדל הפעמון (דז'ונג לואו, Zhong Lou), בארמונו של הנסיך גונג (גונג וואנג פו, Gong wang Fu) ובשווקים.

התפללו, בילו ומתו
בבייג'ינג מקדשים רבים, ומהם כדאי לבקר לפחות בשניים: האחד הוא מקדש השמים (טיין טאן, Tian tan) שבדרום העיר, בפארק טיין טאן. המקדש יושב על מתחם אדיר, ויש בו שני מבנים עגולים ככיפת השמים ומחופים באריחים כחולים כצבע הרקיע. בעינַי אלה המבנים היפים ביותר בסין.

המקדש השני שראוי לבקר בו הוא מקדש הלאמה (יונג חה גונג, Yong he Gong) שמצפון לעיר האסורה. זהו מקדש בודהיסטי טיבטי, ובאולם האחרון שלו ניצב פסל של אל הרחמים העשוי עץ אלגום אחד. גובהו 26 מטר, שמונה מהם מתחת לאדמה.

בצפון-מערב העיר מצוי ארמון הקיץ יי חה יואן (Yi he yuan). הארמון נח על שפת אגם שאליו משקיפים מן המסדרון בעל קורות העץ המצוירות. בסוף המסדרון מגיעים לספינת השיש שאינה ספינה ואינה משיש, כי אם בית תה שנבנה על המים ומסמל את יציבותה של שושלת צ'ינג (1911-1644).

מחוץ לעיר מצויים קברי שושלת מינג (1644-1368). שני המתוירים הם קברו של דינג לינג, הקיסר האחרון של השושלת, וקברו של דג'אנג לינג, הקיסר שהפך את בייג'ינג לבירה. אבל החלק היפה ביותר של הביקור בקברים הוא הדרך המוליכה אליהם הקרויה דרך הרוחות (שן דאו, Shen dao). זוהי שדרה שבה מוצגים פסלי שיש של בעלי חיים אמיתיים ומיתולוגיים ופסלים של פקידי ממשל המעידים על גדולת השושלת.