מנזר מרשים עטור קשתות ועמודי אבן גדולים, חציו הרוס אך הוא עדיין עוצר נשימה ביופיו, מתגלה לעיני כשהרכב שלנו עוצר. אני נכנסת פנימה. מתקן תפילה מכוסה בסמרטוט ישן, משפך מפלסטיק, צלב מעץ, נעלים ישנות זרוקות על הרצפה, מיטה עם מזרון מרופט ועוד פריטים שמעידים כי החיים פה עצרו באחת מלכת.
בארץ המנזרים. מנזר ישן, חצי הרוס, ועדיין עוצר נשימה ביופיו | צילום: אורטל צבר
בעיני רוחי, אני רואה נזירים לבושים גלימה שחורה, מחזיקים בידם נר וספר תפילה, ומהצד השני עומדים מאמינים בגלימות לבנות, שהגיעו לאחר הטבילה במימי הירדן הקדושים, אל המנזר היפה הזה, להתפלל, לבקש בקשה, להתייחד עם האל. בחזיוני אני רואה מסביב למנזר גן פורח ומטעי תמרים, זיתים וכרמים המקיפים אותו על שפת הירדן.
בארץ המנזרים, על שפת הירדן, במקום שבו חצו בני ישראל את הנהר להגיע לארץ המיוחלת, במקום בו יוחנן המטביל טבל את ישו לראשונה, מצאתי אוצר בלום, עדות לחיים שלמים שהיו פה, אפופי מסתורין. שורה של מנזרים, נוטים לנפול, אך שרידי יופיים היכו בי והסעירו את דמיוני.
ארץ המנזרים
בסמוך לאתר הטבילה קאסר אל יהוד, הממוקם על הגדה המערבית של נהר הירדן, במרחק של כ-10 ק"מ ממזרח לעיר יריחו, לאורך קילומטר וחצי פזורים שבעה מבני כנסיות, קפלות ומנזרים מרשימים ביופיים. בשנת 1965 התרחשה במקום רעידת אדמה חזקה שפגעה בחלק מהמבנים. עד שנת 1967 היה האתר תחת שלטון ירדני ונהנה מתנועה שוקקת של צליינים ותיירים. בשנת 1968 נסגר האתר, הנזירים פונו, השטח מוקש ב-3,000 מוקשים והוגדר שטח צבאי סגור, שהגישה אליו נאסרה, זאת לאחר פעילות חבלנית שהיתה במקום במשך תקופה והתכתשויות צבאיות רבות.
אתר הטבילה נחשב לשלישי בקדושתו וחשיבותו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים. פה, לפי המסורת הנוצרית, הטביל יוחנן אלפי יהודים וביניהם גם את ישו, טבילה שסימלה היטהרות והזדככות. מאז, מאות אלפי מאמינים בכל רחבי העולם מגיעים לאתר מדי שנה לטבול במימי הירדן.
לפי המסורת היהודית נחשב המקום לאתר שבו חצו בני ישראל את הירדן בעלותם ממצרים, וזה אולי מתקשר לטבילה של יוחנן המטביל, שראה במקום כמסמל מעבר מעולם אחד לעולם אחר ולהתחלות חדשות. יש הרואים במקום גם את מקום פרידתו של אליהו מאלישע ועלייתו במרכבות אש השמיימה.
בשנות ה-80, בעקבות פניית הפטריארכיה היוונית למִנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, חידשה העדה היוונית-אורתודוכסית את מסורת הטקסים במקום ובעקבותיה הגיעו לכאן מאמינים מכל העולם ומעדות שונות. טקסי הטבילה נערכים בשני מועדים עיקריים: בחג הפסחא (באפריל) ובחג ההתגלות – האפיפניה – ב-18-19 בינואר.
אני נוהגת להגיע למקום מעת לעת, לצפות ולצלם טקסי הטבלה בירדן, טקסים מרגשים שבהם מטבילים הורים את ילדיהם לראשונה במי הירדן הקרירים, עירומים כביום היוולדם, חתנים וכלות מגיעים לטבול שם עטויי גלימות לבנות וגם מאמינים מבוגרים, שבאים להתקדש ולהיטהר במי הירדן.
אתר הטבילה קאסר אל יהוד | צילומים: אורטל צבר
בכל הביקורים הקודמים שלי, תמיד התבוננתי בשקיקה על המנזרים המרשימים שהסעירו את דמיוני ואשר הגישה אליהם היתה אסורה, והם היו מוקפים בגדרות. ותהיתי מתי אוכל להיכנס ולצלם אותם מקרוב. והנה הרגע הזה הגיע. לאחרונה הוחל במבצע פינוי המוקשים באמצעות חברה גיאורגית והתאפשרה לי הצצה למנזרים הנטושים. לצערי, הגעתי למקום לאחר שמשרד הביטחון "ניקה" חלק מהממצאים הנפלאים שנותרו פה, כלי אוכל, מיטות, ספרים ועוד, שהמצלמה שלי היתה אוהבת מאוד לצלם… אך גם מה שנותר, מרשים ביותר.
השלב הבא הוא שיפוץ המבנים וחיזוקם, כדי להשמיש אותם לביקור תיירים ומאמינים, דבר שיעשה על ידי הכנסיות הנוצריות השונות.
קבלו הצצה לארבעה מנזרים שאהבתי מכל:
הכניסה לקאסר אל יהוד על הירדן פתוחה. הכניסה לדרך ארץ המנזרים (הנטושים) מתאפשרת רק לעיתים, בתיאום בטחוני מראש עם מוקד הבקעה בטל' 02-9940218
המנזר הרומני
המנזר היפהפה, בעל המבנה המרשים עטור הקשתות ועמודי שיש, מרשים לא פחות מבפנים. הוא עטור בציורי קיר מרהיבים – פרסקות המתארים סיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה: סיפור עקדת יצחק, אליהו העולה השמיימה במרכבת אש, סיפורו של סנט לזרוס, אבות הכנסייה ועוד.
ציורי קיר מרהיבים במנזר הרומני | צילום: אורטל צבר
המנזר הרומני הוקם בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי קבוצת נזירים רומניים, במטרה להוות מוקד עלייה לרגל לצליינים ולתיירים רבים מאירופה. המנזר, הנמצא על הגדה הצפונית של נחל פרת, משתרע על פני יותר מ-30 דונם. בשטחו יש שני מבני אבן, אזור חקלאי גדול ששימש את הנזירים לגידולי ירקות וכרם לייצור יין מקומי. הנזיר הרומני, שנעל את המנזר לפני 51 שנה עדיין בחיים (נכון לכתיבת שורות אלו הוא בן 91), הוא ביקר במקום לאחרונה והיה נרגש מאוד.
המנזר הרומני והקבר של אחד הנזירים בחצר | צילומים: אורטל צבר
במקום קיים מבנה קטן ששימש למגורי הנזירים ושיש בו עדויות לחיים שהיו בו פעם: מיטות, כיורים, כלים ועוד.
המנזר הרומני היה האחרון שפונה ממוקשים, בשל מיקומו המורכב בחיבור שבין נהר הירדן לנחל פרת. על קירותיו יש שרידים של המאבקים שהתחוללו פה: פיח של שריפות ונקבי כדורים בקירות.
המנזר האתיופי של השילוש הקדוש
המנזר האתיופי הוא המתחם הגדול והמרשים ביותר בארץ המנזרים. מבנה גבוה, גותי ונזירי משהו, בגוונים של צהוב ולבן, אך נעדר קישוטים או ציורי קיר כלשהם, הוא המבנה המרכזי אליו נכנסתי.
המנזר האתיופי, הגדול מבין המנזרים. מבנה גבוה, גותי ונזירי משהו, בגוונים של צהוב ולבן | צילומים: אורטל צבר
בקומה השנייה יש מעין מרפסת קטנה, הצופה אל הכנסייה מלמעלה ומעמד לספר תפילה או מזמור, אולי הכומר היה עומד ומתפלל שם. בקומה השלישית מצאתי חדרים קטנים מאוד, ששימשו למגורים, ובהם נותרו שרידים, כמו כיור, כיסא ומיטה, ששימשו את הנזירים שחיו במקום.
בחדרים הקטנים שבהם גרו הנזירים נותרו כמה שרידים: כיור, כיסא, מיטה | צילום: אורטל צבר
על הקיר החיצוני מתנוסס אריה, סמל של קיסר אתיופיה היילה סלאסי.
אחד הדברים שהיכו בי כשנכנסתי למבנה היה הכמות המדהימה של לשלשת היונים שנערמה לגובה רב ב-50 השנים בהן היה המנזר נטוש. סולם ענק היה מונח על הרצפה ותהיתי אם הוא שריד ישן או שהובא לכאן לאחרונה.
לשלשת יונים וסולם, שלא ברור אם נותר כשמנזר ננטש או הובא לכאן לאחרונה | צילום: אורטל צבר
בחצר מסביב מבנים רבים ששימשו את הנזירים ואת הצליינים, תנור גדול לחימום מים, מחסן וחצר שבה גידלו ירקות ופירות, ואפילו מנוע של טרקטור ששימש כגנרטור.
סיפרו לי, שבאחד החדרים נמצאו מאות בקבוקונים ריקים שנועדו למלא מים מהירדן לטובת המאמינים. באתר היתה אף מערכת בורות, שסיפקה מים לנזירים ולצליינים. בחצר ראיתי שני קברים של נזירים קופטים ומהגג של הכנסייה נשקף נוף מדהים של הסביבה.
הקפלה הפרנציסקנית
שני גרמי מדרגות מאבן מובילים לגג הקפלה היפהפייה. מעליה מבנה כיפה מרשים ומעין מרפסת, שמתחתיו נשקף נוף מדהים של הסביבה. בקומה הראשונה יש חדר רחב ידיים עם שולחנות וכיסאות ולידו חדרים קטנים ששימשו כחדרי אירוח. המבנה, השייך לוותיקן, נבנה בהוראתו בשנת 1956 כדי לשרת את הנזירים שהגיעו לטבול במימי הירדן. המקום שימש גם כבית הארחה בחגים.
הקפלה הפרנציסקנית | צילומים: אורטל צבר
חדרי אירוח בקפלה הפרנציסקנית | צילומים: אורטל צבר
המנזר היווני אורתודוכסי על שם יוחנן המטביל
נזירה צעירה הדליקה נר כשנכנסתי למבנה המיוחד הזה, הנמצא בכניסה לקאסר אל יהוד מימין והוא כבר שוקם ופתוח לקהל. לא יכולתי להתאפק שלא לצלמה והיא לא הביעה התנגדות.
נזירה מדליקה נר במנזר היווני אורתודוכסי על שם יוחנן המטביל | צילום: אורטל צבר
פגשתי במקום משפחה יוונית שהגיעה במיוחד לטבול בירדן ולהתפלל במקום. הוא נחשב לגדול ולחשוב במנזרי הירדן והוא בנוי כמבצר. המנזר חרב ברעש אדמה בשנת 1024 ושוקם במאה ה-12 על ידי הקיסר מנואל מומנוס. אבירי המנזר הטמפלרי העניקו למקום את מבנהו המבוצר כדי להגן על הנזירים ששירתו בו. למנזר חצר מגודרת נפרדת, הנמצאת על אם הדרך היורדת לאתר הטבילה ובה מבנה תפילה ייחודי.
המנזר היווני אורתודוכסי על שם יוחנן המטביל | צילומים: אורטל צבר
ארץ המנזרים מהווה ללא ספק אתר מעורר השראה, מקום לצלם בו סרט, ואחד המקומות האותנטיים שנותרו מתקופה שבה האמונה היתה אבן דרך להרבה מאמינים, טרם הגעת הקדמה, תקופה אפופת מסתורין עבורי, אך גם רבת קסם.
טרם עזבתי את המקום שכוח האל והנטוש הזה הופיעה משום מקום ציפור קטנה ויפהפייה – שרקרק, בצבעים מדהימים של ירוק וצהוב והתמקמה לה על אחת מגדרות התיל, מתמסרת למצלמה שלי. הניגוד המפתיע הזה בין חוויית המקום ההרוס והנטוש "שהמוות בו מולך" לבין ציוצי הציפור המקסימה הזו כמו בישרו את תחייתו מחדש של האתר המרשים הזה. אין ספק שאני עוד אשוב לפה, עם המצלמה.
שרקרק על גדר תיל בארץ המנזרים | צילום: אורטל צבר
___
אורטל צבר היא צלמת טבע וסביבה וכותבת מאמרים ובלוגים. האתר שלה
מפת ארץ המנזרים, באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי
טל הגיב:
תודה רבה על צילומים נהדרים וטקסט יפה לא פחות