גיא רדר
מזה זמן מה אנו שומעים, בחדרי חדרים, על התארגנות של רוכבים – כמעט כת חדשה. "אורבן" קוראים לה. השם נגזר מהמילה אורבני (עירוני).
"מלאכי הגיהינום" זה שמה של קבוצת אופנוענים אשר שלטה בארצות הברית תוך הטלת טרור בכבישיה. הם היו פורעי החוק של העת החדשה.
המשותף לשתי הקבוצות זו תדמיתן בעיני הציבור: אני משער, שאם העוברים ושבים בכיכר אתרים, ביום ד' בערב, היו פוגשים את אזרחי ארצות הברית של שנות השישים, היו להם נושאי שיחה משותפים. אצלנו קוראים לזה "אורבן".
לומר את האמת, לא ידעתי למה לצפות באותו יום ד' שבו הצטרפתי לרכיבת האורבן השבועית. לאחר מספר שעות הבנתי – זה הדבר האמיתי!
בעצם, האורבן תמיד היה שם, ממתין שיגלו אותו. רובכם ודאי זוכרים את מפגשי האופניים לאחר בית הספר, שבהם הראנו אחד לשני למי יש יותר גדול (שִלדה כמובן), ומי יכול לקפוץ יותר גבוה. כיום, ובמהלך השנים האחרונות, ההתפתחויות בענפי הרכיבה השונים – הן בטכנולוגיה והן ביכולות הרכיבה – הגדירו מחדש את האורבן. לא עוד ילדים עם אופני "קפיצים" מברזל, אלא חבורה מאורגנת ומצוידת במיטב הטכנולוגיה. מתלים ארוכי מהלך עד כ- 150 מ"מ במזלג הקדמי, ומהלך דומה באחורי. שלדות אלומיניום קלות ועוד רכיבים ההופכים את האופניים לכלי משחית אמיתי, כמו אותם אופנועים של מלאכי הגיהינום בשנות ה- 60.
האורבן בצורתו המוכרת כיום, דהיינו מפגש ערב קבוע, התחיל ללבוש צורה לפני כשנה, במפגש שבועי של מספר משוגעים לדבר, בראשותו של איירה, אשר נחשב על ידי רבים למייסד האורבן. הרעיון הוא פשוט: את כל האלמנטים שבשבילם אנו נוסעים עשרות קילומטרים מחוץ לעיר ניתן למצוא בתוך העיר, ממש מתחת לאף. רוצים דרופ, דאבלים, קפיצות – רק תבקשו. אפילו "סינגלים" יש בעיר, רק שהם מורכבים מקטעי גינות מתובלים במעקות בטון צרים. בכלל, בעיר הכול יותר: יותר אינטנסיבי, יותר מהיר (רוכבים על משטח כבוש), וכמובן יותר כואב (אספלט ובטון). הכאב הינו חלק מהספורט, ושמחתי לראות את כל הרוכבים מצוידים במיטב ציוד הפרי-רייד: נעליים גבוהות, מגיני ברכיים, מכנסיים ארוכים, מגיני מרפקים וכמובן קסדה, כאשר חלק מהחברה רוכבים עם קסדה שלמה (פול-פייס), אשר מגינה טוב יותר על חלק הפנים התחתון ועל העורף.
עכשיו, כשהכללים ברורים, כל שנותר הוא לעלות על האופניים ו"להיכנס לאקסטרים"…
נפגשנו ביום ד' בערב לרכיבת אורבן. כנראה בגלל מזג האוויר היתה הרכיבה השבועית מצומצמת – "רק כ- 15 רוכבים". המתח התחיל להיבנות כבר בנקודת המפגש, כיכר רבין. בין הראשונים להגיע היה מאור (16), אשר מבט אחד על אופניו ועל מזלג ה"טריפל" החדש שהותקן עליהם הבהיר לי שבמפגש הזה אני הטירון. לאט לאט התחילה הרחבה להתמלא והתמונה להתבהר. הסתבר שכמו בכל קבוצת רכיבה, גם כאן יש את הוותיקים, אנשים כמו שרון ופיליפ שנותנים את הטון (שניהם רוכבים כבר שנים רבות, ובעצם שייכים לזן הרוכבים שבשבילם האורבן תמיד היה שם). בקצה השני היו הרוכבים הצעירים, כמו מאור ועופר, שרוכבים אורבן חצי שנה (אבל נותנים בראש כאילו תמיד היו שם). ובקבוצת האמצע – אבירם, אלעד,,ו… אני. חלקנו רוכבים על אופני הרים, שהם פחות מתאימים לרכיבת האורבן מבחינת מהלכי מתלה, אבל אנו מאוד נהנים לעודד את הרוכבים המנוסים ואף להתנסות קצת בעצמנו. וכמובן לא נזנח את אלונה, אשר מגיעה לכל רכיבה ובהחלט ניתן לקבוע אותה בדרג המייסד.
לאורבן שני מסלולים עיקריים. אנו הצטרפנו לראשון. מתחילים בכיכר רבין בעליית מדרגות העירייה, ממשיכים בקפיצת מדרגות גן העיר לכיוון שד' בן גוריון, ומשם לכיכר אתרים. הגעתם? סעו ליד שאריות הקולוסיאום, מצד שמאל, וממש לכיוון הקולוסיאום תראו מעין חצי גורן שמורכב מעלייה מתונה ומסתיים במדרגות במספר מפלסים (מעין אמפיתאטרון). המהדרין עולים לחלק העליון, על גלגל אחד כמובן, וקופצים את גרם המדרגות למטה. אל תדאגו – זה רק החימום. ההמשך הוא במדרגות הדרומיות של כיכר אתרים, היורדות לטיילת. פה העלילה מסתבכת: מדובר בגרם מדרגות ארוך המחולק לשלושה. למעלה אין מקום לתנופה, והמיאוץ (האצה ראשונית) מתבצע על חלקו הראשון של גרם המדרגות. לאחר קטע מישורי קצר הרוכבים קופצים (באני-הופ) לתוך החלק השני של גרם המדרגות, ושוב קטע מישורי קצר וקפיצה לחלק האחרון. בכל קפיצה יורדים הרוכבים כשניים עד שלושה מטרים באוויר, כאשר הנחיתה מתבצעת על המדרגות. לא מאמינים? יש תמונות.
המשך הרכיבה מתבצע לאורך הטיילת לכיוון צפון, ברכיבה "מינהלתית" (וילי, סטופי וכד'), ובכניסה לחוף מציצים אנו מגיעים לאתר נוסף. מסתבר שגרם המדרגות החדש אשר יורד לכיוון החוף הינו דאבל ארוך, כלומר קופצים מעל גרם המדרגות הראשון ונוחתים על השני. כאן כבר אין מקום להתחרט: המדרגות צרות, מלאות חול, והמרחק שצריך לעבור באוויר הוא כ- 15 מטר. ראשון מנסה שרון. לאחר מספר סיבובי חימום הוא מגיע במהירות, קופץ ונוחת בראש גרם המדרגות השני. הלב דופק ועוד מספר רוכבים קופצים, אבל רק את החלק הראשון. שרון מתארגן לניסיון נוסף, ושוב הקפיצה קצרה מדי. במהלך ניסיונות הקפיצה מאור מנצל גדר אבן בגובה של כשני מטר לשיפור טכניקת הדרופים (קפיצה למטה) שלו. שרון בניסיון השלישי לוקח עוד תנופה, ובריחוף אמיץ מצליח לנחות בתוך גרם המדרגות השני – דאבל מושלם. בינתיים פיליפ לוקח קסדה שלמה מאחד החברים (דבר שיתברר בהמשך כנבון במיוחד), ומנסה גם הוא להגיע לדאבל המושלם. פיליפ לוקח תנופה, מגיע לראש גרם המדגרות, מרים את האופניים באוויר באמצעות הבני-הופ, ונוחת קצר (בראש גרם המדרגות השני). המהירות, בשילוב עם החול שעל הרצפה, גורמת לגלגל הקדמי של פיליפ להחליק, ותוך כדי גלגול + צוקהרה עם בורג לפנים פיליפ נוחת ומפגיש את עצם הבריח עם אחת המדרגות. יש לציין כי כיאה לרוכב אורבן אמיתי, פיליפ קם לאחר זמן קצר, ולמרות הזעזוע שפקד אותנו מגיע הביתה לפני הבדיקה בבית החולים. זה המקום להדגיש את חשיבות בגדי המגן והקסדה (קסדה בראש טוב). לאחר התארגנות נוסעת החבורה בהרכב מצומצם לכיוון יפו, כאשר בדרך ממשיכים הרוכבים ברכיבה "מינהלתית" – מדרופ לדאבל לווילי וכד'. היכן: כיכר רבין
מתי: כל יום רביעי בשעה 19:30
מה להביא: אופניים, ציוד מגן מלא
מה לא להביא: אגו (תתרשמו ותלמדו, תאמינו לי – יש הרבה ללמוד)
|
