Third world love – אהבה ממבט ראשון

אפתח בווידוי: זה כמה שנים שאני מנסה לתפוס את Third world love בהופעה, ובכל פעם מחדש הספיק לי מצמוץ אחד יותר מדי כדי לפספס אותם בדרכם ליעדם הבא, ביחד או לחוד. עובדה זו מהווה, למעשה, את תמצית קיומו המכושף של ההרכב המופלא הזה, שחבריו צוברים (כל אחד במקום מושבו) חוויות מוסיקליות אישיות ושיתופי פעולה עם המי ומי בסצנת הג'אז-גרוב העולמית (בובי האטצ'רסון, מארק טרנר, מארק מירלטה). מנגנים, מקליטים ומופיעים, עד שחשים געגוע יצירתי-בימתי לשוב ולעבוד ביחד באולפן או בפסטיבלים נחשבים. וכך חוזר חלילה, נפרדים וחוזרים – אהבה מעולם אחר…

את סיבוב ההופעות הנוכחי בישראל, שנפתח במועדון זאפה הרצליה, מלווה השקתו של אלבומם החדש, החמישי במספר, Songs And Portraits. הקלטתו הסתיימה אמנם כבר ב-2009, אך פירות הצלחתו נקטפים אט אט בימים אלו, בעיקר בזכות האיכות יוצאת הדופן אותה מפגין ההרכב על הבמה. עומר אביטל נותן בבס, יונתן אבישי מדקלם על הפסנתר, אבישי כהן נושף בחצוצרה ודניאל פרידמן לוהט על התופים. גרעין של ג'אז פרוגרסיבי ו-Neo Bop עטוף שכבות שכבות של גרוב-פאנק-בלוז יוצר תמהיל עשיר ומאוד ורסטילי, שבא לידי ביטוי במעברים שבין הקטעים ואף בתוכם.

עומר אביטל ואבישי כהן על הבמה. כל קטע הפעיל חוש אחר ויצר אווירה שונה

כבר בקטע הבכורה, Sukun שמו, ניכר שלחצוצרה תפקיד קריטי ולא חלילה כי משקלה בקוורטט גדול מהשאר. היא פשוט משאירה את כהן פנוי ודינמי על הבמה, בניגוד לשאר החברים, אלמנט שמוציא קלילות רעננה ומחזק את קשר העין בין כל הנגנים, בהופעה בה קשה לדעת מה מאולתר ומה נאמן למקור.

את מסכת מקצבי הפולקלור פתח אביטל עם פריטה מרתקת על הבס וטאצ' אנדלוסי מקסים בקטע seafarad, שמשך את רוח ההרכב למחוזות אחרים, שונים, ים תיכוניים, אפילו תימניים בהמשך, עם הגרסה הכל כך יפה ומרחפת של Im ninalu המסורתי, שלבש עם השנים אין ספור עיבודים מידי לא מעט מבצעים, אך מעולם לא זכה לזיקוק קלאסי כה מדויק וחינני.

זה לא סוד שחברי ההרכב לא הרבו לנגן טרם סיבוב הופעות זה. למעשה, סיפר יונתן אבישי, "עשינו חזרה ערב המופע לאחר חודשים בהם לא נגענו בחומר האלבום החדש…". במקום אחר ובזמן שונה זה אולי היה משנה, בערב שהתפוצץ בקהל תומך זה לא שינה דבר. נהפוך הוא, כל קטע הפעיל חוש אחר, יצר אוירה שונה – Suite 1 (מאלבום Avanim) סיפק בדיוק את האמור, עם אפקטים אלקטרוניים מרשימים, תיפוף הרואי ודיסטורשן עמוק לחצוצרה, שלרגע נשמעה כמו חשמלית של גיבסון עם מיתרים על סף אקסטזה.

לא הרבה קטעים נוגנו, ואולי היה מקום לעוד שניים-שלושה נוספים, אך כאשר שבה החבורה להדרן, קיבלנו קינוח מתוק בדמות Nature's dance (מאלבום השלישי New Blues), שהיווה בעיניי שיא לערב שכולו מוסיקה טהורה חובקת עולם, כישרון ועונג שרק בשבילה שווה לשכוח את היום ולהתמקד בדמיון.