יש אירועים שאי אפשר לשכוח, וגם בזמן שהם מתרחשים אתם כבר יודעים שבעתיד ישאלו – איפה אתם הייתם כשזה קרה? אני, שזיכרון הוא לא הצד החזק שלי, זוכרת בדיוק איפה הייתי ב-16:46 שעון ישראל, 08:46 שעון ניו יורק, 11 בספטמבר 2001. אותו יום מסויט, שמאוחר יותר יהפוך לשם האירוע עצמו, כמו שהאמריקאים אומרים – קודם החודש, ניין, ואחר כך היום, אילוון. נכנסתי הביתה, ועוד לפני שסגרתי את הדלת, ידיד התקשר ואמר, "מהר, מהר, תפתחו טלוויזיה!". פתחנו. שניות לפני זה מטוס פגע באחד ממגדלי התאומים, במה שעדיין נראה אז כתאונה נוראה. הכתם השחור שנוצר בנקודת הפגיעה היה עדיין קטן ותחום, פולט ענן של עשן אפור לשמי הבוקר של מנהטן. ולמרות שעוד לא ידענו לאן כל זה יוביל, אי אפשר היה להוריד את העיניים מהמסך, מהזוועה שהתגלגלה בשידור חי. 9:03 זמן ניו יורק, מעבר לאופק מופיע מטוס נוסף וטס היישר לתוך המגדל השני. כל העולם צפה בטלוויזיה, רואה את כדור האש מתפשט, ענני העשן בוקעים מעוד מוקדים במגדלים, פה ושם דמות זעירה נופלת לאורך הקירות המעשנים, צונחת אל מותה. ואז כולם ראו איך אחד המגדלים קורס, דווקא זה שנפגע שני. המגדל הראשון, הצפוני, קורס אף הוא. ואיתו העולם המוכר והבטוח, שמגדלי התאומים סימלו ביהירות שאננה. במשך 11 שנים גרתי במרחק שעה וחצי נסיעה מהמגדלים, ראיתי אותם אינספור פעמים – בכל פעם שהמטוס ירד לנחיתה בקנדי, בשיטוטים הרבים ברחובות מנהטן, מתמרים מעל כל גורדי השחקים האחרים. והיו גם ביקורים מיוחדים, כמו הנסיעה המבהילה במעלית עד לקומה ה-110 של המגדל הדרומי, אל מרפסת התצפית שנקראה "טופ אוף דה וורד", גג העולם. או ארוחה רומנטית ומטופשת במסעדת "וינדאוס און דה וורלד", בקומה ה-107 של המגדל הצפוני, בחברת ידידים ניו יורקים שניסו להרשים את החברה הישראלית באוכל יקר (שנשכח עוד לפני שהצלחות פונו מהשולחן) ובשקיעה מרהיבה (שלא תישכח לעולם). היה במגדלי התאומים משהו מוצק וברור, בוטח בעצמו, הם היו חלק כל כך טבעי ואיקוני מקו הרקיע של מנהטן, עד שאיש לא העלה על דעתו כי יום יבוא והם יפלו כמו מגדלי קלפים, קורסים אל תוך עצמם, מותרים אחריהם רק ערימה ענקית של מוטות מעוותים וענן עצום של אבק. וזאת הסיבה שהמחשבה הראשונה שעלתה במוחי ביום הנורא ההוא, כשישבתי מול הטלוויזיה אלפי קילומטרים מניו יורק – שהחיים כפי שהכרנו אותם השתנו לעד. שמם הרשמי של מגדלי התאומים היה מרכז הסחר העולמי 1 ו-2, והם היוו חלק מקומפלקס שכלל שבעה מגדלים ברובע הפיננסי בדרום מנהטן. את הקומפלקס תכנן בתחילת שנות השישים האדריכל האמריקאי ממוצא יפני, מינורו יאמאסקי, שבחר בקווים אנכיים מודגשים – הומז' מודרני לצריחי הפעמונים של הקתדרלות הגותיות. המגדלים הזהים, שזכו לכינוי מגדלי התאומים, נפתחו בתחילת שנות השבעים, והפרויקט השאפתני, שעלה 400 מיליון דולר, הכיל לא פחות מ-1.2 מיליון מטרים רבועים של שטחים משרדיים, מרפסת תצפית ומסעדה שהשקיפה על כל מנהטן, נהר ההדסון והשכונות מעבר.
המגדל הצפוני, בגובה של 417 מטר, הפך למגדל הגבוה ביותר בעולם, תואר שעד אז היה שייך לבניין ניו יורקי מפורסם אחר, האמפייר סטייט בילדינג. המגדל הדרומי היה נמוך ממנו במטרים ספורים, ונחשב למגדל השני בגובהו בעולם. שניהם נראו יציבים להפליא ולמרות המראה הספרטני שלהם, לעומת גורדי שחקים ניו יורקים אחרים (למשל, האמפייר סטייט והקרייזלר בילדינג), הם הפכו לחלק בלתי נפרד מקו הרקיע של מנהטן. איש לא האמין כי ישרדו פחות משלושים שנה. התאומים אחזו בתואר "הבניינים הגבוהים ביותר בעולם" פחות משנה, ואיבדו אותו למגדל סירס בשיקגו, שהגיע לגובה של 442 מטר. היום, בהשוואה לגורדי השחקים הנבנים באסיה, הגבהים האלו נראים זעירים ממש: הבורג' קאליפה בדובאי מיתמר לגובה כפול מזה של התאומים – 828 מטר, וכבר התבשרנו על שני גורדי שחקים חדשים שנבנים בימים אלו, האחד בג'דה שבערב הסעודית והשני בדובאי, שכל אחד מהם אמור להיות בגובה של קילומטר, לא פחות. ליהירות האדם, כך נראה, אין גבול. עשור אחרי אסון התאומים נחנך אתר ההנצחה שלהם. בתום תחרות, שנערכה בשנת 2004, נבחרה ההצעה המאופקת והנוגעת ללב של מיכאל ארד, אדריכל ישראלי שחי במנהטן. ארד בחר להתמקד באין, בחלל שנותר. במקום שבו עמדו המגדלים נשתלה חורשה ובתוכה נטועות שתי בריכות ריבועיות, שקועות בקרקע. מים שזורמים מדפנות הבריכות נעלמים אל תוך חלל מרובע הנמצא בלבן, כך שהן לעולם לא מתמלאות. מסביב לבריכות חרוטים כמעט 3,000 שמות של ההרוגים בפיגוע הנורא. בראיון רדיו ארד סיפר כי במהלך העבודות על האתר פנה למשפחות השכולות ושאל אותן לצד אילו שמות ירצו למקם את שם יקיריהם שנהרג, וכי הוא השתדל להיענות לבקשות. יופיו של אתר ההנצחה בכך שהוא ההיפוך המושלם של מגדלי התאומים: במקום שהם עמדו זקופים ויהירים, המקום הזה שקוע, מכונס אל תוך עצמו, מעורר מחשבות על מה שהיה ומה שלא ישוב עוד. |
11 בספטמבר 2001 היה אחד מאותם ימים שאי אפשר לשכוח גם ממרחק של שנים. כל העולם צפה בשידור חי איך שני מגדלים שהיו סמל איקוני כל כך של מנהטן קורסים לתוך עצמם, משאירים רק ערימה של מוטות מעוותים וענן אדיר של אבק פורסם 8.9.11 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 767
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 658
[name] => ניו יורק
[slug] => %d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 658
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 174
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 864
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )